עו"ד גיל נדל , עו"ד מורן עוז

 

במהלך שינוע מטענים, בין אם מדובר ביבוא ובין אם מדובר ביצוא, נעזרים היבואנים/יצואנים בגורמי לוגיסטיקה רבים לצורך ביצוע הפעולות הכרוכות בתהליכים אלה, כגון מוביל ימי/אווירי, משלח בינלאומי, סוכן מכס, מחסן לוגיסטי, ועוד ועוד.

 

מטבע הדברים, בנושא שינוע מטענים ברחבי העולם, לא ניתן להעניק וודאות של 100% למועדי היציאה לדרך ולמועדי ההגעה, שכן עניינים אלה תלויים לא רק בגורמי הלוגיסטיקה שצוינו לעיל, אלא גם בנסיבות נוספות כגון מזג אוויר, עומס בנמל מוצא/יעד, מצבי לחימה שונים, וכו'.

 

באופן כללי, ניתן לומר כי כאשר נגרם נזק פיזי למטען במהלך השינוע, קיימת בידו של בעל המטען האפשרות למצוא את הגורם שאחראי לאותו נזק פיזי, ולתבוע אותו בבית המשפט.

 

אך מה קורה כשלא מדובר בנזק פיזי למטען, אלא רק בנזק לשוגר/נשגר בשל איחור ביציאה או איחור בהגעה?

 

פעמים רבות, על סמך הערכה מתי צפוי המטען להגיע ליעדו, מתחייב הלקוח לבצע עסקאות נוספות בטובין, ובשל האיחור נגרם לו נזק. האם נזק כזה הוא בר פיצוי, ואם כן, מי הגורם שצריך לפצות בגין נזק של איחור?

 

נושא זה עלה לדיון יותר מפעם אחת בבתי המשפט, ואנו ננסה להביא סקירה של עיקרי הדברים.

 

*תיק אגריבר- יצוא באיחור של סחורה חקלאית לרוסיה - המשלח והמוביל הימי פטורים מאחריות

 

במהלך שנת 2011 ייצא היצואן שני משלוחים של פלפלים ועגבניות לרוסיה. לצורך המשלוח שכר  היצואן משלח בינלאומי ומוביל ימי.

 

בעקבות עיכוב שנוצר ביציאת המשלוחים לדרך, שני המשלוחים הגיעו באיחור של מספר ימים מהמועד המתוכנן, כאשר משלוח אחד יצא מהארץ באיחור של מספר ימים ומשלוח שני יצא מהארץ במועד אך הגיע בכל זאת באיחור לנמל היעד.

 

לטענת היצואן, כאשר הגיעו המשלוחים לרוסיה התברר כי נגרמו נזקי ריקבון משמעותיים לפלפלים ולעגבניות, כאשר כתוצאה מכך, קיבל היצואן תשלום חלקי עבור אחד המשלוחים ועבור השני לא קיבל  תשלום כלל. היצואן העמיד את תביעתו על סך של- כ- 200,000 ש"ח.

 

היצואן טען כי המשלח והמוביל הפרו את התחייבותיהם ביחס למועד ביצוע המשלוחים והגעתם לרוסיה ובנוסף ביחס לחובת היידוע באשר לשינויים במועדי היציאה וההגעה של המשלוחים.

 

מנגד, טען המשלח הבינלאומי כי אין לו כל אחריות לנזק הנטען שכן אין הוא מתחייב ביחס לזמן ההגעה של המשלוחים ובכלל זה, אין הוא אחראי לנזקים שנגרמו למשלוחים עקב עיכובים או איחורים בהגעת לנמל היעד. יתרה מזו, טען המשלח כי הודעה בדבר שינויים צפויים בלוחות הזמנים נמסרה ליצואן.

לטענת המוביל הימי, אין הוא יכול להתחייב לגבי מועדי הגעת המשלוחים ובכל מקרה, הוא הודיע ליצואן בדבר השינויים במועדים. לגופו של עניין טען המוביל הימי כי העיכוב ביציאה מישראל אירע בשל עומס בנמל אשדוד והאיחור בהגעה לרוסיה נגרם באופן חלקי כתוצאה ממזג אוויר סוער בנמל היעד.

 

בית המשפט הכריע, ביחס לחובת היידוע- כי הוכח כי המוביל הימי יידע את המשלח והיצואן בזמן אמת בנוגע לשינויים במועדי ההפלגות מישראל, ולכן חובת היידוע לא הופרה.

 

ביחס לעיכוב בהגעת המטענים לנמל היעד , קבע בית המשפט כי אמנם שני המשלוחים הגיעו לרוסיה לאחר המועד המתוכנן, אך מדובר באיחור סביר של מספר ימים, כאשר לא ניתן לצפות מראש את העיכובים בנמל היעד, בעיקר כשמדובר בעיכוב מחמת תנאי מזג אוויר קשים.

