פסק-דין
השופט ד' לוין:ו 1."אדרס" חברה לחומרי בנין בע"מ (להלן-המשיבה) רכשה ביפן מטען של 1962חבילות ברזל.
ביום 25.1.77הוטען המטען שנרכש על האנייה "נורית", השייכתל"צים", חברת השיט הישראלית בע"מ (להלן - המערערת), וזו הייתה צריכה להוביל עבורה את המטען לישראל, לנמל היעד - אילת.
2.ביום 29.1.77הוציאה המערערת שטר מטען לצורך הובלת מטען הברזל מיפן לישראל (ת/5).
בשטר המטען צוינו מספר חבילות הברזל - 1962- וכן משקל הברזל 780.090, 3טון ברוטו (ו-778.128, 3טון נטו).
בשטר המטען רשומות שתי הסתייגויות באשר לנאמר בו:
א. ליד ציון המשקל נרשם בסוגריים במכונת כתיבה ובהדפסה מודגשת ואדומה (להלן - ההסתייגות המוספת).
ב. ליד כותרתו של שטר המטען קיימת הסתייגות אחרת, המהווה חלק מן הטופס המודפס, וזו לשונה:
... Weight, measure, number, quantity, contents and value as" "... Declaredby shippers but unknown to the carrier(להלן - ההסתייגות הסטנדרטית).
הסתייגות זו אחידה היא לכל מטען ומטען שיישלח על-פי טופס זה, להבדיל מההסתייגות המוספת, שהוספה במיוחד לגבי המטען נושא הדיון; ליתר דיוק, לגבי פריט מסוים ומיוחד בלבד (המשקל) כפי שצוין בשטר מטען זה.
2.האנייה "נורית" הגיעה ארצה ופרקה את מטענה בנמל אילת. חלק נפרק מן האוניה ישירות למשאיות שהובילוהו אל מחוץ לנמל (מסירה ישירה), וחלק נפרק תחילה בשטח הנמל ואוחסן בו ורק לאחר מכן הועמס על משאיות והוצא מן הנמל (מסירה עקיפה).
מטען הברזל לא נשקל בעת פריקתו מהאנייה אלא אך ביציאה מהנמל בתום שקילת כל חבילות הברזל המיובאות שנשלחו ליבואן (המשיבה), ונמצא חסר (ת/1, ת/17) בהשוואה למשקל המטען, כפי שנרשם בשטר המטען. אותו חסר עצמו נתקבל בשקילה השנייה, שנערכה כאשר הגיע המטען למחסן ערובה בחיפה (ת/2). חסר זה הסתכם ב-54.060טון.
4.תביעתה של המשיבה בבית המשפט המחוזי בחיפה התבססה בעיקרה על שטר המטען והנתוניםהמצויים בו. הסעד הנדרש היה פיצוי המשיבה על החסר שנתגלה - שהוא המשקל המצוין בשטר המטען(780.090, 3טון), פחות המשקל שצוין בגיליונות השקילה (ת/1) (726.030,3טון), דהיינו, כאמור, 54.060טון.
הפסיקה
5.השופטת המלומדת בדרגה הראשונה, ט' שטרסברג-כהן, קיבלה את התביעה וחייבה את המערערת לפצות את המשיבה בסכום בשקלים השווה ל063, 11דולרים של ארצות-הברית - שוויו המאושר של הברזל שחסר (על-פי מחירו בתוספת הוצאות נלוות). בנוסף, חויבה המערערת בתשלום ריבית על סכום זה וכן בשכר טרחת עו"ד והוצאות.
6.השופטת המלומדת ראתה בציון המשקל שבשטר המטען ראיה לכאורה, שאכן זהו המשקל שהוטען על האנייה. כמו כן קבעה, שאין ההסתייגויות הרשומות בו (בהן נדון בהרחבה להלן) פוגעות בכוחו הראייתי של שטר המטען כקבלה לנכסים שנשלחו בים - כפי שצוינו הן על-פי מספר החבילות והן על-פי המשקל - ועל-כן עובר הנטל על המערערת להוכיח, שברזל במשקל שצוין לא הוטען, ומה שהוטען בפועל תואם את הברזל שנסר, או שהחסר התהווה והנזק נגרם לאחר פריקת המטען מהאנייה.
לבד מהראיה לכאורה, המצויה בשטר המטען, למשקלו של הברזל המיובא, סמכה השופטת המלומדת על ראיות נוספות, ביניהן קבלת החובל הראשון (ת/20), מצהר האנייה (ת/19) ומכתב השיפוי, שניתן על-ידי ספק הברזל לסוכניצים ביפן (ת/21), שגם בהם ראתה הדרגה הראשונה אות וראיה לכך, שזהו אכן המשקל שהוטען על האנייה ולו לכאורה.
לאחר בחינת הראיות שהביאה צים להוכחת גירסתה שלה (שבתמציתה אומרת, כי כל שהוטען על האניה נפרק הלכה למעשה ונמסר למשיבה) קבעה השופטת המלומדת, שאין בהן כדי להרים את הנטל באשר לאי-קיום חוסר או לכך שהתהווה לאחר הפריקה. לפיכך, חייבה את המערערת בתשלום הפיצוי כנ"ל.
גדר המחלוקת בערעור שלפנינו
7.המערערת סוברת, שטעתה השופטת המלומדת, וכי אין בראיות שהוכחו במשפט כדי לחייבה בדין. לטענתה, אין בשטר המטען - כתוצאה מההסתייגויות הרשומות בו - כדי להוות ראיה לכאורה למשקל המצוין בו. מו כן תוקפת היא את המסקנות שהסיקה השופטת המלומדת משאר הראיות עליהן הסתמכה.
על-כן, לדעתה, הנטל נשאר על התובעת-המשיבה להוכיח, שהחסר במשקל נגרם בעת שהמטען היה בידי המוביל, ובנטל זה לא עמדה. ראיותיהשל צים, לטענת בא-כוח המערערת בסיכומיו הנרחבים והיסודיים, תומכות בכך, שכל מה שהוטען אף נפרק, כלומר, החסר היה מלכתחילה, כבר לפני ההטענה על האנייה.
המשיבה, כמובן, מחרה מחזיקה אחרי קביעות הדרגה הראשונה והנמקותיה. לטענתה, הוכח בראיות רבות ומספיקות - במיוחד על-פי שטר המטען - שאכן הוטען המשקל שצוין בשטר המטען ושבפועל נמסר לה ברזל במשקל החסר, ועל-כן זכאית היא לפיצוי כפי שנפסק.
8.לפני שנבחן את טענות בעלי הדין לגופו של עניין, אעיר כברעתה, כי בחישוב שיעור הנזק נפלה טעות חשבונית בפסק הדין. כאשר השופטתהמלומדת חישבהאת הפיצוי, החסירה מהמשקל המצוין בשטר המטען כמשקל ברוטו את המשקל שקיבלה המשיבה בפועל (על-פי גיליונות השקילה) נטו, וכך נתקבל חסר גדול מכפי שהיה למעשה.
החישוב הנכון צריך היה להיעשות בהחסרת המשקל נטו שקיבלה המשיבה (726.030,3טון) מהמשקל נטו של הברזל שהוטען (778.128,3טון).
התוצאה היא, שלכל היותר החסר שמחייב, אם בכלל, פיצוי הוא 52.098טון - ולא 54.060טון, כפי שקבעה השופטת המלומדת.
נפנה עתה לבדיקת טענותיהם של הצדדים לגופם של דברים.
כוחו הראייתי של שטר המטען
9.שטר המטען, הניתן על-ידי המוביל לשולח הסחורה, על-פי בקשתו, משמש כמה מטרות:ו
א. זהו מסמך המעיד על זכות הקניין בנכסים הרשומים בו. הסבתו לאדם שלישי - במקרה שלנו למשיבה - מקנה לו את הזכויות הרשומות בו.
