עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זייתון, קיריל קפלון

רקע:

יבואן ישראלי ייבא ציוד מחרטות וציוד עיבוד מתכת מסין עבור חברה הממוקמת בחברון, תוך הסוואת היעד האמיתי של הסחורה ובעליה. בית המשפט הרשיע את היבואן בהגשת רשימון כוזב, הטעיית פקיד מכס והשטת טובין בניגוד לצו הפיקוח. סקירה זו תעסוק בערעור שהגיש היבואן לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

עובדות המקרה:

בשנת 2007, פנתה חברת רויאל ובעליה, היושבים בחברון, אל יבואן ישראלי וביקשו ממנו לייבא עבורם מחרטות וציוד עיבוד מתכת. חברת רויאל פנתה אל היבואן הישראלי היות ויבוא ציוד שכזה לאיו"ש דרש רשיון ספציפי בעוד שייבוא על ידי חברה ישראלית לא דרש היתרים מיוחדים, דבר המאפשר את עקיפת "המכשול".

הציוד הגיע לנמל אשדוד במאי 2007, כאשר במסמכי הייבוא התנוסס שמו של היבואן הישראלי, זאת על אף שחברת רויאל היא שיזמה את ייבוא הציוד, והיא זו ששילמה עליו. לאור זאת יוחסו ליבואן הישראלי עבירות של הברחת טובין, הגשת רשימון יבוא כוזב, הצגת חשבון מכר כוזב, הטעיית פקיד מכס והשטת טובין בניגוד לצו הפיקוח. 

בית משפט השלום באשדוד הרשיע את נעמה היבואן, וחברה שבבעלותו, בהגשת רשימון יבוא כוזב, הטעיית פקיד מכס והשטת טובין בניגוד לצו הפיקוח, כאשר גזר הדין השית עליו 6 חודשי מאסר, וקנס אותו ואת החברה שבבעלותו ב-50,000 ₪.

טענות הצדדים

היבואן טען בפני בית המשפט המחוזי כי נכון הוא כי הציוד הוזמן עבור חברת רויאל, והיא אף שילמה עליו, אולם, רוכש הציוד והיבואן לא הייתה חברת רויאל אלא היבואן עצמו, ולכן לא היה דיווח כוזב במסמכים.

טענתו העיקרית של היבואן בערעור הייתה שבמאי 2007 לא היה צורך חוקי ברישיון יבוא מחרטות לאיו"ש, וכי הצורך החוקי התעורר רק בתאריך 26/06/2007, תקונה התוספת השניה ל"אכרזת הפיקוח על מצרכים ושירותים (העברת חומרים וציוד דו שימושיים מסוימים לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית), התשס"ד – 2004, באופן אשר חייב רשיון מיוחד לסוג הציוד הזה.

מנגד טענה רשות המסים שעדותו של היבואן הינה עדות כבושה וכי בחקירתו בשנת 2007 הציג גירסה שונה מזו שהציג בשנת 2015 בבית המשפט.

עוד טענה רשות המסים שעוד בטרם תיקון התוספת השניה, הוראות היתר כללי להבאת טובין לאיו"ש וצו האלוף אסרו על ייבוא הציוד ללא רשיון.

הדיון המשפטי

בית המשפט דחה את טענותיו העובדתיות של היבואן לעניין היותו בעל הטובין ואישר את קביעת בית משפט השלום. בית המשפט קיבל את טענות רשות המסים וקבע כי עוד טרם תיקון התוספת השניה, חל איסור לייבא מחרטות לאיו"ש ללא היתר מיוחד.

עוד הוסיף בית המשפט כי היבואן היה מודע היטב לחובת הנפקת רשיון הייבוא, ולראייה סוכן המכס שלו סירב לשחרר את הציוד והוא נאלץ לפנות לסוכן מכס אחר. לאור זאת הסיק בית המשפט שהיבואן וחברת רויאל קשרו קשר לייצר מצגים כוזבים בפני רשות המיסים על מנת לאפשר לחברת רויאל לייבא את הציוד ללא רישיון יבוא.

לאור האמור, דחה בית המשפט את ערעור היבואן על הכרעת הדין וגזר הדין.

ע"פ (ב"ש) 43446-01-16 חוסין נעמה נ' מדינת ישראל - רשות המיסים(החלטה מיום 01/06/2016, בפני כבוד הנשיא י' אלון, השופטת י' רז-לוי, השופט י' עדן. [ב"כ הצדדים: לחוסין נעמה וחברת חוסין ועלי אבו פייסל בע"מ - עו"ד ציון אמיר ועו"ד אנה קרנץ; למדינת ישראל – עו"ד שירן באדי]. 

*             *             *