פסק דין
התובעת היא חברה לעמילות מכס. הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) הינה חברה המיבאת מוצרי שוקולד, והנתבע 2 (להלן: הנתבע) הוא מנהלה. בין הצדדים התקיימו יחסים עסקיים בשנת 2004, במסגרתם שימשה התובעת כעמילת מכס של הנתבעת. הנתבע חתם על כתב ערבות להבטחת חיוביה של הנתבעת כלפי התובעת.
עניינה של התביעה ביתרת חוב פתוחה בכרטסת הנה"ח של התובעת, ע"ס 12,312 ₪.
התובעת גורסת, כי החוב הפתוח נובע מחשבונית אחת שלא שולמה כלל (מס' 372), בצירוף חשבוניות נוספות שהוצאו במועדים מאוחרים יותר בגין חיובי ריבית על החוב הפתוח. הנתבעת טוענת, לעומת זאת, כי החוב הפתוח נובע מחיוב מופרז וחד צדדי שבוצע ע"י התובעת במספר חשבוניות, וכי לאורך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים ישנו פער בין החשבוניות שהוציאה התובעת לבין הצעות המחיר שניתנו לנתבעת ע"י סוכני התובעת, כך שהתובעת חייבה את הנתבעת ביתר, בניגוד להסכמות בין הצדדים. כן טוענת הנתבעת כי מעולם לא סוכם בין הצדדים על חיובי הריבית בגובה של 12% לשנה, בהם חייבה התובעת את הנתבעת בגין החוב הפתוח.
ראשית אדון בטענת התובעת, כי כל יתרת החוב הפתוחה נובעת מחשבונית אחת שלא נפרעה כלל ומחיובי הריבית, וכי הנתבעת שילמה את כל יתר החשבוניות בשיק שנמסר ב-19.7.04 ע"ס 18,012 ₪, שהוא הסיכום של יתר החשבוניות שהיו פתוחות עד אותו מועד, בניכוי הזיכויים. הנתבעים טוענים כי מדובר בתשלום "על החשבון", בלי להסביר כיצד חושב הסכום ששולם. אכן, סכום שיק זה משקף את החוב הפתוח למועד מתן השיק, למעט חשבונית מס' 372, ולכאורה יש בכך ראיה לכך שהנתבעת בדקה את יתר החשבוניות, אישרה את נכונותן ושילמה בהתאם לתובעת. ברם, במקרה דנן, הוצגו מכתבי הנהלת החשבונות של הנתבעת לתובעת שהוצאו בסמוך למועדי קבלת החשבוניות, ובהן טענות ספציפיות לגבי חיובי היתר במכלול החשבוניות הפתוחות. התובעת אמנם טוענת, באמצעות החשב מר רפי נעים, כי ניתן מענה טלפוני לטענות הנתבעת ועל כן נחה דעתה של הנתבעת והיא שילמה את המתחייב מהחשבוניות. ברם, עדות מר נעים לא היתה ראיה ישירה לכך, שכן העד לא היה זה שנתן את ההסברים לנתבע או למי מהנה"ח של הנתבעת, ושמע מפיהם כי נחה דעתם, ועל כן נותרה טענתו זו כעדות סברה בלבד. מה עוד, שאילו כך היו פני הדברים, אין כל הסבר לכך שדווקא חשבונית מס' 372 לא שולמה ולו במקצת, שהרי לנתבעת אין טענה כי הובלה זו לא בוצעה, אלא רק טענות ספציפיות לחיוב ביתר, כפי שקיימות לה גם לגבי החשבוניות האחרות. לפיכך אינני רואה בתשלום השיק דנן בבחינת הודאת הנתבעת בנכונות יתר חשבוניות התובעת, ויש לבחון את הטענות לגופן.
א. חשבוניות לגביהן יש מחלוקת לעניין גובה החיובים:
חשבונית מס' 204מיום 18/02/04: יבוא מהמבורג של מכולת 20 רגל. לטענת הנתבעים, ישנו שוני בין דמי ההובלה שנכתבו בהצעת המחיר (נספח א' לתצהיר הנתבע) לבין דמי ההובלה שבחשבונית. עוד טוענים הנתבעים כי חויבו בהיטלים ופקדונות שלא הוסכמו בין הצדדים בהצעת המחיר ("חיוב פלג", "היטל צפיפות"). מעדותו של הנתבע עלה כי הנתבעת הסתמכה על הצעת המחיר בה נכתב כי עלות הובלה מהמבורג היא 575$ למכולת 20 רגל ו-1,050$ למכולת 40 רגל, ואילו התובעת חייבה את הנתבעת ב-1,305$. לטענת התובעת, הצעת המחיר דנן מתייחסת למכולה רגילה, ואילו זו שהוזמנה בפועל הינה מכולת קירור, שהינה יקרה ממכולה רגילה. התובעת מפנה לשטר המטען (ת/5) ממנו עולה כי מדובר בהובלה בקירור. התובעת הציגה דוגמה להצעת מחיר להובלה בקירור (ת/6) ממנה עולה כי התעריפים יקרים יותר. כן מציינת התובעת כי במכולת קירור גובות חברות הספנות תוספת עבור חיבור המכולה לחשמל (חיוב פלג) והחיוב מופיע על גבי שטר המטען ת/5. באשר להיטל צפיפות, הציגה התובעת אישור בדבר גביית ההיטל והודעה על כך שהפיצה ללקוחותיה, ביניהם לנתבעת (ת/7).
