משלח בינלאומי אינו אחראי לאיחור של כעשרה ימים בהגעת משלוח לישראל

עו"ד גיל נדל, עו"ד הילה וולגמוט

משלחים בינלאומיים מתחלקים בדרך כלל לשני סוגים עיקריים.

סוג אחד משמש כמתאם ההובלה, ואינו מוביל בפועל את המטען. משלח שכזה יבקש להגביל את אחריותו באופן

שתחול רק כלפי פעולותיו בתיאום ההובלה, אך לא כלפי ביצוע ההובלה עצמה, ולפיכך יטען המשלח, ככלל, כי הוא

אינו אחראי לנזקים שאירעו למטען במסגרת ההובלה לרבות איחורים בהגעתו ליעד.

סוג שני של משלחים לוקח על עצמו התחייבות לשמש עבור יצואן/יבואן כמוביל חוזי של המטען. משלח שכזה

מנפיק ליצואן/יבואן שטר מטען. אמנם בפועל ההובלה תיעשה על ידי מוביל ימי או אווירי, אולם מבחינה חוזית

יהא המשלח הבינלאומי אחראי כלפי היצואן/יבואן בכל הנוגע להובלה, לרבות נזקים למטען או איחורים בהגעתו

ליעד. במצב זה יגביל המשלח את היקף אחריותו כלפי היצואן/יבואן באמצעות סעיפים שונים שיופיעו בשטר

המטען שינפיק המשלח ליצואן/יבואן.

ככלל, השאלה מהי מידת אחריות המשלח בעסקה ספציפית כזו או אחרת תיקבע על פי הצעת המחיר או מסמכים

אחרים המועברים על ידי המשלח ליצואן/יבואן, בהם יציין מהי ההתחייבות שנטל על עצמו.

לאחרונה, פטר בית משפט השלשום בחיפה משלח בינלאומי בחו"ל ואת סוכנו בישראל מאחריות לאיחור בהגעת

מטען מיובא לישראל. היבואן טען כי בשל האיחור בהגעת המטען נגרמו לו נזקים אך בית המשפט פטר את

המשלחים מאחריות. יצוין כי המשלח בישראל יוצג על ידי משרדנו.

בית המשפט קבע כי המשלח בישראל היה משלח מן הסוג הראשון כלומר מתאם ההובלה, ולכן הוא פטור

מאחריות. בית המשפט קבע כי המשלח השני היה מסוג משלח מוביל, אך בנסיבות המקרה נקבע כי הוא לא

התרשל, האיחור נבע מחמת כח עליון ולאחר מכן הוא נקט באמצעים סבירים לצמצם את האיחור בהגעת המטען.

כמו כן נמתחה ביקורת על היבואן שהכניס עצמו במודע ללו"ז צפוף מדי באספקת המטען בישראל, והשתהה עם

שחרור המטען גם לאחר הגעתו לישראל.

שהינה היצואן – הספק. היבואן היה זקוק לאותם חומרים לצורך עבודת איטום באולם ספורט של עיריית נהריה,

שכן זכה במכרז לביצוע אותה עבודה.

היבואן הנפיק מכתב אשראי ליצואן ובו תנאי מהותי לפיו מועד הטענת המטען על גבי האוניה בנמל היצוא יהיה עד

ליום 20.2.52 וכן כי הסחורה לא תעבור שטעון. שטר המטען שהנפיקה המשלח הבינלאומי קבע כי מועד ההטענה

, היה ביום 20.2.52 על האניה שרלוט בורכרד. אלא שהמטען הגיע לבסוף באניה אחרת לישראל רק ביום 90.3.52

בעוד שלפי טענת היצואן המשלוח היה צריך להגיע עד לתאריך 0.3.52 כלומר נגרם איחור של כעשרה ימים.

התביעה הוגשה נגד המשלח הבינלאומי שטיפל בשילוח בחו"ל ונגד סוכנו בישראל. המוביל הימי לא נתבע, והיצואן

נמחק מהתביעה על ידי היבואן עצמו.

