פסק דין –
1. לפני תביעה כספית שעילתה בדרישת תשלום בעבור שירותי שילוח ושחרור ממכס של גופי תאורה, מצרפת לישראל. התובעת, חברת טוטל קרגו בע"מ (להלן: "התובעת"), היא חברה המספקת שירותי שילוח ימי ואווירי. הנתבעת 1, חברת פלג לייטנינג גרופ בע"מ (להלן: "נתבעת 1"), הינה חברה העוסקת בתחום התאורה (יבוא, ייצור ושיווק מוצרי תאורה). החברה מנוהלת על ידי מר דוד פרי (להלן: "נתבע 2") והיא בבעלותה הבלעדית של אשתו, הגב' שרה פרי (להלן: "נתבעת 3").
טענות התובעת
2. לטענת התובעת, שהועלתה בדי המצהיר מטעמה, מר שחר לסקו (להלן: "מר לסקו"), מנהל מכירות בתובעת, סיפקה התובעת לנתבעת 1 שירותי שילוח בעבור שתי הזמנות של מוצרי תאורה (להלן: "מוצרי תאורה" או "הטובין") מצרפת לישראל, כמפורט להלן:
א. ההזמנה הראשונה – לטענת התובעת, ביום 19.3.2013 נתבקשה התובעת לתת לנתבעת 1 הצעת מחיר בעבור הובלה ימית של מוצרי תאורה ממרסי שבצרפת לנמל אשדוד. לטענת התובעת, ההזמנה התבצעה בהתקשרות טלפונית על ידי נתבע 2, ובעקבותיה שלח נתבע 2 לתובעת מייל ובו פרטיו של ספק מוצרי התאורה בצרפת. לאחר שהועברו מספר הצעות מחיר, ששונו בעקבות שינוי סוג השילוח, ביצעה התובעת את השילוח, והטובין הגיעו לארץ ביום 15.8.2013, כשגופי התאורה במצב תקין. לטענת התובעת, מידות מוצרי התאורה שקיבלה התובעת מנתבע 2, ואשר על בסיסם ערכה התובעת את הצעת המחיר לשילוח, היו קטנות מהמידות בפועל, ועל כן הסכום לתשלום התעדכן בהתאם. כמו כן, טוענת התובעת, כי ביום 17.8.2013, נתבקשה התובעת על ידי נתבע 2 לטפל גם בשחרור הטובין מרשויות המכס עבור הנתבעת 1, ולתימוכין מצרפת התובעת ייפוי כוח שנתנה נתבעת 1 לחברת עמילות מכס, חיים נתנאל בע"מ (להלן: "חב' נתנאל"), אשר מעניקה שירותי עמילות מכס לתובעת. לטענת התובעת, המחיר הכולל עבור שירות ההובלה ושירות עמילות המכס עמד על סך 11,673 ₪, אותו מיאנו הנתבעים לשלם, וזאת אף לאחר מספר דרישות תשלום מאת התובעת.
ב. ההזמנה השנייה – לטענת התובעת, ביום 8.8.2013, שוב פנה אליה נתבע 2 טלפונית, בבקשה לקבל הצעת מחיר בעבור הובלה אווירית של מוצרי תאורה. לטענת התובעת, באותה שיחת טלפון עם מר לסקו, סוכמו בין הצדדים תנאי העסקה, וכראיה מצרפת התובעת מסרון (הודעת סמס), בו מאשר לכאורה נתבע 2 תנאים אלה. כמו כן, טוענת התובעת, כי נתבע 2 אף ביקש מהתובעת לטפל עבור נתבעת 1 בהליך הוצאת "פטור מתקן", והתובעת אכן פעלה להסדרת הפטור כבקשתו. לטענת התובעת, ביום 25.8.2013, הגיע המשלוח לארץ, ועוד באותו היום נתבקשה התובעת לבצע עבור הנתבעת שירותי עמילות מכס, לאחר שמסרה הנתבעת ייפוי כוח מתאים, ולאחר שאישרה את גובה מיסי הנמל. לטענת התובעת, לאחר בקשתו של נתבע 2, שלחה לו התובעת, ביום 29.8.2103, חשבונית מרוכזת על סך 8,934 ₪ בגין כל שירותי התובעת, אולם הנתבעים מיאנו לשלם אף תשלום זה.
