גיל נדל משרד עורכי דין

 

תא 112695/01 (שלום ת"א) אפלטק נגד קרגו אמרפורד אינטרנשיונל 1980 נגד DHL (ישראל)

עוד בנושא
ת"א 28682-09-12 שריקי נ' מדינת ישראל
ת"ק 24992-01-15 פלצ'י נ' פלטינום קרגו (אליעזר כהן) בע"מ
ת"א 56080-11-13 פינטו נ' רשות המיסים
ת"א 34966-12-10 סוהם ואח' נ' קצב ואח'
עוד בנושא
תא"מ 25818-02-14 טוטל קרגו בע"מ נ' פלג לייטנינג גרופ בע"מ ואח'
רע"א 34796-06-15 רשות המיסים נ' ג'מיל עטאללה בע"מ ואח'
תא"מ 39943-06-13 אי ריידר מוטורס בע"מ נ' מנטפילד (1983) בע"מ
ת"א 34968-11-13 העוגן - הקשבה עצמית גוף נפש בע"מ ואח' נ' ישראל קרגו לוגיסטיקס (אי סי אל) בע"מ ואח'
א 001418/05 (השלום כפר-סבא) מנטפילד נ' בלמוג 2000 ציוד הנדסי ואח'
א 001417/05 (השלום כפר-סבא) מנטפילד (1983) נ' הר זהב מילניום ואח'
א 001011/04 (השלום חיפה) מליליין נ' לוטוס כרמל
בשא003205/05 (השלום רמלה) חברת MEOMAX MANAGEMENT LLC נ' מדינת ישראל-בית המכס אשדוד ואח'
א 016889/05 (השלום תל אביב-יפו) זקן נחום נ' לנדאוס אקספרס
ת"א 058932/05 (השלום ת"א יפו) טירן שיפינג (1997) ואח' נ' גל-אר שילוח בינלאומי
א 018670/00 השלום תל אביב-יפו חממה מאיר סחר נ' DTL TVP SEITIDOMMOC RAGAS
א 028101/05 (השלום תל אביב-יפו) ניולוג נגד מיל מוצרים טכניים 1971
ת"א 057146/05 (השלום ת"א יפו) CP Ships (U.K) Ltd נגד הראל - חברה לבטוח
א 045711/05 (השלום בתל-אביב-יפו) סאונד אף איקס נגד אביר חברה לשילוח בינלאומי מהיר
א 031800/03 (השלום תל אביב-יפו) דיוורסיפייד מטל אינטרנשיונל נגד קרגו אמרפורד אינטרנשיונל ואח'
א 000110/03 (השלום אשדוד) קריזמה איתן את מאיר ייבוא ושיווק נגד אדנים (מחסני ערובה)
א 011893/99 (השלום ירושלים) סנסור נגד חברת נמל אשדוד נגד שירותי השמירה (1989) אבטחה, שמירה וניקיון
א 742115/03 (השלום תל אביב-יפו) אף. סי. (פליינג קרגו) אקספרס נגד ניצן אלישיב
ת"א 052755/04 (משפט השלום) אלון מיכאל נגד פריץ קומפניס ישראל טי ואח'
בשא 002957/06 (השלום חיפה) צים חברת השיט הישראלית ואח' נגד אלקטרה (ישראל) ואח'
א 022814/99 (השלום חיפה) חיים ומשה מנגד נגד י. ססובר ואח' נגד דבוש עמי נגד ממ"ן
א 028099/05 (השלום תל אביב-יפו) ניולוג נגד רנדי
א 017588/05 (השלום חיפה) אושפיר סוכנות מכס ותעבורה יבוא וייצוא נגד טרנסכלל סחר
א 007362/98 (השלום הרצליה) O.T.G SHIPPING SERVICES S.R.L נגד אייבי טרנס ספנות
א 031871/03 (השלום תל אביב-יפו) אוריין שירותי מכס נגד תבל גומא אטמים ואח'
עא 001763/05 (המחוזי חיפה) חברת נמל חיפה נגד אורלן (1983) ואח'