ב. השטר הוא מסמך בכתב, המהווה ראיה לחוזה ההובלה עצמו ולתנאיו.
ג. על-פי כללי האג בנושא שטרימטען, כללים שנדון בהם להלן, מהווה הוא ראיה לכאורה (הניתנת לסתירה) לקבלת הנכסים על-ידי המוביל, בכמות או במספר או במשקל המצוינים בו. זוהי מטרת המסמך החשובה לענייננו (ראה:נt.e. scrutton,on charterparties and bills of.th ed., by a.a. mocatta, m.j. mustill and s.c 18,london)lading (1982,harmondworth) r.m. goode, commercial law; 108(1974, w. Payne and e.r.h. ivamy, carriage of goods by sea boyd;553-550
71(1985,th ed., by e.r.h. ivamy 12,london)).
10.כללי האג נחקקו ונתקבלו במגמה להביא לאחידות בכללים הנוהגים במדינות שאימצום, בקשר לחובותיהם ולזכויותיהם של מובילים ימיים מצד אחד ושל הנזקקים לשירותיהם מצד אחר. הצורך בהתקנת כללים אלה נבע מחוסר השוויון בעמדות המיקוח בין המובילים ושולחי המטען שאיפשר קביעת סעיפים גורפים לפטור מהאחריות לנזק, שייגרם לסחורה המובלת בים. בשל כך ומשום אי האחידות בדיני המדינות השונות בנושא שטרי מטען והשלכותיהם המשפטיות, נמצא הצורך לאחד את הכללים. על-כן התכנסה ועידה בינלאומית בבריסל בשנת 1924, בה נתקבלה מערכת כללים אחידים בהקשר לשטרי מטען - אלו הם כללי האג, שאומצו על-ידי המחוקק הישראלי (להלן כללי האג).
כללים אלו קועים, בין היתר, אחריות מינימאלית של מובילים,שעליה לא ניתן להתנות.
בישראל קיבלו כללים אלו עיגון סטטוטורי בפקודת הובלת סחורות
בים, שהתוספת לה היא תרגום מילולי של כללי האג המקוריים.
אמנם, סעיף 2לפקודה הנ"ל מחיל את התוספת רק לגבי סחורות, שנמל המוצא שלהן הוא ישראלי (ובמקרה שלנו נמל המוצא הוא ביפן), אך סעיף 2לשטר המטען נושא דיוננו מחיל את הכללים, כפי שנתקבלו בישראל, גם על חוזה ההובלה שבין הצדדים.
לנוחיות הדיון אצטט להלן, במלואם, אותם כללים החשובים לענייננו. ואלה הם:ב סעיף iii
"... .1
.2בהתחשב עם הוראות סעיף ivיהא על המוביל לטעון יפה ובזהירות את הסחורה המובלת, לטפל בה, לסדרה, להובילה, לשמור ולהשגיח עליה ולפרקה.
3.לאחר שיקבל את הסחורות להשגחתו, חייב המוביל או רב החובל או סוכנו של המוביל ליתן לשולח הסחורה לכשידרוש ממנו, שטר מטען שיפרט בו בתוך שאר הדברים:ו
(א)...
(ב) את מספר החבילות או היחידות או את הכמות או את המשקל, הכל לפי הענין, כפי שנמסרו בכתב ע"י השולח.
(ג) סדר הסחורה ומצבה.
בתנאי ששום מוביל, רב חובל או סוכן של מוביל לא יהיה חייב למסור או לפרט בשטר המטען כל סימן, מספר, כמות או משקל, כשיש לו יסוד מספיק לחשוד שאינם מציינים בדיוק את הסחורה שנתקבלה בפועל, או כשאין לו אמצעים מספיקים לבדוק את דיוקם.
4.שטר מטען כזה ישמש הוכחה לכאורה(prima facie)שהמוביל קיבל את הסחורה כמפורט בשטר המטען בהתאם לסימן 3(א), (ב) ו(ג).
... .5
... .6
... .7
8.מקום שיש בחוזה-הובלה סעיף, אמנה, או הסכם הבאים לפטור את המוביל או את הספינה מאחריות להפסד או לנזק שיגרמו לסחורה או בקשר אתה מחמת רשלנות, הזנחה, או השתמטות במלוי החובות וההתחייבויות שנקבעו בסעיף זה, או הבאים להפחית את האחריות הזאת שלא כנאמר בתקנות אלו, יהיו הסעיף, האמנה או ההסכם, טלים ומבוטלים ומחוסרי כל תוקף..." (ההדגשות שלי - ד' ל').
הסתייגות כיצד
11.כאמור, על שטר המטען נושא הדיון לפנינו חלים כללי האג.
לפיכך, כאשר באים אנו לבחון ולקבוע, אם המשקל, כפי שצוין בשטר המטען במקרה דנן, מהווה ראיה לכאורה לכך שאמנם המוביל קיבל בנמל המוצא ביפן מטען במשקל המדויק כפי שצוין, או שמא אין הוא ראיה כזו, בשל ההסתייגות שנרשמה בשטר, נצטרך להשיב על השאלה, אם מותר לכלול בשטר המטען הסתייגות מועילה מפרטים שנרשמו בו, ואם כן - כיצד צריכה להירשם הסתייגות כזו.
מהאמור בסעיףiii 3של כללי האג, כשקוראים אותם כפשוטם, ניתןלהסיק, כי שטר המטען חייב לכלול פרטים אלו או אחרים, שיש בהם כדי לתת למחזיק בו מושג, מהו המטען המובל מהספק אל הקונה - מה היקפו (משקל, מידות וכד') ומה טיבו (סוג, איכות וכד').
כאשר המוביל אינו יכול לדעת, אם נתון שנמסר לו לרישום בשטרהמטען על-ידי הספק תואם את המציאות ומדויק, מותר לו שלא לכלול פרטים עלאותו נתון בשטר. כך, למשל, אם אין המוביל בטוח בנכונות המשקלשציין הספק, ואין ביכולתו לוודא זאת, מותר לו שלא להכליל נתון זה בשטר המטען. הוא הדין, למשל, אם אין ביטחון בנכונות מספר החבילות או היחידות אותן מציין הספק.
אולם, דבר אחד חייב להתקיים, והוא ציון פרט זה או אחר המתאר את המטען, כגון, אם משקל או כמות לא ברורים, אך מספר היחידות ידוע, כי אז דיינו גם בכך. מה שלא ייתכן ולא יורשה, ששטר המטען יהא חסר כל פרט מתאר.
אמור איפוא, שלמקרא האמור, פרטים כלשהם בדבר המטען צריכים למצוא ביטוים בשטר המטען, אולם מותר להתעלם מחלק מהפרטים ולא לציינם כלל, למרות שהספק הודיע עליהם, אם אין כאמור בידי המוביל מידע מספיק לאמת פרטים אלה. אם כך ינהג, כי אז, לגבי אותם פרטים שלא צוינו בשטר לא ישמש שטר המטען ראיה כלשהי.
השאלה הדרושה לענייננו היא, אם אפשר להגיע לאותה תוצאה בדרך אחרת, דהיינו - לציין אמנם את הפרטים כולם, כפי שנמסרו על-ידי הספק, לרבות המעוררים ספק, אך להסייג מאותם פרטים מעוררי ספק, שאין למוביל מידע מספיק בדבר דיוקם.
שוב, למקרא כללי האג כפשוטם, ניתן לכאורה, להגיע לכלל מסקנה, על יסוד האמור בפיסקהiii 3ובפיסקהiii8, כי לא ייתכן ששטר המטען לא יכלול כל פרטים שהם בדבר תיאורו של המטען, אך גם לא ייתכן, ששטר מטען יכלול אמנם את כלהפרטים, אך עם זאת תיקבע בו הסתייגות מאחריות מכל אותם פרטים, עד שלמעשה יפטור המוביל עצמו מכל אחריות למטען שהוא מוביל או מחלק מהם.