3. התובעת מציינת כי שירותי השילוח נשוא התביעה, התבצעו לאחר שיתוף פעולה קודם ומוצלח בין הצדדים. לטענתה הפרה נתבעת 1 התחייבויותיה החוזיות, כשבנוסף או לחילופין יש לחייבה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט).
4. בנוסף, טוענת התובעת כי יש להטיל האחריות לכל הנטען על ידי התובעת, אף על נתבע 2 ונתבעת 3, סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), דהיינו הרמת מסך ההתאגדות, שכן לטענת התובעת שימושם של נתבע 2 ונתבעת 3 באישיות המשפטית הנפרדת של נתבעת 1, נעשה באופן שיש בו כדי להונות ו/או לקפח את התובעת, וכן באופן הפוגע בתכלית הכלכלית של נתבעת 1, תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.
מקור נוסף ממנו שואבת התובעת טענתה להשית האחריות אף על נתבע 2 ונתבעת 3, הוא סעיף 253 לחוק החברות, שכן הם לא פעלו ברמת מיומנות וזהירות בה היה פועל נושא משרה סביר, ובכלל זה לא פעלו לצמצום נזקי התובעת ו/או לפיקוח ראוי על המתרחש בנתבעת 1.
טענות הנתבעים
5. לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה כנגד נתבע 2 ונתבעת 3, שכן נתבעת 1 הייתה סולבנטית לאורך כל תקופת ההתקשרות עם התובעת, והתובעת לא הביאה כל ראיה למרמה או לפעולה בלתי סבירה של נתבע 2 ונתבעת 3 כנושאי משרה בנתבעת 1. אשר על כן, טוענים הנתבעים, התובעת לא הוכיחה עמידה בתנאי סעיף 6 לחוק החברות, דהיינו עילת הרמת מסך התאגיד, ואף לא הוכיחה את הנדרש לפי סעיף 253 לחוק, שהיא טענה לחוסר מיומנות של נושא משרה בתאגיד.
6. באשר לטענות התובעת ביחס לשתי הזמנות השילוח, מעלים הנתבעים מספר טענות להגנתם:
א. ההזמנה הראשונה (הימית) – ראשית, לטענת הנתבעים לוקה התביעה בחסר ראייתי, האמור לתמוך בעילות תביעתה כמו גם בגובה הנזק הנתבע, כגון הסכם בין הצדדים, חשבוניות מס או מסמכים מקוריים אחרים המעידים על עלות השירות שהעניקה התובעת וכיו"ב.
שנית, טוענים הנתבעים כי יש לדחות את דרישת התשלום של התובעת בגין שירות עמילות מכס, שכן התובעת התנדבה לעשות כן כדי "להרשים" את הנתבעים.
שלישית, לטענת הנתבעים, מוצרי התאורה, שהינם עמודים עשויים מעץ, הגיעו אל הנתבעים כשהם פגומים באופן חמור. יש לציין כי על פי סעיף 25.6.ב לכתב ההגנה, טוענים הנתבעים כי הסיבה לקרות הפגמים בעמודי העץ, הינה העובדה כי התובעת, או מי מטעמה, הניחו על גביהם מוצרים כבדים. יחד עם זאת, בחקירתו הנגדית טען נתבע 2 כי הפגיעה נוצרה על ידי מלגזה (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 20 – 22, עמ' 27 ש' 1 – 4). לטענת הנתבעים, הם נאלצו לתקן את העמודים בעלות של 10,344 ₪. סכום זה, טוענים הנתבעים, יש לקזז מסכום התביעה, כמו גם עלות שילוח שנוספה בעקבות התיקונים, על סך 708 ₪.
רביעית, לטענת הנתבעים התובעת לא ביטחה את מוצרי התאורה, למרות שהייתה מחויבת לעשות כן.
ב. ההזמנה השנייה (האווירית) – ראשית, לטענת הנתבעים, אף בהתייחס לעילה זו של התובעת, חסרה התביעה בראיות, כשלטענת הנתבעים, המסרון אותו צרפה התובעת אינו מהווה ראיה להסכמת הנתבעים לעלות המשלוח.
