פסק דין
1. זוהי תובענה על סך של 418,888 ₪ אשר הגישה התובעת בגין אספקת טובין אשר, לטענתה, לא שולמה תמורתם ע"י הנתבעת.
רקע עובדתי
2. התובעת הינה חברה פרטית בע"מ שעיסוקה הינו ביבוא, יצוא, שיווק וסחר בחומרי גלם לתעשיות המזון.
3. הנתבעת הינה חברה הודית שעיסוקה באספקת חמרי גלם לתעשיות המזון.
4. התובעת הזמינה סחורה בשנת 1998 מן הנתבעת אשר עם הגיעה ארצה נתברר כי הינה באיכות ירודה וחלקה מקולקל.
5. התובעת גורסת כי ביום 5.8.98 הגיעו הצדדים להסכם פשרה על פיו הנתבעת תפצה את התובעת בסכום של 100,000 דולר על נזקי הטובין.
6. כן סוכם שפיצוי זה יורד מן התשלומים העתידיים עבור הזמנות טובין אשר תזמין התובעת מן הנתבעת בעתיד.
(להלן: "ההסכמה").
7. התובעת טוענת כי הנתבעת נמנעה מבצועו של החוזה ויתרת החוב דנן נותרה כשהיתה.
8. הנתבעת גורסת כי ההסכמה ניתנה לחברה אחרת, היא חממה בע"מ, ע"י חברה אחרת, שאינה הנתבעת, אשר שמה
"SAGAR COMMODITIES PVT LTD" - וזאת בגין עסקאות אחרות שאינן קשורות לתביעה זו.
9. כן טוענת היא כי עמדה בהסכם אספקת הטובין וכי סיפקה סחורה באיכות גבוהה.
דיון
10. מטעם התובעת העיד מנהלה מר אלי חממה בתצהיר ת/1 כי ביום 23.5.97 נחתם הסכם בין "האחים חממה ושות' בע"מ" לבין הנתבעת על פיו מכרה האחרונה לתובעת 450 טון של שומשום הודי מקולף במחיר של 890 דולר לטון.
(להלן: "הטובין").
11. הסכם זה נחתם באמצעות מר רג'נדרה בליי - מטעם הנתבעת, בתיווכו של הסוכן מר אהרון שא מחברת הברוקרים "אגרימפקס אינדיה".
(להלן: "מר בליי"; "מר שא"; "אגרימפקס").
12. ביום 1.6.97 העבירה חברת "האחים חממה ושות' בע"מ" דנן כל פעילותה המסחרית לחברת "חממה מאיר סחר 1996" - היא התובעת בתיק זה, לרבות זכויותיה וחובותיה באותה עת.
13. הטובין שתמורתם שולמה מראש הגיעו ארצה בחמישה משלוחים בין התאריכים 15.10.97 - 21.11.97.
14. עם הגעת הסחורה למחסני התובעת, ממחסני נמל אשדוד, נפתחו המכולות והתברר כי נשלחה סחורה באיכות ירודה אשר חלקה אף היה מקולקל.
15. התובעת הלינה באזני מר שא על כך - ואף שלחה דוגמה מהסחורה המקולקלת.
16. לאחר מאמצים רבים הצליחה התובעת למכור ארבע מכולות בהפסד ניכר.
17. התובעת פנתה לנתבעת במכתב מ - 29.12.97 לאגרימפקס - ובעקבות משא ומתן שנערך עם הנתבעת באמצעות מר בליי, נציגה, אשר הגיעה ארצה בליוויית מר שא - נחתם הסכם פשרה ביום 5.8.98 שעיקרו התחייבות הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 100,000 דולר.
18. להלן נוסחו של הסכם הפשרה בחלקו הרלבנטי לענייננו:
USD 1,000,000 - WILL BE ADJUSTED BY "SAGAR BY CHARGING LESS PRICE IN FUTURE ".BUSINESS/ADJUSTMENT"
משמע, הוסכם כי סך של 100,000 דולר יורד ויופחת בעסקאות עתידיות.
