החלטה
רקע עובדתי
1. התובעת, העוסקת ביבוא של חמרי גלם לארץ, התקשרה עם הנתבעת, בהסכם (אשר התבטא בחילופי דואר אלקטרוני מהתאריכים 13.2.02-14.2.02( לחכירת מסע (להלן: "הסכם החכירה") לצורך הובלת מטען של מלט, אותו רכשה מחברה טורקית. על פי שטר המטען (מיום 17.2.01) והסכם החכירה התחייבו בעלי האניה ומפעיליה, בין היתר, להוביל ולמסור את המטען בשלמות ובמצב תקין לידי התובעת בנמל אשדוד. המדובר בתביעת חפצא בגין נזק שנגרם למטען. האם להעביר את הדיון לבוררות, בעקבות הבקשה של הנתבעת בכתב ההגנה (סעיף 2(א))?
2. הנתבעת טוענת להסכם בוררות בין הצדדים על סמך סעיף 19 להסכם החכירה, אשר בהתאם להוראותיו יש להעביר כל סכסוך הנובע מהסכם החכירה לבוררות בלונדון (אנגליה). התובעת מתנגדת להעברת הדיון לבוררות, כאשר טענותיה העיקריות הן, כי אין כל ראיה לקיומו של הסכם בוררות מחייב ובנוסף, לטענתה, גם אם ייקבע כבקשת הנתבעת, הרי שההסכם אינו רלבנטי למחלוקת דנן. התובעת טוענת, כי הבקשה לעיכוב ההליכים אינה עומדת בתנאי סעיף 5(א) סיפא לחוק הבוררות, תשכ"ח 1968, באשר, לטענתה, הנתבעת לא היתה מוכנה בעת הגשת הבקשה, ועדיין איננה מוכנה כעת, לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות. הבקשה לעיכוב ההליכים, לפי הטענה, נעדרת תצהיר או ראיה לנכונותה של הנתבעת כאמור.
עיכוב ההליכים על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח 1968 מותנה בשישה תנאים מצטברים, אשר לגבי שניים מהם נסובה המחלוקת שלפנינו:
א. קיום הסכם בוררות; ב. ראיה לכך שמבקש העיכוב היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה והוא עדיין מוכן לכך (סמדר אוטולונגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה שלישית, תשנ"א 1991, עמ' 112 ).
האם יש ראיות מספיקות לקיומו של הסכם בוררות?
3. לא הוגש מקור או העתק של הסכם החכירה המקורי בין הצדדים, אשר כולל, לטענת הנתבעת, הפניה לבוררות. המבטחים, בהיכנסם לנעלי הנתבעת, עשו לדבריהם כל מאמץ כדי להשיג עותק של ההסכם אולם לא זכו לשיתוף פעולה מצד בעלי האניה. התובעת ציינה בכתב התביעה, כי התקשרה עם הנתבעת בהסכם חכירה (סעיף 4 לכתב התביעה). בא כח התובעת טען לפניי בדיון ביום 8/10/2002 כי אינו מכחיש את קיומו של הסכם חכירה. אין מחלוקת, אם כן, לגבי קיומו של הסכם חכירה בין הצדדים. המחלוקת היא לגבי קיומו של סעיף בוררות בהסכם החכירה. על הנתבעת, הטוענת לקיומו של סעיף כזה, להוכיחו. הכלל החל לגבי הוכחת תוכנו של מסמך הוא כלל הראיה הטובה ביותר, לפיו:
"..אין להוכיח תוכנו של מסמך, אלא על ידי הצגת המקור גופו בפני בית המשפט. ראיה משנית לענין זה- פסולה, אלא אם כן קבע בית המשפט בהחלטה מיוחדת אחרת; ואין בית המשפט מתיר הבאת "ראיה משנית" להוכחת תוכנו של מסמך אלא בנסיבות מיוחדות"
י. קדמי, על הראיות, תשס"ד 2003, חלק שני, בעמ' 589.נ
בהמשך מציין המחבר כי (בעמ' 590) :
"מגמת הפסיקה היא, כי כלל הראיה הטובה ביותר הוא עיקרון של סדר העדפה ולא כלל של פסילת ראיות... ביטוי נוסף לתהליך המתמיד בדיני הראיות, לפיו עוברים ממבחני הקבילות הפורמליים אל עבר מבחני המהימנות..."
4. המחברים המלומדים של: On Evidence, 15th.ed (London 2000), Phipson בעמ' 116 מציינים לגבי הפיחות שחל בכלל הראיה הטובה ביותר:
"…But although this rule played a conspicous part in the early history of the subject, today it is of little practical importance. Indeed the Divisional Court has described it as having gone by the board long ago, and one modern text refers to it as an "evidentiary ghost".
בע"א 6205/98 מייקל סקוט אונגר נגד דניאל עופר פ"ד נה(5) 71, 85, ציין השופט מ. חשין, לגבי כלל הראיה הטובה ביותר:
"החריגים וחריגי החריגים שנערמו עליו התישו את כוחו של הכלל, וכיום מספק עצמו הכלל בדרישה כי בעל-דין ייתן טעם ראוי לאי-הצגתו של המסמך המקורי".