ג. שנית, על פי האסמכתא שהמציאה התובעת בדבר הליך הוצאת "פטור מתקן", עולה כי התובעת כלל לא הייתה שותפה להליך זה ועל כן יש לדחות דרישתה לתשלום בגינו.
ד. שלישית, התובעת התנדבה להעניק לנתבעים, ללא תשלום, שירותי עמילות מכס וכל הקשור בשחרור הסחורה מהנמל. בכל מקרה הנתבעים לא הסכימו לתשלום המפורט בחשבונית המרוכזת שהמציאה התובעת.
ה. רביעית, בחשבונית המרוכזת שממציאה התובעת, ישנו פירוט פעולות ועילות תשלום, אולם לטענת הנתבעים הסכומים המצוינים בחשבונית, גבוהים מערכם בפועל. לטענת הנתבעים, לאחר חישוב נכון, יש להפחית 1,489 ₪ מסכום התביעה.
ו. חמישית, לטענת הנתבעים, למרות שהתובעת ידעה כי קיימת דחיפות בהגעת הטובין בהקדם, איחרה התובעת במסירתם ביומיים וכתוצאה מכך בוטלה הזמנת עבודה גדולה מצד ג', שאמורה הייתה להתבצע עם נתבעת 1. לטענת הנתבעים, בעקבות ביטול זה, נגרם לנתבעת 1 נזק בסך 54,671 ₪, אותו יש לקזז מסכום התביעה.
ז. שישית, הנתבעים טוענים כי קיים חוב קודם של התובעת, בגין נזק למשלוח קודם כלשהו, בסכום של 3,861 ₪, שאף אותו יש לקזז מסכום התביעה.
דיון והכרעה
7. כבר בתחילת הדברים אציין כי דין התביעה כנגד נתבע 2 ונתבעת 3, להידחות, שכן מלבד טענות בעלמה, התובעת לא הביאה אף לא בדל של ראיה התומכת באחת מהעילות להרמת מסך, המפורטות בסעיף 6 לחוק החברות, כמו גם לעילת חוסר זהירות ו/או חוסר מיומנות נושא משרה, הקבועה בסעיף 253 לחוק. התייחסותו של בית המשפט העליון לעניין זה היא ברורה. כך למשל דבריה של כב' השופטת א' חיות בעא 2273/02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, נח (2) 36.
"מן המקובץ עולה כי מי אשר מבקש להטיל אחריות אישית על בעל תפקיד בתאגיד, נדרש להצביע על עילה ספציפית נגדו ולהניח תשתית ראייתית שעולה ממנה כי בעל התפקיד קיים את יסודותיה. שאם לא יעשה כן, יוכל אולי להיפרע מן התאגיד, אך לא מבעלי התפקיד בו"
יש לציין כי לעניין עילת הרמת מסך, הרי שלאחר תיקון 3 לחוק החברות, הוקשחו עוד יותר התנאים לקבלתה (ראה למשל ע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי, סד (1) 398). אשר על כן, ומשלא הונחה כל תשתית ראייתית לעילת חיוב אישי כנגד נתבע 2 ונתבעת 3, הרי שהתביעה גדם נדחית.
8. באשר להזמנות השילוח, מעלים הנתבעים מספר טענות, לפיהן התובעת לא המציאה כל ראיות, הן לעצם התקשרותם של הצדדים והן לבקשות לכאורה של הנתבעים לקבל שירות עמילות מכס מהתובעת ושאר הפעולות הדרושות לצורך יבוא סחורה. טענות אלה של הנתבעים נדחות, שכן לעניין ההתקשרות העסקית בין הצדדים, אין חולק כי התובעת ביצעה את השילוחים נשוא התביעה ועל כן זכאית היא לתשלום עבור שירות זה. העובדה כי הטובין נושא ההליך נמסרו לידי התובעת לשם ביצוע השילוח מלמדת כי הנתבעת 1, כבעלת הטובין, התקשרה עם התובעת לשם שילוחם – שהרי אחרת לא היו הטובין עומדים לרשות התובעת לשם ביצוע השילוח.
