פסק דין
המבוא:
לפנינו תובענה כספית לשיפוי התובעת, בשל נזק שנגרם לאוניה, לציוד פריקת המכולות (המסילות).
ביום 7.6.02 תוך כדי פריקת המכולות באוניה QUINDAO STAR נתקע המנוף פעמיים בעת שניסה להוציא את המכולות.
בפעם הראשונה הצוות שעבד הצליח לשחרר את המנוף והוא המשיך בפעולתו.
בפעם השניה שנתקע המנוף, לא ניתן היה לשחררו או להמשיך בפעולת הפריקה, ונדרשה פעולת חילוץ מקצועית, ולאחריה חיתוך המסילות והחלפתן.
הצדדים:
התובעת - צים חברת השיט הישראלית בע"מ, העוסקת בהובלת מטענים בים והיתה מפעילה של האוניה QUINDAO STAR, אשר בה נגרם לה הנזק (להלן: "צים").
הנתבעת - רשות הנמלים והרכבות, אשר מופקדת על תפעול נמלי הים והיא זו שפורקת את המטענים אשר מגיעים ארצה באמצעות אוניות (להלן: "הרשות").
טענות הצדדים:
התובעת טענה כי במהלך פריקת מכולות מהאוניה QUINDAO STAR באמצעות מנוף מס' 74 נגרם נזק למסילות של מחסן מס' 28 באוניה, דבר שנגרם, לטענת התובעת, עקב תקלה במנוף - חוסר איזון במוט המרווח של המנוף(SPREADER) אשר גרם לעצירת פריקת המכולות שנותרו.ו
חילוץ המנוף והחלפת המסילות עלו 37,125 ש"ח, ועל סכום זה עומדת התביעה.
התובעת צים, טענה כי אין ביכולתה לדעת בודאות את הסיבה לתקלה וכיצד ארע הנזק, ולפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקנ"ז"), ובנסיבות העניין חל כאן הכלל של "הדבר מעיד על עצמו", ועל הנתבעת מוטל הנטל להוכיח כי לא התרשלה בפריקת האוניה, וכי הנזק נגרם שלא כתוצאה מהתרשלותה של הנתבעת.
הנתבעת הרשות, טענה כי התקלה והנזק נגרמו בגלל שהמסילות היו בלויות, שבורות ומשוננות, וכן בשל בעיה של חוסר איזון האוניה, דבר אשר היקשה על פעולת המנוף.
הנתבעת טענה גם כי נטל השכנוע בתביעה זו מוטל על כתפי התובעת, ולכן אין להכיל כאן את הכלל של "הדבר מעיד על עצמו", ונטל ההוכחה לגרימת הנזק הוא על התובעת.
העובדות:
ביום 7.6.02 תוך פריקת האוניה QUINDAO STAR, עת פקדה את נמל אשדוד, נתקע מנוף מספר 74 המופעל על ידי הנתבעת, בעת פריקת המכולות ממחסן 28 שבאוניה.
בפעם הראשונה המנוף שוחרר, ולאחר שנמשכה פעולת הפריקה, המנוף "נתקע" שוב.
בפעם השניה בעת שהמנוף חדל לפעול, לא הצליח הצוות לחלצו ללא עזרה, והתובעת נאלצה לבצע עבודת חילוץ מקצועית, ובעקבות זאת גם להחליף את המסילות אשר עליהן נעות המכולות.
עבודת החילוץ והשחרור בוצעו על ידי קבלנים מטעם התובעת, בידיעתו של מר דוד בנודיז, ראש מחלקת התפעול של נמל אשדוד.
מהעדות היחידה של מי ששהה במקום בזמן קרות האירוע, מר יהודה גבאי, אשר כיהן כראש אגף תיפעול בחב' דיזנגוף אשדוד באותה עת, עולה כי המנוף נתקע בשל הפעלתו בחוסר זהירות ובגסות וגם ה-SPREADER (מוט המרווח של המנוף) לא היה מאוזן - (סעיף 5 בתצהירו של מר יהודה גבאי).
אותו עד יהודה גבאי העיד בביהמ"ש כך:
"שמיד הבנו שהספריידר לא מאוזן וזו סיבת הבעיות שהיו לנו בזמן פריקת המכולה" (פרוט' עמ' 3 ש' 19).
והמשיך בדבריו:
" שמיד כשהחלפנו מנוף 74 והביאו לנו מנוף 75 והעבודה הלכה ללא דופי לא נתקענו ולא שום דבר" (פרוט' עמ' 4 ש' 23).