19. הנתבעת לא כיבדה ההסכם דנן - שכן נציגה מר בליי טען כי החברה אשר חתמה על הסכם הפשרה הינה חברת סאגאר "UNI EXIM" - וחברה זו אינה החברה הנתבעת.
20. במעשה זה, רואה הוא העדר תום לב בחתימת מר בליי על הסכם הפשרה.
21. מטעם הנתבעת העיד מר רג'נדרה בליי בתצהירו נ/11 כי אין הוא מכיר במעמד התובעת - שכן עיסקת ייבוא הטובין נקשרה עם חברת "האחים חממה ושות' בע"מ" - ולא עם התובעת וכי איו לנתבעת מידע מספיק על המחאת הזכויות והחובות להן טוענת התובעת.
22. הטובין אשר נשלחו נבדקו, לעדותו, בדיקה מדוקדקת טרם משלוחם לישראל ע"י שמאי עצמאי מטעם התובעת אשר קבע כי הסחורה באיכות טובה.
23. העסקה בוצעה באמצעות אשראי דוקומנטרי ותמורתה שולמה במלואה בהתאם להסכם מיום 23.5.97.
24. כשהגיעה הסחורה לנמל אשדוד ביקשה התובעת מן הנתבעת להרשות לה לפתוח ולבדוק את הסחורה - והנתבעת הסכימה לכך.
לאחר הבדיקה, העבירה הסחורה מן הנמל למחסניה שלה.
25. רק ימים מספר לאחר מכן, טענה התובעת כי הסחורה מקולקלת, כביכול.
26. לפנים משורת הדין הסכימה הנתבעת כי תיעשה בדיקת איכות המשלוח במחסני התובעת - אך זו לא התייחסה להצעה.
27. הסכם הפשרה אשר נחתם ביום 5.8.98 קבע בנושאים שונים שתלויים היו ועומדים בין הצדדים - ולדידו, החתימה עליו היא של חברת EXIM P. LTDSAGAR UNI- אשר אינה החברה הנתבעת.
28. התובעת עיקלה כספי הנתבעת שהתקבלו בגין עסקאות אחרות על יסוד ההסכם מיום 5.8.98 שעה שלא הודתה מעולם בכך שהסחורה פגומה.
29. ידוע לו כי מר שא מנהל חברת הברוקרים אגרימפקס הודה במהלך התכתבות עם התובעת כי הסחורה היתה פגומה - אולם הנתבעת לא היתה צד להתכתבות זו.
30. לדידו, הטענות בדבר סחורה פגומה נולדו בעקבות צניחת מחירי השומשום כשהתובעת החליטה לטעון טענה שקרית כאילו הסחורה פגומה - במטרה להתפצות על הפסדים בגין תנודות השוק.
31. לגרסתו, הנתבעת לא הבטיחה לשלם בפועל אלא לבצע הנחות בעסקאות עתידיות - וההנחות הובטחו רק לצורך פיתוח קשרים עסקיים טובים לטווח ארוך.
32. כן העיד בפני הסוכן מר אהרון שא מבומביי מטעם הנתבעת כי הוא נציג חברת הברוקרים אגרימפקס וכי חתום הוא על הסכם יבוא הסחורה נשוא הדיון.
33. לדבריו בעדותו הראשית אשר ניתנה בעל פה - הסחורה אשר הגיעה היתה פגומה וכי הוא דאג כי מערכת היחסים בין הצדדים לא תתקלקל עקב ארוע זה.
להלן דבריו לעניין זה:
"לגבי העסקה הזאת, היו בעיות במשלוח עם איכות הסחורה. עפ"י ההסכם הזה האיכות שהיתה אמורה להגיע לא נתקבלה ע"י חממה ודאגתי לכך שמערכת היחסים הטובה שהיתה בין המוכר לא תתקלקל ודאגתי לכך שהמערכת תימשך".