שאלות אלה הן שעמדו במוקד הדיון בדרגה הראשונה, ובעיקר על-פי התשובה שניתנה עליהן הוכרע הדין.
דבר הערעור
12.השופטת המלומדת בדרגה הראשונה סברה, כי הסתייגות, כפי שנרשמה על-ידי המערערת בשטר המטען, דהיינו רישום המלים said to" " weighלצד המשקל שצוין, אינה הסתייגות מועילה, ולמעשה אין ברישום זה ולא כלום. שהרי להבנתה, תוספת מלים זו אינה מוסיפה דבר על מה שברור ומובן מעל פני שטר המטען, והוא, כי הפרטים בדבר מספר היחידות והמשקל הם כפישנמסרו על-ידי הספק.
לפיכך, הסתייגות זו אינה הסתייגות כלל. זאת ועוד, השופטתהמלומדת הייתה בדעה, כי אפילו נאמר שבמלים שהוספו ליד המשקל יש ייחוד כלשהו, עדיין אין הם מהווים הסתייגות ששוללת את כוחו הראייתי לכאורה של שטר המטען לעניין המשקל.
לסברתה, הסתייגות בכתב מפרטים שצוינו בשטר המטען אינה תופסת ואין לה נפקות. אם מבקש המוביל לשחרר עצמו מאחריות באשר לפרט זה או אחר המתאר את המטען, עליו, לפי כללי האג, לא להכליל פרט זה כלל ועיקר. אולם משצוין פרט מתאר של המטען בשטר, כי אז הוא יהווה ראיה לתוכנו ואין עוד להסתייג ממנו, לא על-פי דברים המודפסים על גוף שטר המטען ולא על-פי רישום הערה מסייגת אחרת.
להשקפתה של השופטת המלומדת בדרגה הראשונה, הכלל הוא ברור וחדמשמעי - אי-ציון הפרט בכלל. אולם משצוין, לא תועיל עוד כל הסתייגותממנו. לכן, לדעתה, אין מקום לעשות הבחנה בין הסתייגות סטאנדארטית וגורפת, שאין ללמוד ממנה דבר, לבין הסתייגות ספציפית מוספת, הנרשמת במיוח לגבי פרט זה או אחר בלבד.
משראתה השופטת המלומדת במשקל שצוין בשטר המטען ראיה לכאורה, שהתחזקה בעיניה על-פי ראיות נוספות שעוד ידובר בהן, כי אז מצוי היה בידה, לצורך הכרעתה, הנתון הבסיסי המרכזי הדרוש לקביעת העובדה, כי המטען שנמסר לקונה היה בו חסר, וכי חסר זה התהווה לאחר שהועמס המטען במשקל כפי שצוין על האנייה ולפני שנמסר לקונה.
כנגד נקודת מוצא זו וכנגד המסקנה הנובעת ממנה מוסבות בעיקרן
טענותיו של בא-כוח המערערת.
לגירסתו, ההסתייגות שנרשמה על גוף שטר המטען והאומרתsaid to" " weighהסתייגות מועילה היא. כיוון שכך, שטר המטען אינו משמש כלל ראיה לעניין המשקל, גם לא לכאורה. באין ראיה אחרת, המאשרת את נכונות המשקל שנרשם בשטר המטען בתור זה שהועמס על האנייה, נשמט הבסיס לקביעה, כי בכלל התהווה חסר במטען, וכי המוביל מסר לקונה או ייבא לישראל לא את כל מטען הברזל שנמסר לו. זאת ועוד. לטענת המערערת, כל המטען שהועמס נפרק בנמל אילת. כל היחידות כפי שצוינו בשטר
מטען נבדקו ונמסרו למשיבה בנמל. בכך יצאה המערערת, על-פי הטענה, ידי חובתה, ואין היא חבה למשיבה דבר.
כוחה המחייב של הסתייגות בשטר המטען
13.בבואנו להשיב על השאלה, אם אמנם ניתן להסתייג מפרטים, המתארים את המטען שנמסר למשלוח או את משקלו או את כמותו, כפי שצוינו בשטר המטען, עלינו לתת את הדעת לכללי האג הרלוואנטיים לענייננו. זאת על שום שהדין הישראלי הכיר בהם ואימצם. אולם בעשותנו כך, ראוי לפרשם ולהבינם לא רק על-פי ניסוחם המילולי אלא, כפי שראוי לעשות בדרך כלל בפרשנות דברים שבכתב, לתת את הדעת לתכלית שמנסחי המסמך ביקשו להשיג ולמשתמע מרוח הדברים ומכלל הכתוב.
המצב המשפטי, כפי שהיה קיים בטרם נקבעו כללי האג, היה, ששטר המטען אמנם מהווה ראיה לתוכנו, אולם מותר גם מותר להסתייג מהאמור בו באשר לפרטי המטען או לחלק מהם. אם הסתייגות כזו אכן נרשמה בו, בשטר, כי אז יאבד משקלו הראייתי, ולא ניתן יהיה עוד להתבסס על הפרטים בדבר המטען, שלגביהם נרשמה ההסתייגות, אף לא כראיה לכורה.
גישה זו מוצאת את ביטויה בכתובים, ודי אם נפנה בעניין זה למובאות הבאות ולאסמכתאות שבצדן:
Where the statement of the amount or quantity of the goods in" the bill of lading is qualified by such words as 'weight orEvidence against the shipowner of the amount or quantity shipped, quantity unknown' the bill of lading is not even prima facie . And the onus is on the cargoowner of proving what in fact was(114scrutton, supra, at)"shipped Where in a bill of lading ... The agent accepts in the margin a"tons and in the body of the bill of 937quantity said to beC., unknown' there is no& ,new lading there is a clause 'weight)" tons have been shipped 937prima facie evidence that ,. Chinese antimony company, limited v. Ocean steamship company(669- 668, at3](1917)limitedוכן ראה תיק ימאות (חי') 3/73[1], בעמ' 472; , t.g. carver238- 237(1971,th ed., by r. Colinvaux 12,london) carriage by sea472).
הסתייגויות כאלה מצאו את ביטוין בהרבה מן המקרים, בכך שנרשמו בשטר המטען
ליד הפרט שמסתייגים ממנו אמרות כגון"said to be" אוunknown" ".to carrierפירושן של הסתייגויות כאלה הוא, כי המוביל מודיע למחזיק שטר המטען, כי לא בדק דיוקם של הפרטים שנרשמו בשטר המטען או שהוא מפקפק בנכונותם. משום כך אין הוא נוטל על עצמו אחריות באשר לנכונות האמור בשטר המטען בפרט שמסתייגים ממנו.
כללי האג באו לגבש מצב קיים וליצור אחידות בהתייחסות לשטר המטען ולתוכנו המחייב. הם גם נועדו, אל נכון, למנוע מצב, לפיו המוביל יוכל להתנער מאחריות לפרטי המטען, שנמסר לו להובלה ולמסירה, כמות שהוא, מהספק אל הקונה.
לכן, בין היתר, נקבעו והוסכמו ההוראות שבסעיף iiiשבכללים
למרכיביו השונים. סעיף זה אמור יצור איזון בהתייחסות של המוביל מול ההתייחסות של מחזיק שטר המטען, לפרטי המטען כפי שנרשמו בגוף השטר, לפי הפירוט שמסר הספק.
14.אמרנו לעיל, כי אחת מהמטרות החשובות שבעצם הוצאת שטר המטען היא, שזו תהווה ראיה לכאורה לפרטים המתארים את המטען, כפי שאלה צוינו בו. כך מבחינתו של מחזיק שטר המטען.
מבחינת המוביל, צריך היה ששטר המטען יגן עליו מפני נשיאה באחריות לפרטים המתארים את המטען כגון משקלו וכמותו למרות שפריט זה או אחר שצוינו כאמור אינם בידיעתו וגם אין באפשרותו לוודא מידת דיוקם.