(ראו גם: ע"פ 869/81 שניר נגד מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 169, 203-206; ע"א 1046/90 ברוכיאן נגד כלי, פ"ד מה(5) 345, 351)
5. הנתבעת טוענת, כי עשתה כל מאמץ להשיג את הסכם החכירה המקורי, אולם התובעת לא אפשרה לה לעיין בהסכם, והיא לא זכתה לשיתוף פעולה מצד בעלי האניה. התובעת טוענת כי ההסכם לא נמצא ברשותה אלא אצל דינמיק ספנות בע"מ, אשר שמשה כמתווכת בין הצדדים בעסקת חכירת האניה. בשל הקשיים בהשגתו של הסכם החכירה המקורי, צירפה הנתבעת תצהיר של עו"ד סטפן לוין, נציג מבטחי הנתבעת, אשר הצהיר כי מבטחי הנתבעת אינם זוכים לשיתוף פעולה מצד בעלי האניה. לוין הצהיר כי מהמסמכים שהומצאו לו ע"י המבטחים למד כי הסכם החכירה נערך בצורה של חילופי הודעות בדואר אלקטרוני, ותנאיו פורטו, כמקובל בענף הספנות, לדבריו, במסמך המכונה RECAP, שנכלל בהודעת דואר אלקטרוני מיום 13.2.02 שנשלחה ע"י דינמיק לנציג התובעת. ב RECAP- נקבעה, לטענתו, הסכמה בדבר בוררות בלונדון וכן כי יחולו על הצדדים תנאי הסכם חכירה מסוג GENCON, הסכם חכירה מקובל בענף הספנות. לוין הוסיף וציין בתצהירו, כי תנאי ההסכם קובלו ואושרו ע"י נציג התובעת בהודעת דואר אלקטרוני מיום 14.2.02 (שם, נספח ג') , שנשלחה על ידיו לדינמיק, ובכך נקשר הסכם החכירה בין הצדדים. מעיון בהעתקים המצורפים לתצהירו של לוין נראה, כי מופיעה הפניה לבוררות בלונדון בהסכם ה RECAP - המופיע בתכתובת הדואר האלקטרוני וכן בהסכם ה GENCON בסעיף 19, אשר הפניה אליו מצוינת ב RECAP . הסעיף קובע :
19.Law And Arbitration "
"(a)This Charter Party shall be governed by and construed in accordance with English law and any dispute arising out of this Charter Party shall be referred to arbitration in London in accordance with the Arbitration Acts 1950 and 1979 or any statutory modification or re-enactment therof for the time being in force."
6. הנתבעת, בבואה להוכיח קיומו של סעיף בוררות בהסכם החכירה, בקשה להעיד מטעמה את ציון מיכאל כהן, מנהל בדינמיק, ששמשה סוכן של התובעת ונציגה בעסקת החכירה, וכמתווך האניה. כהן העיד מטעם הנתבעת ביום 5.2.2003 וככזה ניתן לומר כי הוא עד בעל אינטרס, אולם הוא היה גם נציג של התובעת, אשר, לטענתו, השיג לה את חוזה החכירה עם הנתבעת. כהן העיד כי הוא ניהל את המו"מ לחכירת האניה, וכי קיבל את הסכמת הצדדים בנוגע להסכם החכירה, אשר התבצע בדרך של חליפת דואר אלקטרוני, כולל סעיף המפנה לבוררות בלונדון.
אני סבור כי התצהיר של לוין והעדות של ציון מיכאל כהן, בצירוף ההעתקים מתוך תכתובת הדואר האלקטרוני והעתק הסכם GENCON מהווים ראיות משניות מספיקות להוכחת תוכנו של הסכם החכירה לעניין סעיף הבוררות אשר מופיע בו, על אף שלא הוגש המקור של הסכם החכירה.
7. בא כח התובעת, אשר הכחישה בסיכומיה את דבר קיומו של סעיף בוררות, אף לא ניסה לסתור את עדותו של כהן לעניין סעיף הבוררות בחקירה שכנגד ביום 5.2.2003, אלא העדיף להתמקד בשאלות הנוגעות לקשר בין הסכם החכירה לשטר המטען (ידון להלן פסקה 11 ואילך). כהן קיבל את הסכם החכירה כשהוא אינו חתום ע"י בעל האניה. התובעת טוענת בסיכומיה, כי אחת הסיבות לכך שאין ראיות מספיקות לקיומו של סעיף בוררות בהסכם החכירה, היא כי הסכם החכירה לא נחתם ע"י בעלי הדין. טענה זו דינה להידחות משום שחרף היעדר חתימה, הרי שביצוע העסקה בפועל מעיד על גמירות הדעת של הצדדים ועל מסוימות העסקה (ע"א 986/93 קלמר נגד גיא ואח', פ"ד נ(1) 185, 194). התובעת אינה יכולה להתנער מהסכם החכירה בעניין אחד, ולטעון טענה בעניין אחר אשר מסתמכת על הסכם החכירה. אי הכחשת קיומו של הסכם החכירה, ואף התייחסות מפורשת אליו, בצירוף ביצוע העסקה על פי הסכם החכירה משתיקים את התובעת מלטעון כי היעדר חתימה משמעותה חוסר בהוכחות לגבי תוכנו של ההסכם. חוק הבוררות אינו דורש שההסכם יהיה חתום. קיימת דרישת כתב, והוכחת כוונה להתקשר לפי ההסכם ( ת"א 76/65 כהן נ' כהן, פ"מ עד 26, 33).