לאחר ששקלתי טענות הצדדים וראיותיהם, שוכנעתי כי הצעת המחיר שהציגה הנתבעת איננה מתייחסת להובלה בקירור, כאשר באותו מקרה הוזמנה מכולה של קירור לצורך הובלת מטען רגיש לחום, שכלל שוקולד ונוגט. יצויין, כי נספח א' הוא הצעת מחיר כללית להובלה רגילה ממספר יעדים ואינה מתייחסת להובלה הספציפית הנדונה. לפיכך, אין הנתבעת יכולה להסתמך באופן גורף על הצעת המחיר נספח א'. אם נתקבלה מהתובעת הצעת מחיר אחרת, בכתב או טלפונית, להובלה בקירור של מכולת 20 רגל מהמבורג, הרי שלא הובאו לכך ראיות ע"י הנתבעת, ומשכך לא נסתרה גרסת התובעת, לפיה חייבה את הנתבעת לפי התעריפים הנהוגים אצלה במועד ההובלה ובתוספת ההיטלים המקובלים הנגבים ע"י חברות הספנות.
חשבונית מס' 248מיום 29/02/04: יבוא מאנטוורפן של שתי מכולות 40 רגל. הנתבעים טוענים, כי בגין דמי ההובלה חויבה הנתבעת ב-1,400$ בעוד שלפי הצעת המחיר (נספח א' מיום 1.12.03), המחיר הינו 1,025$. בנוסף, חויבה הנתבעת בגין היטל צפיפות. לטענת התובעת, מחירי ההובלה השתנו 3 פעמים מיום מתן הצעת המחיר בדצמבר 2003 עד למועד העסקה, ובהצעת המחיר צויין במפורש כי המחירים כפופים לשינויים של חברות הספנות. התובעת הציגה חשבונית של חברת הספנות שביצעה ההובלה, בסך 1350$ למכולה.
גם במקרה זה לא שוכנעתי, כי הוצג לנתבעת מצג לפיו הצעת המחיר נספח א' היא ההצעה העדכנית למועד ביצוע ההובלה דנן. נקל היה בידי הנתבעת להציג ראיה לכך שסוכם ספציפית – טלפונית, במייל או בפקס – על תעריף מסויים, באמצעות תצהיר מפורט של הגורם המזמין. ברם, הנתבעת הסתפקה בתצהיר לקוני של הנתבע, המאשר את נכונות כתב ההגנה, ובכתב ההגנה נאמר רק כי הנתבעת הסתמכה על הצעת המחיר נספח א'. הסתמכות על טופס הצעת מחיר שנמסר כדוגמא לצורך ההתקשרות עם התובעת, שלושה חודשים לפני העיסקה הרלוונטית, אינה יכולה לעמוד מקום שמדובר בתעריפים הנתונים לשינויים, וכאשר לא הובאה ראיה מפי הנתבעת כי במועד ביצוע ההזמנה או סמוך לפניו הוצג בפניה כי התעריף מדצמבר עדיין בתוקף.
חשבונית מס' 249מיום 29/2/04: הנתבעים מוחים כנגד חיוב בגין דמי סוכן בסך 30$, אשר לא צויין בהצעת המחיר נספח א'. לטענת התובעת, המכולה נשוא חשבונית זו הינה מכולה שהגיעה בתנאי תשלום שונים מקודמותיה דלעיל – ההובלה שולמה מראש ע"י הספק בחו"ל (prepaid) ועל כן אין נפקות להצעת המחיר נספח א', אלא במקרה מסוג זה מטפלת התובעת במטען ללא כל רווח וגובה רק "דמי סוכן" מינימליים. גם במקרה זה, לא הוכיחה הנתבעת כי הצעת המחיר נספח א' הינה הצעת המחיר הרלוונטית לעיסקה נשוא חשבונית זו, שהיא שונה בטיבה מההובלה המשולמת בארץ ע"י המזמין, נשוא הצעת המחיר, ועל כן אין ממש בטענה כי חוייבה ביתר בניגוד להצעה.
חשבונית מס' 372מיום 31/03/04: יבוא מארה"ב של מכולת 20 רגל. הנתבעים טוענים כי על פי הצעת המחיר דמי ההובלה היו 1,495$ ואילו בחשבונית חוייבה הנתבעת ב-1,895$. על כך משיבה התובעת, כי הצעת המחיר התייחסה להובלה מהעיר רונקונקומה, המרוחקת 60 מייל מנמל ניו יורק, בעוד שההובלה נשוא חשבונית זו בוצעה מהעיר ג'קסון במדינת מישיגן, המרוחקת 600 מייל מניו יורק. לפיכך, היה צורך להוביל את המטען בהובלה יבשתית ארוכה מג'קסון לנמל ניו יורק ושם הועלה המטען להובלה ימית. התובעת הציגה ראיה כי שילמה לחברת הספנות 1,825$ בגין ההובלה (ת/11). נמצא שגם במקרה זה אין התאמה בין ההצעה לבין ההובלה שהוזמנה בפועל, ועל כן אין הנתבעת יכולה להסתמך עליה.
