האומנם משלח לא זכאי לתקופת התיישנות מקוצרת, מכוח שטר מטען?

עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר

 

לאחרונה, ניתנה באתר זה סקירה בעניין החלטת על ידי בית משפט השלום בתל-אביב, במסגרתה דחה בית המשפט טענת התיישנות של משלח בינלאומי, שהתבססה על ההנחה כי דינו כמוביל ימי, ועל תניית התיישנות שהופיעה בשטר המטען הימי. נבקש להרחיב את הדיון בכמה נקודות הנוגעות לפסק דין זה. 

 

באותו מקרה, חברת ביטוח הגישה תביעת שיבוב נגד משלח בינלאומי על סך כ-98,000 ש"ח, בגין נזק שנגרם למטען במהלך הובלתו. חברת הביטוח פיצתה את בעל המטען והגישה את התביעה נגד המשלח הבינלאומי, בטענה כי הוא אחראי לנזק.

 

המשלח הבינלאומי טען כי התביעה נגדו התיישנה, בין אם מכח החוק (פקודת הובלת טובין בים, המבוססת על כללי האג-ויסבי, הקובעים תקופת התיישנות של שנה), ובין אם מכח שטר המטען בו נקצבה תקופת התיישנות של תשעה חודשים.

 

בית המשפט החליט לדחות את טענת המשלח בשני המישורים. בעניין ההתיישנות לפי החוק, קבע בית המשפט כי מאחר והמשלח התכחש, בכתב ההגנה, להיותו מוביל המטען, וציין במפורש כי לא הוביל אותו, לא המכיל אותו, ולא הוציא שטר מטען המתייחס אליו - אין לקבל את טענת המשלח הבינלאומי כי הוא זכאי ליהנות מתקופת התיישנות קצרה, אשר לפי החוק והאמנה הבינלאומית, חלה רק על מובילים ימיים ולא על משלחים.

 

בעניין ההתיישנות בשטר המטען, קבע בית המשפט כי מאחר והמשלח הבינלאומי טען שלא הוא הוציא את שטר המטען אלא המוביל הימי, אין מקום לאפשר למשלח הבינלאומי להסתמך על תנאים המופיעים בשטר המטען. בנוסף, ובלי כל קשר, קבע בית המשפט כי תנייה בשטר מטען המקצרת את תקופת ההתיישנות לעומת זו המופיעה בפקודה (9 חודשים במקום שנה), מפחיתה את אחריות המוביל, ועל כן תנייה זו בטלה ואין לה תוקף.  

 

מספר נקודות בהחלטה זו אשר לדעתנו מצריכות התייחסות:

 

בעניין הסתמכות המשלח על הדינים הקשורים למובילים ימיים, לדעתנו, קיים ספק אם טענת המשלח הבינלאומי כי דינו כדין מוביל ימי תתקבל בהמשך ההליך, במיוחד לאור פסק-דין של בית המשפט המחוזי בירושלים שדחה טענה דומה, וקבע כי משלח בינלאומי שאינו בעלים או שוכר של כלי שיט, לא יכול להיחשב כמוביל ימי לצורך תקופת ההתיישנות, בלי קשר לשאלת זהות מנפיק שטר המטען. ע"א (ירושלים) 2239/08 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' הלן כ"ץ ואח'; פסיקה ברוח דומה: ת.א. (ת"א) 44474/04  נתנאל חיים בע"מ נ' Special Metals Wiggin Limited; ע"ש 7029/99 טרנסכלל סחר בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'.

 

בעניין הסתמכות המשלח על ההתיישנות בשטר המטען, נציין, כי מקריאת ההחלטה, נראה כי במקרה זה היו שני שטרי מטען- אחד שהוציא המוביל הימי, ואחד שהוציא המשלח הבינלאומי, ובו הייתה תניית התיישנות של תשעה חודשים, שכן תניית התיישנות של תשעה חודשים נהוגה בשטרי מטען של משלחים, ולא בשטרי מטען של מובילים ימיים.

 

אנו מניחים כי במקרה זה בית המשפט לא הבחין כראוי בין שני שטרי המטען, ולכן דחה את טענת המשלח מתוך סברה (מוטעית) כי המשלח מסתמך על שטר מטען שלא הוא עצמו הוציא. 

 

לדעתנו, ניתן להטיל ספק גם בקביעת בית המשפט לפיה משלח אינו יכול להסתמך על תניית התיישנות קצרה של תשעה חודשים, מאחר והדבר מהווה הפחתה אסורה של אחריותו לפי פקודת הובלת טובין בים, היות ושטר מטען של המשלח (בשונה מזה של המוביל) אינו כפוף לדינים אלה.

 

כמו כן, נציין כי מוכרת בתחום השילוח הבינלאומי הגנה למשלח שאינו משמש כמוביל, בתנאי שהמשלח משמש כסוכן משנה של המוביל (הנקרא "סעיף הימלאיה"). במקרים כאלו, נהוג לכתוב בשטר המטען שמוציא המוביל, כי כל סוכן משנה שפועל מטעמו יהא פטור מאחריות לנזקים, ויוכל להשתמש בכל טענת הגנה המוקנית גם למוביל הימי (לרבות טענת התיישנות). מקריאת ההחלטה עולה, כי טענה בכיוון זה לא נטענה על ידי המשלח ולכן לא נדונה.

 

עוד נציין, בשולי הדברים, כי כאשר משלחים מנסים להסתמך על דיני תובלה אווירית לצורך קבלת תקופת התיישנות קצרה, קיימת פתיחות של בתי המשפט לקבל טענה זו (ת.א.מ 1003/09 זיווה נ' מעגן סוכנות לביטוח (1997) בע"מ; ת.א.מ. 161220-09 עמילות מכס ותחבורה עמית בע"מ נ' ברזילי מעצבים בע"מ; ת.א. 7744/05 שפי תעשיות אופטיקה בע"מ נ' DHL  ישראל בע"מ; ת.א. (רמלה) 17697-10-09 ברוך פרנק נ' גל-אר שילוח בינלאומי בע"מ. ).

 

(ת.א. (תל-אביב) 47870/08 חתמי ללוידס ואח' נ' כסלו תובלה ואח', החלטה מיום 28.11.10, השופט מרדכי בן-חיים. שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה).