החלטה
1) זוהי מערכה שנייה של אותו קרב (כלשון גנרל דה- גול), היינו, מלחמתה של המבקשת אפנת רן- לי סחר בע"מ לקבל לידיה סחורה שרכשה מחברה סינית בסין.
2) בהחלטה קודמת בענין זהה, במסגרת בש"א 1912/06, 1916/06 ב- ת.א. 2538/06 פרטתי את העובדות הרלבנטיות, ובסופה של אותה החלטה הוריתי על שחרור הסחורה כנגד ערבויות.
ישנה זהות בין המבקשת והמשיבים שם וכאן.
3) בפועל, לא שוחררה הסחורה מושאת הדיון הנוכחי, ולכן הוגשה הבקשה הנוכחית כנגד המשיבות הבאות:
משיבה 1- יוני לוג'יסטיק (UNI LOGISTICS) הינה חברה סינית אשר שיגרה את הסחורה מסין לישראל.
חברת קרגו ליין בע"מ, שאינה צד פורמלי במשפט זה, שימשה כסוכנת של יוני לוגיסטיק בישראל, ואליה נמסרו מסמכי בית משפט בדיון הקודם והנוכחי.
חברת יוני לוגיסטיק לא התייצבה לדיונים בשתי המערכות.
משיבה 2- צ'יינה שיפינג (ישראל) בע"מ הינה הסוכנת הישראלית של משיבה 3 (משיבות 2- 3 תכוננה להלן כ- "משיבות 2- 3").
4) משיבות 2- 3 מחזיקות בידיהן את המסמכים המאפשרים לשחרר את הסחורה מושאת הדיון, אולם למרות צו בית- משפט בענין הקודם, הן נמנעו מעשות כן.
בסעיף 37 לבקשה הנוכחית נאמר כי מנכ"ל קרגו ליין פנה למנכ"ל משיבה 3 בדרישה לשחרר את הסחורה לידי קרגו ליין אך נמסר לו כי "אין בכוונתם לשחרר הסחורה אלא בהוראה מפורשת מבית משפט בלבד".
כך גם הצהיר מנכ"ל קרגו ליין בסעיף 21 לתצהירו, התומך בבקשת המבקשת אופנת רן- לי בע"מ בתיק זה.
5) משיבה 1, יוני לוג'סטיק, אינה מעבירה את שטר המטען המקורי לצורך שחרור הסחורה עקב סכסוך כספי שיש לה עם סוכנתהּ בישראל – חב' קרגו–ליין – ובכך נהפכה המבקשת "לבת- ערובה" בסכסוך לא- לה.
6) משיבות 2- 3 מסרבות לשחרר את הסחורה ללא שטר מטען מקורי והן תהיינה מוכנות לעשות כן רק בכיסוי של צו בית משפט.
למשיבות 2- 3 מספר טענות כנגד בקשת המבקשת והעיקריות שבהן מפורטות להלן:
א) אין אפשרות לשחרר סחורה ללא שטר מטען מקורי.
ב) אין ראיה כי מסמכי בי- דין נמסרו למשיבה 1, וממילא אין להכריע בסכסוך מבלי לשמוע דעתה בנדון.
ג) מסירת מסמכי בית- משפט ל-קרגו ליין, הסוכנת לשעבר של משיבה 1, לאו מסירה כדין היא, שכן, יש לאבחן בין מעמדו של סוכן לבין מעמדו של שלוח.
רק מסירה לשלוח היא מסירה כדין.
7) לדעתי, אל- להן למשיבות 2- 3, לנהוג כ"שומרוני טוב" ולהלחם את מלחמתהּ של משיבה 1. אם תסבור יוני לוג'יסטיק כי נפל פגם בהליכי בית משפט זה, היא תוכל כמובן להתייצב בבית המשפט ולהעלות טענותיה כדת וכדין.
8) וְ"אף על פי" אתייחס להלן לטענות המשיבות 2- 3 בענין הפגם במסירה:
במהלך הדיון צירף בא- כוח המבקשת, עו"ד נדל, עותק של E MAILשנשלח על- ידי עו"ד רותם וירניק בשם קרגו ליין למשיבה 1 ובו הודעה ברורה על קיום הדיון המשפטי הראשון ועל תוצאות הביניים שלו.
THE COURT RULED IN FAVOR OF OUR CLIENT AND ORDERED UNI LOGISTICS TO ACT AS MENTIONED ABOVE”
היינו, צו בית המשפט משמעו העברת שטר המטען המקורי לצורך שחרור הסחורה.
(עותק ה-E MAILמסומן על ידי כמוצג במ/1).
הודעה זו נשלחה ביום 10.5.06 ונותרה עד היום ללא מענה.
בנוסף, צירף עו"ד נדל צילום של מעטפה אשר נשלחה על ידי קרגו- ליין ל- יוני לוג'יסטיק באמצעות חברת UPSובה עותק של מסמכי בית המשפט.
[המכתב נשלח ב- 11.5.06 ונותר עד היום ללא מענה].
בא- כוח המשיבות טען בשמן, כי הוא "לא יודע מה נשלח, לא יודע אם הם קיבלו בכלל" (עמ' 6).
משמעות טיעון זה היא כי המשיבות אינן יודעות האם תוכנו של המכתב כְּבָרו.
חששן זה של המבקשות נענה בדברי הנשיא אגרנט ב- ע"פ 382/75 (פד"י ל (2) 729) בענין אחר (אוטומטיזם) כהאי- לישנא:
זהו "המפלט האחרון של הגנה הנדונה לכשלון מראש".
אמירה זו מתאימה MUTATIS MUTANDIS, כתֶרֶף לחַשָשָן הנ"ל של המשיבות 2- 3, שכן יש גבול להטלת חשד וַדופי ביריב משפטי או עסקי.
ואגב, EMAIL אחד תם-לב מהמשיבות 2-3 אל יוני-לוג'יסטיק היה מבהיר להן אם החומר המשפטי התקבל אצל האחרונה, אם לאו.
הוא הדין לגבי E-MAILנוסף מיום 5.7.06 (המסומן על- ידי במ/3) הכולל הודעה של קרגו- ליין - ליוני לוג'יסטיק בדבר הגשת התביעה הנוכחית (בש"א 2228/06), ובדבר הדיון הקרוב ביום 9.7.06.
גם תזכורת זו נותרה ללא תגובה.
אני קובע, על- כן, כי משיבה 1 יודעת גם יודעת דבר ההליכים המשפטיים נגדה בבית משפט זה, הן לגבי הדיון ב- ת.א. 05/06- 14852 והן בתיק הנוכחי והיא בחרה, מנימוקיה שלה, שלא להגיב.
זוֹ, כמובן, זכותה.
9) טענה נוספת, חַסרת- השלכה לענייננו, עלתה במהלך הדיון והיא זו:
עו"ד נדל (ב"כ המבקשת) פרסם מאמר אשר תוכנו סותר את טיעוני מרשתו בדיונים הנוכחים.
זוהי, כמובן, זכותו (של הכותב), מבלי שאקבע כי טענת הסתירה נכונה היא.
10) כמפורט לעיל, טענות משיבות 2- 3 הן כי חברת קרגו- ליין שימשה כסוכנת של משיבה 1 ולא כשלוחתהּ ועל כן מסירת מסמכי בי- דין אליה חַסרת משמעות משפטית היא.
משנה- תוקף לאובדן מעמדה של קרגו- ליין כשלוחה רואות המשיבות 2- 3 בטיעונן (הבלתי מוכח- נכון לכתיבת הטענה) כי הסכסוך בין יוני- לוג'יסטיק לבין קרגו- ליין "נמשך מזה זמן רב" (סעיף 5 (א) לתגובות המשיבות).
גם אם מתמשך הסכסוך זמן רב, הרי שאין בו כדי לפגום במעמד "השליח" של קרגו- ליין כלפי יוני- לוג'יסטיק וכלפי כל הקשור לשטר המטען.
כל- כך למה?
מכיוון שכל עוד לא שוחררה הסחורה על פי שטר המטען, נושא עימו השטר את מטען השליחות, בודאי כלפי צד שלישי.
ראה ספרו של השופט א. ברק "חוק השליחות" (כרך שני, 1996, בעמ' 1202 ואילך).
כך כותב המחבר:
"שלילת כוח הייצוג הנובעת מסיום השליחות אינה פועלת למפרע. על כן, זכויות שביקשו השולח, השלוח והצד השלישי עד למועד סיום השליחות ממשיכות לעמוד בתוקפן גם לאחר סיום השליחות".
והצד השלישי בענייננו הינה המבקשת, המופיעה כ- NOTIFY PARTYעל גבי שטר המטען הַפנימי שהוציאה משיבה 1 (ה- HOUSE BILL OF LADING).
[ראה נספח ג' לבקשה הנוכחית, שהינו עותק של שטר המטען הפנימי המקורי].
מקל וחומר ברור כי אותו דין היה חל על יוני- לוג'יסטיק, קרגו- ליין וצד שלישי, לו בחרו השתיים הראשונות להפרד זו מזו בדרכי שלום.
מניעות היא מניעות ושליחות היא שליחות, אפילו לאחר מועד פקיעתה הפורמלי, אם מתקיימות הנסיבות המחייבות זאת – כמו במקרה הנוכחי וכמו שפירט אותן השופט ברק בספרו הנ"ל.
מניעות זו, וציון שמה של המבקשת בשטר המטען הפנימי מאיינים את חששן של המשיבות, או את האפשרות התיאורטית המוצעת על- ידן לפיה יכולה משיבה 1 לדרוש חזרה את שטר המטען ולציין בו שם של נשגר אחר.
זאת מכיוון שאם כך תפעל יוני- לוג'יסטיק – בוודאי לאחר קבלת התמורה - היא תפעל בניגוד לדין האזרחי ואולי אף בניגוד לדין הפלילי הישראלי.
כל נסיון לפדות כספים על רקע שכזה, דינו להידחות על – ידי בית משפט בישראל.
10) כיוון שאין בית משפט "אפוטרופוס לגנזי נסתרות" (כלשונו היפה של השופט זילברג בספרו "כָּך דַרְכּוֹ של תַלמוד"), אודה כי לא הצלחתי להבין מהו המֵניעַ- תרתי-משמע – הדוחף את משיבות 2- 3 "במלחמתן" נגד המבקשת, למעט, כמובן, רצונן שלא להיחשף לתביעה כספית בעתיד.
[ונזכיר את דברי בא- כוחן: "אין לנו ויכוח עם המבקשת" (עמ' 4)].
ברור שהשיקול הכספי הזה לגיטימי הוא, אך בה- במידה בר- פתרון הוא באמצעות כתב שיפוי או באמצעות ערבות אחרת.
בא- כוח המבקשת הצביע על אפשרות זו עת צירף לבקשת מרשתו עותקים של סעיפי שיפוי (INDEMNITY) המקובלים בעולם המסחר.
עו"ד גרינוולד, ב"כ המשיבות, סבר כי סעיפי השיפוי הנ"ל (המנוסחים, אגב, בלשון רחבה מאוד) חלים "כאשר נטען ששטרי המטען הולכים לאיבוד ואני לא יכול להציג מקור, מצאו דרך איך לשחרר. הוא לא מסורב שחרור. זה ההבדל הגדול. יש הבדל בין הוא (ש/מ) בדרך, הוא אבד, אני לא יודע אם יוני- לוג'סטיק לא אומרים אל תשחרר את הסחורה" (עמ' 5).
EMAILאחד, תם-לב, ל-יוני-לוג'יסטיק היה פותר למשיבות 2-3 תמיהה-קושיה זו.
ובכן, עיון בסעיף השיפוי הראשון - המאפשר שחרור סחורה בלא שטר מטען מקורי - מתייחס למקרה בו שטר המטען:
"HAS BEEN DELAYED OR BECOME LOST"
(נספח יז' לבקשה).
בסעיף השיפוי השני מדובר על שחרור סחורה בלא שטר מטען מקורי כאשר שטר המטען "HAS NOT ARRIVED".
הנה כי כן, לפנינו שלושה מקרים שונים בהם ניתן, עפ"י מנהג הסוחרים, לשחרר סחורה בלא שטר מטען מקורי:
א) השטר אבד (LOST).
ב) השטר התעכב (DELAYED).
ג) השטר לא הגיע (NOT ARRIVED).
כולי עלמא לא פליגי, כי גם במקרי חירום של "חיים ומוות" "צריך לכופף כל ענין" כנוסחו של עו"ד גרינוולד, אליו אני מצטרף.
לדעתי (אותה הבעתי בהחלטתי הראשונה) יש "לכופף את הדין" גם במקרה של סחורה פסידה, וזאת מכח עקרון תום הלב המעוגן בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) ובסעיף 61 (ב) שבו.
ראה, למשל, ע"א 16/80 פד"י לז' (4) המתייחס לנסיבות כספיות דומות וכן ראה ספרה של ג. שלו "דיני חוזים", מהדורה שניה, עמ' 41 ואילך.
11) טענה נוספת של משיבות 2- 3 היא כי המבקשת השתהתה בפנייתה לבית משפט, ועל- פי עקרונות השיהוי, מנועה היא מלבקש את הסעד המפורט בבקשה זו.
על- פי תשובת המבקשת (אשר הוגשה ביום הדיון לתיק בית המשפט ולצד שכנגד) עולה כי הסחורה מושאת הדיון הגיעה לישראל ביום 21.5.06.
עפ"י תצהירו של מר ניסן אהובי (מנהל המבקשת) הוא שב לישראל מסין רק ביום 29.5.06 ואז החל לטפל בשחרור הסחורה. (טענות אלו לא נסתרו ולא נטען כי אינן נכונות).
הפְּנִיָה לבית המשפט נעשתה ביום 25.6.06, וממילא ברור כי ארבעה שבועות, במהלכן נעשו נסיונות לשחרור הסחורה ללא פנייה לבית משפט, אינן בבחינת שיהוי.
12) כל מסקנות הביניים הללו מוליכות למסקנה סופית אחת והיא, כי בעקרון ניתן לשחרר את הסחורה אליה מתייחס שטר המטען המפורט ברישא של הבקשה.
אבל, כמו כל שטר, מלֻוֵוה הוא בשובר.
"והשובר" הם תנאי השחרור הבאים:
א) על המבקשת לשלם את מלוא תמורת הסחורה מושאת הדיון באמצעות בל"ל
בע"מ.
ב) הפקדת ערבות של המבקשת ומנהלה באופן אישי, על מלוא סכום התמורה +
10%. תוקף הערבויות למשך שנה אחת.
[לאור מסקנתי לפיה יודעת משיבה 1 על ההליכים המשפטיים בבית משפט זה, איני מורה על הפקדת ערבות בנקאית על ידי המשיבה).
ג) החלטה זו תיכנס לתוקפה רק בתום 5 ימים מיום שיגורה לצדדים, וזאת לבקשת בא- כוח המשיבות 2- 3, המבקש זמן- מה כדי לעיין בהחלטה ולשקול הגשת בקשת ערעור עליה, אם כך ייראה בעיניי המשיבות (סעיף 3 (ה) לתגובתן).
אין צו להוצאות.
ניתנה היום ט"ו בתמוז, תשס"ו (11 ביולי 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
________________
הרן פינשטין, שופט
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