א 032327/03 (השלום תל אביב-יפו) מ.ד.מידווסט נגד איי.אפ.אל. שילוח המאה ה-21 ואח'
א 010731/96 (השלום חיפה) לויד ים התיכון ואח' נגד קונטיננטל חברה לביטוח ואח' נגד פריץ קומפניס ישראל
בשא004062/06 א' גלנטי בניין והשקעות בע"מ נגד Cosco Container Lines ואח'
א 007744/05 (שלום חיפה) שפי-תעשיות אופטיקה בע''מ נגד לישראל בע''מ .D.H.L
ע"א 6011/99 (עליון) טרנסכלל נגד מ.א.ר. מסחר וספנות ואח'
ע"א 01 / 3552 (עליון) Banco Exterior (Suiza) SA נגד Zegluga Polska Spolka Akcyjna ואח'
ע"א 92 / 2277 (עליון) צים חברת השיט הישראלית נגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח
ע"א 6387/97 (עליון) יעקב כספי נגד Banque Nationale de Paris, New york ואח'
עא מס' 603/83 (עליון) צים חברת השיט הישראלית נגד אדרס חמרי בנין
ת"א 45452/97 (השלום ת"א יפו) צים חברת השיט הישראלית נגד לעמי ואח'
בשא002228/06 (השלום רחובות) אפנת רן-לי סחר נגד UNI LOGISTICS INC ואח'
בש"א 001912/06 (השלום רחובות) אפנת רן-לי סחר נגד UNI LOGISTICS INC ואח'
תא 220580/02 (שלום ת"א). כהן יצחק ואח' נגד איג'פט אייר ואח'
תא 019496/01 (שלום חיפה) חב' א. אורלן נגד רשות הנמלים והרכבות נגד חב' א. אורלן והמגן חברה לביטוח
תא 733331/04 (שלום ת"א) או.פי.אס שינוע בינלאומי נגד אורדע תעשיות
תא 001107/00 (מחוזי חיפה) עמית תעשיה מקומית ואח' נגד סוכנות ימית ישראלית סקנדינבית ואח'
הפ 200423/04 (שלום ת"א) אבסלוט - חנויות הנעלה נגד י.ח.עזדן 2001 ואח'
הפ 200423/04 (שלום ת"א) אבסלוט - חנויות הנעלה 2003 נגד י.ח.עזדן 2001 ואח'
תא 007362/98 (שלום הרצליה)O.T.G SHIPPING SERVICES S.R.L נגד אייבי טרנס ספנות ואח'
תא 000046/03 (בית דין לענייני ימאות) כונסי הנכסים של האנייה ALBATROS 1 נגד י. כספי קווי מטען ואח'
תא 023897/03 (שלום ת"א) אלדן מטעני 2000 נגד יוניטרייד ליין שילוח בינלאומי
תא 008006/91 (שלום חיפה) אליהו חברה לביטוח נגד צים חברת השיט הישראלית ואח' נגד צים חברת השיט הישראלי
תא 017567/02 (שלום חיפה) אריה חברה ישראלית לביטוח נגד הכשרת הישוב חברה לביטוח
עא 3552/01 (עליון) Banco Exterior (Suiza) SA נגד Zegluga Polska Spolka Akcyjna ואח'
תא 045862/03 (שלום ת"א) אליהו בע"מ - חברה לבטוח נגד קונטרם
תא 024497/98 (שלום חיפה) R.E.D.S.E נגד מיעד שילוח בינלאומי
תא 023167/03 (שלום ת"א) מדפרי לינס נגד א.הלפרן
ברע 003257/04 (מחוזי ת"א) המגן חברה לביטוח נגד LINDE AG ואח'
