פסק דין
א. הצגת העובדות וגדר המחלוקת
1. תיק זה נשמע בכפני כב' השופט י' ברקלי.לאחר שהסתיימה שמיעת התיק, לאחר שהוגשו חלק מהסיכומים, החליט כב' השופט ברקלי לפסול עצמו מלדון בתיק, מסיבות שאינן קשורות בתיק זה אלא בתיק אחר שבו מייצג ב"כ התובעת כאן את אחד הצדדים. התיק הועבר אלי, ולאחר שאפשרתי לצדדים להודיע את עמדתם, ואף אחד מהם לא עמד על כך שהתיק יישמע פעם נוספת, ניתן עתה פסק הדין על ידי על סמך הראיות שנשמעו בפני כב' השופט ברקלי.
2. התובעת היא חברה העוסקת בייבוא סיגריות מחו"ל, ולטענתה היא בעלת זיכיון לסוכנות בלעדית לשיווק "בכל שטחי הגדה ורצועת עזה" מאת חברת רוטמנס, יצרנית סיגריות באנגליה. התביעה נוגעת למכולה אשר על פי הנטען הכילה סיגריות להפצה על ידי התובעת, והובאה לישראל על סיפון האניה נאוטיק (NAUTIQUE) (להלן: האניה). התובעת טוענת כי המכולה הגיעה לנמל אשדוד ונפרקה מהאניה, אך בעת ששהתה בשטח הנמל היא נעלמה, ככל הנראה נגנבה או הוצאה במרמה מן הנמל או שתכנה נגנב. על כן היא תובעת מהנתבעת נזקים שונים שארעו לטענתה כתוצאה מאותו אירוע.
2. מלכתחילה הוגשה התביעה נגד שלוש נתבעות: הראשונה היא רשות הנמלים והרכבות, אשר במהלך תקופת ההתדיינות הופרטה ואת מקומה נטלה, לצורך הדיון שבפני, חברת נמל אשדוד. הנתבעת השניה היא מדינת ישראל, אשר על פי כתב התביעה נדרשה לפקח על הנתבעת הראשונה ולא עשתה כן, והנתבעת השלישית היתה דפנה וייסמן את לביא בע"מ, (להלן: חברת דפנה), חברת עמילות המכס שאמורה היתה לטפל בשחרור המכולה נשוא התביעה מן הנמל, אשר על פי כתב התביעה התרשלה בביצוע תפקידה. שתי הנתבעות האחרונות נמחקו על ידי התובעת, כך שנותרה נתבעת יחידה.
3. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' נגד חברת שירותי השמירה (1989) אבטחה, שמירה וניקיון בע"מ (להלן: חברת השמירה), עמה התקשרה בחוזה למתן שירותי שמירה ואבטחה בנמל, וכן נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, המבטחת של חברת השמירה. בהתחשב בתוצאות פסק הדין, אין צורך להכריע בנוגע להודעה זו.
4. התובעת הגישה כראיות מטעמה את תצהיריהם של מר מוריס חן, עובד בחברת דפנה, ומר שיבלי סנסור מנהל התובעת. ב"כ הנתבעת טען כי רוב רובן של העובדות הנזכרות בתצהירים שהוגשו והמסמכים שצורפו אליהם אינם ידועים למצהירים מידיעה אישית ואינם בגדר ראיות קבילות. בהמשך אדון במסמכים הרלוונטיים ככל שיהיה בכך צורך. אולם ניתן כבר עתה להקדים ולקבוע כי יש ממש בטענות הנתבעת, וחלקים ניכרים מהתצהירים ומהנספחים מהווים, אכן, עדויות שמיעה, אך לא כולם ראויים להיפסל. כך, לדוגמא, המסמך המצורף כנספח 13 לתצהיר סנסור הוא מכתב מאת חברת רוטמנס הממוען אל כל המעוניין בחברת סנסור (מנוסח המכתב עצמו הדן בחוזה "שלנו" "אתכם" ברור שאין הכוונה לכל המעוניין באופן כללי אלא ספציפית לחברה). על כן מסמך זה יכול להיות מוגשים באמצעות מנהל החברה. המסמך המצורף כנספח 11 לאותו תצהיר, הודעת אגף המכס על שינוי במיסוי הסיגריות המיובאות לאוטונומיה, נראית לכאורה כתעודה ציבורית בהתאם לסעיף 29 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971, אשר ניתן לקבלה גם שלא באמצעות עד.
