יצואנית שלחה משלוח לגרמניה באמצעות משלח בינלאומי אשר הנפיק שטר מטען שכיסה את כל המסע – מנקודת המוצא ועד היעד הסופי. המטען נרטב בגשם, ניזוק, ונדחה בחלקו על ידי הקונה הגרמני. היצואנית קיבלה מהמבטח חצי מסכום הנזק, ושניהם הגישו יחד תביעה בגין הנזק כנגד המשלח הבינלאומי, כנגד משלח נוסף שעימו התקשר המשלח הבינלאומי לצורך ביצוע השילוח בגרמניה, וכן כנגד מוביל יבשתי שטיפל בהובלת המטען ללקוח. המשלח הבינלאומי הגיש, מצידו, הודעת צד ג' נגד המשלח הגרמני וכנגד יתר הגורמים.
בית המשפט הגיע למסקנה שהנזק נגרם לאחר שהמוביל היבשתי ניסה להוביל את המטען לקונה בגרמניה ביום שישי מבלי לתאם עם הקונה, ומאחר שמחסני הקונה היו סגורים, הסחורה אוחסנה במחסני המוביל היבשתי כשהיא חשופה לגשם.
בית המשפט הטיל את אחריות לנזק שנגרם על המשלח הבינלאומי, וזאת לנוכח הוראות שטר המטען שהוציא המשלח הבינלאומי, שבהן נאמר שהמשלח מקבל על עצמו את האחריות לכל מעשה או מחדל של כל אדם שבשירותיו ייעשה שימוש לצורך ביצוע החוזה, וכן כי המשלח אחראי לכל הפסד או נזק לטובין.
בית המשפט דחה את טענתו של המשלח לפיה אין הוא אחראי לנזק לאור הוראתו של אחד מסעיפי שטר המטען, הקובע כי המשלח אינו אחראי במצב של "אירוע שהמשלח לא יכל להימנע ממנו ולא יכול היה למנוע את תוצאותיו בשקדנות סבירה". בית המשפט דחה את הטענה המשלח הבינלאומי כי הפטור חל משום שלמשלח הבינלאומי לא היתה שליטה פיזית על המטען, שכן לפי טענה זאת לא יהיו להתחייבויות החוזיות של המשלח הבינלאומי בשטר המטען שום משמעות. עוד קבע בית המשפט כי אותו סעיף בשטר המטען עוסק ב"אירועים", בעוד שבמקרה זה לא מדובר באירועים, אלא במעשים או מחדלים.
בית המשפט הטיל אחריות גם על המשלח הגרמני, מאחר שמצא כי הוא כבר טיפל במשלוחים קודמים של היצואנית (כקבלן משנה של המשלח הבינלאומי) ולכן הכיר את התנאים המיוחדים הדרושים לטיפול במטענים של היצואנית. בנוסף, קבע בית המשפט, כי היה על המשלח הגרמני להבין שמדובר במטען שצריך להימנע מחשיפה לגשם בגלל ההוראות שקיבל מהמשלח הבינלאומי להוביל את המטען במשאית סגורה דווקא (שהיא יותר יקרה ממשאית פתוחה). בית המשפט קבע כי המשלח הגרמני כשל בכך שלא הודיע לקונה הגרמני מראש על הגעת המטען ביום שישי, בכך שלא דיווח למשלח הבינלאומי על הארועים, ובכך שלא הנחה את המחסנאי לאחסן את המטען במקום מוגן מגשם.
בסיכומו של דבר, בית המשפט חייב גם את המשלח הבינלאומי וגם את המשלח הגרמני באחריות לשלם את נזקם של היצואנית ושל המבטח, וחייב את המשלח הגרמני לשפות את המשלח הבינלאומי בגין הסכומים שישולמו על ידו ליצואנית ולמבטח.
כאמור, בית המשפט הטיל אחריות על משלח בינלאומי שהנפיק שטר מטען מנקודת המוצא לנקודת היעד, גם אם בפועל לא הוא ביצע את כל ההובלה. לטעמנו, משלח המנפיק שטר מטען, רצוי שידאג להכנת הסכמים מתאימים מול קבלני המשנה שלו, לרבות התייחסות לסעיפי שיפוי. מנגד, התבססות בלבדית על לשונו של שטר המטען שהנפיק המשלח הבינלאומי כאמצעי להפטר מאחריות לא תועיל, שכן בית המשפט לא יאפשר למשלח הבינלאומי להתנער מכל אחריות.
אין להסיק מכך כי משלח שאינו מנפיק שטר מטען, אלא רק מתאם הובלה, אינו נושא באחריות כלשהי לנזק. במקרה אחד שנדון על ידי בית, נשא המשלח באחריות בגין מתן פרטים לא נכונים למוביל האווירי. במקרה אחר, נשא המשלח באחריות בגין יצירת מצג בדבר זמן הגעה מסוים. ניתן להעלות על הדעת מקרים נוספים כמו תיאום נתיב לא מתאים או תיאום עם מובילים בלתי מהימנים.
פסיקת בית המשפט מצביעה על כך, ובצדק, לטעמנו, כי יש לבחון בכל מקרה ומקרה למה התחייב המשלח, והאם הנזק נגרם כתוצאה מהפרת התחייבותו. ניתן לקבל, עקרונית, כי היקף התחייבויותיו של משלח המנפיק שטר מטען שונה מזה של משלח המתאם הובלה, ואולם השורה התחתונה תיקבע בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. (ראה במאמרינו כאן:
http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?CategoryID=86, וראה והשווה: עו"ד א' אורלי, פרשנות מול פרשנות בענייני רשלנות, המטען, גליון מס' 40).
ת.א. 179283/02, פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, מיום 21.8.06
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