 

מבחינה חוזית, קבע בית המשפט כי ברגע שמשלוח מסויים יצא לדרכו, המוביל הימי אינו אחראי לגבי עיכובים התלויים בתנאי מזג אוויר, וזאת על פי הוראות חוזה ההובלה שבשטר המטען. בתוך כך, נדחתה  טענת היצואן כי לא קרא את תניות שטר המטען.

 

ביחס לחובת היידוע באשר לעיכובים בהגעה לנמל היעד, קבע בית המשפט כי ברגע שהמשלוחים הוטענו כבר על גבי האוניות והמתינו בפתח נמל היעד עד שתאושר כניסתם, לא היה יכול היצואן למנוע כל נזק או להקטינו, משום שלא הוכיח שהיה יכול לשוחח עם הלקוחות ולהגיע להסדר כזה או אחר.

 

היצואן חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של כ-25,000 ש"ח.

 

[ת.א. (שלום חיפה) 44442-02-12 אגריבר חקלאות בע"מ נ' מנטפילד (1983) בע"מ ואח'. בפני כב' השופטת תמר נאות- פרי. פסק דין מיום 21.7.14].

 

*תיק טופ עדן פרוטס- יצוא באיחור של סחורה חקלאית לרוסיה – המוביל הימי נושא באחריות

 

במקרה שעלה לדיון בבית משפט השלום בחיפה לגבי מטען שנשלח באיחור לרוסיה, דחה בית המשפט את טענות המוביל הימי וקבע כי הוא נושא באחריות לאיחור בהגעת המטען ליעד, אלא ששם הנסיבות היו שונות לגמרי.

 

באותו עניין, המוביל הימי (וגורמים נוספים, כגון נמל אשדוד) נמצאו כרשלנים בכך שהם לא הטעינו מכולות מסוימות על גבי האוניה שעליה המכולות היו אמורות להישלח לחו"ל. המטען, שהיה מיועד לצאת לדרך מנמל חיפה, הועבר מנמל חיפה לנמל אשדוד בשל מלחמת לבנון השנייה, אך לא הועמס בזמן גם על אוניה בנמל אשדוד, ולכן הגיע לרוסיה באיחור.

 

בנסיבות אלו, קבע בית המשפט כי יש לייחס למוביל רשלנות בשל הכשל בהטענה. עוד נקבע בעניין זה כי ההגנות מכח חוזה ההובלה שעומדות למוביל חלות רק אחרי שההובלה החלה, אך שעה שהמכולות לא הועמסו על האוניה המקורית שנועדה להובילן – ההובלה לא החלה, וההגנות אינן רלבנטיות.

 

[ת.א. (שלום חיפה) 10580/07 טופ עדן פרוטס נ' מ.דיזנגוף ואח' – היצואן יוצג במקרה זה על ידי משרדנו].

 

מסקנות:

 

הדינים המסדירים את אחריותו של בעל כלי שיט לנזקים למטענים שהובלו על ידו, מוסדרים בכללי האג - ויסבי אשר אומצו בישראל מכוח פקודת הובלת טובין בים. דינים אלו מאומצים בין היתר גם בשטרי המטען שמלווים את המטען בדרכו בעולם.

 

הדינים מעניקים חסינות למוביל הימי מאחריות לנזקים שנגרמו לטובין אם הנזקים נגרמו כתוצאה משריפה (אלא אם נגרמה באשמת המוביל), אסון בידי שמיים, מלחמה ואסונות בים.

 

כמו כן, הדינים קובעים כי על מנת לחייב מוביל ימי בנזק בגין איחור, חובה להוכיח כי בשל האיחור חלה ירידת ערך של הטובין, במועד שבו הגיעו בפועל, לעומת מועד ההגעה המשוער. הוכחה מסוג זה אינה פשוטה כלל.

 

לכן, ברור כי כדרך קבע, המובילים הימיים נתלים בסעיפי הגבלת האחריות הללו ובמצב כזה לא פשוט כלל לחייבם בפיצויים.

לגבי הגורמים המטפלים בשילוח הטובין, פעמים רבות מנסים המשלחים לטעון כי ההגנות המוקנות למובילים הימיים מכוח הפקודה והאמנות הבינלאומיות, צריכות לחול גם עליהם. ככל הידוע לנו, ביחס להובלה ימית ובשונה מהובלה אווירית, נקבע על ידי בית המשפט המחוזי כי משלח בינלאומי לא ייחשב כמוביל משום שאינו בעלים של כלי שיט ולא יהנה מן ההגנות המוקנות למוביל הימי [ע"א (ירושלים) 2239/08 הפניקס הישראלי חברה לביטוח נ' הלן כ"ץ ואח').

 

טענת הגנה אחרת אפשרית של משלחים הינה כי נשכרו לצורך תיאום ההובלה ומאחר שמטענים הועמסו על גבי כלי השיט, מילאו את חובתם ואין להטיל אליהם אחריות לנזקים שנגרמו שלא בשליטתם ושלא היו יכולים לצפות.

 

*             *             *

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089848.