זאת יוכל לעשות בכך שירשום הערת הסתייגות מהפרטים שאינם בידיעתו. רישום כזה יאפשר לו להשתחרר מכוחו הראייתי המחייב של שטר המטען, ככל שמדובר בפרטים המתארים האמורים.
עם זאת, חשוב היה להקפיד על כך שמחזיק שטר המטען יידע מהו המטען, ששוגר באמצעות המוביל, כפי שהוא מתואר בשטר, ואם קיים ספק באשר לדיוקם של פרטים אלה או אחרים, אשר נרשמו בשטר המטען, מהו גדר הספק הזה.
תכלית זו, העומדת ביסודם של כללי האג שנקבעו, ניתן להשיגה למעשה בכמה דרכים:
א. ששטר המטען יכלול פרטים מספיקים, שעל פיהם יוכל מקבל המטען לדעת מהו המטען, כפי שתואר וצוין בשטר, אם מבחינת משקלו, כמותו, יחידותיו וכדומה, ללא כל הסתייגות לגבי מה שנרשם.
ב. שלא יירשמו בשטר המטען פרטים המוטלים בספק, שהרי על-ידי כך נשללת אותה ודאות, הדרושה לו למקבל המטען, באשר לטיבו ולתיאורו כאמור לעיל.
ג. אם בכל זאת נרשמים בשטר המטען פרטים מפרטים שונים, חלקם ודאיים וחלקם מוטלים בספק מבחינת דיוקם, כי אז יש לכלול הסתייגות ספציפית באשר לאותו פרט או אותם פרטים שאינם מדויקים די הצורך או שאין אפשרות לעומד על דיוקם.
אם כך ייעשה, יידע מקבל המטען מהו המטען, שהוא צפוי לקבל, וכיצד יעמוד על טיבו. אפשר שמידע זה יהיה מוגדר, דרך משל, על-פי יחידות, על-פי כמות מספרית או על-פי משקל.
ד. פועל יוצא מהאמור לעיל הוא, שאין להעלות על הדעת מצב, לפיו לא ימסרלמקבל שטר המטען שום נתון ברור וודאי, אם משום שלא יירשמו כאלה כלל ועיקר בשטר המטען ואם משום שההסתייגות תהיה גורפת וסטאנדארטית, עד שתבטל למעשה מראש את כל הנתונים המתארים את המטען. להסתייגות כזו לא תהיה כל נפקות, כי היא נוגדת את רוח החוק ואת תכליתו.
אמור איפוא, שאם נפרש את כללי האג על-פי השקפה זו, הרי אפשר גם אפשר שבשטר המטען תירשם הסתייגות מועילה מפרטים שנרשמו בו, אך זאת בתנאי שההסתייגות תהיה מפורשת ומיוחדת למקרה הספציפי, שתהיה ברורה במידה שתעמיד את האוחז בשטר המטען על כך שלגבי הפרט או הפרטים שמסתייגים מהם אין ודאות בדבר נכונותם, ועל-כן אל לו לסמוך על האמור באותו פרט ולראות בו ראיה לכל דבר.
15.עיון בספרות המשפטית וקריאה נכונה של הפסיקה בנושא זה
מלמדים, כי אכן, גם לאחר שנקבעו כללי האג, ניתן להסתייג בכתב מפרטים המופיעים בשטר המטען, ונוהל זה שכיח ומקובל הוא עד שאין להתעלם ממנו.
נסקור את ההלכה בעניין זה, כפי שהתגבשה במרוצת השנים.
א. הסתייגות סטאנדארטית
ככל שמדובר בהסתייגות סטאנדארטית כוללת וגורפת, נקבע ונפסק,
שהסתייגות כזו אינה מועילה ואינה תופסת, וזאת מכמה טעמים:ו
(1)סעיףiii3(ג) לכללי האג דורש הרי, שהמוביל המוציא שטר מטען יציין את פרטי המטען בדרך זו או אחרת (מספר יחידות או כמות או משקל). הסתייגות סטאנדארטית כאמור פירושה, למעשה, התנערות מכל אחריות לתיאור המטען על כל מרכיביו וממילא שחרור המוביל מכל אחריות למטען המובל. לפיכך, נקבעה ההוראה שבסעיף iii 8המבטלת תוקפם של אמנה או הסכם, המסתייגים בדרך כוללנית כזו מהפרטים המתארים כפי שנרשמו בשטר (ראה . 85N 114scrutton, supra, at).
(2)הסתייגות סטאנדארטית שכזו, המודפסת כחלק מתנאי שטר המטען, מטבעה שהיא קבועה מראש ואחידה לכלל המטענים המועברים באמצעות שטר מטען כזה. אין בהסתייגות סטאנדארטית כזו, למשל, הבחנה בין משקל שקיים חשש שלא צוין במדויק או משקל שאין אפשרות לעמוד על דיוקו, לבין משקל שניתן להגיע לשקילה מדויקת שלו או שוא נרשם כפי שנרשם לאחר שקילה מבוקרת.
כיוון שכך, נוצרת סתירה בין האמור בהסתייגות כזו לבין הנדרש עלפי סעיף iii 3של כללי האג.
אמור איפוא, שגם בשל כך יחול על הסתייגות כזו הכלל האמור בסעיףiii.8
(3)כאשר נוצרת סתירה בין האמור בהסתייגות הסטאנדארטית שהיא מתקיימת ומודפסת על שטר המטען, עוד בטרם נקשרה עיסקת ההובלה ולפני שנקבעו או הוגדרו פרטי המטען, לבין מה שנרשם בפועל על גבי שטר המטען בעקבות סכום העיסקה והגדרת המטען, ללא כל הסתייגות ספציפית ממנה, ברור שיגבר כוחם של הפרטים שנרשמו במפורט לפני כל הסתייגות סטאנדארטית שקדמה לרישום (ראה לעניין זה ivamy, supra, at&payne119).
בהקשר זה, תופנה תשומת הלב לתיקימאות (חי') 3/73[1] הנזכר לעיל.
באותו מקרה הייתה על פני שטר המטען הסתייגות סטאנדארטית לגבי מספר היחידות, הכמות, המשקל, האיכות וערך הסחורה.
אמנם, על פני שטר המטען נרשם משקל מסוים, לכאורה המשקל שנתקבל משלוח, אולם משהגיעה האוניה לנמל היעד התברר, שהמטען שנפרק משקלו נופל מזה שצוין.
התובע באותו עניין ביקש לראות במשקל, כפי שצוין בשטר המטען, ראיה לכאורה, שאכן כזה היה בעת ההטענה, ואילו הנתבע ביקש לשלול מהמשקל כפי שצוין ערך ראייתי, שהרי על פני שטר המטען, שנחתם כדין וכדת, מופיעה אותה הסתייגות סטאנדארטית.
השופט המלומד א' שאל, שדן בעניין, קבע, כי ציון המשקל בפועל על פני שטר המטען ללא כל הסתייגות ספציפית מוספת גובר, מבחינת כוחו הראייתי, על אותה הסתייגות סטאנדארטית. על-כן הגיע לכלל המסקנה, שצודק התובע בטענתו שם, ששטר המטען באותו עניין אכן מהווה, נוכח כללי האג, ראיה לכאורה לכך שמשקל המטען, שהועמס על האנייה בנמל המוצא, הוא כפי שצוין (שם, בעמ' 474-475).
ב. הסתייגות מוספת ומיוחדת
16.שונה המצב ככל שמדובר בהסתייגות מיוחדת.
הסתייגות כזו מפרט זה או אחר שבתיאור המטען, כשהיא נרשמת במיוחד ליד הפרט שדיוקו מוטל בספק, אם על-ידי התבטאות "said to b" או למשל "unknown to carrier", היא שכיחה ומקובלת, כאמור, בעולם התובלה הימית. משמעותה של הסתייגות כזו היא ברורה, שכן מעידה היא על כך, שהפרט שצוין (בענייננו המשקל) אינו בידיעתו של המוביל, ואין הוא יכול לוודא, עד כמה מדויק הוא, ועל-כן מסתייג הוא מאותו פרט שבשטר המטען ואין הוא נוטל על עצמו אחריות באשר לתוכנו.