5. מלבד מעמדם הראייתי הספציפי של העובדות והמסמכים הספציפיים, לא ניתן להתעלם מהרושם הכללי הנובע מכך שהתובעת בחרה כעדים מטעמה במי שלא היו מעורבים אישית בביצוע פעולות רלוונטיות כגון משלוח המכולה, הורדתה מהאניה, החיפוש אחריה בנמל וכיוצא באלה. תפקידיהם של המצהירים שהעידו התמצו בעיקר בריכוז אינפורמציה ומסמכים שנערכו על ידי אחרים. הרושם הנוצר הוא שהתובעת נמנעה מהבאת עדים רלוונטיים וראיות מהותיות ביותר אשר מצויים או יכולים היו להיות מצויים בידיה, כפי שאפרט בהמשך, ועובדה זו פועלת, כידוע, לחובתה.
ב. אחריות הנתבעת
6. על פי טענות התובעת, המופיעות בסעיף 12 לתצהיר שיבלי סנסור, אחריות הנתבעת נובעת מכך שהיא לא מנעה את יציאת המכולה על תכולתה מתחום הנמל ללא תעודת שער או איפשרה הוצאתה עם תעודת שער מזוייפת, תוך העלמת עין או רשלנות (סעיף 12 א. 2 לתצהיר); לא בדקה את תעודות השער ולא בדקה את תעודות הנהג; שחררה מטען כנגד ניירות מזוייפים (ס"ק 10-12), ועוד ועוד. התובעת אף טוענת כי חובת ההוכחה חלה על הנתבעת, על פי הכלל של "הדבר מדבר בעדו". על מנת להטיל על הנתבעת את האחריות לנזקיה של התובעת, ככל שהיו כאלה, על התובעת להוכיח כי המטען המדובר אכן הועלה על סיפון האניה, פורק מן האניה והגיע לנמל. אולם התובעת לא השכילה להראות דבר מכל אלה.
7. לתצהירי התובעת צורפו כאמור שורה של מסמכים, ביניהם הודעה על הגעת טובין (ת/1), צילום מחשבון הספק (ת/2), רשימת מטען (ת/3), שטר מטען (ת/4), אישור מקור של הקהיליה האירופית (ת/4, תעודת שער (ת/7), תעודת ליווי למכולה (ת/7א) והודעת הנתבעת על חסרונה של המכולה (ת/10).
התובעת לא טענה, ולמעשה אין מחלוקת לגבי העובדה שאף אחד מהמסמכים הללו, במצב בו הם מצויים, אינו מעיד על כך שהמכולה אכן הורדה בפועל מן האניה ונמצאה בשטח הנמל. כך, המוצגים ת/1-ת/3 אינם מתיימרים להיות בעלי השפעה כלשהי במערך היחסים שבין התובעת לנתבעת.
8. לגבי שטר מטען (ת/4) נפסק כי הוא בעל משמעות במערך היחסים שבין שולח הסחורה לבין המוביל הימי, וכך גם נקבע בכללי האג בנושא שטרי מטען. (ע"א 603/83, צים חברת השיט הישראלית נגד אדרס חמרי בניין, פד מ (3) 365, עמ' 370; ע"א 3656/99, 6011/99, טרנס כלל בע"מ נגד מ.א.ר מסחר וספנות בע"מ, פד נא (2) 344, עמ' 355). השטר מעיד, איפוא, על כך שהסחורה הועלתה על סיפון האניה, אך אין בו כדי להוכיח שהמכולה נפרקה והועברה לשטח הנתבעת לאחריותה.