לאור השיקולים דלעיל מסקנתי היא, כי הונחה בפניי תשתית ראייתית מספקת להוכחת תוכנו של הסכם החכירה, הכולל סעיף בוררות, כנטען על-ידי הנתבעת.
האם הנתבעת עשתה לקיום הבוררות?
8. לטענת התובעת, הנתבעת לא עמדה בתנאי סעיף 5 לחוק הבוררות תשכ"ח 1968, שכן לא הוכיחה כי היא מוכנה לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות, הואיל ולא צירפה ראיה לקיומו של סעיף הפניה לבוררות בכתב ההגנה, ולא עשתה דבר לשם מינוי בורר מוסכם (רע"א 254/88 קיבוץ קדרים נגד מאיר מורד, פ"ד מב(3) 74). טענה זו דינה להידחות. הנתבעת קיימה את דרישות סעיף 5 ע"י ציון הבקשה להעביר את הסכסוך לבוררות בכתב ההגנה (סעיף 2), ובכך גילתה גם את נכונותה לקיום הבוררות. לגבי הוכחת קיומו של סעיף הפניה לבוררות, הנתבעת הביאה, כאמור לעיל, ראיות משניות אשר מספיקות, בשים לב לעובדות המקרה הנדון, לקביעה כי קיים סעיף בוררות מחייב. התובעת ציינה בבבקשה לתיקון סופי של כתב התביעה (פסקה 9) כי בינה לבין הנתבעת התנהלו מגעים בנסיון להגיע להסדר וכי הוסכם ביניהם כי עובר לסיום המגעים התובעת לא תעתור לפסק דין או להגשת כתב הגנה. הנתבעת מכחישה קיום מגעים אלו. אין בפניי ראיות לקיומם של המגעים. משנכשלו המגעים, ולאחר הגשת כתב תביעה, הגישה הנתבעת את בקשתה לקיום הבוררות בהזדמנות הראשונה מבחינתה, בכתב ההגנה. הדגש על הוכחת הנכונות לקיום הבוררות הוא לגבי התנהגות בעבר, לפני הגשת התובענה (ס' אוטלונגי בספרה הנ"ל, עמ' 117). במקרה שלפנינו, אף על פי שנטל ההוכחה לקיום נכונות לקיום בוררות מוטל על הנתבעת, הרי שחוסר בראיות לגבי מו"מ כלשהו בין הצדדים, וסמיכות הזמנים בין מועד גילוי עילת התובענה לבין הגשת כתב התביעה, אינם מצביעים על חוסר נכונות של הנתבעת לקיום הבוררות. אין חולק כי כתב התביעה הוגש ב-1.3.01, 8 ימים בלבד לאחר כניסת האניה לנמל אשדוד, המהווה את מועד גילוי הנזק אשר היווה את עילת התביעה. בנסיבות אלו, כאשר התובעת מיהרה להגיש את התביעה לביהמ"ש, ובכך העמידה את הנתבעת בפני עובדה מוגמרת לענין הפורום בו בחרה לנהל את התביעה, אין ממש בטענה כי הנתבעת לא היתה מוכנה לעשות ככל הדרוש לקיום הבוררות. היא עשתה כן בהזדמנות הראשונה שהיתה לה, בכתב ההגנה, ולאחר מכן, ע"י הבאת עדים ותצהירים, ובציינה כן בבקשות שהגישה. אין בפניי ראיה לכך כי הנתבעת העמידה תנאים כלשהם לגבי תחילת הבוררות. בשים לב לשיקולים דלעיל, אני סבור כי הנתבעת הוכיחה כי היא היתה מוכנה לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות, וכי היא עדיין מוכנה לכך, ובכך עמדה בתנאי סעיף 5(א) לחוק הבוררות.
האם הסכם הבוררות חל על הסכסוך הספציפי בין שני הצדדים?
9. בית המשפט המחוזי בחיפה הוא בעל הסמכות לדון בתביעות ימאות כבית משפט לימאות, סמכות השאובה מכוח -Palestine Admiralty Jurisdiction Order, 1937 , ומכוח חוק בית המשפט לימאות, תשי"ב 1952. שני דברי החקיקה אשר חלים על תביעות גברא (in personam) ותביעות חפצא (in rem) הם:Admiralty Court Act.1840, Admiralty Court Act, 1861. תביעת התובעת היא תביעת חפצא הנוגעת לנזק למטען, לפי סעיף 6 ל -,Admiralty Court Act 1861 כדלהלן:
"6. The High Court of Admiralty shall have jurisdiction over any claim by the owner, or consignee, or assignee of any bill of lading of any goods carried into any port in England or Wales in any ship, for damage done to the goods or any part therof by the negligence or misconduct of or for any breach of duty or breach of contract on the part of the owner, master, or crew of the ship, unless it is shown to the satisfaction of the Court that at the time of the institution of the cause any owner or part owner of the ship is domiciled in England or Wales: provided always, that if in any such cause the plaintiff do not recover 20p, he shall not be entitled to any costs, charges, or expenses incurred by him therein, unless the Judge shall certify that the cause was a fit one to be tried in the said Court."
