גיל נדל משרד עורכי דין

 

קדושים - למה פוצלה פרשיית העריות לשני חלקים (תשע"ו)

עוד בנושא
אחרי מות - המצוות בפרשה: מצוות ותכליות (התשע"ח(
ויקרא – "הר סיני, אוהל מועד ומה שביניהם" (תשע"ז).
בחוקותי - מודע נדחקה פרשיית ההקדשות לסוף ספר ויקרא? (תשע"ו)
תזריע - תיקון או הפרדה וסילוק? על שני מודלים של התמודדות עם טומאה (תשע"ו)
עוד בנושא
בחוקותי - מפת הדרכים להסדר הקבע (תשע"ה)
תזריע – מצורע: קיסמו של לוג השמן של המצורע (תשע"ה)
בהר סיני - מבט מחודש (תשע"ד)
קדושים - דברים שהוצאו מהקשרם–על גלגולן של עשרת הדיברות בפרשת קדושים (תשע"ד)
בהר בחוקותי - מפת הדרכים להסדר הקבע (תשע"ג)
אמור - מספיחי הרפורמה (תשע"ג)
אחרי מות קדושים - לא לוקחים סיכון (תשע"ג)
תזריע מצורע - פותחים דף חדש - (תשע"ג)
שמיני - יומן אירועים (תשע"ג)
צו - מילואי הכוהנים: מדוע היה צריך לשנות את התוכנית המקורית? (תשע"ג)
ויקרא - תורת הקרבנות: סגירת מעגל כאובה (תשע"ג)
בחוקותי - ההפתעה הגדולה ( תשע"ב)
בהר סיני - מבט מחודש (תשע"ב)
אמור - "מיום הביאכם את עומר התנופה" או "מהחל חרמש בקמה"? על גלגוליה של ספירת העומר (תשע"ב)
אחרי מות - קדושים-על גלגולו של יום הכיפורים בעקבות חטא נדב ואביהוא (תשע"ב)
תזריע מצורע - השלמה ממקום של אי ודאות (תשע"ב)
צו - זאת תורה העולה: שילוב הרמוני או דיסוננס צורמני (תשע"ב)
ויקרא - "באוהל מועד או בהר סיני" (תשע"ב)
בחוקותי - "והקימותי את בריתי אתכם" - מה התחדש בברית החדשה?(תשע"א)
בהר סיני -"וכשנתרצה הקב"ה למשה בלוחות שניות ציוהו בברית חדשה"(תשע"א)
אמור - "ממחרת השבת" – שבת בראשית או יו"ט ראשון של פסח? (תשע"א)
קדושים - עשרת הדיברות של פרשת קדושים -(תשע"א)
מצורע - מי יפצח את הקוד של 'תורת המצורע ביום טהרתו'? (תשע"א)
תזריע - מדוע כתיבת פרשיית הצרעת נעשית בדילוגים? (תשע"א)
שמיני - מסייעיו של אהרון הכהן (תשע"א)
צו - "טקס חניכת הכהנים – אירוע שכשל ותכלית שלא התממשה (כמעט) " (תשע"א)
ויקרא -"הקרבנות - עידן של אי וודאות ואי בהירות" (תשע"א)
בהר סיני - המצוות בפרשה: קידוש היובל (תש"ע)
אמור - המצוות בפרשה: איסור חדש (תש"ע)
אחרי מות - קדושים - המצוות בפרשה: שליחת יד בממון הזולת (תש"ע)
תזריע-מצורע - המצוות בפרשה: חזרה מדורגת לחיים הנורמליים (תש"ע)
שמיני - המצוות בפרשה: "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ, ולא תיטמאו בהם" (תש"ע)
צו - המצוות בפרשה: "שכבוד הוא לקרבן שיאכלוהו משרתי ה' בעצמם ולא שיתנוהו לפחותים לאוכלו" (תש"ע)
ויקרא - המצות בפרשה: מנחת החוטא (תש"ע)
בהר בחוקותי - המצוות בפרשה: "והארץ לא תימכר לצמיתות" – איסור או תיאור מצב? (התשס"ט)
אמור - המצוות בפרשה: ציוויים ותכנים (התשס"ט)
אחרי מות - המצוות בפרשה: מצוות, מעשים ותכליות (התשס"ט)
תזריע מצורע - המצוות בפרשה: טהרה וכפרה (התשס"ט)
שמיני - המצוות בפרשה: הימנעות ממאכלות אסורות - לפעול בשקידה ולא להתרשל (התשס"ט)
צו - המצוות בפרשה: "אש התמיד – אף על פי שהאש ירדה מן השמים, מצוה להביא אש מן ההדיוט" (התשס"ט)
ויקרא - המצוות בפרשה: הקרבן והמלח (התשס"ט)
בחוקותי - המצוות בפרשה: ירדה תורה לסוף מחשבת האדם (התשס"ח)
בהר - המצוות בפרשה: האם קיימים ציוויים כפולים בענין מלאכה בשביעית? (התשס"ח)
אמור - המצוות בפרשה: קידוש ה' וחילול ה' (התשס"ח)
קדושים - המצוות פרשה: מדוע הציווי "קדושים תהיו" לא נכלל בתרי"ג מצות? (התשס"ח)
שביעי של פסח - המצוות בפרשה: ספירת העומר בימינו ומנין המצוות (התשס"ח)
פסח - המצוות בפרשה: המוקד של ליל הסדר (התשס"ח)
מצורע - המצוות בפרשה: "מצורע ושאר טמאים: אתם לא חייבים להיטהר, אבל הודיעו על מצבכם" (התשס"ח)
תזריע - המצוות בפרשה: לידת בן ולידת בת – טומאה וטהרה שונות, קרבן זהה (התשס"ח)
שמיני - המצוות בפרשה: מצות עשה נטולת מעשה – יש חיה כזאת! (התשס"ח)
זכור - המצוות בפרשה: כמה מצוות כרוכות בעמלק? (התשס"ח)
עוד בנושא