תא 37726/03 (שלום ת"א) הפניקס הישראלי חברה לביטוח נגד ליברטי שיפינג גרופ לימיטד פר ואח'
תא 035845/04 (שלום ת"א) T.D.Y שירותי שילוח בינ"ל בע"מ נגד טרבייה לינדה
בשא 005472/04 (שלום חיפה) צים חברת השיט הישראלית בע"מ נגד חברת שיבולת בע"מ ואח'
תא 005816/03 (שלום חיפה) זיק די-נור נגד צים חברת השיט הישראלית
תא 001863/02 (שלום נתניה) פיברן קדימה (1987) נגד לויד ים תיכון ב.ב. ואח'
תא 024399/03 (שלום ת"א) חיים נתנאל נגד אל מור חשמל התקנות ושירותים (1986) ואח'
תא 018670/00 (שלום ת"א) חממה מאיר סחר נגד DTL TVP SEITIDOMMOC RAGAS
תא 052696/96 (שלום ת"א) טלדטה תקשורת נגד אל על נתיבי אויר לישראל ואח' נגד פריץ קומפניס טי. ישראל ו
תא 100567/99 (שלום ת"א) טרנס אטלס נגד קי.אי.אר. אחזקות ואח'
עש 007029/99 (בית הדין לחוזים אחידים) טרנסכלל סחר נגד היועץ המשפטי לממשלה ואח'
תא 101199/00 (שלום ת"א) כלל בע"מ - חברה לבטוח ואח' נגד טרנסכלל סחר ואח' נגד נתנאל חברה להובלות
עא 003090/03 (מחוזי ת"א) יונתן אריזה ושווק נגד יבולי גליל
תא 001329/00 (מחוזי ת"א) YUSEN AIR AND SEA SERVICE (BENELUX) B.V נגד יובל מחשוב ישיר
תא 010007/03 (שלום ת"א) בן משה אורי ואח' נגד אל על נתיבי אויר לישראל
בשא 001020/03 כרמל שירותי ספנות בינלאומית (1992) נגד קבוצת ביקל יצוא וסחר
תא 010731/96 (שלום חיפה) לויד ים התיכון ואח' נגד קונטיננטל חברה לביטוח ימי ואח'
תא 007869/00 (שלום חיפה) מאירון שיפינג נגד רשות הנמלים והרכבות
תא 008900/03 (שלום חיפה) Ege Kestancilik Tarim Urunleri Gida Ihracat נגד מאנקו יבוא מזון ואח'
תא 182939/02 (שלום ת"א) ממן מסופי מטען וביטול נגד אורמן ליאוניד
תא 001542/04 (שלום עפולה) מנטפילד (1983) נגד מ.א. עפיפי תעשיות עץ
תיק ימאות 000080/00 (בית דין לענייני ימאות) האניה "SERVET DEVAL" ואח' נגד ALHAJ MAHMUOD ELMASRI & SO
תא 023529/98 (שלום חיפה) חברת גב ים למחסני ערובה נגד מרצפון תעשיות
תא 01785/98 (שלום חיפה) מרקיט מוצרי ייעול נגד T. NIYAZ BARTIK ואח'
תא 025842/03 (שלום ת"א) Circle International, Inc נגד סהר ציון חברה לביטוח
תא 198201/02 (שלום ת"א) PREMIER POLYWEAVES PRIVATE LIMITED נגד יהודה זילברברג
תא 111674/04 (מחוזי חיפה) EASTERN CANADA TOWING LTD נגד צים חברת השיט הישראלית
תא 009724/03 (שלום חיפה) צים חב' השיט הישראלית נגד רשות הנמלים והרכבות
תא 004762/00 (שלום חיפה) צים חברת השיט הישראלית נגד שפיר הנדסה ימית ואזרחית
תא 003964/03 (שלום חיפה) קוברה בורדו נגד תובלה משולבת שירותים בינלאומיים ואח'
