עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
כידוע, דיני ההובלה האווירית מעניקים הטבות שונות למוביל האווירי, ביניהן הגבלת אחריות ותקופת התיישנות מקוצרת.
שאלה חשובה בעניין זה היא האם גם המשלח הבינלאומי יוכל ליהנות מהטבות אלו, במילים אחרות – האם המשלח הבינלאומי יוכל ליהנות ממעמד של מוביל אווירי?
אמנת ורשה וחוק התובלה האווירית מגדירים באופן דווקני, מיהו מוביל אווירי. ולפיכך קיים פתח רחב יותר להכנסתו של משלח בינלאומי תחת כנפי אמנת ורשה ובתי המשפט בישראל עשו זאת בעבר.
לאחרונה, עניין זה נידון בפני בית המשפט השלום באשדוד.
במקרה זה דובר ביבואנית מוצרי הלבשה אשר ייבאה סחורה מאיטליה במהלך חודש מאי 2007. הסחורה אוחסנה במחסן ממ"ן. בבדיקה פיזית שנערכה על ידי בודק מכס נמצאה אי התאמה בין הפריטים שנספרו ובין הפריטים שהוצהרו במסמכי היבוא.
כעבור שנתיים מהגעת הסחורה למחסני היבואנית, הגישה היבואנית תביעה כנגד המשלח הבינלאומי בגין החוסר הנטען במטען.
המשלח הבינלאומי טען לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות. לטענתו, חלה על התביעה התיישנות מכוח אמנת ורשה, שכן חלפו למעלה משנתיים מיום ביצוע ההובלה האווירית ועד ליום הגשת התביעה על ידי היבואנית.
בית המשפט קיבל את עמדת המשלח.
כידוע אמנת ורשה קובעת תקופת התיישנות של שנתיים להגשת תביעה כנגד המוביל האווירי בגין נזק שנגרם במסגרת ההובלה, ובלשון האמנה:"הזכות לדמי נזק תפקע אם לא תוגש התביעה תוך שנתיים מהתאריך בו הגיע כלי הטיס למקום ייעודו או מהתאריך שבו היה צריך להגיע או מתאריך הפסקת ההובלה".
בית המשפט קבע כי יעד הסחורה היה מחסני ממ"ן ולא מחסני היבואנית, ועל כן המועד להגשת התביעה היה שנתיים מיום הגעת הסחורה למחסני ממ"ן. בית המשפט עמד על כך שהיבואן יכול להותיר את הטובין בממ"ן זמן רב, ולכן אין זה נכון לקבוע כי תקופת ההתישינות תחל רק עם הגעת הסחורה למחסני היבואן. בהתאם לכך קבע בית המשפט כי תביעת היבואנית התיישנה.
בית המשפט ציין כי אף אם היה מקבל את טענת היבואנית והיה מסתמך על מסמכיה על מנת לקבוע מהו המועד להגעת הטובין למחסניה, הרי שגם אז היה מגיע למסקנה כי חלה התיישנות, בשל העובדה כי היבואנית הגישה את התביעה לאחר המועד הקבוע.
(תא"מ 1003-09 זיווה נ' מעגן סוכנות לביטוח(1997)בע"מ ואח'. החלטה מיום 2.5.10.).
נציין ההכרה במשלח בינלאומי כמוביל אווירי התקבלה גם על ידי בית המשפט השלום בתל אביב (תאמ 161220-09 עמילות מכס ותחבורה עמית בע"מ נ' ברזילי מעצבים בע"מ). באותו מקרה דובר בתביעה שכנגד אשר הוגשה כנגד משלח בינלאומי בגין איחור בהגעת משלוח ליעדו. המשלח הגיש בקשה לבית המשפט לדחיית התביעה שכנגד על הסף מחמת התיישנות. לטענת המשלח חלה על התביעה שכנגד התיישנות מכוח אמנת ורשה, שכן חלפו למעלה משנתיים מיום ביצוע ההובלה האווירית ועד ליום הגשת התביעה שכנגד.
בית המשפט קיבל את עמדת המשלח. בית המשפט קבע כי הוא משמש כגוף מסחרי המקבל תמורה בעבור הובלת טובין באמצעות כלי טייס, ומבצע תובלה אווירית כמשמעותה בחוק התובלה האווירית ואמנת וורשה. בית המשפט נסמך בקביעתו על פסיקת קודמת של בית המשפט השלום (ת"א 7744/05שפי תעשיות אופטיקה בע''מ נ' לישראל בע''מ .D.H.L) אשרקבעה כי על פי כללי הפרשנות התכליתית, משלח אשר נתן שטר מטען ופעל בכובעו כמוביל, עסק בכך ב"תובלה אווירית" ועל כן לפי חוק התובלה האווירית, חלה עליה אמנת ורשה.
יצוין כי במקרה אחר שנידון על ידי בית משפט השלום בירושלים נדחתה בקשת משלח בינלאומי להסתמך על הוראות אמנת ורשה. ואולם, סיבת הדחייה שם לא הייתה עקרונית אלא נוגעת לנסיבות אותו מקרה, שכן בית המשפט הטיל שם ספק בשאלה האם אירוע הנזק מכוסה על ידי אמנת ורשה (התובע טען באותו מקרה כי הנזק אירע לאחר ביצוע המקטע האווירי). בש"א 3431/09 אמקס נ' ג'ק סוזנה ואח').
עדכוני מכס ורגולציה