 

כל הקורא את פרשתנו אינו יכול שלא לתמוה על כפילות הדברים הבולטת כל כך שבין פרשת העריות הנזכרת אצלנו לבין פרשת העריות שנזכרת לפני שני פרקים בלבד, בפרשת אחרי מות. שהרי מה ההבדל בין הציווי החותם אתם פרשיית העריות של פרשת אחרי מות  - "אל-תיטמאו בכל-אלה, כי בכל-אלה נטמאו הגויים, אשר-אני משלח מפניכם. ולא-תקיא הארץ אתכם, בטמאכם אותה, כאשר קאה את-הגוי, אשר לפניכם", לבין הציווי של סוף פרשיית העריות של פרשתנו  "ושמרתם את-כל-חוקותיי ואת-כל-משפטיי, ועשיתם אותם; ולא-תקיא אתכם, הארץ, אשר אני מביא אתכם שמה, לשבת בה"?

 

אמנם פרשיית העריות של אחרי מות מתמקדת באיסורים עצמם בעוד שמקבילתה עוסקת בעונשים המוטלים על העוברים על איסורי העריות, אלא שאין בכך כדי ליישב את התמיהה בשלמותה , שהרי יש לשאול מדוע התורה בחרה להביא במפוצל את הפרשיות האלו שתוכנן די קרוב זה לזה, ולא איחדה אותן למופע אחד? 

 

הרש"ר הירש דן ענין זה בהרחבה והסביר שהתורה פיצלה בין שני מופעי העריות על מנת לשלב ביניהם את ציווי הקדושה המוטלים על עם ישראל - ״קדושים תהיו״  - כדי להדגיש את חשיבות הדברים וחומרתם: "בין שני הפרקים האלה מפסיק פרק יט, המתאר את קדושת החיים בישראל. כי בטרם יתבאר עונשן של עריות (מיתה וכרת), ובטרם יוטל על האומה (או על בית הדין המייצגה) לבצע עונש מיתה, תודגש תחילה חשיבות חוקם אלה לכל תפקיד היחיד והאומה...שכן רק עם, שבניו ובנותיו נולדו מחיי משפחה, המוסדרים על - פי הלכות עריות - רק אליו ניתן לומר: "קדושים תהיו"; רק ממנו יש לצפות לקיום דרישה זו על כל מסקנותיה... כל העובר על אחד מדיני עריות מסכן את עתידו המוסרי של הפרט והכלל - בעצב הפנימי של החיים. כך תובן החומרה היתירה שהתורה מייחסת לעבירות אלה".

 

ואולם קשה לקבל את דברי הרש"ר הירש. עניינים רבים נאמרו בתורה ללא פיצול אלא ברצף אחד מבלי שתוקפם או חומרתם נגרעו (ענייני הקרבנות, מאכלות אסורים, עבודת כהן גדול ביום הכיפורים ועוד), ולפיכך אין הצדקה או הכרח לומר שחומרת הדברים פיצלה את פרשיית העריות לשנים. מצד שני, צדק הרש"ר הירש בכך שחיפש את המפתח לפתרון ענין באותו הקטע של קדושה ("קדושים תהיו") שחצץ בין שני פיצוליו של ענין העריות, ואף אנו נצעד בדרך זו.