לעניין עמילות המכס ושאר הפעולות המפורטות בשתי החשבוניות המרוכזות ששלחה התובעת לנתבעים, לאחר שנתבקשה לעשות כן על ידי נתבע 2, הרי שמהמיילים המצורפים עולה כי הטענה היחידה שהעלה הנתבע 2 ביחס לשירותים אלה (בטרם הגשת התביעה) הייתה כי "הסכומים לא מסתדרים". אין כל התייחסות של נתבע 2 לעצם דרישת התשלום הופעת הפעולות המפורטות בחשבונית. מכאן, נתבע 2 אישר בכך כי התובעת אכן ביצעה כל אותן הפעולות המפורטות בחשבונית, דהיינו כולל שירות עמילות מכס. עובדה זו מתיישבת אף עם גרסתו של מר לסקו, לפיה עמיל המכס לו נתן נתבע 2 ייפוי כוח, מעניק לתובעת שירותי עמילות מכס. יתרה מכך, הנתבעים לא המציאו כל ראיה כי הם שילמו בעבור שירות עמילות מכס ולא טענו כי יש לפטרם מתשלום זה כיוון שיהווה תשלום כפל. כמו כן, טענתם של הנתבעים, לפיה שירות עמילות המכס ניתן על ידי התובעת בהתנדבות, אינה מגובה בכל ראיה, ולמעשה אף אינה עולה בקנה אחד עם פרקטיקה עסקית מקובלת, והנתבעים לא הראו כל טעם מבורר לכך שהתובעת תהיה מעוניינת כלל ליתן שירות כאמור, שבעבורו היא משלמת כספים לעמיל המכס, חינם אין כסף. מכיוון ששוב מדובר בטענת "הודאה והדחה", כשלו הנתבעים בהרמת נטל זה ועל כן אף טענתם זו נדחית.
אשר על כן, אני קובע כי התובעת העניקה לנתבעת 1 את כל השירותים המפורטים בחשבוניות המרוכזות שצרפה, וכי הנתבעת 1 חבה בתשלום מלא בגינם.
9. טענה נוספת של הנתבעים, המתייחסת לשתי הזמנות השילוח, הינה כי התובעת לא ביטחה את הטובין, למרות שהייתה מחויבת לעשות כן. טענה זו נדחית. כדי להוכיח כי התובעת הפרה את התחייבותה לבטח את הטובין, היה על הנתבעים להראות קיומה של חובה כזו או של התחייבות לכך. אולם הנתבעים לא הביאו כל ראיה שיש בה כדי להקים חובה כזו על התובעת. למעשה, ההיפך הוא הנכון: בטופס הצעת המחיר להובלה הימית, שצרפה התובעת כנספח 3 לכתב התביעה מטעמה נכתב מפורשות, כי על מנת לבטח את הטובין, נדרשת הנתבעת 1 לפנות אל התובעת ולתאם עמה את הביטוח. לא הוצגה כל ראיה לקיומה של פניה כאמור, ועל כן – אני דוחה את טענת הנתבעים לעניין הביטוח.
10. באשר להזמנת השילוח הראשונה, ההובלה הימית – לטענת הנתבעים, עמודי התאורה שהובילה התובעת, הגיעו לידי הנתבעים כשהם פגומים. לטענת הנתבעים, יש לקזז מסכום התביעה את עלות תיקון העמודים, כמו גם עלות הובלה נוספת שנאלצה הנתבעת 1 לשאת בעקבות התיקון. טענה זו של הנתבעים נדחית. התובעת המציאה אסמכתא, דוח מנייה (TALLY), שממנו עולה כי מוצרי התאורה הגיעו ללא פגם. חיזוק לעובדה זו הינו אישור קבלת המוצרים בשלמותם, על ידי נציג חברת מתכות הקריה, אשר הנתבעים מאשרים כי זוהי החברה שאמורה הייתה לבצע עבודות התאמה של מוצרי התאורה (סעיף 25.9.ג. לכתב ההגנה), שהיא הייתה יעד השילוח, ואשר במקום מושבה ראה נתבע 2 מוצרי התאורה ושם התוודע, כך לטענתו, לפגמים במוצרים (סעיף 25.9.ה. לכתב ההגנה).
