על סעיפי הגבלת אחריות והתיישנות בשטר מטען משולב

 עו"ד גיל נדל 

כידוע, בית הדין לחוזים אחידים התבקש בעבר לאשר את שטר המטען המשולב של FIATA.  הצורך באישור סעיפי שטר המטען נובע מכך שהמשלח הבינלאומי, בשונה מהמוביל הימי או האווירי, אינו נהנה אוטומטית מסעיפי הגבלות אחריות והוראות התיישנות על פי חוק. במצב זה, המשלח יהיה חשוף לתביעת בעל המטען על מלוא הנזק, בעוד שהוא (המשלח) היה מנוע מלגלגל את התביעה הלאה על המוביל הימי / האווירי, בהיותם נהנים מסעיפי הגבלת האחריות וההתיישנות הקבועים באמנה ובחוק.  

אמצעי העזר שעומד לרשות המשלח הבינלאומי הינו שטר המטען המשולב, אשר במסגרתו מציב המשלח בינלאומי הוראות פטור האמורות להביא אותו למצב כאילו דיני ההובלה הימית והאווירית חלים עליו. אלא שהוראות אלו מהוות סעיפי פטור בחוזה אחיד, ועל מנת לבצר את תוקפן, ולמנוע ממאן דהו בעתיד לטעון כי מדובר בסעיפי פטור גורפים בחוזה אחיד שדינם להתבטל, פנו המשלחים (ליתר דיוק – חברת טרנסכלל סחר בע"מ) לבית הדין לחוזים אחידים על מנת לקבל "תעודת הכשר" לשטר המטען המשולב של FIATA.

 בית הדין לחוזים אחידים (ע"ש 7029/99 טרנסכלל סחר בע"מ נ` היועץ המשפטי לממשלה, פס"ד מיום 2.2.05) לא אישר את הוראות שטר המטען מטעמים שונים, חלקם צדדיים  וטכניים, וקבע כי הוא לא שוכנע שאין בשטר המטען תנאים מקפחים וכי ראוי לאשרו כחוזה אחיד הנעדר תנאים מקפחים. יחד עם זאת, בית המשפט ציין, למען הסר ספק, כי אין בקביעתו הנ"ל כדי למנוע מהמשלחים להגיש בקשה חדשה לאישור שטר המטען, שכן אין קיפוח בהחלת תנאי האמנות בשטרי המטען שמוציאים המשלחים, אשר מתייחסים להובלה לפי אותן אמנות.  

זאת שנקודה שיש לדייק בה. בית הדין לחוזים אחידים הסכים, עקרונית, להכיר בתקיפותם של סעיפי שטר המטען המשולב המתייחסים למקטעים הימיים / אוויריים, שהוראותיהם תואמות להוראות האמנות הנוגעות להובלה ימית ואווירית. ואולם, מה קורה לגבי התייחסות למקטעים שאין לגביהם הוראות פטור ספציפיות בדין הישראלי (כמו הובלה יבשתית). האם במצב זה, סעיפי פטור בשטר מטען של משלח בינלאומי, שיקבעו תקופת התיישנות מקוצרת גם לגבי המקטע היבשתי, יהיו תקפים או שיוכלו להיחשב כסעיפי פטור גורפים בחוזה שניתן לבטלם? 

ענין כזה נידון בפסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (ת.א. 10961/00 א.מ.ש סטאר בע"מ נ` רות קרגו הובלה בינלאומית), שניתן לפני פסק דינו של בית הדין לחוזים אחידים. באותו מקרה יבואן ייבא סחורה (ג`ינסים) מארה"ב לישראל, הסחורה הגיעה לישראל בחסר. היבואן תבע את המשלח הבינלאומי, אלא שבין מועד הגעת הסחורה לישראל ובין הגשת התביעה חלפו כשנתיים. המשלח טען, כי שטר המטען קובע התיישנות של שנה אחת, ביחס לכל ההובלה המכוסה בשטר המטען. היבואן טען, כי תקופת התיישנות בת שנה ניתנת רק לגבי הובלה ימית, ואילו לגבי נזקים בהובלה יבשתית, אשר יתכן שהחזר אירע במהלכה, אין לקבל תקופת התיישנות מקוצרת. בית המשפט דחה את טענת היבואן, ואימץ את הוראותיו של שטר המטען.  

מעיון בפסק הדין נראה שהיבואן לא העלה את הטענה כי קביעת תקופת התיישנות של שנה על מקטע יבשתי מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, ועל כל פנים בית המשפט לא התייחס לענין זה.

 בהקשר זה נשוב ונזכיר את פסק דינו של בית המשפט העליון (בהרכב שופט אחד) בענין יובל מחשוב ישיר (רע"א 1157/02 USEN AIR AND SEA SERVICE  נ` יובל מחשוב ישיר בע"מ, ניתן ביום 25.3.02 (ראה סקירתנו בגליון מס` 1 של יבוא ויצוא).  

באותו ענין יצואן ישראלי (חברת יובל מחשוב) התקשר עם משלח בינלאומיUsen Air and Sea) ) למטרת הובלה של ציוד עבור לקוח שלו בסינגפור. לטענת היצואן, המשלח מסר את המטען ללקוח בסינגפור מבלי לוודא שהתשלום הועבר ליצואן, למרות זאת היתה חובתו באותו ענין, והיצואן הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד המשלח. 

המשלח ביקש מבית המשפט להורות על העברת ההליך לבוררות, בהתאם לסעיף הבוררות המופיע בשטר המטען. כנגד טענה זו השיב היצואן כי הוא לא חתם על שטר המטען, ולא ידע על סעיף הבוררות, ועל כן אין לסעיף הבוררות כל תוקף. בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את בקשת העברת ההליך לבוררות. בית המשפט קבע שהיצואן לא הביע הסכמתו בשום אופן שהוא לסעיף הבוררות המופיע בשטר המטען. בית המשפט מצא שהיצואן לא חתם על שטר המטען, וכי התנאים המופיעים בשטר המטען לא הובאו לידיעתו, גם לא באמצעות סוכן המכס של היצואן, שדרכו הוזמנה ההובלה. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.  

מכאן, שכאשר לא קיימת אינדיקציה ברורה לכך שמזמין ההובלה הסכים לתנאים המפורטים בשטר המטען, סעיפים מסויימים בשטר המטען עלולים להיות בלתי מחייבים כלפי מזמין ההובלה. אמנם, ככל שהתנאים מעוגנים בחקיקה הישראלית (סעיפי התיישנות והגבלת אחריו במקרה של הובלה אווירית וימית), הרי שהתנאים יחולו בכל מקרה, וזאת מכח החקיקה ישראלית המעגנת אותם, ואולם, אם אין חקיקה המעגנת את סעיפי הפטור, וכזהו המצב בנוגע להובלה יבשתית, הרי שמזמין ההובלה יוכל, בנסיבות מתאימות, להתנער מסעיפי שטר המטען.

לראש העמוד