טענת היצואן הינה שבשל האיחור בהגעת המטען, נגרמו לו נזקים מצטברים בהיקף של 00,555 ש"ח בגין עבודות

איטום זמניות, פגיעה במוניטין, הפסד עסקאות ועוד, שכן התחייב ללו"ז בפרוייקט מול עיריית נהריה ובשל

האיחור לא היה יכול לעמוד בלו"ז.

היבואן טען כי מצג המשלח הבינלאומי בחו"ל בשטר המטען לפיו עמד בתנאי מכתב האשראי גרם לו לנזק שכן

הכספים הועברו אל היצואן בעוד הסחורה לא הגיעה במועדה לישראל ואף, כפי שהתברר לא הוטענה במועד שצוין

בשטר המטען.

המשלח בישראל שהוא סוכנו של המשלח בחו"ל, טען כי הוא פעל כשלוחה של היבואן לצורך תאום ההובלה בלבד,

וכן כי כלל לא ידע ולא התחייב למועד הטענה ו/או הגעה של המשלוח לישראל.

המשלח הבינלאומי בחו"ל טען כי עקב כח עליון - השבתה של נמל מרסיי, לא היה ביכולתו להטעין את הטובין על

האניה שרלוט בורכרד במועד שנקבע במכתב האשראי, וכי הוא עשה כל מאמץ להעביר את הטובין לאניה אחרת,

ואף הצליח לעשות כן ולצמצם את האיחור בהגעת הטובין.

בית המשפט קבע כי גם אם התנהלות המשלח הבינלאומי בחו"ל הייתה בלתי תקינה ביחס למצג שהוצג בשטר

המטען הפנימי, הרי שזה לא גרם לאיחור בהטענת המטען על האנייה שהובילה אותו ליעדו ארצה.

בית המשפט קבע כי מאחר והיבואן לא טען לתרמית והצגת מצג שווא, הרי שהיצואן היה זכאי לקבל את כספו על

באספקה. בית המשפט ציין העובדה שהתביעה נגד היצואן נמחקה בהסכמה נזקפת לחובת היצואן.

בית המשפט קבע כי על פי הגרסה העובדתית שהציג היבואן, הרי שהאיחור הנטען היה בן 2 ימים בלבד וכן זקף

לחובת היבואן את העובדה כי גם לאחר הגעת המטען לישראל לא דאגה היבואן לשחררו אלא בחלוף 0 ימים

נוספים, באופן שסותר את טענתו כי המטען נדרש לו בדחיפות. מניתוח העובדות ולוחות הזמנים הגיע בית המשפט

למסקנה כי ברור שהיבואן לא כלכל נכונה את צעדיו מבחינת הלו"ז מול עירית נהרייה והכניס עצמו במודע ללו"ז

בעייתי.

עוד בפסק דינו, ניתח בית המשפט את תפקידם ומעמדם של המשלח הבינלאומי בחו"ל ושל סוכנו בישראל, תוך

שהבחין בין הסוכן בישראל- שפעל כמשלח-מתאם, לבין המשלח בחו"ל - שפעל כמשלח-מוביל;

לגבי הסוכן בישראל:

בית המשפט קיבל את טענתו לפיה הוא לא היה מודע לדרישה לפיה מועד ההטענה יהיה עד ליום 20.2.52 ולא

התחייב כלפי היבואן על מועד הגעת הטובין לישראל, על זמן הפלגה ו/או על מועד הטענתם בחו"ל. בית המשפט

דחה את טענת היבואן ולפיה בפנייתו הראשונה צוין כי המשלוח דחוף, וקיבל את עמדת הסוכן לפיה המילה דחוף

אין די בה ומכאן ועד התחייבות הסוכן לזמני הובלה ספציפיים המרחק רב, שכן ציון המילה דחוף הינו דבר

שבשגרה.