11. יש לציין כי הנתבעים ביקשו לצרף את אותו אישור של חברת מתכות הקריה, עליו מצוינת המילה "נזק". לטענת הנתבעים, האישור שבחזקתם הוא האישור המקורי ואילו באישור שהומצא על ידי התובעת נמחקה המילה "נזק", בניסיון להטעות את בית המשפט. ראשית, נוכח הבקשה לצרף ראיה בשלב כה מתקדם בהליך, בעיצומו של דיון ההוכחות, הותנתה צירופה לחומר הראיות בתיק בחיוב בהוצאות והתובעת החליטה שלא להגיש את המסמך בסופו של יום. שנית, אף אם הייתה התובעת מגישה האישור שברשותה, הרי שהיה זה אך בעוכריה, שכן ההסבר היחיד שניתן לתת לשוני בין שני האישורים, הינו כי המילה "נזק" המתנוססת באישור שבידי התובעת, ואשר מכסה היא חלק מחתימת נציג חברת מתכות הקריה, נוספה לטופס המקורי לאחר שיצא מידי התובעת ולא להיפך, דהיינו נמחקה ממנו, ונדמה שכל מילה נוספת – מיותר.
12. לא זו אף זו, נתבע 2 טוען בסעיף 25.9.ה. לכתב ההגנה, כי ראה לראשונה את הפגיעות במוצרי התאורה כשהגיע למחסני חברת מתכות הקריה ביום 26.8.2013, דהיינו למחרת היום בו נתקבלו שם מוצרי התאורה. דא עקא, בחקירתו הנגדית, טען נתבע 2 כי הגיע למחסנים רק ביום 29.8.2013. דהיינו 4 ימים לאחר שנמסרו מוצרי התאורה לחברת מתכות הקריה. נתבע 2 מנסה להסביר פער אינפורמטיבי זה בטענה כי ימים אלה היו ימי סוף שבוע, אולם בדיקה בלוח השנה מראה כי יום הגעת המוצרים למחסני מתכות הקריה, דהיינו 25.8.2013, היה יום ראשון בשבוע (לעדותו של נתבע 2 ראה מעמ' 25 ש' 22 – עמ' 26 ש' 2). כך או כך, ברי כי הפגמים במוצרי התאורה יכלו להיגרם במחסני מתכות הקריה, מאז נפרקו שם ועד שראה אותם נתבע 2, ובכך מתנתק למעשה הקשר הסיבתי בין פעולות התובעת לפגמים במוצרי התאורה. למותר לציין, כי טענתו של נתבע 2 לפיה נציגי חברת מתכות הקריה טענו בפניו כי המוצרים הגיעו לידיה כשהם פגומים, אינה יכולה לעמוד, שכן לא הובאה כל עדות המאמתת טענה זו – לא של נציגי חברת מתכות הקריה או של כל גורם אחר. עדותו של נתבע 2 לעניין זה הינה בגדר עדות יחידה של בעל עניין בתיק ולפי סעיף 54(3) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, הרי שלהחלטה המתבססת על עדות שכזו יש ליתן נימוק מיוחד, וכזה לא מצאתי.
13. אם לא די בכך, הנתבעים טוענים כי תיקנו הפגמים בעלות של 10,344 ₪ ושילמו בעבור הובלה נוספת סך של 708 ₪, אולם לא הובאה כל ראיה שתאפשר לקבוע כי אכן כך. הן התיקון והן ההובלה, ככל שנעשו בפועל, היו אמורים להיות מגובים באסמכתאות דוגמת הזמנות עבודה, חשבוניות או קבלות, ולכל הפחות – בעדויות בעלי המקצוע שביצעו אותם. משלא הובאה כל ראיה לביצוע תשלומים אלה, יש לדחות את הטענות לתיקון הנזקים, ובוודאי ביחס להיקף התיקון.
מכל הטעמים שלעיל, טענות ההגנה של הנתבעים ביחס לנזקים שסבלו – נדחית במלואה.