 

כבר בעבר עמדנו על כך שפתיחתה של פרשת קדושים דומה מאד לעשרת הדיברות: בפרשתנו אנו קוראים "אני ה' אלהיכם", ובעשרת הדיברות "אנוכי ה' א-להיך"; "אלהי מסכה לא תעשה לך" של פרשת קדושים, אל מול "לא יהיה לך אלהים אחרים" של עשרת הדברות; לא תשבעו בשמי לשקר – לא תשא את שם ה' א-להיך לשוא; את שבתותי תשמורו – זכור את יום השבת; איש אמו ואביו תיראו – כבד את אביך ואת אמך; לא תעמוד על דם רעך – לא תרצח; אל תחלל את בתך להזנותה – לא תנאף; לא תגנובו – לא תגנוב; לא תלך רכיל בעמך – לא תענה ברעך עד שקר; ואהבת לרעך כמוך – לא תחמוד. 

 

הסברנו, שלמעשה, אין מדובר כלל בחזרה אלא בעשר דיברות חדשות, שניתנו למשה לאחר שבירת הלוחות הראשונים, שכן האירוע הקודם של מעמד הר סיני נמחק ובוטל בעקבות חטאם של בני ישראל בחטא העגל, והיה צריך להתחיל הכל מחדש. במסגרת הבניה מחדש הוקמה ברית חדשה בין ה', שכללה תכנים שונים ומשודרגים מזו של הברית הישנה, ונוספו עליה דברים חדשים, וכשם שהברית הישנה כללה בתוכה עמוד תווך בדוגמת עשרת הדברות, הרי שגם הברית החדשה נזקקה להתייחסות לאותו עמוד תווך, ואלו הן עשרת הדיברות של פרשת קדושים.

 

אך אין די בכך. לא זו בלבד שעשר הדברות לבדן של פרשיות אחרי-מות וקדושים מייצגות מהלך שונה ומנוגד מזו של עשר הדברות של מעמד הר סיני, אלא שכל מהלכן של פרשיות אחרי מות – קדושים עומד באופן מנוגד ומהופך למעמד הר סיני.

 

בבסיסו של מעמד הר סיני עמד הציר האידיאלי: ברית (בין ה' לעם ישראל) – קדושה – ומצוות (הכוללות גם איסורי עריות). ציר אידיאלי אמרנו, כי אין דבר אידילי מכך שבתחילה העם נכנס לברית כוללת של התחברות טוטאלית בין העם לה', בעקבותיה הוא מתקדש, ולאחר מעמד נבואי מכונן על ראש ההר הוא מקבל את פרטי החובות, החוקים והמשפטים. הבחירה והברית קדמו למצוות, והברית היא הקטר שמושך את יתר הדברים לאחריו. וכך אנו קוראים בפתיחתו של מעמד הר סיני על הברית -  "ועַתָּה, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי, והְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים כּי לִי כָּל הָאָרֶץ, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ", ולאחר מכן הקדושה - "לך אל העם וקדשתם... וירד משה... ויקדש את העם", ולאחר מכן המצוות – עשרת הדברות ויתר הציוויים (לרבות איסורי עריות,החל מ - "אל תגשו אל אשה" וכלה ב – "כל-שֹׁכֵב עִם-בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת").

 

בעקבות חטא העגל התהפך הציר האידיאלי על ראשו, ולפני הברית הטוטאלית נכנסה הפרקטיקה – שמירת המצוות. סדר הדברים החדש הינו קבלת החיובים – הציוויים והאיסורים, לאחר מכן  - התקדשות, ולבסוף - כריתת הברית. במקום שהברית תהיה מאורע מכונן וראשוני, שמכוחו יימשך העם למעלה, סדר הדברים התהפך ויש להכין את המהלך מלמטה למעלה, תוך שההתקדשות תהא לא פועל יוצא של הברית אלא מהלך שמכין אליה. לפיכך מצטווה העם, ראשית, במצוות, וזוהי פרשית העריות של אחרי מות, לאחר מכן הוא מתקדש ומקבל את עשרת הדברות ("קדושים תהיו"), ורק בסופו של התהליך, לאחר קבלת הפרטיקה והתקדשותו בה הוא יוכל לכרות את הברית ("אם בחוקותי תלכן ואת מצוותי תשמרו... והקימותי את בריתי אתכם").

 

פיצולה של פרשיית העריות לשנים והקדמת האסורים לקדושה ולברית ממחיש את השבר הגדול שחווה עם ישראל בעקבות חטא העגל – מכריתת ברית במסגרת תהליך נבואי על ראש ההר, לטיפוס סיזיפי באמצעות עסוק בציוויים ואיסורים.