10. האם סעיף הבוררות, המצוי בהסכם החכירה, חל על התביעה הנדונה הנוגעת לנזק למטען, או שמא סעיף זה חל רק על סכסוכים אשר נובעים באופן ישיר מהסכם החכירה? קיים סעיף בוררות בהסכם החכירה, אולם התובעת טוענת כי תביעתה היא תביעת חפצא הנוגעת לנזק למטען, וככזו היא נוגעת באופן ישיר לשטר המטען ולא להסכם החכירה. לפיכך, מכיוון שאין בשטר המטען סעיף בוררות, הרי שלטענתה, סעיף הבוררות בהסכם החכירה מתייחס אך ורק למחלוקות הנובעות מהסכם החכירה ואינו מתייחס לתביעה שעילתה בשטר המטען, ולכן יש, לפי הטענה, לדחות את בקשתה של הנתבעת לקיום בוררות.
ההבדלים בין הסכם החכירה לבין שטר המטען
11. הרקע המשפטי לפתרון סכסוכים בדיני ימאות הוא החוק העותומני והמשפט האנגלי. עו"ד חכם אהרון כדורי מציין בספרו ביטוח ימי ותביעות, מהדורה שישית, ירושלים, תשנ"ח-1998, את שלושת תפקידיו של שטר המטען (בעמ' 306):
"א.קבלה. בעל האניה מאשר על פי שטר המטען כי קיבל לרשותו את המטען.
"ב.חוזה הובלה. שטר המטען מכיל את תנאי ההובלה. בנקודה זו יש שוני בין המשפט האנגלי והחוק העותומני. לפי החוק העותומני משמש שטר המטען כחוזה בין המוביל ושולח המטען, ואילו בשיטת המשפט האנגלי חלוקות הדעות. דעה אחת אומרת כי שטר המטען הוא חוזה ההובלה, ואילו לפי הדעה השניה שטר המטען הוא ראיה לחוזה ההובלה, אך לא החוזה גופו, וכן הוא אישור על קבלת המטען.
"ג. תעודת קנין המאשרת את הזכות בסחורה."
הסעיף הרלבנטי הוא סעיף ב', אשר מורה, לפי דעה אחת, כי שטר המטען הוא חוזה ההובלה, וככזה, לטענת התובעת, הוא העומד בבסיס המחלוקת דנן, ומשלא מופיע בו סעיף בוררות, הרי שאין להפנות את התביעה לבוררות. לפי הדעה השניה שטר המטען הוא ראיה בלבד לחוזה ההובלה, ולכן אין הוא עומד בבסיס המחלוקת דנן, אשר נסובה על הנזק שנגרם למטען בשעת ההובלה.
12. המלומד J.W. SMITH ציין בספרוA Compendium Of Mercantile Law, 13th ed. London 1931, את ההבדלים בין הסכם החכירה לשטר המטען (עמ' 331):
"A charter-party is a contract in writing, by which an entire ship, or some principal part of a ship, is let to a merchant for the conveyance of his goods. A bill of lading is in most cases a document evidencing a contract by which a shipowner agrees to carry goods for a merchant on a general ship for a definite voyage. It is also a receipt for the goods which have been entrusted to the shipowner, and further, fulfils a most important function as a document of title to goods."
13. הדין האמריקאי לגבי הסכם בוררות בעניני ימאות: המלומד Benedict בספרו On Admirality, 6th ed. New York, 1940 Vol 1 , בעמ' 37, ציין כי:
"It has accordingly been held that an agreement to arbitrate anywhere outside the jurisdiction of the particular court, even outside the country- as for example in London, England, - will be respected to the extent of granting a stay of legal proceedings until the arbitration has been had, or failure to arbitrate has been legally established or excused."