(ראה: פרוטוקול עמ' 2 שורות 24-21).
34. כן ציין כי מר בליי נכח בעת ביקור במחסן התובעת וכי הסחורה נתבררה כפגומה, כדלקמן:
"ש. בביקור במחסן אצל חממה עם מר בליי, מה אמר בליי אחרי שראה את הסחורה"
ת. הוא הסכים שזו איכות לא טובה והוא קיבל על עצמו שזו לא איכות טובה.
ש. בעקבות זאת, היתה פגישה במשרדים של חממה ואז נחתם ההסכם הזה, נכון ?...
זה נספח ד', אתה חתום פה, נכון ?
ת. כן, זו חתימתי. כל המכתב הזה נכתב על ידי.
ש. מה אתה יכול לספר לנו על הפגישה הזאת ועל ההסכם הזה?
ת. לגבי הפגישה, אנחנו ניסינו להציג שחממה וסאגר ימשיכו לעבוד ביחד בעתיד ובגלל בעיית האיכות הזאת מערכת היחסים ביניהם לא היתה צריכה להיות מופרעת על ידי העסקה האחרונה ושוחחנו ביחד, סאגר, חממה ואני והגענו להחלטות מסויימות ולכן הכנו את הטיוטא הזאת שהיתה מקובלת על כל הצדדים".
(ראה: פרוטוקול עמ' 6 שורות 17-4).
35. לגבי גובה הפיצוי העיד כי חברת חממה ביקשה פיצוי במזומנים בסך של 100,000 דולר במזומן, אך נציג סאגאר ביקש כי הפיצוי יינתן בתשלומים במהלך הגעת המשלוחים בעתיד:
"ת. אבל סוכם לאחר הרבה שיחות להקטין לסכום של -
100,000 דולר. חממה רצו סכום זה של 100,000 דולר במזומן. אבל סגר אמר שהם לא יכולים לתת 100,000 דולר במזומן וחישבנו כיצד הוא יחזיר את 100,000 דולר בתשלומים במהלך המשלוחים הבאים והסכם זה הוסכם ונחתם ע"י סגר, חממה ואני.
ש. סגר טוען שלא הוא חתום על המסמך, לא התובע חתום על המסמך הזה?
ת. זה לא נכון. אני הייתי נוכח וסגר חתם בפני".
(ראה: פרוטוקול עמ' 6 שורות 24-23; עמ' 7 שורות 4-1).
36. אשר לזהות הנתבעת והחברה "סאגאר יוני אקסים" העיד כי הללו חברות השייכות לאותה קבוצה עימהן עושה הוא עסקים רבים.
להלן דבריו לעניין זה:
"אני עושה הרבה עסקים עם שתי החברות. סאגר COMMODITIESשהינה חברה סחר חוץ יצוא של 100% וסאגר יוני אקסים הנה חב' סחר, אותה קבוצה ובמהלך 10 השנים האחרונות עשיתי עסקים בשם חברה אחת או החברה השניה ואין לשה שום חשיבות איזו מהן".
(ראה: פרוטוקול עמ' 9 שורות 13-10).
37. עוד העיד כי חממה שלחה לסאגר מכתבים על איכות גרועה של טובין אשר בהשוואה למשלוחים הראשונים שהיו ראויים - הלכה איכות אלה וירדה.
(ראה: פרוטוקול עמ' 10 שורות 24-18; נספח ה' לתצהיר מר חממה - ת/1).
38. לשאלה מה עשה מר סאגר ליישום הסכם הפשרה השיב כי לא פעל כלל לתשלום הסך של 100,000 דולר, כדלהלן:
"ש. אחרי שנחתם ההסכם בת"א, מה סאגר עשה בשביל לקיים אותו?
ת. סאגר הבטיח בשלבים הראשונים אבל הוא לא עשה דבר. הוא היה שקט לאחר ההסכם, לא היה מעשה מצדו להחזיר את ה - 100,000 דולר או חלק מהם.
