האם סוכן מכס מחויב לשלם דמי השהייה?

 עו"ד גיל נדל

לאחרונה נרשם בבית משפט השלום בחיפה פרק נוסף בסאגה המתמשכת של תשלום עבור השהיות מכולות או עבור מכולות ריקות שלא חזרו. האם היבואן ישלם? ואולי סוכן המכס שלו? הפעם, סוכן המכס יצא מבית המשפט כשידו על העליונה.
 
רקע כללי

לפני שנסקור את פסק דינו של בית משפט נתאר את התרחיש הבסיסי שבו סוכן המכס נמצא מחוץ לענין: יבואן פלוני הינו הנשגר (consignee) בשטר המטען שהנפיק משלח בינלאומי. היבואן מעוניין לקבל את פקודת המסירה מהמשלח. לצורך כך הוא מורה לסוכן המכס שלו לפנות למשלח, להציג בפניו שטר מטען מקורי ולפדות את פקודת המסירה. על פי התנאים בשטר המטען (או במסמך חיצוני אחר), המשלח הבינלאומי מעניק ליבואן מספר ימי השהיות-מכולה חופשיים. במידה והמכולה אינה חוזרת בזמן, מחייב המשלח הבינלאומי את היבואן בתשלום דמי השהייה.
ובאמת, המכולה אינה חוזרת בזמן או שלא חוזרת בכלל. המשלח דורש את התשלום מהיבואן, אלא שהיבואן אינו נענה לדרישה, ולא ניתן לגבות ממנו את הכסף. אולי הוא בקשיים כלכליים, אולי הוא נכנס לפשיטת רגל/פירוק, ואולי הוא נמצא ברשות הפלשתינית ולא ניתן לגבות ממנו את הכספים.
בצר לו, המשלח הבינלאומי פונה לסוכן המכס, שפדה את פקודת המסירה, ודורש ממנו את התשלום: "אתה טיפלת בשחרור המכולה - אתה אחראי", מודיע המשלח לסוכן המכס.
אלא שלסוכן המכס תשובה ניצחת למשלח. הרי סוכן המכס פועל כשלוחו של היבואן, ואין הוא מקבל על עצמו התחייבות עצמאיות שלו. סעיף 2 לחוק השליחות קובע יפה-יפה ש - "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח" - את השולח (היבואן), אך לא את השלוח (סוכן המכס) (פרט ליוצאי דופן של פעולה של סוכן המכס ללא הרשאה).
 
פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה

משלח בינלאומי אשר צופה את תשובתו של סוכן המכס מבין שעליו לנקוט בפתרון מניעתי, כדי לקדם את פני הרעה. הואיל ומכח הוראות החוק לא ניתן להכניס את סוכן המכס לתמונה כגורם עצמאי, מחליט המשלח הבינלאומי לדרוש מסוכן המכס, כתנאי למתן פקודת המסירה, לחתום על התחייבות עצמית שלו לשלם את דמי ההשהייה.
במקרה מעין זה נשאלת השאלה מהו היקפה של אותה התחייבות שנותן סוכן המכס לטובת המשלח? ומהי משמעותה של הסבת שטר המטען על שם סוכן המכס?
פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (ת.א. 17588/05) עוסק בענין זה, וקובע כי מסמך ההתחייבות שעורך המשלח הבינלאומי (או סוכן האניה) ובו מתחייב סוכן המכס לשאת בתשלום דמי השהייה חייב להיות מפורש, מפורט וברור, וספקות או אי בהירויות יפעלו לחובת המשלח. גם הסבה של שטר המטען על שם סוכן המכס, ללא התייחסות פרטנית לתשלום דמי השהיייה גם היא לא תספיק על מנת לחייב את סוכן המכס.
באותו ענין, דובר במשלח בינלאומי - חברת אושפיר - שטיפל בשחרור מטען בן 3 מכולות אשר יובא לארץ ע"י אדם בשם חאלד עשור, תושב עזה. עשור מסר בידיו של סוכן המכס – חברת טרנסכלל -  את שטר המטען על מנת סוכן המכס יפעל לשחרור המטען בשמו מול המשלח. המכולות הוחזרו למשלח באיחור ניכר וצברו דמי השהייה.
המשלח דרש מסוכן המכס חייב לשפותו עבור דמי ההשהייה. לטענת המשלח, סוכן המכס חתם על כתב התחייבות שבו התחייב סוכן המכס לשפות את המשלח עבור דמי השהייה, תוך שצירף להתחייבות זאת צ'ק על סך 1500 דולר. מכח כתב ההתחייבות, טען המשלח, מחויב סוכן המכס לשפותו. כמו כן טען המשלח, כי הואיל ושטר המטען הוסב על שמו של סוכן המכס, הרי שסוכן המכס הפך לבעליו של המטען, והוא חייב באופן ישיר בכל ההוצאות הכרוכות בשחרור המטען, לרבות דמי השהייה.
בית המשפט דחה את שתי טענותיו של המשלח.
ראשית, בית המשפט מצא כי בכתב ההתחייבות היו חסרים פרטים רלבנטיים חשובים ביותר, ובמיוחד לא צוין בו האם נמסרת המחאה על סכום מסויים, או המחאה פתוחה (לשונה של ההתחייבות היתה: "אנו הח"מ _____ מרח' ______ מוסרים בזאת לידיכם המחאה בחתימתנו, לפקודתכם בלבד, ע"ס ______ ₪/ללא ציון סכום, וזאת לכיסוי עלות המכולה ו/או לכיסוי דמי השהייה – למקרה והמכולה לא תוחזר על ידינו לנמל ____ בתוך 30 ימים מיום שמסרתם לנו את פקודת המסירה").
ליקוי זה פועל במקרה שלפנינו לרעת המשלח, שכן המשלח היה זה שניסח את כתב ההתחייבות והוא זה שחייב את סוכן המכס לחתום עליו. במקרה כזה, כאשר מלוא האפשרויות היו בידי המשלח והוא לא דאג להתחייבות בלשון ברורה, הדבר יפעל לחובתו. לכן, מצא בית המשפט כי לא ניתן לקבוע שסוכן המכס התחייב לשפות את המשלח בגין דמי השהיית מכולה ללא הגבלת סכום. אדרבה, מעצם העובדה שניתנה המחאה על סכום של 1500 דולר, ניתן ללמוד כי הצדדים התכוונו להגביל את סכום ההתחייבות לאותה תקרה.
אשר להסבת שטר המטען, בית המשפט דייק וקבע כי הסבת שטר המטען מקנה זכות לקבלת חזקה בטובין, אך לא את הבעלות בטובין. לכן, בית המשפט לא יכל לשלול את טענת סוכן המכס כי ההסבה נועדה אך ורק לאפשר לו לשחרר את המטען, אך לא להקנות לו זכויות וחובות שונות. זאת ועוד. בית המשפט קבע כי אף אם היה מדובר בהעברת זכות הבעלות בטובין לסוכן המכס, עדין לא ניתן להסיק מכך כי במסגרת העברת הבעלות קיבל סוכן המכס על עצמו לשאת במלוא העלויות החלות על שחרור הטובין. לכך נדרשת התחייבות מפורשת של סוכן המכס, והתחייבות כזאת לא הוכחה, קבע בית המשפט.