14. חוזה ההובלה הימי מהווה עסקה המתבטאת בשני מסמכים, תחילתה בשטר החכירה ואחריתה בשטר המטען אשר נמסר בגמר ההטענה (ר. וולפסון, על מהותו המשפטית של שטר המטען, "הפרקליט" י"א, עמ' 361 ; ראו גם Scrutton, On Charterparties And Bills Of Lading, 18th ed. London 1974 p. 1, (art.1 בדין העותומני שטר המטען נחשב כקבלה, אולם למרות זאת החוק העותומני מחייב, כי שטר המטען יכלול פרטים מסויימים אשר מטבעם מהווים את חוזה ההובלה. המשפט הצרפתי קבע את העקרון של- unite du contrat de transport, לפיו כל התחייבויות הצדדים צריכות להיות קבועות בשטר המטען ומוסדרות לפיו. הדעה הרווחת בפסקי הדין האנגלים היא כי (ר. וולפסון במאמרו הנ"ל, עמ' 364):
"in English law the bill of lading is only evidence of
the contract between shipowner and shipper, not the contract itself"
בעוד שהדין העותומני ראה את שטר המטען בנסיבות מסוימות כחוזה ההובלה בין הצדדים, הרי המשפט האנגלי ראה בו ראיה בלבד לחוזה עצמו. כדי לפרש את מהות שטר המטען ניתן להיעזר, על פי הדין האנגלי, בתנאים חיצוניים כגון אלו שנכללו בשטר החכירה, בפרסומים, במודעות ואפילו בעדות בעל פה.ו
15. בפסק הדין האנגלי Sewell v. Burdick ((1884) 10 app. Cas. 74, 105, CARVER'S, Carriage By Sea-British Shipping Laws, 12th ed. London 1971, p. 51 art.61 מציין הלורד ברמוול:
"(The Bills Of Lading Act 1855, s.1) speaks of the contract contained in the bill of lading. To my mind there is no contract in it. It is a receipt for goods, stating the terms on which they were delivered to and received by the ship, and therefor excellent evidence of those terms, but it is not a contract. That has been
made before the bill of lading was given."
ר. וולפסון מוסיף ומציין במאמרו הנ"ל, בעמ' 366 :
"אם סחורה נשלחה לפי שטר החכירה, ושטר מטען מוצא ע"י רב החובל או הסוכן ומוחזק ע"י החוכר, הרי תקפו של שטר מטען זה הוא כקבלה בלבד והוא לא ישמש כחוזה בין הצדדים ואין בכוחו לשנות את התנאים הכלולים בשטר החכירה. אולם אם שטר המטען מועבר כתמורה לצדדים שלישיים,- הרי נוצר חוזה חדש בין בעל הספינה והמחזיק.."
תימוכין לכך ניתן למצוא בספרו הנ"ל של Scrutton:
"Where the charterer is himself the shipper, and receives as such shipper a bill of lading in terms differing from the charter, the proper construction of the two documents taken together is that, prima facia and in the absence of any intention to the contrary, as between the shipowner and the charterer, the bill of lading, although inconsistent with certain parts of the charter, is to be taken only as an acknowledgment of the receipt of the goods. Where the charterer becomes indorsee of a bill of lading, originally issued to a shipper other than the charterer, the bill of lading does not modify or vary the terms of the charterparty, at least where the charterparty provides that bills of lading are to be signed "without prejudice to this charterparty." (p. 56, art. 31)
16. במקרה הקונקרטי אין מחלוקת בין הצדדים כי החוכר (התובעת) החזיק בשטר המטען, ולא צד ג' כלשהו. מכאן, שבנסיבות הקיימות הסכם החכירה הוא המהווה את חוזה ההובלה בין הצדדים.
17. לפי הדין הצרפתי, ההוראות המשפטיות החלות על הסכם החכירה, חלות במידה שווה גם על שטר המטען. מאחר ושטר המטען מוצא לאחר הסכם החכירה, הרי תנאי שטר המטען יכולים לשנות את הסכם החכירה (ר. וולפסון הנ"ל, בעמ' 366). התנאי שנקבע לכך, ששטר המטען יכריע במקרה של סתירה, הוא שהמשלח או המוסב לא ידעו על תנאי החכירה (שם, בעמ' 367). והרי אין זה כך במקרה דנן. בהסכם החכירה שלפנינו מופיע סעיף בוררות ואילו בשטר המטען לא מופיע סעיף כזה, אולם אין הפניה מפורשת בשטר המטען לדין כלשהו. אין מדובר כאן בהסדר שלילי, השולל הפניה לבוררות. יש לראות את שני המסמכים, הסכם החכירה ושטר המטען, כמשלימים זה את זה, ואף אם נטען כי יש סתירה, הרי סביר להניח שהצדדים ידעו על תנאי החכירה ואינם יכולים להתכחש אליהם (פסקה 7 לעיל).
18. בע"א 58/89 ירדניה חברה לביטוח בע"מ נ'MILLS LTD. פ"ד מו(2), 613, 628 ,בו נסקרו תפקידיו של שטר המטען, אמר הנשיא מ' שמגר, לגבי משמעותו של הסכם או שטר החכירה:
"לעומת שטר המטען משמעותו המשפטית של שטר החכירה הינה אחת, והיא היותו חוזה הקובע את היחסים בין החוכר לבין בעל האניה."
