עובדות המקרה: חברה ישראלית (יובל מחשוב) התקשרה עם המשלח בינלאומיUsen Air and Sea) למטרת הובלה של ציוד עבור לקוח שלה בסינגפור. יובל מחשוב הגישה תביעה לבית המשפט המחזוי בתל אביב כנגד המשלח, בטענה שהמשלח מסר את המטען ללקוח בסינגפור מבלי לוודא שהתשלום הועבר ליובל מחשוב.
המשלח ביקש מבית המשפט להורות על העברת ההליך לבוררות, בהתאם לסעיף הבוררות המופיע בשטר המטען. כנגד טענה זו הישבה חברת יובל כי היא לא חתמה על שטר המטען, ולא ידעה על סעיף הבוררות, ועל כן אין לסעיף הבוררות כל תוקף.
פסק הדין: בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את בקשת העברת ההליך לבוררות. בית המשפט קבע שמחשוב ישיר לא הביעה הסכמתה בשום אופן שהוא לסעיף הבוררות המופיע בשטר המטען. בית המשפט מצא שמחשוב ישיר לא חתמה על שטר המטען, וכי התנאים המופיעים בשטר המטען לא הובאו לידיעתה. בית המשפט גם מצא שתנאי שטר המטען לא הובאו לידיעת מחשוב ישיר באמצעות סוכן המכס שלה, שדרכו היא הזמינה את ההובלה.
בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
פרשנות: כאשר לא קיימת אינדיקציה ברורה לכך שמזמין ההובלה הסכים לתנאים המפורטים בשטר המטען, סעיפים מסויימים בשטר המטען עלולים להיות בלתי מחייבים כלפי מזמין ההובלה.
עם זאת, תנאים מסויימים (כגון: סעיפי הגבלת אחריות) יחולו בכל מקרה, מכח החקיקה ישראלית המעגנת אותם (פקודת הובלת טובין בים, חוק התובלה האווירית), בהתאם להוראות החוק.
בית המשפט העליון - רע"א 1157/02 USEN AIR AND SEA SERVICE נ` יובל מחשוב ישיר בע"מ, ניתן ביום 25.3.02.
עדכוני מכס ורגולציה