9. תעודת השער ת/7 אף היא אינה מעידה על העברת המכולה לחזקת הנתבעת. העד ברנרד בנישו העיד על הפרוצדורה של הוצאת תעודה כזו; עדות שבנקודה זו מן הסתם אינה שנויה במחלוקת. וכך אמר:
"ש. מי מוציא את תעודת השער.
ת. התהליך כך, היבואן מגיש את הניירת שלו לעמיל מכס שעובד איתו, המכולה מגיעה לארץ על ידי חברת ספנות ולכן עמיל המכס שמייצג אותו הולך לנציג האניה מגיש את המסמכים הרלוונטים יפוי כח שלו, ועל סמך זה ואחר כך שהוא בודק שהמכולה נמצאת הוא מפיק תעודה ומוסר לעמיל המכס. סוכן האניה מקבל מחברת הספנות את רשימת האוניות והמכולות עליהם ועל סמך זה הוא מוציא לו את פקודת המסירה. הוא עדיין לא ידע אם הגיעה או לא הגיעה.
ש. כשהתעודות מוצאות הוא לא יודע פיזית אם המכולה הגיעה.
ת. לא..."
(פרוטוקול מיום 20.9.05, עמ' 29, שורות 14-22).
ברור, איפוא, שהתעודה מונפקת ללא תלות בהעברה פיזית של המכולה מהאניה לנמל, כך שאין בה כדי להעיד על כך שהמכולה אכן נפרקה מהאניה והועברה לאחריות הנתבעת.
10. תעודת הליווי למכולה, ת/7 א', הונפקה אולם חלקה הכולל אישור קבלת המטען אינו חתום, כך שגם בה אין כדי להעיד על כך שהמכולה התקבלה. אישור הנתבעת על חסרון המכולה, ת/10 הונפק על פי בקשת התובעת, לאחר שחסרון המכולה התגלה על ידי התובעת . באישור זה מצויין:
MISSING"6915746 "1 CONTAINER No. GSTTU .
מן הניסוח הסתמי, MISSING, לא ניתן להסיק דבר בנוגע לנסיבות העלמותה של המכולה, ואין בה אישור לכך שהמכולה היתה, בשלב כלשהו, בחזקת הנתבעת.
11. מכל האמור לעיל עולה כי התובעת לא הוכיחה כלל כי המכולה הורדה מן האניה והגיעה פיזית לשטחה של הנתבעת, וממילא לא הוכיחה כי היתה נתונה בשלב כלשהו לאחריותה המשפטית של הנתבעת.
12. העדר הוכחה בולטת עוד יותר בהתחשב בכך שהתובעת יכולה היתה, ככל הידוע ללא קשיים מיוחדים, להביא ראיות שיש בהן כדי להוכיח את פריקת המכולה מן האניה אל שטח הנתבעת. כך, ניתן היה להביא כראיה עדויות ומסמכים של חברת המניה, אשר תפקידה למנות את המכולות הנפרקות מן האניה ולרשום את פרטיהן. הללו לא הובאו כראיות, בלא שניתן הסבר כלשהו להמנעות מכך. כמו כן לא הובאו לעדות רב החובל או בעל תפקיד כלשהו באניה, שיכול היה להעיד על הטיפול במטען, או מי מעובדי הנמל שהיה מעורב בפריקת האניה ובהצבת המטען במקום המיועד לכך בנמל.
11. התובעת מבקשת להיבנות מן הכלל "הדבר מדבר בעדו", ולהעביר את נטל ההוכחה אל הנתבעת, אולם לא שוכנעתי גם לגבי התקיימותו של כלל ראייתי זה. שכן לא הוכח כי קיימות עובדות כלשהן המצויות בידיעתה המיוחדת של הנתבעת דוקא. כל הפרטים הקשורים לטיפול במכולה שנשלחה עבור התובעת ידועים לתובעת הרבה יותר משהם ידועים לנתבעת, ואין מקום להיפוך הנטל.