לתימוכין לדבריו, צירף מר יהודה גבאי לתצהירו (ת/1) את נספחים א/1 - א/3 שהינם דו"ח נזק שחובר על ידי צוות האוניה במועד האירוע, בשלושת הנספחים נרשמה בהערה בטור של אירוע הנזק כדלקמן:
" Damages in item no. was caused due to rough handling and careless of crane operator during "disharging operations.
(מופיעים בדו"חות הנזק מצד ימין למעלה).
הנתבעת הביאה מטעמה חוות דעת של השמאי דוד גל, מחב' "ד. גל שמאים ושירותים ימיים בע"מ" (נ/3), אשר הגיע לבקשת מר יהודה גבאי בכדי לבדוק את האירוע ועפ"י חוות דעתו במספר מוקדים במחסני האוניה היו בעיות הקשורות למבנה המסילות והן אשר היוו את הגורם לדעתו, לנזקים.
הנתבעת בחרה שלא להביא לעדות את מי אשר יכול היה להיות עד לקרות האירוע: לא את המנופאי, לא מנהל המשמרת, לא את האתת, ולא את הבקר, אלא העדיפה להביא חוות דעת של שמאי מטעמה, מר דוד גל. חוות דעתו של השמאי לא התייחסה לשומה והערכת נזקים אלא ההתייחסות בה היתה לנסיבות קרות הנזק בלבד.
הנתבעת הביאה מטעמה עד נוסף שהוא מר בנודיז דוד, אשר שימש כרמ"ח תיפעול בנמל אשדוד במועד הרלוונטי ועדותו הראשית ניתנה בתצהיר (נ/1). מחקירתו עלה כי בעת האירוע הוא לא היה במקום ולא בדק את המנוף.
מר בנודיז בחקירתו הנגדית השיב לשאלות:
"ש: אתה על האוניה הזאת היית?
ת: פיזית על האוניה לא.
ש: אתה בדקת באופן אישי את המנוף שנתקע ?
ת: באופן אישי לא אבל צוות של מכונאים וחשמלאים כן.
ש: אתה בדקת באופן אישי את המנוף שנתקע ?
ת: לא" (פרוט' עמ' 6 ש' 21-16).
עד נוסף מטעם הנתבעת היה מר דוד בן גיגי, אשר שימש כרמ"ח מכולות ואחסנה בנמל אשדוד באותה עת.
עדותו הראשית ניתנה בתצהיר (נ/2) ובחקירתו הנגדית כשנשאל לגבי האירוע השיב:
"ש: אני מתרשם מתצהירך שכל העובדות הן עובדות על אירועים שקראו בדיעבד,
אתה היית בנמל באותו יום?
ת: לא.
ש: לא היית באוניה ולא ראית את המסילות?
ת: לא" (פרוט' עמ' 7 ש' 32-26).
כעולה מכך, עדיפה עלי גירסת התובעת, אשר הביאה את דבריו של עובד אשר היה נוכח במקום בעת קרות הנזק והיה עד להליך של קרות הנזק, מרגע התקלה הראשונה, שחרורה ועד לתקלה הנוספת, אשר בעקבותיה בא צוות החילוץ והתיקון, אשר דאג לתיקון המנוף ושחרור המכולות מהמסילות כדי שיוכל להמשיך ולפעול.
כלומר לדבריו, היה צורך בצוות מקצועי כדי שישחרר את המנוף מהמכולות שנתקעו במסילות. וזאת לעומת עדי הנתבעת שאף אחד מהם לא נכח במקום בעת האירוע וקרות הנזק.
הדיון המשפטי:
נטל ההוכחה:
לשיטתי, מקרה זה נופל במסגרתו של הכלל המצוי בפקודת הנזיקין והנקרא: "הדבר מעיד על עצמו", וזאת מאחר והמנוף נתקע פעמיים בעת העברת המכולות.
לאחר התקלה בפעם הראשונה היו אמורים מפעילי המנוף (עובדי הנתבעת) לדעת ולבחון את המסילות באם הן תקינות ואם ניתן להמשיך בפעולות, סביר להניח שהם חשבו כי המסילות תקינות. לכן, אינם יכולים לבוא היום ולטעון לאי תקינותם.
פקודת הנזיקין מתייחסת לכלל זה בסעיף 41 שבה וקובעת על מי מוטל נטל הראיה במקרה בו מוכחת רשלנות כשהדבר מעיד על עצמו ולפי אותה הוראה נטל הראיה עובר לנתבעת.