בכך הוא מזהיר את בעל שטר המטען, כי קיימת אפשרות שהמטעןכשיימסר אפשר שלא יהיה תואם את אותו פרט שמסתייגים ממנו, ושעל-כן אל לו להסתמך על אותו תיאור.
הדברים הובהרו בפסיקה ובספרות, ונדגים דברינו במספר הפניות להלכה, כפי שהתגבשה ובאה לכלל ביטוי.
בת"א (חי') 478/61[2] הייתה הסתייגות ביחס למשקל ונרשם בשטר המטען:
(ההדגשות שלי- ד' ל')weight said to be and contents as declared"."by shipper, master and agents have been unable to check them לעניין הסתייגות זו קובע השופט מ' עציוני, שם, בעמ' 412-413,לאמור:
"...לדעתי, אין המלים הללו(said to be- ד' ל') בהקשר למה שנאמר בשטר עצמו, כפי שציינתי מקודם, יכולות להתפרש אחרת מאשר שהן באות להביע את הסתייגותו של המוביל ביחס למשקל המטען שהוצהר עליו על ידי המשלח, מבלי שהמוביל ישקול אותו. את המלים הנ"ל יש לקרא בלשון בני אדם ולא לחפש להן משמעות מלאכותית שעומדת בסתירה ליתר סעיפי שטר המטען.
...הואיל והמטען נתקבל ללא שקילה, הרי בהתאם לסעיפי הרזרבציה שבשטר המטען, ובעיקר החותמת האדומה הנ"ל (ההסתייגות המצוטטת לעיל - ד' ל'), חל כאן הסייג לסעיף 3תקנה 3, הכמות שצויינה או נזכרה ע"י המשלח כאילו לא צויינה, התובעת לא היתה חייבת לציין כמות כלשהי, זהו שטר מטען מסוייג ביחס למשקל המטען המובל, ואין לראות בו אפילו הוכחה לכאורה ביחס למשקל שצויין, והמוביל אינו אחראי כלל ועיקר למשקל שהובל למעשה". (הדגשות שלי - ד' ל').
לשון זהה הובנה כלשון הסתייגות גם בפסק-דין, new chinese669- 668, at[3] company, limitedוכן ב- . Handels g.m.b.h. v 90, at[4](1967)..intergraam n.vהסתייגות מועילה .17דומה, שהשופטת המלומדת, אשר שללה בפסק-דינה את כוחה של הסתייגות מהאמור בשטר המטען, התכוונה אל נכון לאמור בסיפא של סעיף iii 3לכללי האג. מכך מבקשת היא להסיק, על-פי הפירוש המילולי של הדברים, שהדרך היחידה להסתייג מפרט מתאר, שנמסר עלידי הספק במשלוח המטען, היא על דרך "השלילה" - כלומר לא לציין בשטר המטען את הפרט שלא ניתן לבדיקה או שנחשד כשגוי - בכלל.
ברגע שנרשם המשקל - הוא מקים ראיה לכאורה, ואין בכוחה של הסתייגות כלשהי לפגוע בכך.
השופטת המלומדת מתחזקת במסקנתה זו על-ידי פנייה לתיק ימאות (חי') 3/73[1] הנ"ל, שבו לסברתה, השופט המלומד שאל מאמץ בארץ את הדעה של בתי המשפט בצרפת (הדוגלים "בשיטת" אי הרישום כתנאי יחידי ליצירת ההסתייגות) על פני גישת בתי המשפט באנגליה, נותנים תוקף להסתייגות כתובה מסוימת ומיוחדת, בהבדל מהסתייגות סטאנדארטית.
נראה לי, עם כל הכבוד, שהשופטת המלומדת לא דייקהמספיק בדברים ומתוך כך הגיעה למסקנה מוטעית.
השופט המלומד שאל התייחס, כאמור, לדעה "הצרפתית" רק בקשר להסתייגות סטאנדארטית לגבי כל מרכיבי שטר המטען ולא דן כלל בבעיה של הסתייגות מוספת ומיוחדת בכתב על גבי שטר המטען.
לגבי הסתייגות סטאנדארטית כוללנית כזו, ישנה תמימות דעים, גם במשפט באנגליה (בהעדר הסתייגות נוספת מוספת כלשהי בגוף שטר המטען), שאין כוחה יפה, והיא נדחית מפני הכתוב בשטר המטען (ראה . 85, N114scrutton, supra, atוכן 'w.e. astle, shipowners(1954,london, witherly)cargo liabilities and immunities).
השופט המלומד שאל - הוא עצמו - (אף-על-פי שדן בהסתייגות סטאנדארטית בלבד) העלה את האפשרות, שניתן גם על-ידי כתב, ולא רק על-ידי אי-רשום, ליצור הסתייגות תקפה לנאמר בשטר המטען, וכךקבע בתיק ימאות (חי') 3/73[1] הנ"ל, בעמ' 475:
"החריג שבסיפא של סעיף 3לסימן 3לסעיף iiiשל כללי האג מרשה למוביל לבלתי הכניס בשטר המטען את הנתונים שנמסרו לו על-ידי המשגר ביחס לכמות או המשקל של המטען, כאשר יש לו סיבה סבירה לחשוד כי אינם מתארים אל נכון את המטען שהתקבל להובלה בפועל, או כאשר לא עמדו לרשותו אמצעים סבירים לבקרה. זכות זו היא רק הצד השני של חובה להשמיט את ציון הנתונים האלה או לציינם תוך הסתייגות מתאימה כאשר קיימת סיבה לכך (ההדגשה שלי - ד' ל')".
באותו מקרה לא הייתה ההסתייגות "מועילה", כיוון שהייתה סטאנדארטית - קבועה מראש, על פני השטר. ליד הפריטים המצוינים בו לא היה שום סימן אזהרה, שבמקרה הספציפי ייתכן שאין הפרט המסויג תואם את המציאות. כפי שהסברנו בהרחבה לעיל, הסתייגות אינה תופסת והיא נוגדת את כלליהאג.
כפי שצוטט לעיל, בפסק-דין אחר - ת"א (חי') 478/61[2] - דןהשופט עציוני במפורש בהסתייגות "מוספת" בלשון said to beבשטר מטען, שכללי האג חלים עליו, וקבע, שאמנם מסייגת ההתניה הנ"ל את כוחו הראייתי של שטר המטען.
מעיון בפסיקה ובספרות עולה, שהפראקטיקה של ציון הסתייגות בכתב על גבי שטר המטען (להבדיל מאי-ציון פרט שלא נבדק) הינה פראקטיקה שכיחה ומקובלת וקשה להתעלם מכך (ראה למשל the" ,y. Shachar. Com& . J. Mar. L 10"container bill of lading as a receipt65, 39(79-1978)וכן;goode, supra, at238- 237carver, supra, at610).
.18אמור איפוא, שלא רק במקרה בו מדובר בשטר מטען, שכללי האג אינם חלים עליו, אלא גם בשטרי המטען, הכפופים לכללי האג, קיימת דרך אפשרית להסתייג מפרטים, שמסר הספק למוביל ושאין בידי המוביל לוודא את אמינותם ומידת הדיוק שבהם.
דרך אחת, המקובלת גם על השופטת המלומדת בדרגה הראשונה, היא, כאמור, על דרך השלילה, דהיינו אי-ציון הפרטים המעוררים ספק אצל המוביל, בגוף שטר המטען.
אולם הסתייגות כזו איננה יכולה להיות כוללנית עד כדי כך ששטר המטען יהיה חסר כל פרט, שעל פיו ניתן לתאר את המטען בדרך המאפשרת התייחסות.
דרך אחרת היא על-ידי רישום הסתייגות מועילה ותקפה לפרט זה או אחר שנרשם בשטר המטען בקשר לתיאור המטען המובל.
