משלח בינלאומי נתבע (בתביעה שכנגד) על ידי חברה יצואנית לשלם סכום של 31,809 ₪. היצואנית טענה כי, במקרה אחד, המשלח ניתב משלוח של ספרים לעיירה ליאליסוויל במדינת קנטקי ולא לעיירה ליאליסוויל במדינת קולרדו (מרחק של 1800 ק"מ [!]). על מנת להוביל את הסחורה ליעד הנכון שילם הקונה הוצאות הובלה ואחסנה בגובה של למעלה מ – 4000 דולר ארה"ב תוך שקיזז מהיצואנית סכום זה. כמו כן טענה היצואנית לפגיעה במוניטין ואובדן הלקוח ותבעה פיצוי על כך בסכום של 5000 דולר ארה"ב.
עוד טענה היצואנית כי במקרה אחר היא שלחה חומר אשר היה אמור להגיע לתערוכה בעיר ליסבון שבפורטוגל עד תאריך מסוים. החומר אכן הגיע לליסבון, אך בשל בעיה במכס עוכב. לאחר דין ודברים, מארגני התערוכה שלחו את האישורים למכס והסחורה שוחררה, אלא שהמשלח לא העביר את הסחורה לייעדה, ואף לא דאג ליידע את היצואנית על כך. היצואנית טענה כי המשלוח לא הגיע ליעדו ואף לא הוחזר לה, תוך נגרמו לה נזקים בגובה 2000 דולר ארה"ב.
בית המשפט קבע כי המשלח התרשל בכך שלא נקט באמצעי סבירים למניעת הנזק. בית המשפט קבע כי היה על המשלח לוודא מול היצואנית את פרטי המשלוח המדוייקים ו/או ליצור קשר עם הנמען ולוודא עימו ישירות כי המשלוח סופק ו/או לוודא את הענין מול היצואנית ערב הגעת המשלוח ליעדו. בית המשפט קבע כי חובת הזהירות בעניין וידוא הכתובת גוברת אצל משלח בינלאומי שכן מדובר בענין הנמצא בתחום תפקידו ומומחיותו, ובמסגרת זו עליו לקחת בחשבון אירועים כאלו.
בהתאם לכך, קיבל בית המשפט את תביעת היצואנית. יחד עם זאת, בית המשפט לא פסק את מלוא הסכום שנתבע, שכן, בנוגע לסכום הנזקים העקיפים שנתבע (פגיעה במוניטין ואיבוד לקוח), מצא בית המשפט כי הסכום נראה מופרז ובלתי ריאלי, והוא לא הוכח כל צרכו.
ת.א 63565/04, פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב מיום 25.4.06.
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