אם נקבל את הדעה הראשונה, לפיה שטר המטען מהווה את חוזה ההובלה, ואילו הסכם החכירה רק קובע את היחסים בין הצדדים, הרי שהסכסוך הנדון נסוב על שטר המטען. בשורה של פסקי דין, אשר עסקו בשאלת נזק שנגרם למטען, הופיע סעיף בוררות מפורש בשטר המטען (ת"א 71/02 האניהM.V. "sea spirit k" נגדGhazi Qadoumi Trading Est , פדאור 02(3)505; ע"א 138/70 GREEK SOUTH AMERICAN LINE SHIPPING CO. B נגד דומיניון, חברה לביטוח, פ"ד כח(1) 75; ימ'(חי') 73/99 Egnatia Shipping Limited נגד בנק דיסקונט לישראל, פדאור 00(5) 336 ; ע"א 601/82 בנק לאומי לישראל נגד אלאלוף ושות' ספנות בע"מ, פ"ד מ(2) 673 ; רע"א 1157/02 Usen Air and Sea Service נגד יובל מיחשוב ישיר, פדאור 02(1) 307; רע"א 1407/94MEDITERRANEAN SHIPPING CO.S.A נגד CREDIT LYONNAIS S.A. (SUISSE) פ"ד מח(5) 112(, במובחן, מן המקרה שלפנינו, אשר בו לא מופיע סעיף בוררות בשטר המטען. עובדה זו תומכת בטענת התובעת, כי אין להפנות את הדיון לבוררות על סמך סעיף בוררות אשר מופיע בהסכם החכירה בלבד. חיזוק לטענה זו נמצא גם בע"א 358/76 C.CZARNIKOW LIMITED נגד המגן חברה לביטוח, פ"ד לא(1) 469, בו הסתמך השופט יצחק כהן על פסיקה אנגלית שקבעה כי כאשר בחוזה או הסכם חכירה נאמר, שכל הסכסוכים לפי חוזה החכירה יועברו לבוררות, ובשטר המטען נכללו כל תנאי חוזה החכירה, כמו במקרה דנן, הרי משמעות סעיף הבוררות היא שרק סכסוכים לפי חוזה החכירה הם נושא לבוררות, אך סעיף הבוררות אינו חל על סכסוכים לפי שטר המטען. עוד נקבע, כי כאשר יש סעיף בוררות בהסכם החכירה, ואילו בשטר המטען ישנה רק הוראה כללית, כמו במקרה שלפנינו, לפיה כל הוראות חוזה החכירה נכללות בשטר המטען, אולם אין בשטר המטען סעיף בוררות ספציפי, אזי סעיף הבוררות לא יחול על סכסוכים הנובעים באופן ישיר משטר המטען. קביעה זו של השופט כהן עולה בקנה אחד עם עמדת התובעת, שהרי גם במקרה דנן אין סעיף בוררות בשטר המטען, אלא הוראה כללית המכלילה את תנאי חוזה החכירה בתוכו, ולכן, לכאורה, אין להחיל את הבוררות על ענינים הנוגעים לשטר המטען, כגון במקרה דנן בו מדובר בתביעה לגבי נזק שנגרם למטען.
אבחון לענייננו
19. בפסק דין CZARNIKOW הנ"ל, מוכרת הסחורה היתה החוכרת, בשונה מן המקרה שלפנינו, בו הקונה של הסחורה היא החוכרת, והמחזיקה בשטר המטען. כאשר מוכרת הסחורה היא החוכרת, שטר המטען מופנה כלפי הקונה, שאינו צד לחכירת האניה. במקרה דנן הקונה היא החוכרת (התובעת) ושטר המטען מופנה אליה. מדובר איפוא במצב ענינים שונה, בו מקבל המטען הוא גם זה שחכר את האניה לצורך הובלת המטען נשוא שטר המטען, ובמקרה כזה משמש שטר המטען כראיה (בלבד) לקבלת המטען ע"י האניה. כאשר חוכר האניה הוא גם מקבל המטען, המסמך המחייב על פיו נקבעות זכויות וחובות הצדדים הוא הסכם החכירה, ושטר המטען הוא בבחינת אישור גרידא או קבלה המאשרת את קבלת הסחורה להובלה. בענין C.CZARNIKOW , הקונה של הסחורה, משרד המסחר והתעשיה, היווה צד לשטר המטען, אולם לא היה הגורם שחכר את האניה. לכן יכול היה להסתמך על שטר המטען כמסדיר את יחסי ההובלה, ולא על סעיף בוררות שהופיע בהסכם החכירה. פסק הדין האנגלי המצוטט בכתב ההגנה
Shipping Co.[1970]1Q.B.289 The President Of IndiaV.Metcalfe
http://ourworld.compuserve.com/homepages/pntodd/cases/cases_d/dunelmia.htm;Scrutton, P'.57 note 9)) תומך בעקרון זה של דיני הימאות, וקובע כי במקרה כזה חלים על ההובלה תנאי הסכם החכירה לרבות הוראותיו לעניין:
"It seems to me that whenever an issue arises between the charterer and the shipowner, prima facia their relations are governed by the charterparty. The charterparty is not merely a contract for the hire of the use of a ship. It is a contract by which the shipowners agree to carry the goods safely, that is a breach of the contract contained in the charterparty; and the charterers can claim for the breach accordingly, unless that contract has been modified or varied by some subsequent agreement between the parties." (Lord Denning)
20. בפסה"ד האנגלי Wagstaff v. Anderson (1880) 5 C.P.D. 171,177 מציין הלורד ברמוול:
"To say that the bill of lading is a contract, superseding, adding to, or varying the former contract, is a proposition to which I can never consent" (Scrutton, p. 57, note 8)
21. בפסה"ד האנגלי Calcutta S.S Co Ltd v. Andrew Weir & Co [1910] 1.K.B. 759; 15 COM.Cas. 172, היה מקרה דומה בו הקונה חכרה אניה לשם הובלת סחורה ונתגלע סכסוך לגבי נזק למטען. גם שם היתה מחלוקת איזה מסמך גובר- שטר המטען או הסכם החכירה. נקבע כי:
"The bill of lading was a mere instrument to carry out those contracts. It did not evidence any separate contract at all. As between charterers and shipowners, it was only a receipt for the goods." (Scrutton, p.57, note 9)
כפי שציינתי דלעיל, אין מדובר בשני חוזים נפרדים. שטר המטען הוצא לאחר שנחתם הסכם החכירה, ולא סתר את דבר ההפניה לבוררות, על אף שלא כלל בעצמו הפניה מפורשת לבוררות, אלא היווה ראיה וקבלה על הסחורה שהוטענה על גבי האניה הנחכרת. יש לאבחן כאמור את המקרה הנוכחי, בכך שמדובר בשני צדדים, האחד- התובעת, הקונה של הסחורה וחוכרת האניה, מצד שני האניה, אשר התחייבה להעביר לקונה את הסחורה שקנתה מן החברה הטורקית, צד ג'. בעלי האניה התקשרו תחילה בהסכם חכירה, אשר מגדיר את חובות וזכויות הצדדים, ולאחר מכן חתמו על שטר מטען כאשר קבלו את הסחורה מצד ג'. במקרה כזה הסכם החכירה הוא עיקר חוזה ההובלה, ושטר המטען ראיה בלבד לחוזה. לכן אין חובה לכך שיופיע בשטר המטען סעיף בוררות, שהרי אין הוא מהווה את החוזה. להבדיל ממקרה בו אותו צד ג', מוכר הסחורה, הוא שחכר את האניה ולא הקונה. במקרה כזה היחסים בין האניה לבין הקונה אינם מוסדרים בהסכם החכירה, שכן הקונה אינו צד לחוזה זה, ולכן הוא יתבע מכח שטר המטען.
22. המלומד CARVER בספרו הנ"ל מציין לגבי מהותו של שטר המטען (עמ' 52):
"In any event the bill of lading is not always the expression of the contract; that may have been definitely concluded before it was given, as where the shipper had chartered the vessel or part of her. In such cases the original contract generally determines the reletions between the shipper and shipowner. And where the bill of lading is on its face manifestly not a complete statement of the contract, evidence may be given to complete it...Only where no prior contract has been made by the owners, it is submitted, can a bill of lading signed by the master be the contract."
23. חכם אהרון כדורי, בספרו הנ"ל, מציין אף הוא כי לפי החוק העותומני וברוב הדעות, לפי החוק האנגלי, שטר המטען הוא כאמור ראיה בלבד לחוזה ההובלה. סבורני כי המקרה שבפניי הוא אחד המקרים בהם המסמך המחייב לצורך הענין הוא הסכם החכירה. בע"א 58/89 ירדניה חברה לביטוח בע"מ נ' ,MILIS LTD פ"ד מו(2) 613, 619 צויין:
"בכל עת שהחוכר מחזיק בשטר המטען היחסים בינו ובין בעל האניה מוסדרים בשטר החכירה ולא בשטר המטען. מרגע העברת המטען לצד שלישי, כגון לקונה המטען, היחסים בין הצד השלישי לבין "מוביל" המטען מוסדרים בשטר המטען ולא בשטר החכירה."
במקרה הקונקרטי החוכר הוא הקונה של המטען, ואין כאן העברה לצד ג'.
24. בהסכם החכירה מסוג GENCON ,אשר העיד עליו כאמור ציון מיכאל כהן והובא גם כנספח המצורף להצהרתו של העד השני של הנתבעת, עו"ד סטפן לוין, נאמר מפורשות בסעיף 2 באשר להגדרת חובות ה"בעלים", דהיינו בעלי האניה ELEKTROSAL , כי -
"OWNERS ARE TO BE RESPONSIBLE FOR LOSS OF OR DAMAGE TO THE GOODS... ONLY IN CASE THE LOSS, DAMAGE OR DELAY HAS BEEN CAUSED... BY PERSONAL WANT OF DUE DILIGENCE ON THE PART OF THE OWNERS OR THEIR MANAGER TO MAKE THE VESSEL IN ALL RESPECTS SEAWORTHY"
במקרה של נזק שנגרם לטובין כתוצאה מחדירת מים, החזקה היא כי האוניה היתה במצב לא תקין. הסכם החכירה למסע הטיל את האחריות לשמירת האוניה במצב תקין על בעלי האוניה. בסעיף 7 ד' לכתב התביעה מציינת התובעת, כאחת מטענותיה לגבי הנזק שנגרם למטען, כי האניה לא היתה כשירה להפלגה ולנשיאת מטענים כגון המטען שנקנה ע"י התובעת, כלומר לא היתה במצב תקין וכתוצאה מכך נגרם הנזק למטען. ניתן להיווכח כי בניגוד לטענת התובעת, הרי התביעה נסובה על ענין הקשור להסכם החכירה, יש בכך משום חיזוק לטענה כי הסכם הבוררות, הגם שאינו מופיע בשטר המטען, יחול על הצדדים. אין לקבל את טענת התובעת, כי תביעה הנוגעת לנזק למטען אינה קשורה כלל להסכם החכירה ותנאיו. אף על פי שאין בשטר המטען סעיף בוררות, הרי לא די בכך לקביעה, כי אין כל קשר בין שטר המטען לבין הסכם החכירה.ב
25. השופט מ. קנת, בת"א (ת"א)3948/59 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ, פ"מ לא 160, בהסתמכו על ספרו של CARVER, המצויין דלעיל, ציין כי :
"...שטר המטען מייצג את הסחורות בלבד ולא את הזכות לגבי סחורות אלה. החזקת שטר המטען שווה להחזקת הסחורות ממש. אולם זכות הבעלות לגבי הסחורות תלויה באופיה של העיסקה אשר נעשתה בין הצדדים.."