12. ראוי לציין נתון שיתכן שיש בו כדי לחזק את טענות התובעת. מדובר בחותמת שהוטבעה על גבי תעודת השער, ת/7, בה נאמר "נבדק בטחונית ביום 4.2.98". על גבי החותמת מופיעים שמו וחתימתו של החותם, מן הסתם עורך הבדיקה. חותמת זו עשויה אולי לסייע לתובעת בהוכחת תביעתה, כיון שהיא מעידה על כך שמן דהוא נציג הנתבעת אכן נוכח בקיומה של המכולה, ואף בדק אותה. אולם משקלה של ראיה זו מוגבל, ולא ניתן לבסס עליה אחריות של הנתבעת, שכן החותמת אינה מעידה היכן ובאילו נסיבות נעשתה הבדיקה. יתכן שהיא בוצעה על סיפון האניה עצמה, עוד בטרם הורדה המכולה לנמל. יתכן שמדובר בבדיקה חיצונית בלבד, או בחיפוש אחר תכולה מסויימת, כגון אמל"ח, סמים מסוכנים וכדומה, וכל עוד אלו לא נמצאו בה לא התייחס הבודק למטען הקיים, כך שאין בחיפוש כשלעצמו כדי להעיד על תוכן המכולה. גם בנושא זה, התובעת יכולה היתה להזמין לעדות את מי שפרטיו מופיעים על החותמת, להוסיף פרטים לגבי מהות הבדיקה וממצאיה. משלא עשתה כן, לא ניתן להסיק מסקנות לטובתה רק מעצם העובדה שנעשתה בדיקה.
13. הנתבעת טוענת כי להוכחת תביעתה היה על התובעת להביא ראיות גם לגבי הטענת המכולה בחו"ל, ולהוכיח מה הועמס על המכולה, את כמות ומצב המטען, מספר הסגר של המכולה, ומה מכל אלו היה קיים כאשר הגיעה המכולה לנמל היעד. אכן, אין בפני ראיות על המכלת המטען במכולה, העלאת המכולה על האניה, הורדתה בנמל הנתבעת, שלמות החותם של המכולה ואי פתיחתה על ידי גורם כלשהו.
על התובעת הנטל להוכיח את כל אלה. אולם אם עובדות אלו מחייבות מאמץ גדול יותר להוכחתם, ע"י הזמנת עדים מחו"ל וכדו' (אם כי סדרי הדין נותנים מענה, ולו חלקי, לרבים מקשיים אלו), הרי שהגשת הראיות הנוגעות להעברת המכולה מהאניה לנמל אינה אמורה להיות כרוכה בכל קושי מיוחד. התובעת לא הוכיחה ולו עובדות פשוטות אלו, כך שאין צורך להרחיק לכן, ויש לדחות את התביעה.
14. יצויין כי התובעת לא הראתה ולו בדל של ראיה בנוגע למה שארע בפועל למכולה. לא ברור כלל אם היא נגנבה בשלמותה, נפרצה ותכנה נגנב, הוצאה מן הנמל תוך שימוש במסמכים מזוייפים, או אולי אף נשכחה באניה והמשיכה במסעות נוספים ברחבי העולם.
15. המצב הוא, איפוא, כדלקמן: התובעת לא הוכיחה כי המכולה נמצאה בזמן כלשהו בשטח הנתבעת, ועל כן לא הראתה כי קמה חובת זהירות קונקרטית של הנתבעת. יתר על כן: אף אם אניח כי זו הוכחה, הרי שלא הוכחה הפרה של אותה חובה, שכן לא הוכח כי הנתבעת עשתה מעשה או נמנעה שלא כדין מלעשות מעשה, שיש בהם משום חריגה מסטנדרט זהירות סביר או מחובתה על פי דין.
