עו"ד גיל נדל, קידר הללי
לאחרונה, דחה בית משפט השלום בראשון לציון בקשה של משלח לסלק תביעה נגדו על הסף מחמת התיישנות הנקובה בשטר מטען, בקובעו כי המשלח אינו צד לשטר מטען ולכן אינו יכול להסתמך עליו.
עובדות המקרה:
טובין שיובאו שוחררו לידי היבואן מבלי שהוסדר התשלום בעבורם. הבנק אשר הלווה כספים למימון העסקה הגיש תביעה נגד המשלח שהיה מעורב בשחרור המטען וטען כי זה התרשל כאשר שחרר את הטובין מבלי לוודא כי התמורה בעבורם שולמה.
טענות המשלח:
המשלח טען כי מאחר וטענות הבנק בכתב התביעה נשענות על שטרי המטען נשוא המשלוח, התביעה נגד המשלח התיישנה מאחר ושטר המטען נוקב בתקופת התיישנות של 9 חודשים ממועד מסירת המשלוח או לחילופין כעבור 12 חודשים ממועד המשלוח, ככל שאמנת האג חלה על הצדדים מכוח שטרי המטען. כמו כן, טען המשלח כי מכוח אותו שטר מטען אין לבית המשפט בארץ סמכות לדון בתביעה אלא הסמכות היא לבית המשפט בהונג-קונג.
טענות הבנק:
הבנק טען כי מכיוון שהתביעה נוגעת למערך היחסים בין הבנק לבין המשלח, שטר המטען לא חל על יחסים אלה ואין אפשרות להסתמך על הוראותיו בעניין ההתיישנות.
החלטת בית המשפט:
בית המשפט דחה את טענת המשלח כי מעמדו של שטר המטען הוא כשל חוזה שבין הבנק לבין המשלח.
בית המשפט קיבל את עמדת הבנק לפיה שטר המטען מסמל זכות קניינית למחזיק בו. בנוסף, קבע בית המשפט כי המשלח אינו צד להליך ההובלה, וכי חובתו היא שלא לשחרר את הטובין לידי המבקש אותם, אלא בכפוף להסכמת הבנק במקרה זה.
בנוסף ציין בית המשפט כי תביעת הבנק אכן נשענת על שטרי המטען, אך התביעה אינה חוזית במהותה אלא תביעה נזיקית במסגרתה טוען הבנק בעיקר לרשלנות של המשלח בהפרת חובת זהירות.
בשולי הדברים, ציין בית המשפט כי גם אם ניתן היה לראות בשטרי המטען כמסמך אשר יש בו כדי לתחום את מערך יחסי הצדדים, נוכח המועד בו לכאורה נפרקו המשלוחים בנמל, ממילא לא התיישנה התביעה אלא ביחס לשטר מטען אחד, ובכל מקרה, התיישנות של 9 חודשים שנקבעה בשטר המטען היא קצרה יותר מן ההתיישנות שבאמנת האג (12 חודשים) ולכן סעיף זה לא היה מתקבל.
בסופו של דבר, דחה בית המשפט את בקשת המשלח לסלק את התביעה נגדו על הסף והטיל על המשלח הוצאות בסך של 2,000 ש"ח.
משמעות הדבר היא שאחריות המשלח תיקבע במהלך בירור התביעה.
(ת.א. (שלום ראשל"צ) 4382-09, החלטה מיום 6.3.11, השופטת ה. סילש, לא צוינו שמות ב"כ הצדדים).
עדכוני מכס ורגולציה