מתי הסתייגות כזו אכן תהיה מועילה? כאשר על-פי תוכנה מעמידה היא את אוחז שטר המטען על כך שפרט מסוים זה או אחר מבין הפרטים שצוינו בשטר המטען באשר לתיאורו של המשלוח ייתכן שאינו נכון, ושעל-כן אל לו להסתמך על פרט זה בראיה לטיבו של המשלוח.
הסתייגות זו אינה אפשרית, אם היא סטאנדארטית כמבואר לעיל, אולם היא אפשרית גם אפשרית, כאשר המדובר הוא בהסתייגות מוספת מפורשת ומיוחדת לפרט המסוים המוטל בספק.
ההסתייגות במקרה דנן
.19כפי שציינו בראשית הדברים, המדובר בענייננו בהסתייגות מיוחדת ומפורשת, שהוספה לשטר המטען, והמתייחסת אך ורק לפרט המתאר את משקל. זאת ותו לא. אין הסתייגות מיתר הפרטים המתארים, ובמיוחד למספרן של החבילות, המהוות את המשלוח.
בענייננו, מתאר שטר המטען את המשלוח בשתי דרכים, שכל אחת מהן עומדת בפני עצמה.
הדרך האחת היא מתן ציון מספרן של חבילות הברזל, שבהצטברן יחד מהוות את המשלוח כולו.
הדרך האחרת היא בציון המשקל המדויק של המשלוח. אילו נרשמה הסתייגות כללית וסטאנדארטית בגוף שטר המטען, או אפילו בנפרד ובנוסף לתנאים המודפסים, ושעל פיה מסתייג המוביל מהפרטים המתארים כולם, כי אז נוגד היה הדבר את האמור בכללי האג (סעיף iii 8מהכללים). הסתייגות כזו, כמובן, לא הייתה תופסת.
אולם, על-פי סעיףiii3(ב) לכללי האג, נדרש המוביל לציין בשטר המטען "את מספר החבילות או היחידות או את הכמות או את המשקל..." (ההדגשות שלי - ד' ל').
כלומר, די בציון פרט אחד כדי לעמוד בדרישת הכללים, ועל-כן אין רישום הסתייגות לגבי פרט אחד מבין כמה, ולענייננו, המשקל נוגד את הדרישה הנ"ל ואי הסתייגות כזו פסולה לפי סעיף iii 8לכללים.
זוהי הדעה המקובלת בספרות ובפסיקה:
The obligation is alternative. Therefore if the carrier issues a" , bill of lading showing both the number of pieces and the weight He may qualify the statement as to weight
Then be prima fscie evidence of the number of pieces but not of as e.g. the words 'weight unknown'.such a bill of lading will .(436sctutton, spra, at)"the weight(ההדגשות שלי - ד' ל').
וכן ראה 75payne and ivamy , supra, atופסקי הדין-
Pendle rivett, ltd. V. Ellerman; 90, at[4].handels g.m.b.h136, at[5](1927)..lines, ltd אמור איפוא, כי שטר המטען בענייננו מסויג בהסתייגות מועילה ותקפה, ככל שמדובר במשקלו של המטען.
כיוון שכך, אין שטר המטען מהווה ראיה, ולו גם לכאורה, לכך שהמוביל קיבל מאת הספק למשלוח ברזל במשקל כפישצוין בשטר המטען.
המשיבה (הקונה), המבקשת לטעון כי המשלוח נמסר לה בחסר מבחינת המשקל (חסר של 52.098טון), עליה נטלההוכחה, מהו משקל המטען, שנתקבל למשלוח, שנמסר בפועל למוביל ושהועמס על האנייה "נורית" בנמל שביפן.
בשל ההסתייגות, שטר המטען, בתור שכזה, אין בכוחו לסייע בידה, והוא לא יהווה ראיה לכאורה לכך.
נשאלת השאלה, האם עלה בידה של המשיבה להוכיח את העובדה (משקל המטען שהועמס) באמצעות ראיות אחרות.
ראיות בקשר למשקל המשלוח בנוסף לשטר המטען
20.אכן, המשיבה הפנתה את תשומת לב בית המשפט בדרגה הראשונהלראיות נוספות, שלטענתה מחזקות את הראיה הקיימת לכאורה מכוחו של שטר המטען, אך שהן מהוות, לסברתה, גם ראיה מספקת מכוח עצמן.
השופטת המלומדת התייחסה לראיות נוספות אלה ואכן הסתמכה גם עליהן בהגיעה לכלל המסקנה, כי המשקל אשר צוין בשטר המטען הוא אמנם משקלו של המשלוח, כפי שנמסר בפועל למערערת.
כאמור, סברה השופטת המלומדת בדרגה הראשונה, כי ההסייגות
המופיעה בשטר המטען אינה תופסת, ועל-כן מהווה שטר המטען ראיה לכאורה למשקל המשלוח, כפי שנמסר למערערת. משקל זה הוא אותו משקל כפי שצוין בשטר המטען, והוא אכן מהווה
את היסוד והתשתית לכל המסקנות הנלוות של השופטת המלומדת, שעל פיהן הגיעה לכלל המסקנה לקבל את התביעה ולחייב את המערערת בפיצוי המשיבה על החסר, שעל-פי מימצאיה נוצר מעת שהמערערת קיבלה את המטען למשלוח ועד שמסרה אותו למשיבה.
21.אולם לא רק מטעם זה ראתה להתבסס על שטר המטען אלא גם מטעם נוסף, והוא, ששטר זה על פניו "נקי" הוא. מכך הסיקה, שגם המערערת עצמה מקבלת אל נכון את הדעה, כי בנסיבות אלה"ההסתייגות" חסרת משמעות היא.
שטר מטען "נקי" הוא שטר מטען, שעל פניו אין כל הסתייגות, המעידה במפורש על מצב פגום מבחינת הכמות או המצב החיצוני - כלומר פגמים שנראים על פניהם: כך, למשל, אריזה מפורקת, רטיבות וכו'. קביעה בשטר המטען, שהמשקל אינו ידוע או נקבע על-פי הנאמר בלבד, וזאת על שום שנבצר מהמוביל לעמוד ל נכונות העובדה, איננה הופכת את השטר לשטר שאינו "נקי". כך, למשל, בענייננו, מחוסר ידיעה לא חשד המוביל שהמשקל איננו נכון, כי כאמור לא יכול היה לעמוד על הדברים, ואי-התאמה לא נראתה לעין. גם החוסר של כ-52טון הוא כ-%1.5בלבד מכלל המטען ואינו בולט. הווה אומר, שאין כאן פגם שנראה על פני הדברים בהעדר שקילה.
ייתכן שגם משקל כשלעצמו יכול להוות גורם הפוגם בניקיון השטר למשל כאשר שוקלים בפועל ומתברר שהמשקל איננו נכון ומציינים זאת במפורש ליד המשקל המוצהר על-ידי המשגר, אוכאשר המשקל המוצהר גבוה או נמוך בצורה ניכרת מהמשקל שהתקבל עד אשר גם ללא שקילה ברור לכול שאין אפשרות שהמשקל המוצהר נכון ומציינים זאת בשטר המטען:The clean bill of lading has been defined as one which bears no"superimposed clauses expressly declaring a defective condition ofNotconstitute a statement by the carrier that the goods are in the goods or packaging. The issue of a clean bill of lading does Fact sound, merely that they are in apparent good order and Condition. Hence a clean bill vauches for the external appearance Or packaging. If apparent good condition is/ e.g. that the goods are of the goods and:qualified by a statement of defectsDamaged or that the packaging is inadequate, damaged, stained or" the bill is faul or claused bill and unacceptable- wet
... A bill is not rendered unclean by the inclusion of the commonWeight, measure, quantity, condition, contents and" , since even assuming that a standard term in the provision" body of the bill, as opposed to a noteition in the margin could value unknown Constitute a clausing of the bill, such a statement does not Qualify the acknowledgement of receipt in apparent good order and.(557- 556goode, supra, at)"condition(ההדשות שלי - ד' ל').