ג. הוכחת הנזק
16. אולם אפילו היתה מוכחת רשלנות כלשהי של הנתבעת, לא היה בכך כדי לסייע לתובעת, שכן היא לא עמדה גם בנטל להוכחת הנזק:
אין מחלוקת על כך שהתובעת קיבלה מחברת הביטוח שלה פיצוי בסך 115,368$ והמחתה לחברת הביטוח את כל זכויותיה. לאחר שהנושא הועלה על ידי הנתבעת והצד השלישי הודתה התובעת בעובדה זו והפחיתה בהתאם את סכום התביעה מ-1,180,00 ₪ ל-707,000 ₪. בעקבות תיקון זה אף שונתה הסמכות לדון בתביעה והיא הועברה מבית המשפט המחוזי לבית משפט זה.
17. התובעת תבעה נזקים שונים שנגרמו לה, כולל הוצאות ישירות של תשלום עלות הטובין, מיסי נמל והוצאות מימון, ואבדן רווח נקי מינימלי. כל אלו הסתכמו, על פי האמור בסעיף 13 א לתצהירו של מר שיבלי סנסור, בסכום של 708,000 ₪. כמו כן נתבעו נזקים עקיפים. לטענת התובעת בכתב התביעה, "עקב הצפת השוק בגדה המערבית ובעזה בסחורה גנובה, הנושאת את שם התובעת, במחירי גניבה ו/או מציאה, נפגע המוניטין של התובעת, וע"י כך נגרמו לה נזקים והפסדים בסכום מינימום של 150,000 ₪". עוד נטען כי עקב הצפת השוק בסחורה גנובה לא תוכל התובעת להמשיך למכור את מרכולתה בקצב ובמחירים שקדמו לגניבה, סוחרים רבים עזבו אותה ואמונם בה התערער, וכתוצאה מכך היא תובעת סכום של 160,000 ₪. בגין עגמת נפש, טרדה ואי נעימויות תובעת התובעת סכום של 100,000 ₪.
18. באופן עקרוני רשאית התובעת, אם היתה מבוטחת בביטוח חלקי, לתבוע מאת מאת המזיק את יתרת הנזק שלא פוצתה בגינו (ראו: ע"א 134/77, פנחס ויחזקאל גניסלב נגד אריק אקמן, פ"ד לב(1), 748 ,עמ' 751-75; ע"א 11/78, 818/77, הסנה נגד קלמנט קורל, פ"ד לג(1), 309). בתיק שבפני לא הועלו טענות נגד זכותה של התובעת לתבוע את יתרת הסכום שלא שולם לה על ידי חברת הביטוח, ועל כן לא אדרש לפרטיה של סוגיה זו.
19. טענות התובעת לעניין הנזקים מבוססות על האמור בתצהירו של מר מוריס חן לגבי תוכן המטען שהיה במכולה, ועל מעין תחשיב המופיע בתצהירו של מר שיבלי סנסור.
20. לגבי תוכן המטען שהיה במכולה, תצהירו של מר חן מפנה להודעה על הגעת המטען, חשבון הספק, רשימת מטען, שטר המטען ואישור המקור, ת/1 -ת/5. כפי שציינתי לעיל, טענה הנתבעת כי לא ניתן להגיש מסמכים אלו באמצעות עדי התובעת, כיון שלא היו מעורבים בעריכתם. למעשה המסמכים המציינים במדוייק את מה שנטען שהיה תכולת המכולה הם המסמכים ת/2 ו- ת/3, חשבון הספק (EXPORT INVOICE), ורשימת המטען (PACKING LIST). שניהם לא הוגשו בעותק מקורי והתובעת הסתפקה בהגשת צילומיהם. שני המסמכים נושאים חתימה של הגב' אן סווין מטעם חברת רוטמנס באנגליה. בתיק זה לא העיד עד מטעם חברה זו שהיה מעורב במשלוח, ולא הונחה תשתית המאפשרת הגשת המסמכים הללו בדרך אחרת בהתאם לדיני הראיות. על פני הדברים אין מדובר בתעודה ציבורית, ואף לא בראיה מוסדית כיון שמדובר בחברה שאינה ישראלית. על כן אינני מקבלת את המסמכים ת/2 ו-ת/3 כראיות.