עוד טוענים הנתבעים, כי הנתבעת חוייבה שלא כדין בדמי פקדון בסך 250$, אשר לא הוסכמו בין הצדדים. על כך משיבה התובעת, כי דמי הפקדון הושבו לנתבעת עם החזרת המכולה (באמצעות זיכוי חשבונה, כמקובל) אך זאת בניכוי סך של 604 ₪ בגין דמי השהיה, שנבעו מאיחור הנתבעת בהשבת המכולה לנמל. משלא נסתרה גרסת התובעת לפיה המכולה הושבה באיחור, אין ממש בטענת הנתבעת לסתירה בין החיוב לבין הצעת המחיר הספציפית, שכן מדובר בתנאים כלליים של התקשרות עם עמיל מכס, הידועים היטב לחברה העוסקת דרך קבע ביבוא טובין.
חשבונית 10400345מיום 24/3/04: יבוא מאנטוורפן של מכולת 40 רגל. הנתבעים טוענים כי מקור החיוב בטעות, וכי מדובר במכולה בגינה ניתן השירות לנתבעת ע"י עמיל מכס אחר – חברת מקס א.ג. כהן (1995) בע"מ, ועל כן אין הנתבעת חייבת מאומה לתובעת. לטענת התובעת, חשבונית זו יצאה בגין "שינוי סטטוס", היינו שינוי היעד של הגעת הסחורה לבקשת הלקוח, מנמל חיפה לנמל אשדוד. הסכום היה אמור להגיע לידי התובעת, ואם שילמה אותו הנתבעת לידי חברת מקס כהן, עליה לדרוש את השבתו. התובעת הציגה ראיה לכך שהתובעת היא ששילמה עבור הובלת המטען לחברת צים (ת/13). ת/13 הנ"ל זהה לנספח ד' לתצהיר הנתבע, ונושא את חותמת התובעת, כך שלא ברורה טענת הנתבעת לפיה בוצעה ההובלה באמצעות עמיל מכס אחר. גם אם שילמה הנתבעת לחברת מקס כהן כפי ששילמה (חשבונית נספח ג'), הרי שת/13 (נספח ד') תומך דווקא בטענת התובעת, כי היא זו שטיפלה בהובלה הנ"ל עבור הנתבעת, ומכאן שהנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה כי מי שטיפל בעיסקה היה עמיל מכס אחר ולא התובעת.
לפיכך אני דוחה את טענות הנתבעת לגבי חיובי יתר, או חיובים שגויים, בחשבוניות דלעיל.
ב. חשבוניות בגין חיובי ריבית:
התובעת חייבה את הנתבעת בתשעה חיובים בגין ריבית על החוב הפתוח: חשבונית מס' 10418264 מיום 31/03/04; חשבונית מס' 10430941 מיום 31/05/04; חשבונית מס' 10436617 מיום 30/06/04; חשבונית מס' 104443352 מיום 31/07/04; חשבונית מס' 1049989 מיום 31/08/04; חשבונית מס' 10455763 מיום 30/9/04; חשבונית מס' 10464037 מיום 31/10/04; חשבונית מס' 10477351 מיום 31/12/04.
לטענת הנתבעים, מעולם לא סוכם על חיובי ריבית ובפרט לא בשיעור של 12% לשנה. בעניין זה העיד חשב התובעת, מר נעים, כי פנה מס' פעמים להנה"ח של הנתבעת בדבר החוב הפתוח בכרטסת, ומשלא סולק החוב, הודיע על כך שהתובעת תחייב את הנתבעת בחיובי ריבית, ונענה בהסכמה. גרסה זו כללית וסתמית, ללא פירוט זהות נציג הנתבעת שעימו קויימה השיחה ותוכנה המדוייק, וללא תימוכין בתרשומת כלשהי, והיא תמוהה בעיני, שכן הנתבעת נמנעה מלסלק את יתרת החוב הפתוח בשל טענות ספציפיות לחיובי יתר ולא מחמת חסרון כיס, ועל כן אין כל הגיון בכך שתתן הסכמה לחיוב בריביות העולות על הריבית הנהוגה במשק.
לפיכך אני מורה כי החשבוניות דנן, בסך כולל של 2,047 ₪, ייגרעו מיתרת החוב הקיימת בכרטסת הנתבעת.
ג. סיכום:
החוב הפתוח הנותר, בסך 10,265 ₪ ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.04.
הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו סכום זה לתובעת, בצירוף הוצאות משפט (אגרות) וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ + מע"מ.
ניתן היום י' באדר, תשס"ז (28 בפברואר 2007) בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח העתקים לצדדים.
ניצה מימון שעשוע, שופטת
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