14. באשר להזמנת השילוח השנייה, ההובלה האווירית – ראשית, טוענים הנתבעים כי הסכומים שאותם דורשת התובעת בגין הפעולות שביצעה, גבוהים מהסכומים הנכונים, ועל כן יש לקזז פער זה מסכום התביעה. טענה זו אינה יכולה לעמוד. טענת הנתבעים, כאילו בין הצדדים סוכמו סכומים אחרים נטענה בעלמא, ללא כל תיעוד או פירוט, ודי בכך כדי לדחותם. עוד יש לציין, כי לא מצאתי הבדלים מהותיים בין פירוט העלויות בחשבונית ההובלה האווירית ובין אלה של ההובלה הימית. הנתבעים לא העלו טענה ביחס לנכונות הסכומים בחשבונית ההובלה הימית, ויש בכך כדי לפגום בטענתם לשגיאות בחישוב עלויות ההובלה האווירית.
15. שנית, הנתבעים טוענים כי מוצרי התאורה הגיעו לארץ ונמסרו לידם באיחור, ובשל כך ביטל צד ג' עסקת רכישת מוצרים מנתבעת 1 ששוויה 54,671 ₪, וטוענים כי יש לקזז סכום זה מסכום התביעה. אף טענה זו נדחית. הנתבעים לא הראו כל התחייבות של התובעת למסירת מוצרי התאורה לידי הנתבעים בתאריך כלשהו. נתבע 2 טוען בחקירתו הנגדית, כי עצם הזמנת הובלה אווירית, יש בה כדי להוות ראיה לדחיפות בהגעת הטובין. טענה זו אינה נקייה מספקות כשהיא לעצמה, אבל יש הבדל מהותי בין "דחיפות", שפירושה הצורך של הנתבעים עצמם לקבל לידיהם את הטובין במהירות, ובין "התחייבות למועד אספקה", שפירושה – חיוב שנטלה על עצמה התובעת לעמוד במועד קונקרטי.
הנתבעים לא הביאו כל ראיה שממנה ניתן ללמוד כי התובעת התחייבה לעמוד במועד מסוים, או אף שהנתבעים או מי מהם דרשו ממנה לעמוד במועד אספקה מסוים.
בנוסף, הנתבעים מצרפים מסמך, ממנו עולה לכאורה כי חברת "ברעד" ביטלה עסקת רכש עם נתבעת 1. דא עקא, אף שהנתבעים המציאו מסמך החתום כביכול על ידי נציג חברת "ברעד", אך נמנעו מלהביא נציג זה לעדות. על כן מהווה המסמך עדות מפי השמועה, וניתן להסתמך עליו כראיה לעצם קיומו, אך לא כראיה לאמיתות תוכנו. מעבר לכך, כאמור – לא הוכח כי התובעת התחייבה לעמוד בלוחות הזמנים הנקובים במכתב או בלוחות זמנים קונקרטיים כלשהם.
16. שלישית, טוענים הנתבעים כי יש עוד יש לקזז מסכום התביעה סכום של 3,861 ₪, בגין "נזק ממשלוח קודם". טענה זו נדחית. הנתבעים לא הביאו כל ראיה לקיומו של נזק קודם, להיקפו, ואף לא ברור לאיזה משלוח קודם מתכוונים הנתבעים.
סוף דבר
17. מכל הטעמים שהובאו לעיל, התביעה נגד הנתבעת 1 מתקבלת במלואה. אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך 20,607 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (12.2.2014) ועד לתשלום המלא בפועל.
5129371אשר להוצאות ההליך – הנתבעים ניהלו את ההליך באופן לא מסודר, תוך ניסיונות חוזרים ונשנים להגיש ראיות שלא במועדן, ותוך יצירת סרבול דיוני ניכר. מול אלה, יש להזכיר כי התביעה נדחתה לגופה ביחס לשניים משלושת הנתבעים.
54678313בנסיבות אלה, תישא הנתבעת 1 בהוצאות התובעת בסך 1,500 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ₪. אין צו להוצאות ביחס לנתבעים 2 ו-3.
סכום ההוצאות ושכר הטרחה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
ניתן היום, מוצאי שבת, ב' כסלו תשע"ו, 14 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.
עדכוני מכס ורגולציה