התוצאה היא שאים בפני נתונים לגבי הכמות והטיב של המטען שנשלח במכולה.
21. זאת ועוד: אם כמות המטען הוא נתון קשיח בעיקרו, הרי שלא כך הדבר בנוגע לרווח שעשוי היה להיות מופק ממנו, ולנזק שנגרם כתוצאה מהעדרו. העדות לגבי הנזקים הישירים שנגרמו לתובעת לטענתה היא בתחום ידיעתו ועיסוקו של מנהל הנתבעת, ועל כן ניתן לקבל את עדותו בנוגע למחיר המכירה של הסיגריות על ידי התובעת (סעיף 11 לתצהירו). אולם על מנת לחשב את הרווח שנמנע יש צורך בנתונים גם לגבי הוצאותיה של התובעת. ברור שלא כל התמורה עבור מכירת הסנגריות יכולה להיחשב כרווח, שכן לתובעת הוצאות בגין רכישת הסנגריות, הובלתן והפצתן. בהעדר תחשיבי רווח ונתונים לגבי ההוצאות לא ניתן ללמוד מן ההכנסות דבר לגבי הרווחים שאמורים היו להיות מופקים, וממילא לא לגבי הנזקים כתוצאה ממניעתם.
22. עדותו של סנסור יכולה להתקבל לגבי הוצאותיה המיוחדות של התובעת (סעיף 13 לתצהיר), אם כי כאמור להוכחת הנזק אין די בהוצאות ויש לפרט את הרווח. אולם לא כך הדבר לגבי חלקי התצהיר הנוגעים לנזקים העקיפים, לגביהם לא ניתן להסתפק באמירות גרידא. הטענה בדבר פגיעה במוניטין של התובעת, הנטענת בסעיף 13. ב (1) לתצהיר סנסור, אינה ברורה כלל. פגיעה במוניטין עלולה היתה להגרם אילו הוצף השוק בסחורה הנושאת את שמה של התובעת, אך באיכות ירודה. אולם העובדה שסחורה המזוהה עם התובעת שאינה נופלת באיכותה נמכרה במחיר זול יותר אינה אמורה לגרום לפגיעה במוניטין. על כל פנים, טענה של פגיעה במוניטין מחייבת הוכחה ספציפית על ידי חוות דעת של מומחה, הצגת נתונים חשבונאיים, וכיוצא באלה. לא ניתן להוכיח טענה זו על ידי אמירה סתמית בתצהיר.
23. כך גם לגבי טענת אבדן הלקוחות עקב הצפת השוק בסחורה זולה. הטענה מועלית בסעיף 13. ב (2) לתצהיר סנסור באופן סתמי, בלא לציין ולו מקרה אחד ספציפי או להציג נתונים כספיים התומכים בכך, ועל כן לא ניתן לקבלה.
24. התוצאה היא שהתובעת לא הוכיחה ברמה הנדרשת ועל פי דיני הראיות גם את נזקיה, ומכל מקום לא הוכיחה כי הנזקים שנגרמו לה עלו על סכום הפיצוי שקיבלה מחברת הביטוח.
25. נוכח כל האמור אני דוחה את התביעה.
בהתחשב בניהול הממושך והמסורבל של ההליך, בהליכי הביניים הרבים והערעורים שהוגשו, אני מחייבת את התובעת לשאת בהוצאות משפט ושכ"ט של הנתבעת בסך 15,000 ₪ ושל צד ג' בסך 10,000 ₪. סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום, ואם לא ישולמו תוך תקופה זו יישאו הצמדה וריבית כדין מהיום ועד תשלומם בפועל.
ניתן היום ח' באייר, תשס"ז (26 באפריל 2007) בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח עותקים מפסק הדין לצדדים.
בית משפט השלום ירושלים 54678313-11893/99
חגית מאק-קלמנוביץ, שופטת
עדכוני מכס ורגולציה