וראה: 1924, r.p. colinvaux, the carriage of goods by sea act 1985,.th ed7) benedict, on admiralty;53- 52(1954,london).
33(A.. 2vol
המלומד 115scrutton, supra, atמוסיף, שציון שהשטר "נקי", כלומר שהסחורה שולחה לים במצב של- apparent good order and", " ,conditionאיננו נסתר אף על-ידי הסתייגות בלשוןcondition" "unknown!, והסתייגות שכזו אינה נוגדת את כללי האג.
.22נסקור איפוא את הראיות האחרות, שלסברת השופטת המלומדת
תומכות במסקנתה, כי המשקל שצוין בשטר המטען הוא נכון וכי ניתן לראות בו בסיס לקביעת החסר וחישוב הפיצוי המגיע.
א. קבלת החובל ת/20
ב-27.1.77, יומיים לפני הוצאת שטר המטען, חתם החובל הראשון על קבלה על גבי טופס של סוכנות צים ביפן, ובה אישר את קבלת המטען תוך ציון משקלו ללא כל הסתייגות (אף שנרשמה הסתייגות לגבי מצב המטען כגון סימני חלודה שהיו על מוטות הברזל ועקמימות מסוימת שלהם).
השופטת הלומדת מסתמכת על אי-הסתייגות זו שבקבלת החובל כראיה, לפחות לכאורה, למשקל המטען, ראיה המעבירה את נטל ההוכחה על כתפי המוביל.
מוכן אני להסכים, שככלל יש בציון משקל ללא כל הסתייגות בקבלת החובל כדי להוות ראיה לכאורה למשקל הרשום בו scrutton, supra, at),[6](1938), nippon yusen kaisha v. Ramjiban serowgee173-172
136, at[5]. Pendle rivett ltd;. 292atאולם לא זה המצב בענייננו, שכן שטר המטען וקבלת החובל הראשון קשורים זה בזה בקשרים הדדיים, וההסתייגות שבשטר המטען משליכה על הקבלה, ולהפך.
סעיף 18לשטר המטען קובע:
All qualifying words in the mate's receipt describing the"conditions of the goods or otherwise relating to the goods at the . Time of shipment, shall be deemed to be incorporated in the bill"of ladingוכנגד תניה זו קובעת קבלת החובל: This receipt is given subject to all the cnditions of standard"."bill of ladingמשמע, יש לראות את כל ההסתייגויות והתנאים של שטר המטען כאילו נרשמו בקבלת החובל הראשון, ולהפך.
מקרה דומה אירע בפסק-דין. Canadian and dominion company, ld[7](1947). Steamship, ld(west indies).v. Canadian national בשטר המטען הייתה קביעה, שהסחורה נשלחהin apparent good"
".order and condition
לכאורה, מדובר בשטר מטען "נקי", ועל-כן מכוח סעיף iii 4לכללי האג, יכול מחזיק שטר המטען להסתמך עליה כראיה לכאורה למצב המטען ולכך שנפגם לאחר שהיה בידי המוביל ולא לפני כן. אולם הייתה הסתייגות בשטר המטען שקבעה: signed under guarantee to produce ship's clean" " ,receiptכאשר באותה קבלת האחראי לאנייה נאמר, ששקים רבים התקבלו קרועים ופגומים ונתפרו מחדש. בית המשפט קבע, בעמ' 54-57, שיש לקרוא את שטר המטען יחד עם אותה קבלה, ולכן שטר המטען אינו "נקי" ואין ראי לכאורה למצבו הטוב של המטען עובר להפלגה.
כך גם כאן יש לקרוא את קבלת החובל יחדעם תניותיו והסתייגויותיו של שטר המטען.
זאת ועוד, שני המסמכים גם יחד הוצאו על-ידי המערערת באמצעות אורגנים שונים שלה. אולם, שטר המטען הוא המסמך המאוחר יותר, והוא זה המסכם את התייחסותה של המערערת למטען שנמסר לה להובלה. זהו המסמך העיקרי, המגבש ומציג את העובדות מנקודת מבטה של המערערת ביום העמסת המטען.
לפיכך, קבלת החובל "נבלעת" ומתמזגת למעשה לתוך שטר המטען כמסמך משלים ולא כמסמך סותר.
מכאן, שאין בקבלת החובל ראיה לנכונות המשקל שצוין לא כראיה העומדת בפני עצמה וגם לא כראיה מחזקת לראיה בסיסית אחרת.
ב. מכתב השיפוי (ת/21)
זהו מכתב, שניתן לסוכני המערערת ביפן על-ידי ספק מטען הברזל יום לאחר הוצאת שטר המטען כדי להבטיח את שיפויו של המוביל על הפגמים שנתגלו במטען בעת ההטענה - אם יחויב על פגמים אלה כלפי מקבל הסחורה. הכוונה לפגמים גלויים עין שהבחינו בהם בפועל בעת הטענת הסחורה: חבילה אחת שאינה מסומנת במספר מזהה וכמה מוטות ברזל המעוקמים בקצה.
השופטת המלומדת סברה, שמסמך זה מהווה חוליה נוספת, המעידה על כך שהמשקל, שנרשם בשטר המטען, אכן הועמס על האנייה, שהרי אלמלא כן הייתה המערערת דורשת כתב שיפוי גם בהקשר לאי-התאמה במשקל. משלא נעשה כן הרי המסקנה היא, כי בפועל אין הסתייגות מהמשקל שנרשם בשטר המטען. אך לא היא.
מכתב השיפוי מתייחס לנושא שונה לגמרי. מטרתו להבטיח את שיפויה של צים על פגמים ידועים שנתגלו בפועל. לא כן במשקל - אין כל עדות או ראיה לכך, שהמערערת ידעה את משקל המטען (על-ידי שקילה עצמית) או כי חשדה באי-נכונותו. היפוכו של דבר; כל אותה הסתייגות בשטר המטען נבעה דווקא מכך שהמערערת לא בדקה המשקל וגם לא יכלה לעמוד על המשקל הנכון בעת ההעמסה.
במצב דברים זה ברור, מדוע לא נכלל נושא המשקל במכתב השיפוי; אשר לפגמים שנתגלו בפועל ושנרשמו במכתב השיפוי - מצד אחד לא ניתן היה לציינם בשטר הטען כהסתייגות ממצבו התקין של המטען, כיוון שהדבר היה הופך את השטר לבלתי נקי ופוגע בכך בהתחייבויותיה של המערערת. מן הצד האחר - אילו לא ציין המוביל פגמים גלויים לעין הידועים לו במסמך כל שהוא, היה מנוע מלהסתייג מפרטים אלה, לכשהיה נתבע בגינם. משנמסר למערערת כתב שיפוי בקשר לפגמים גלויים אלה, לא היה כבר צורך וטעם לחזור ולציינם בהסתייגות שבגוף שטר המטען.
אם תישאל השאלה, מדוע לא דרשה המערערת כתב שיפוי גם בגין פגמים העלולים להתגלות לאחר בדיקה אך אינם ידועים בעתההעמסה, התשובה לכך תהיה, שבמקרה כזה אין כלל צורך בכתב שיפוי, ומהטעמים הבאים:ראשית, יעמוד לעזרתו של המוביל סעיףiii 5לכללי האג' הקובע כך:
"רואים את השולח כאילו ערב בפני המוביל בשעת המשלוח לדיוקם של הסימנים, המספר, הכמות, והמשקל כפי שנמסרו על ידו, ועל השולח לפצות את המוביל על כל הפסד נזק והוצאות שנגרמו מפאת אי דיוקים בפרטים אלה. זכותו של המוביל לקבל פצוי בזה לא תגביל בשו פנים את אחריותו עפ"י חוזה ההובלה כלפי כל אדם אחר חוץ משולח הסחורה" (ההדגשות שלי - ד' ל').