בית המשפט קיבל את טענת הסוכן לפיה הוא שימש בפרשה אך ורק כגורם אשר תיאם וארגן עבור היבואן את

ביצוע כל הפעולות הלוגיסטיות הכרוכות בקליטת המטען בישראל, שחרורו מן הנמל והמכס בישראל, וצינור

להעברת תשלום עבור כל נותני השירותים ]מוביל ימי/יבשתי/עמיל מכס[. בית המשפט קבע כי הסוכן היה שלוחו

של היבואן לתיאום ההובלה, ולא ניתן לטעון כלפיו לנטילת אחריות של משלח מוביל. כמו כן נקבע כי לא הוכחה

כל התרשלות של הסוכן שגרמה לאיחור בהטענת המטען.

לגבי המשלח בחו"ל:

המטענים השונים שאוחדו במכולה, להוביל מטעניהם לנמל היעד )כמעין מוביל ללא אנייה(. בין אם נלמד מעמדו

של המשלח – מוביל מהוצאת שטר מטען על ידו, ובין אם הוא נגזר ממהות הפעולות אותן מבצע, הרי בשתי

החלופות בנסיבות אלה הינו משלח – מוביל שכן, הוא זה שתיאם ההובלה ובחר את זהות המוביל הימי, אסף את

המטען, המכיל את המטען במכולה, והנפיק שטר מטען עליו הוא חתום. בית המשפט ציין כי על אף שלא הוצב על

ידי היבואן תאריך יעד סופי להגעת מטען, אין זאת אומרת שיכול המשלח הבינלאומי להתרשל ונושא הוא

באחריות לאיחור שנבע מההמכלה המאוחרת שגרמה להגעת המטען באיחור.

מאידך נקבע כי על פי רוב לא ניתן להתחייב על יום הגעה מדויק, ומכל מקום התחייבות כזו של המשלח הבינלאומי

וסוכנו לא ניתנה )לא לעניין תאריך יעד סופי להגעת המטען ולא לעניין משך ההפלגה(, ומדובר באיחור בן 2 ימים

לכל היותר. במקרה שלפנינו לא מצא בית המשפט פגם בפעולת המשלח הבינלאומי ונקבע כי הוא פעל בסבירות

ובאמצעות תיאום כלי שייט חלופי מול המוביל הימי, כדי להקטין משך האיחור שנבע מכוח עליון של שביתה בנמל

מרסיי.

בית המשפט קבע כי אחריות המשלח בחו"ל שהינו מסוג משלח מובילהיא אחריות אישית מוגברת, והדגיש כי אם

פעל המשלח-המוביל בנסיבות של זיוף או מרמה, נשמטות ההגנות המוקנות לו בפקודת הובלת סחורות בים, אין

הוא זכאי להסתמך על הפקודה, ואחריותו חוזרת ונקבעת לפי אחריותו של המוביל הציבורי שנהגה קודם לפקודה,

והנה אחריות מוחלטת.

אלא שבמקרה זה כאמור, המטען הגיע בשלמותו, אין טענה כי נפגם, ולא ניתנה התחייבות לתאריך הגעה או משך

הפלגה. בית המשפט תהה האם יש אחריות מוחלטת גם לאיחור בן ימים ספורים בהטענת המטען, שיסודו בכוח

עליון של שביתה? ועל כך השיב כי הדין צריך להיות כי לכל היותר נתפס המשלח בחו"ל על מצג השווא שיצר לפיה

הוטען המטען ב 20.2.52- על האניה שרלוט בורכרד ועובר אליו הנטל לבאר פשר האיחור בהטענה. במקרה הנוכחי,

המשלח הוכיח כי האיחור נבע מכח עליון וכי פעל בשקידה סבירה לקצר את משך האיחור באמצעות הטענה על

אוניה אחרת באופן שקיצר את זמן ההגעה.

לכן בסופו של דבר התביעה נגד המשלח וסוכנו נדחתה, והיבואן חויב בהוצאות של 99,555 ש"ל לטובת הסוכן

בישראל בלבד. בית המשפט קבע כי למרות שהתביעה נגד המשלח בחו"ל נדחית, בנסיבות העניין אין לפסוק

לטובתו הוצאות משפט.

השופט יואב פרידמן. המשלח הבינלאומי יוצג ע"י משרדנו[.

* * *