פרשנות אפשרית של דברים אלו, היא כי סכסוך הנובע משטר המטען אינו חל על הזכות לקבל את הסחורות שנקנו כשהן במצב תקין, אלא ראיה לכך שהסחורות אמורות להגיע בסופו של דבר לידי המחזיק בשטר המטען. פרשנות זו מחזקת את הטענה לפיה סכסוך הנוגע לזכות לקבל את הסחורות אינו נובע במישרין משטר המטען אלא בצירוף הסכם החכירה. אופיה של העסקה הנדונה מחייב התייחסות לשני המסמכים, הסכם החכירה ושטר המטען, כפועלים זה לצד זה ומהווים יחד אסמכתא להסכם ההובלה בין שני הצדדים. משמעותם עשויה להשתנות בהתאם לנסיבות העסקה. הצדדים היו ערים לקיומו של סעיף הפניה לבוררות בהסכם החכירה, ועל אף שבשטר המטען לא מופיע סעיף כזה, הרי שהסכם החכירה, בהיותו המסמך היותר דומיננטי בחוזה ההובלה הקונקרטי, מחייב לצורך הפניה לבוררות.
26. המלומד CARVER בספרו הנ"ל ציין כי :
"The true view of the authorities may be that it depends on the facts of each case whether the bill of lading contains the actual contract" (p.52, art. 63)
72. בכמה מהתקדימים שהובאו לעיל, סעיף 18, נסקרו מקרים בהם, במובחן מענייננו, הופיע סעיף בוררות או סעיף שיפוט זר בשטר המטען. בחלק מן המקרים היה זה בנוסף לסעיף בוררות בהסכם החכירה, ובחלקם האחר לא צויין האם היה גם סעיף כזה בהסכם החכירה. ניתן ללמוד מכך, כי מקובל להכניס סעיף בוררות בהסכמי הובלה ימית. תמוה בעיניי מדוע לא נכלל סעיף כזה בשטר המטען. אם הסכימה התובעת לתניית בוררות בהסכם החכירה, הרי שיכלה לצפות כי כל סכסוך בנוגע להסכם ההובלה שלה עם הנתבעת, ידון בבוררות. ודאי היה ידוע לתובעת כי מרבית הסכסוכים הנוגעים להסכמי חכירה והובלת מטענים נוגעים לנזק שנגרם למטען, ואין היא יכולה להישמע בטענה כי סעיף בוררות בהסכם החכירה לא יחול גם על סכסוך הנוגע לנזק למטען. התובעת היא החוכרת את האניה ואין היא יכולה להישמע בטענה כי הסכסוך אינו נובע מהסכם החכירה. חוששני שהתובעת לא עשתה מאמצים להמצאת הסכם החכירה המקורי, כנראה כדי להתנער מסעיף הבוררות.
28. סיכומו של דבר: משהוכח קיומו של הסכם חכירה בין הצדדים, הכולל סעיף בוררות מחייב, ומשנקבע לעיל כי לאור עקרונות דיני הימאות, ובשים לב לנסיבות ולאופי העסקה דנן, בה החוכרת היא הקונה של הסחורה והיא האוחזת בשטר המטען, נסיבות המצביעות על כך שהסכסוך הנדון נוגע להסכם החכירה, הרי שאין כל עובדות מיוחדות המצדיקות את אי קיום סעיף הבוררות. אני מעכב, בהתאם לטענת הנתבעת, את ההליכים בתובענה, ומפנה את המשך הדיון בה לבוררות בלונדון, כמצוין בהסכם החכירה.ו
אני קובע את הוצאות המשפט בהליכים בפניי וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ + מע"מ בגינו, להיום, לפי התוצאות בבוררות.נ
ניתנה והודעה בפומבי היום א' באב, תשס"ד (19 ביולי 2004) בהעדר הצדדים.
גינת גדעון סגן נשיא
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
