היכן נרטב וניזוק מטען גלילי נייר - בים או ביבשה?

עו"ד גיל נדל, עו"ד מורן עוז

לאחרונה, קיבל בית משפט השלום בחיפה תביעה של חברת ביטוח )שנכנסה בנעלי יבואן( כנגד חברת הובלה יבשתית

בגין נזקי רטיבות שנגרמו למטען של גלילי נייר סופג גדולים, וקבע כי המוביל הימי אינו אחראי כלל לנזק.

בית המשפט קבע כי על פי ניתוח העדויות סביר יותר להניח שהמטען נרטב וניזוק כשהיה בחזקת המוביל היבשתי

באחסנה, ולא בשלב קודם של ההובלה הימית.

נקבע כי חברת הביטוח והיבואן אחראים באשם תורם של 51% לנזקי הרטיבות בשל היעדר אריזה הולמת, והמוביל

היבשתי אחראי ל 51%- מנזקי הרטיבות שנגרמו.

התובעת, פניקס חברה לביטוח בע"מ, ביטחה מטען של 51 גלילי נייר גדולים אשר נשלחו לארץ עבור המבוטחת, חברת

סנו ברונו'ס אנטרפרייזס בע"מ.

גלילי הנייר הומכלו בשתי מכולות והמכולות הוטענו על אוניית צים. עם הגעתו לארץ, הועבר המטען לידי חברת ההובלה

היבשתית, שרות לחקלאי צדוק בע"מ ואוחסן בשטחה והועבר כחודש ימים לאחר מכן לידי חברת סנו.

כאשר נפתחו המכולות, התגלו נזקי רטיבות בחלק מגלילי הנייר שבאחת המכולות.

לפיכך, חברת הביטוח אשר פיצתה את חברת סנו על הנזק בסך כולל של כ 03,333- ש"ח , הגישה תביעה כנגד המובילה

הימית, חברת צים וכנגד המובילה היבשתית, חברת שירות לחקלאי.

השאלה שעמדה במוקד המחלוקת בבית המשפט הייתה באיזה שלב של ההובלה נגרם הנזק – בים או ביבשה?

באשר לאחריות צים, חברת הביטוח וצים הגיעו להסכמה כי התביעה כנגד צים תימחק, ובית המשפט שיבח את הצדדים

וציין שכן זו ממילא הייתה תוצאת פסק הדין ביחס לצים.

לכן, נותרה לדיון השאלה האם חברת הביטוח הביאה די ראיות להוכחת הטענה כי הנזק אירע בשלב ההובלה היבשתית.

בית המשפט קבע כי הוכח מעל הרף הדרוש לאור חוות-דעת שמאי, כי הנזק נגרם בשל מים מתוקים ולא מי מלח )מי

ים(, ובכך יש כדי לחזק את המסקנה כי הנזק נגרם בשלב ההובלה היבשתית כתוצאה מגשם או שלוליות, ולא בשלב

ההובלה הימית כתוצאה מחדירת מי ים.

בית המשפט שלל את הטענה כי הרטיבות נגרמה בשלב ההובלה הימית כתוצאה מגשם, משום שהוכח שהמכולה לא

הייתה חשופה לגשם או להצפה מהים במהלך ההובלה הימית שכן היא הייתה מונחת מתחת לסיפון אך עדיין גבוהה

מספיק מעל פני תחתית האונייה היות והונחה על גבי מכולות אחרות.

כמו כן, קבע בית המשפט כי בתקופה בה שהה המטעם בשטח האחסון של המובילה היבשתית שהינו שטח פתוח ולא

מקורה, ירדה כמות בלתי מבוטלת של משקעים ולכן ניתן להסיק גם כאן כי הנזק למטען נגרם משלוליות אשר נוצרו

עקב הגשם המשמעותי שירד, סברה שאף חוזקה בחוות דעת של שמאי.

עוד נקבע כי בניגוד לטענת המובילה היבשתית, חברת צים איננה אחראית לנזק בשל שסיפקה מכולה שאינה אטומה

הרמטית, מה גם שאין מכולות מסוג אלו אשר הינן אטומות הרמטית ויתרה מזו, לאור זאת שהידיעה שהמכולות אינן

אטומות אינה זרה למובילה היבשתית ולכן היה עליה להקפיד על תנאי הקרקע במשטח האחסון הפתוח בימי החורף.

יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי לחברת סנו )ולחברת הביטוח שלה( היה אשם תורם של 51% לנזק שכן ניתן היה

לנקוט באמצעים פשוטים וזולים יחסית כדי למנוע את הנזק שנגרם כגון עטיפת הגלילים בצורה אטומה יותר או הצבתם

על משטח אשר אינו סופח מים מעל רצפת המכולה וכן הלאה.

לפיכך, קבע בית המשפט כי בשאלת חבותה של חברת שירות לחקלאי הלא היא המובילה היבשתית, דין התביעה כנגדה

להתקבל ועל כן פסק כי על המובילה היבשתית לשלם סך של כ 01,333- לחברת הביטוח הפניקס, סכום המבטא אחריות

של 51% לנזק שנגרם, בתוספת הוצאות עדויות ושכר טרחת עו"ד בסך של כ- 50,133 ש"ח.

פסק דין מיום 55.5.51 , השופטת תמר נאות פרי[

במקרה הנוכחי, לאחר שנבחנו העדויות, קבע בית המשפט כי במאזן הסתברויות סביר יותר שהנזק אירע כאשר המשלוח

שהה בחזקת המוביל היבשתי, בשל תנאי אחסון לא נאותים.

לאור פסק-דין זה, נשאלת השאלה, מהו סטנדרט ההתנהגות הראוי ממוביל יבשתי במקרים מעין אלו, שהרי המוביל

היבשתי מטפל במכולה כשהיא סגורה ומעביר אותה כמו שהיא ללקוח, והוא אינו בודק את הטובין שנמצאים בתוכה.

לאור פסק-הדין, יתכן שעל מוביל יבשתי סביר לבחון, על פי מסמכי המשלוח, באיזה סוג סחורה מדובר- ועד כמה מדובר

בסחורה שעשויה להינזק כתוצאה מרטיבות, ובמקרים המתאימים, עליו להפנות שאלה ללקוח )היבואן( כיצד אוחסנה

הסחורה בתוך המכולה וכיצד יש לטפל במכולה עד להעברתה ללקוח.

* * *