עו"ד גיל נדל, עו"ד טינה קפלן

 

הדינים העוסקים בתובלה בינלאומית בדרך האוויר (אמנת ורשה, אמנת מונטריאול, חוק התובלה האווירית) מגבילים בצורה משמעותית את האפשרות להגיש תביעות נגד חברת תעופה, בגין נזקים למטענים. בין היתר, דינים אלה קובעים מגבלת פיצוי (תקרה), ותקופת התיישנות קצרה באופן יחסי- שנתיים מיום הגעת המטוס ליעדו (או המועד שהיה צפוי להגיע).

 

גורמים רבים בשרשרת ההובלה האווירית, מלבד המוביל עצמו (חברת התעופה) מעוניינים לחסות תחת הגנות אלה, ולכן, מספר פעמים בעבר, העלו גורמים כאלה טענות כי דינם צריך להיות כדין המוביל עצמו.

 

בסקירה זו נתאר מקרה בו התרחש נזק למטען בעת ששהה במסוף המטענים סוויספורט לפני יצוא מישראל.

תביעת חברת הביטוח של היצואן נגד מסוף המטענים התקבלה במלואה, תוך שבית המשפט דחה את טענת מסוף המטענים כי דינו כדין מוביל אווירי (חברת תעופה) לצורך הגבלת האחריות שבאמנות הבינלאומיות.

 

סיפור המקרה:

 

מלגזן של מפעילת מסוף מטענים בנתב"ג הפיל, בעת פריקה, מכונת הדפסה בשווי של כחצי מיליון ש"ח שיועדה ליצוא מישראל, וגרם בכך לנזק מוחלט למכונה (Total Loss). היצואן של המכונה קיבל פיצוי מאת חברת הביטוח שלו, וזו הגישה תביעה כנגד מפעילת המסוף (תביעת שיבוב) בסך של 480,000 ש"ח.

 

בבית המשפט מפעילת המסוף העלתה טענות מגוונות במישור דיני הנזיקין ונטל הראיה וכן טענה לכך שאחריותה לנזק צריכה להיות מוגבלת על פי אמנת ורשה, קרי אם התביעה תתקבל עליה לשלם לכל היותר סכום של כ-53,000$ ולא 480,000 ש"ח כפי שנתבע.

 

המפעילה טענה שהיא משמשת כסוכנת של חברת התעופה אשר היתה אמורה להטיס את המכונה, ועל כן אותן המגבלות החלות על חברת התעופה חלות גם עליה כסוכנת של חברת התעופה, כך שניתן לחייבה אך על פי הוראות אמנת ורשה[1]. בהתאם לכך, ניתן לכל היותר לחייב אותה בתשלום סכום עד התקרה האפשרית על פי אמנת ורשה והמחושבת במקרה זה על פי משקל האריזה.

 

בין היתר, המפעילה טענה שהיצואן היה צריך לשמור את המכונה במחסניו במשך כל התקופה מרגע התרחש הנזק, ומשלא עשה כן אלא בחר להשמידה גרם למפעילה "נזק ראייתי".

 

עוד טענה המפעילה כי גם היצואן אשם באירוע הנזק (בעל אשם תורם), מכיוון שלא נתן למפעילה הוראות שינוע ביחס למלגזה, נקודת ההעמסה המתאימה וכו' אשר היו יכולות לסייע במניעת נפילת המכונה.

 

פסיקת בית המשפט:

 

באשר לתחולת אמנת ורשה על המקרה: בית המשפט דחה את הטענה  משני טעמים חלופיים: ראשית, בית המשפט קובע כי מעמדה של החברה המפעילה, מעצם טבעה ומהות פעולותיה, אינו כשל סוכן חברת התעופה אלא כשל מחסן טרנזיט מכוח פקודת המכס (בדומה למשל למעמדה של ממ"ן מסופי מטען וניטול בע"מ). בנוסף קבע בית המשפט, כי בכל מקרה אירוע הפלת המכונה התרחש לפני תחילתה של התובלה האווירית ואף לפני שנקלטה מבחינה תפעולית במוספיה של המפעילה עצמה. כלומר, אף אם יוצאים מנקודת הנחה שגם החלק הטרום טיסתי נחשב כחלק מהתובלה האווירית עצמה, הרי שבכל מקרה על פי אמנת ורשה נדרש כי המטען יהיה בשדה התעופה בהשגחה פיזית וממשית של המוביל האווירי, כדי שזה יחשב כחלק מהתובלה, ולא די שהמטען נמצא בשדה התעופה.

 

באשר לחובה לשמור את המכונה,בית המשפט דחה את הטענה וקבע שזה בלתי סביר לחייב ניזוק לשמור מכונה בגודל כזה במשך שנים רבות. כמו כן, ומכיוון שהמפעילה לא פנתה במשך כל התקופה הזו אל חברת הביטוח בבקשה לבחון את המכונה, ניתן לראות בכך ויתור שלה על זכות לבדוק את המכונה באמצעות מומחה מטעמה.

 

בית המשפט דחה גם את טענת האשם התורם וקבעשלא ברור אילו הוראות בדיוק יכולות היו להינתן מצד היצואן בנסיבות האמורות, ומכיוון שהמפעילה עצמה לא מפרטת ולא מבהירה בעניין זה, נדחתה הטענה.

 

לכן, התביעה התקבלה במלואה ומסוף המטענים חויב לשלם לחברת הביטוח את מלוא סכום הנזק, בסך כולל של 480,000 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט של 20,000 ש"ח ושכר טרחת עו"ד של 20% מסכום התביעה.

 

(ת.א. (שלום פ"ת) 46820-08-10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' סוויספורט שירותי מטען ישראל בע"מ, פסק-דין מיום 21.8.14, השופטת קמיר-וייס. לחברת הביטוח- עו"ד משה לשם ואירה ליבשין. למסוף המטענים- עו"ד אהרון קאופמן ועו"ד רונה זמשטייגמן)

 

הערות:

 

פסיקת בית המשפט שקבעה כי דינו של מסוף המטענים אינו כדין מוביל אווירי, צועדת בכיוון דומה וממשיכה פסיקה קודמת שקבעה אותו הדבר, הן ביחס למסוף מטענים והן ביחס לחברה המעניקה שירותי קרקע בשדה התעופה.

 

בפסקי הדין חזרו בתי המשפט על כך שממן מהווה ידה הארוכה של רשות המכס והיבואנים מחויבים לעשות בה שימוש, ולכן אין הצדקה להרחיב את תחולת הפטור המתייחס למוביל אווירי, גם עליה.

 

בין היתר, ראו את סקירותינו הקודמות:

 

http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=2802&CategoryID=86

 

http://www.chamber.org.il/content.aspx?code=20373&cat=0

 

http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=2242&CategoryID=194&Page=1

 

פסיקה זו ניתנה ביחס לאמנת ורשה אשר הוחלפה באמנת מונטריאול, אך מאחר והניסוח באמנת מונטריאול דומה לאמנת ורשה, ניתן להניח כי כך היה פוסק בית המשפט גם ביחס לאמנת מונטריאול.