בית המשפט המחוזי קיבל ערעור יצואן ; יפוצה על ידי משלח הבינלאומי בגין נזק לסחורה

עו"ד גיל נדל, אור כהן-ששון

לאחרונה, התקבל ערעורו של יצואן אשר תבע פיצויים מהמשלח הבינלאומי בשל איחורים בהגעת סחורה חקלאית

ליעדה וריקבונה בשל כך. בית משפט השלום, אשר הכריע בתביעה בחודש מרץ 3102 , דחה את תביעת היצואן

משום שלטעמו הוא נכשל בהוכחת הקשר שבין התרשלות המשלח לבין הנזק שנגרם לסחורה. בית משפט השלום

קבע כי היצואן לא הצליח להוכיח שהסחורה נשלחה ליצוא כשהיא במצב טוב וכי הנזק נגרם דווקא בשל ההובלה.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב הפך קביעה זו, וקבע כי המשלח אחראי לחלק מן הנזקים שנגרמו לטובין, ועל כן

יפצה את היצואן בעבורם כאשר הפיצוי נקבע על דרך האומדן.

לדעתנו, פסק-הדין בערעור מהווה דוגמא טובה למצב שבו בית המשפט מעדיף שיקולי צדק על פני שיקולים

פורמליים הקשורים באופן המדויק של הוכחת הנזק.

היצואן הוא שנשא באחריות להמכלת הטובין.

הטובין הגיעו לנמל נובורוסיסק בזמן שנקבע, אלא שבהיעדר המסמכים הדרושים, לא התאפשר שחרור הסחורה

האמורה בזמן. על פי הסיכום בין הצדדים, משלוח המסמכים הדרושים לצורך שחרור המכולות בנמל היעד היה

באחריותו של המשלח.

לבסוף, הגיעו המסמכים באיחור לנמל היעד, וכשנפתחו המכולות התגלה לדאבונו של היצואן כי הירקות, רובם

ככולם, נגועים בריקבון מתקדם, עובדה ששללה את האפשרות לסחור בהם, משום שהלקוח ברוסיה, באופן הגיוני,

סירב לקבלם במצבם זה.

היצואן טען כי המשלח התרשל בהגשת המסמכים במועד, דבר שגרם לעיכוב בשחרור המטענים, מה שהביא

לריקבונם וכתוצאה מכך לירידתם לטמיון של הטובין. היצואן הוסיף כי חזר והדגיש באוזני המשלח כי מדובר

בסחורה רגישה, וכי כל איחור עלול לייצר בה נזק בלתי הפיך.

היצואן העמיד את סכום התביעה על כ 300,111- ש"ח, שהם שקלול של ערך הסחורה והוצאות נוספות בהם נאלץ

היצואן לשאת עקב התקרית.

מנגד טען המשלח כי לא התחייב לספק שירותי עמילות מכס, פריקה ו/או שחרור הסחורה ברוסיה, אלא לספק

שירותי שילוח בינלאומי ותו לא. המשלח הוסיף כי האיחור במשלוח המסמכים נגרם עקב טעותה של היצואן

במסירת הכתובת הנכונה, וכי כלל לא הובאו לידיעתו הדברים בנוגע לרגישות המוצרים.

בית המשפט השלום בתל-אביב קבע כי כחלק מאחריות המשלח, היה עליו למסור את המסמכים הנוגעים לשחרור

המשלוח במועד, ומשלא עשה כן- הרי שהתרשל.

עם זאת, פטר בית המשפט את המשלח מלשאת באחריות ולשלם פיצוי לטובת היצואן, מאחר ולטעמו לא ניתן

להוכיח קשר סיבתי בין רשלנות המשלח והאיחור בשחרור הסחורה לבין הנזק שנגרם לה.

בית משפט הסתמך, בין היתר, על הודאת היצואן כי האריזה וההמכלה של המשלוח היו לקויות עוד בישראל,

בטרם נמסרו לידיו של המשלח, והן אשר גרמו לתחילתו של הריקבון.

בית המשפט פסק כי גם אם נניח שתחילתו של הליך הריקבון, אשר נגרם בעקבות ההמכלה הלקויה, הואץ בגלל

רשלנות המשלח ובשל האיחור שנגרם, הרי שאין די ראיות שיאפשרו למתוח את "קו פרשת המים" אשר יפריד בין

הנזק שנגרם עקב ההמכלה, לזה שנגרם עקב עיכוב שחרור הסחורה.

לאור כל זאת, נקבע כי אין ליצואן להלין אלא על עצמו. בהתאם לכך דחה בית המשפט את תביעת היצואן והטיל

עליו הוצאות משפט בסך 0,511 ש"ח.

בית המשפט המחוזי הפך את פסק דינו של בית משפט השלום אשר דן תחילה בעניין.

בית המשפט המחוזי העמיק עיון נוסף בחוות דעת השמאי אשר בחן את המטען שניזוק, והגיע למסקנות שונות

מאלו אליהן הגיע בית משפט השלום. נמצא כי קיימת אפשרות הפרדה, על אף שאיננה ברורה שחור על גבי לבן, בין

הנזקים אשר נגרמו כתוצאה מהמכלה לקויה ומעיכתה של חלק מן הסחורה, לבין נזקים אשר נגרמו כתוצאה

מהעיכוב בשחרור הסחורה אשר נגרם עקב התרשלות המשלח.

בסופו של דבר נפסק פיצוי ליצואן, זאת בשל תרומת המשלח לאובדן הטובין. בשל הקושי לשייך אילו חלקים מן

הנזק נגרמו בשל ההמכלה הלקויה ואילו בשל העיכוב בשחרור, נקבע גובה הפיצוי על דרך של אומדן.

בית המשפט קיבל חלקית את ערעור היצואן ופסק לטובתו פיצוי על סך 05,111 ש"ח וכן הטיל על המשלח הוצאות

משפט ושכ"ט בגובה 05,111 ש"ח.

דין מיום 01.00.02 , השופטת רות לבהר שרון. ב"כ הצדדים: ליצואן – עו"ד שוחט, למשלח - עו"ד ספיר.

דין מיום 2.2.02 , השופט מרדכי בן חיים. שמות ב"כ הצדדים לא צוינו[.

בנסיבות מסוימות, היצמדות לפורמליזם המשפטי מביאה לידי הכרעה אשר תחושת הצדק הטבעית איננה נוחה

עמה. מקרה זה אותו סקרנו לעיל, הוא אחד מהם.

בענייננו, בית המשפט המחוזי מצא כי ליצואן נגרם עוול שנובע מהתנהלות המשלח, גם אם קיים קושי הוכחה

לעמוד על הנזק לטובין, עיתויו וגובהו המדויקים. בית המשפט ביקש "לתקן" מצב זה בצורה חלקית, וחישב את

הנזק "על דרך האומדנא", קרי חישוב הפיצוי על פי הערכה שאיננה מדויקת.

תוצאה זו, ממחישה מגמה של ירידת הפורמליזם ועליית הערכים. נדמה כי לעתים מחפש בית המשפט את המהות

ומעדיף את השגת הצדק, גם כשהדבר מצריך שימוש בכלים העוקפים מכשולים פורמליים-טכנים.

* * *