יבואנית ביקש לייבא מטען לישראל וביטח אותו. המטען הובל לישראל, אוחסן במחסני ממ"ן, ומשם הובל על ידי מוביל יבשתי אל מחסן עצמאי (לא מחסן היבואנית). התברר כי המטען ניזוק בסכום של כ- 10,000 יורו. המבטח, שפיצה את היבואנית לפי ערך המטען לסוחר בישראל, תבע את המוביל היבשתי. המוביל היבשתי, מצידו, הגיש הודעת צד שלישי אל המחסן, שכן לטענת המוביל היבשתי, היתה בידו תעודת משלוח של חתומה בחותמת המחסן ליד המלים "מאשר קבלת הטובין בשלמותם".
לאחר עיון בעדויות הגיע בית המשפט למסקנה שהמוביל היבשתי אחראי לנזק.
בית המשפט מצא שהמטען יצא ממחסני ממן כשהוא שלם ולא ניכר בו כל פגם, וכאשר הגיע אל המחסן, מיד הבחינו נציגי המחסן כי יש חוסר במטען.
בית המשפט גם מצא כי אחד מהנהגים אשר הוביל את המטען מטעם המוביל היבשתי לא מצא לנכון להתייצב ולהעיד בתיק, וגם הנהג השני לא יכל להסביר, מדוע היה צורך בנסיעה של כשעה וחצי על מנת להוביל את המטען ממחסני ממן למחסן בבני ברק, וכי הוא אכן לא עצר, ולא ארע כל אירוע חריג בדרך. בית המשפט התייחס לכך שהטכוגרף של הרכב לא הובא בפני בית המשפט, תוך שציין שהימנעות זאת עומדת לחובת המוביל היבשתי.
בית המשפט גם קבע כי תעודת המשלוח עליה מופיעה חותמת המחסן ללא חתימה איננה מחייבת, בנסיבות הענין, את המחסן, שכן שוכנע בעדויות כי המחסן היה גם חותם על תעודות המשלוח ולא רק מטביע חותמת. מכאן הסיק בית המשפט כי אין ללמוד מאותה תעודת משלוח שלא נושאת חתימה, כי אכן מי מטעם המחסן אישר שהמטען התקבל כשהוא שלם ואין בו סימן לנזק או לחוסר כלשהו.
בית המשפט נעזר בכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, "הדבר מדבר בעד עצמו". בית המשפט קבע כי ליבואנית או למבטח אין ולא יכולה להיות ידיעה לגבי הסיבות שגרמו לנזק במטען, בעוד שלמוביל היבשתי היתה שליטה גמורה על המטען ועל המאורע שגרם לחוסר/נזק. במקרה זה נקבע שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהמוביל היבשתי היה זה שלא נקט זהירות סבירה, יותר ממסקנה שלפיה המוביל כן נקט זהירות סבירה ועל כן עליו לפצות את המבטח, מה עוד שהמוביל היבשתי לא הביא כל ראיה המפריכה או שוללת את הטענה שהתרשל ( בין השאר לא הוסבר מדוע ארכה הנסיעה שעה וחצי מנתב"ג לבני ברק, מדוע לא נכתב בפקודת המסירה שהמטען ניזוק וכיו"ב...).
בנוסף, הסביר בית המשפט כי המוביל היבשתי הוא שומר שכר כמשמעותו בחוק השומרים וככזה רובץ עליו נטל ההוכחה כי לא התרשל במילוי תפקידו וכי מסר את המטען כפי שקיבל אותו.
הואיל והמוביל היבשתי לא הוכיח את שנדרש ממנו, חויב המוביל היבשתי לשפות את המבטח.
ת.א. 157858/02 פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב מיום 19.10.06
לראש העמוד