ש. סאגר טוען שאתה סוכן של חממה בכלל.
ת. לא. לא. לא. אני עובד יותר עם סאגר מאשר עם חממה. אני מוכר להם מאוסטרליה, מבורמה, סאגר הנו קונה טוב, אני סוכן נייטרלי. אני לא מוכר לאף אחד בצורה לא נכונה. יש לי עקרונות בחיי שאני לא אעשה שום דבר רע. להפסיד עסקה אבל לא לעשות דבר רע".
(ראה: פרוטוקול עמ' 10 שורה 24; עמ' 11 שורות 7-1).
39. בסיום עדותו הראשית חזר העד על דבריו לעניין היות הסחורה באיכות ירודה, כדלקמן:
"ש. מה תגובתך לטענתו של מר בליי, שהסחורה שנשלחה היתה באיכות טובה?
ת. התגובה שלי היא שהסחורה לא היתה באיכות טובה, אחרת כל הדבר הזה לא היה קורה. בהודו תעודת הבדיקה איננה אמיתית, הטענות הן דוגמא קטנה או דוגמא גדולה לבדיקה והם נותנים לך תעודה טובה, על איכות טובה, זה לא לשימוש, לא ניתן להשתמש, הכל מתרחש על אמון בין מוכר לקונה כשעסקים נעשים.
ש. למה סאגר לא קיימו את ההסכם שנחתם בת"א?
ת. הוא היה צריך לפעול בהתאם להסכם שנחתם. אני לא יכולתי לחייב אותו לבצע מה שהוא חתם עליו. הוא צריך להמשיך לפעול בהתאם כדי להמשיך את העסקים בעתיד".
(ראה: פרוטוקול עמ' 14 שורות 17-9).
40. בחקירה הנגדית לא נסתרה עדותו דלעיל והעד חזר על גרסתו:
"ש. אנחנו הלכנו במיוחד כדי לראות את האיכות. השקים אשר הגיעו מהודו היו מסודרים במכולה, המכולות פורקו, השקים היו ליד והיתה מכונת ניקוי בצד אשר היתה מפרקת שקים ולקחה לתוך המכונה לניקוי, זה משלוח מעורב, בגלל המים או משהו זה היה רטוב ולא היה יבש והאיכות גם לא היתה בהתאם לחוזה, היו גרעינים שחורים, היה צריך להיות שהסחורה מנוקה וממוינת, אבל זה לא היה כך".
(ראה: פרוטוקול עמ' 15 שורות 24-20).
ועוד העיד:
"נוכחנו לדעת שהטענה של חממה לגבי האיכות היא נכונה וקיימת בעיה עם האיכות, ואנחנו ראינו שהטענה של חממה לגבי האיכות היא נכונה וקיימת בעיה עם האיכות ואנחנו רצינו לפתור את הבעיה".
(ראה: פרוטוקול עמ' 16 שורות 18-17).
41. כן ציין כי יום לאחר בדיקת הסחורה במחסנים במעמד מר בליי נחתם הסכם הפשרה לעיל.
42. לעניין משך הזמן בו נשמרת טריות הסחורה העיד כי עד שנתיים אין כל בעיה כי הסחורה תהא בעלת איכות טובה אם המשלוח הינו ראוי וטוב ונשלח ונארז "כמו שצריך".
43. עוד העיד כי בין הצדדים נקשרו עסקות נוספות ושוגרו מכולות נוספים - ברם, הנתבעת לא כיבדה את הסכם הפשרה דנן.
44. בחקירתו הנגדית של מר אלי חממה חזר זה על עדותו הראשית, אשר לא נסתרה, וכן הדגיש כי מר שא ומר בליי בדקו הסחורה ונכחו בכך שהיתה קלוקלת - ולראיה חתמו הצדדים על הסכם הפשרה, וכדבריו:
"מה שחשוב שהוא חתם לי".