מקרה דומה בבית משפט השלום בתל אביב

מקרה דומה, שבו הגיע בית המשפט לתוצאה הפוכה, היה המקרה שנדון בפסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בתיק אזרחי 23897/03 אלדן מטעני 2000 בע"מ נ` יוניטרייד ליין שילוח בינלאומי בע"מ, מיום 31.12.03.
באותו מקרה, המשלח הבינלאומי – חברת אלדן מטעני 2000 – טיפל בהובלת ארבע מכולות עבור יבואן עזתי. היבואן השתמש בשירותיו של סוכן המכס - יוניטרייד ליין - לפדיית פקודת המסירה ולשחרור הטובין מפיקוח רשות המכס. סוכן המכס חתם על התחייבות לתשלום דמי השהייה והוצאות טיפול במכולות, לפיה הוא חייב "בתשלום דמי ההשהייה עבור המכולות שנמסרו לנו, וזאת לפי התעריף המקובל בחברתכם ואשר תוכנו ידוע לנו... על אחריותנו וחשבוננו נשלום את מחירה של המכולה/ות וכן דמי השהייה, וזאת אם המכולה/ות הנ"ל לא תוחזר/נה בתוך 90 ימים".  בנוסף, סוכן המכס חתםעל שטר בטחון, להבטחת תשלומי ההשהיות.
בעקבות מבצע חומת מגן שהתרחש בסוף חודש מרץ 2002, המכולות נתקעו בעזה ולא ניתן היה להחזיר את המכולות. תגובת השרשרת התחילה: סוכן האוניה חייב את המשלח תשלום מחיר המכולה, והמשלח מצידו חייבה את סוכן המכס באותם סכומים.
סוכן המכס סירב לשלם למשלח את תשלומי השהיית המכולה, בטענה כי ההתחייבות שלו נוגעת אך ורק לתשלום דמי השהייה רגילים, ולא לתשלום דמי השהייה חריגים. דמי השהייה חריגים, לשיטת סוכן המכס, הינם אלו שנגרמו עקב מבצע חומת מגן. הללו היו בלתי צפויים ומפתיעים.
המשלח טען, מנגד, כי המונח דמי השהייה חריגים אינו מקובל בתחום הספנות, וכל כולו יציר כפיו של סוכן המכס. במיוחד הדגיש המשלח את לשונה הברורה והגורפת של ההתחייבות של סוכן המכס, ואת העובדה כי ההתחייבות נעשתה בעיצומה של האינתיפאדה, באופן שאם סוכן המכס היה רוצה להגן על עצמו כנגד מצב של תקיעת מכולות בעזה - היה עליה לציין זאת במפורש.
בית המשפט קיבל את עמדתו של המשלח וקבע כי התחייבותו של סוכן המכס כוללת דמי השהייה מכל סוג שהוא. בית המשפט דן בלשונה הגורפת של ההתחייבות ובנסיבות עשייתה וקבע כי אין היא כוללת חריג של דמי השהייה מיוחדים. בית המשפט נדרש למועד שבו סוכן המכס חתם על ההתחייבות, וקבע כי חזקה על הצדדים שיכלו לצפות מצב של עיכוב ממושך בהחזרת המכולות. "אם סוכן המכס חפץ להגן על עצמו מפני מצב כזה" - כותב בית המשפט - "היה צריך לכלול בהסכם תניות מתאימות".

הצד השווה לפסק דין זה ולפסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, ששניהם מוכנים להכיר בתוקפה של התחייבות של סוכן המכס לתשלום דמי השהיית מכולה, וענין זה כשלעצמו – אין בו חידוש. דרכם של פסקי הדין נפרדה ביישום הכלל על המקרה הקונקרטי: במקרה שנדון בפני בית המשפט בחיפה חסרו פרטים מהותיים בהתחייבות, ועל כן ידו של סוכן המכס היתה על העליונה. במקרה שנדון בפני בית המשפט בתל אביב, לשונה של ההתחייבות היתה ברורה ועל כן ידו של המשלח היתה על העליונה.

  לראש העמוד