סעיף זה יגן על המוביל מפני פגם לא ידוע, כאשר הפרט נרשם על-
ידיו כפי שהוא וללא כל הסתייגות ותוך הסתמכות על הצהרת השולח. ייתכן שיצטרך לפצות את אוחז שטר המטען - שכן השטר לא הכיל כל הסתייגות על הפגם או החסר שנתגלה בדיעבד - אך הוא יוכל לחזור אל השולח ולהיפרע ממנו.
שנית, במקרים מסוימים יוכל המוביל להסתייג בצורה מועילה מפרט כלשהו המצוין בשטר המטען (במקרה שלנו - המשקל), כך שאם יתגלה בשלב מאוחר יותר שהמשקל איננו נכון, לא יהיה פרט זה ראיה לכאורה כנגדו, והנטל יישאר על שכם מקבל המטען. במקרה כזה, אין לו צורך בכתב שיפוי מהשולח, מה גם שקשה לראות טעם בבקשת שיפוי שכזה על פגם שאיננו ידוע ושאף אין חשד בקיומו.
משקל המטען ומספר החבילות עם הפריקה
ג. השופטת המלומדת יוצאת מתוך נקודת מוצא, שכל שנפרק בנמל אילת נמסר בפועל למשיבה.
מכן, שאם נוצר חסר, הרי שהוא תולדה של אובדן חלק מהמטען בדרך, אלא אם כן הייתה מוכיחה המערערת, שחסר זה כבר היה קיים בזמן העמסת המטען על האנייה ביפן.
לשיטתה של השופטת המלומדת, ההסתייגות שבשטר המטען אינה מועילה. לפיכך, על-פי כללי האג, שרירה וקיימת ראיה לכאורה, שהמשקל של המטען שנתקבל על-ידי המוביל הוא זה אשר צוין בשטר המטען, אלא אם כן המוביל יוכיח, שאין הדבר כך בראיות של ממש.
כיוון שראיה כזו לא הובאה, אמור איפוא, שהחסר התהווה בדרך.
השקפה זו אינה מקובלת עלי, ומהטעמים הבאים:
(1)אמנם כן, גם אני אצא מתוך ההנחה, כי כל המטען שנפרק מהאנייה באילת אכן נמסר למשיבה, ומשקלו הכולל היה 762.030,3טון. אך לא זו השאלה המכריעה את הדיון בענייננו.
השאלה הייתה ונשארה, מה היה משקל המטען שנמסר למובילה, ואם התהווה חסר בין המטען שנמסר למובילה לזה שנתקבל על-ידי המשיבה.
(2)כבר קבענו לעיל, שההסתייגות שבשטר המטען הסתייגות מועילה היא, ועל-כן אין לפנינו כל ראיה, ולו גם לכאורה, מה היה משקלו המדויק של המטען שהועמס על האנייה. יש לפנינו ראיה, מה המספר המדויק של החבילות שנמסרו, אך לא המשקל.
בנסיבות אלה, נטל השכנוע באשר למשקל המטען היה ונשאר על התובעת (המשיבה), ובכך לא עמדה, כי הרי זולת שטר המטען שהוגש כראיה, לא הובאה מטעמיה כל ראיה מועילה אחרת באשר למשקל המטען.
(3)אפשר היה להוכיח, כי התהווה חסר בעת שהאנייה עגנה בנמלים שבדרך. אולם, לא זו בלבד שעובדה כזו לא הוכחה, אלא נהפוך הוא - היא נסתרה בעדויותיהם של רב החובל של האנייה (עה/1) ושל החובל הראשון (עה/2).
(4)השופטת המלומדת בדרגה הראשונה סברה משום מה, כי על החסר למדים גם מכך שלא כל החבילות שהועמסו על האנייה נפרקו בנמל אילת ונמסרו למשיבה. שכן, חלק מהחבילות שאוחסנו בנמל אילת נמצאו במצב לא תקין ובתפזורת.
השופטת המלומדת חישבה את משקל כל חבילת ברזל לפי חלוקת המשקל שהוצהר בשטר המטען למספר החבילות (ועל-ידי כך הגיעה למשקל חבילה ממוצעת - 927,1ק"ג). לאחר מכן חילקה את משקל המטען שנמצא מפוזר במחסני הנמל (590,29ק"ג) ל-30חבילות (שזהו מספר החבילות שמשקל זה אמור לייצג לפי גיליונות השקילה - ת/1). נתגלה פער רציני בין משקל החבילה הממוצעת לפי החישוב הראשון (927,1ק"ג) לבין משקל החבילה הממוצעת לפי החישוב השני (936ק"ג). מנתונים חשבוניים אלו הסיקה שוב השופטת המלומדת את החסר שבמשקל המטען.
חישוב זה לוקה בכמה פגמים:
ראשית, במימצא העובדתי, שנראו חבילות בשטח הנמל כשהן בתפזורת, עדיין אין להסיק, שזהו המצב שבו נפרקו החבילות מהאנייה, ושעל-כן התהווה חסר בעוד המטען כולו מועמס על האנייה.
כאמור לעיל, לא נערכו כל מנייה ושקילה בעת הפריקה או אף סמוך לאחריה, אלא רק כעבור כמה ימים, כאשר המטען נפרק בנמל אילת והועבר למחסנים בחיפה (ת/1).
שנית, נקודת המוצא של השופטת המלומדת לצורך חישוב משקלה הממוצע של החבילה הוא המשקל המוצהר בשטר המטען. משקל זה, כפי שהסברנו לעיל, לא הוכח, ועלכן אין להסתמך עליו, אפילו כראיה לכאורה למשקל, כדי לחשב את משקל החבילה הבודדת.
שלישית, אין להסיק מסקנות "מגודל החבילה הממוצעת", שכן לא הוכח, שהחבילות היו אחידות בגודלן. ייתכן שהיו חבילות בגדלים שונים ובמשקל שונה, ושהברזל שנמצא בתפזורת בשטח הנמל מתייחס לחבילות בעלות משקל קטן יחסית. אפשרות זו מתחזקת מעיון בגיליונות השקילה (ת/1). נדגים זאת בדוגמה אחת: בגיליון מס' 7ישנו מימצא של 21חבילות במשקל כולל של 710,38ק"ג - כלומר 843,1ק"ג לחבילה בממוצע,
ובגיליון מס' 8ישנו מימצא של מספר זהה של חבילות - 21- במשקל כולל של 420,41ק"ג, המהווה 972,1ק"ג לחבילה בממוצע!סוף דבר .23משלא הוכח משקלו של המטען שהועמס על האנייה, נשמט הבסיס לפסק הדין של הדרגה הראשונה, הקובע מימצא, כי התהווה חסר במטען שהמערערת אחראית לו ושעל-כן שומה עליה לפצות את המשיבה.
נוכח מסקנה זו איני רואה כבר כל צורך וכל טעם להרחיב את הדיון בטענות השונות בדבר המועד הקובע לענין פיקת המטען ומסירתו למשיבה, ובדבר המשקל של המטען בעת פריקתו ובעת הוצאתו מן הנמל. אין בתשובות שתינתנה לסוגיות אלה, שגם הן היו במחלוקת, כדי לשנות את התוצאה הסופית.
.24אשר-על-כן, תביעת המשיבה לא הוכחה.
דינו של ערעור זה איפוא להתקבל, ופסק-דינה של הדרגה הראשונה יבוטל.
התביעה נדחית, והמשיבה תשלם למערערת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בשתי הדרגות גם יחד בסך 000,5ש"ח. סכום זה צמוד ונושא ריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.
איננו פוסקים לטובת המערערת הוצאות מיוחדות, שנגרמו לה בשל זימון עדים מחו"ל.
הנשיא מ' שמגר: אני מסכים.
השופט א' גולדברג: אני מסכים.
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ד' לוין.
ניתן היום, כ"ג בסיון תשמ"ו (30.6.86).
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