(ראה: פרוטוקול עמ' 71 שורה 11).
45. בחקירתו הנגדית של מר בליי הודה זה כי ביקר בישראל בחדש אוגוסט בשנת 1998 על פי בקשת מר חממה אשר העלה טענות לענין איכות הסחורה.
(ראה: פרטיכל עמ' 105 שורות 2- 13).
כן העיד כי הסכם הפשרה נחתם על ידו כיון שמר חממה הודיעו כי היו לו הפסדים במכירת הטוביןוכיביקשהנחה לגבי סחורה בעתיד.
(ראה: פרטיכל עמ' 107 שורות 7 – 10; עמ' 109 שורות 11 – 20).
46. בשקלי ראיות הצדדים אשר נפרשו בפני, הרי שמעדיפה אנכי עדותם של מר חממה ומר שא כאמינות ומהימנות לעניין הגעת הסחורה נשוא הסכם הפשרה באיכות ירודה אשר לא אפשרה לתובעת למכרה ברווח הצפוי לו ציפתה באופן לגיטימי לאחר ששולמה מלוא תמורת הסחורה עם הזמנתה, מראש.
47. התובעת לא הציגה בפני הערכת שמאי או חוות דעת חשבונאי לעניין ערך הסחורה שלא ניתן היה למכרה - ואשר חלקה מכרה בהפסד.
48. ברם, תימוכין להיקף הסחורה המקולקלת ולהפסדים שנגרמו, מוצאת אנכי בנוסח ההסכם שהוצג בפני מ - 5.8.98 בו נקבו הצדדים עצמם בסכום של 100,000 דולר כסכום שעל הנתבעת לפצותו בו את התובעת - ובכך ניתן לראות הודאת בעל דין הן לגבי החבות והן לגבי היקף הנזק.
לעניין זה נקבע בע"א 279/89 "הסנה" חברה ישראלית לבטוח בע"מ נ' שלום דמתי פ"ד מז(3), 156, עמ' 164-163 כדלקמן:
"הלכה פסוקה היא, שלא כל התבטאות של בעל דין לחובת עצמו, בעניין השנוי במחלוקת במשפט, היא בבחינת הודאה (בעובדה או בזכות) שבעל הדין נתפס עליה. אבן הבוחן המסורתית היא, שרק הודאה "פורמלית" (או " משפטית"), הנכללת בכתבי הטענות או הנמסרת בגדר הליך דיוני המיועד לכך (כגון: בתשובה לדרישה להודות בעובדות, או בהצהרה מפורשת במהלך הדיון) מובילה לצמצום המחלוקת ופוטרת את בעל הדין שכנגד מהבאת ראיות להוכחת עמדתו בנושא ההודאה. מהודאה כזאת אין בעל-דין רשאי לחזור בו אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיקבע לכך".
49. אשר לטענת הנתבעת כי הצדדים לתביעה אינם הצדדים אשר חתמו על הסכם רכישת הסחורה ועל הסכם הפשרה - הרי שמקבלת אני טיעון מר חממה כי התובעת רכשה זכויות וחובות חברת "האחים חממה שות' בע"מ" - ואין נפקא מינה בשינוי פנימי זה על מנת שהנתבעת תתנער מחיוביה.
50. אשר לזהות הנתבעת - אין ספק כי לחברת "סאגאר" היו חברות בת או חברות אחיות אשר פעלו באותה כתובת, באותו משרד ובאותו ענף מסחרי - ואין לקבל הטענה חסרת תום הלב כי החתימה על הסכם הפשרה אינה של הנתבעת.
51. העולה מן המקובץ, מקבלת אני התביעה.
על כן תשלם הנתבעת לתובעת הסך של 418,888 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 8,500 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוספת דמי מע"מ וכן הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.
ניתן בהעדר הצדדים, היום - 29.9.2005.
חנה ינון, שופטת
עדכוני מכס ורגולציה