מה גם, שהתובעת לא יכלה לדעת ולא היתה לה כל ידיעה מוקדמת לגבי התקלות שארעו בעת פריקת המכולות ולמעשה אותן תקלות גרמו לנזק.
סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]:
"חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו
בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה".
וכפי שנקבע בע"א 206/89, חמוטל רז נ' בי"ח אלישע בע"מ, תקדין עליון, כרך ל', 214(8):
"שלושה יסודות של הכלל הם:
(א) לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה יכולת לדעת, בעת האירוע, מה היו למעשה
הסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק;
(ב) הנזק נגרם על ידי נכס אשר לנתבע היתה שליטה מלאה עליו;
(ג) נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה
שהנתבע לא נקט בזהירות סבירה מאשר שהוא נקט זהירות סבירה".
התובעת בתביעה שבפנינו לא יכלה לדעת את הסיבה לקרות הנזק.
ואילו הנתבעת כן יכלה לדעת כי הנזק נגרם "בתקלה" השניה לאחר שעובדיה "התגברו" בעצמם על התקלה הראשונה.
הנזק למעשה, נגרם על ידי נכס אשר לנתבעת היתה שליטה מלאה עליו (המנוף).
בנסיבות העניין המובאות בפני בתיק זה מתיישבת יותר המסקנה כי אירוע המקרה שגרם לנזק הוא שהאחראים על הפריקה מטעם הנתבעת, לא נקטו בזהירות סבירה בכדי למנוע הנזק, במיוחד כאשר הנזק נגרם כתוצאה מהתקלה השניה שהיתה זהה לתקלה הראשונה.
גם אם האירוע נגרם כתוצאה מבעיה בייצוב האוניה, הרי שהיה על עובדי הנתבעת לעצור את עבודת הפריקה מיד לאחר האירוע הראשון עד אשר יצליחו לייצב את האוניה או לבדוק את המסילות ורק לאחר מכן להמשיך בפעולת הפריקה, כי הנזק נגרם כתוצאה מהאירוע השני שאז נזקקו לצוות מקצועי מיוחד שפרק את המסילות.
החבות:
מכאן, שנטל ההוכחה עבר לנתבעת להוכיח שלא התרשלה, בעת פריקת האוניה, ומשנטל זה לא הורם על ידי הנתבעת, אשר לא הביאה מטעמה ולו עד אחד אף לא אחד מעובדיה אשר נכחו באירוע הנזק ואשר יכול היה לתאר את אשר ארע.
בנסיבות אלה, אני קובעת את החבות של הנתבעת בגין הנזק הנתבע על ידי התובעת.
הנזק:
התובעת הציגה בפני בית המשפט חשבוניות עבור תשלום בגין תיקון הנזק אשר כללו חילוץ המנוף התקוע וכן ניסור המסילות הפגועות והחלפתן, שהינן הוצאות ישירות שנגרמו לתובעת בגין הנזק (מסמכים ב/1, ב/2 ו-ג המצורפים למוצג ת/1) ואשר מסתכמים בסכום כולל של 37,125.50 ש"ח (ראה סע' 6 לכתב התביעה).
למעשה, ניתנה הזדמנות לנתבעת בעת קרות הנזק באמצעות ראש מחלקת התפעול שלה לוודא את ביצוע הפעולות ואף לבחור בחלופה אחרת, אם היתה מוצאת לנכון, שכן הזמנת העבודות הללו נעשו בתיאום רמ"ח תפעול הנמל.
לכן, ההוצאות הישירות ששילמה הנתבעת לתיקון הנזק מתקבלות על ידי בזאת, במלואן.
לסיכום:
נקבע כי נטל ההוכחה היה על הנתבעת להוכיח שלא התרשלה ונהגה בזהירות הסבירה הנדרשת בעת קרות הנזק. נזק אשר נגרם כתוצאה משימוש בנכס שהיה בשליטתה ובאחריותה.
ומשלא הרימה הנתבעת נטל זה, תפצה את התובעת בגין הנזק שנגרם לה בסך של 37,125.50 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה 26.5.03 ועד התשלום המלא בפועל.
כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסכום כולל של 5,200 ש"ח.
סכום זה ישא ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.
למזכירות: יש לשלוח העתק פסק דין זה לב"כ הצדדים.
ניתן היום ל' בסיון, תשס"ה (7 ביולי 2005).
ניצה שרון, שופטת
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