תא 035845/04 (שלום ת"א) T.D.Y שירותי שילוח בינ"ל נגד טרבייה לינדה
ברע 002224/02 (מחוזי ת"א) קיבריש טורקיש אייר ליינס נגד קוגן אביאל ואח'
תק 002229/01 (בימ"ש לתביעות קטנות רחובות) קוגן אביאל נגד השטיח המעופף ואח'
ברע 001932/03 (מחוזי ת"א) Hapag Lloyd Containe Linie Gmbh ואח' נגד ר.ד. משקאות גורמה
תא 010961/00 (שלום חיפה) א.מ.ש. סטאר נגד רות קרגו הובלה בינלאומית נגד VERSIGO ואח'
תא 016531/00 (שלום חיפה) COFFEE COMMODITY COMPANY LTD נגד ב.מ. חברה לשיווק
תא 005863/99 (שלום חיפה) ד. שטסל ושות' נגד רשות הנמלים והרכבות ואח'
תא 195857/02 (שלום ת"א) שטרן י.א. מוצרי מזון נגד בן דוד מוריס
תא 000732/96 (בית דין לענייני ימאות) BEHRENS INTERNATIONAL LTDואח' נגד T. Van Dooselaere, עו"ד ואח'
תא 014294/03 (שלום חיפה) שפיט 1991 נגד צים חברת השיט הישראלית
תא 035000/03 (שלום ת"א) תובלה משולבת שירותים בינלאומיים נגד בינוי ופיתוח
תא 000055/01 (מחוזי חיפה) א.ע אספקת סיד נגד Enisey River Shipping Company הבעלים של האוניה ELEKTROST
תא 194052/02 (שלום ת"א) הכשרת הישוב חברה לביטוח נגד רשות הנמלים והרכבות
תא 116593/01 (שלום ת"א) מולס קונסטנשיונס אינטרנשיונל טרנספורט נגד מנורה חברה לביטוח
תא 007362/98 (השלום הרצליה) .T.G SHIPPING SERVICES S.R.L נגד אייבי טרנס ספנות
תא 031871/03 (השלום ת"א) אוריין שירותי מכס (1985) נגד תבל גומא אטמים ואח'
תא 032327/03 (השלום ת"א) מ.ד.מידווסט נגד איי.אפ.אל. שילוח המאה ה-21 ואח'
בשא 004062/06 (מחוזי חיפה) א' גלנטי בניין והשקעות נגד Cosco Container Lines ואח'
תא 022814/99 (השלום חיפה) חיים ומשה מנגד נגד י. ססובר ואח'
תא 1595/01 (מחוזי ת"א) שרותי בריאות כללית נגד המגן חברה לביטוח
תא 028101/05 (השלום ת"א) ניולוג נגד מיל מוצרים טכניים 1971
תא 063565/04 (השלום ת"א) כסלו תובלה וסחר נגד הוצאות ספרים פרוינד
בשא003205/05 (השלום רמלה) חברת MEOMAX MANAGEMENT LLC נגד מדינת ישראל-בית המכס אשדוד ואח'
תא 001418/05 (השלום כפר סבא) מנטפילד נגד בלמוג 2000 ציוד הנדסי ואח'
תא 150155/02 (השלום ת"א) סיימן סחר נגד NOINU'L ED EUQIFIROGIRF ואח'
בשא111674/04 (מחוזי חיפה) EASTERN CANADA TOWING LTD נגד צים חברת השיט הישראלית ואח'
ת"א 010815/05 (השלום ת"א) ק.א.ל. קווי אויר למטען נגד אגרקסקו חברה לייצוא חקלאי
עוד בנושא

פסק דין
 
מטען שמסרה התובעת לידי הנתבעת לשם שילוחו לארה"ב – לא הגיע ליעדו. תחת זאת קיבל הנשגר מטען אחר שאין לו חפץ בו. המטען המקורי לא נמצא עד היום. עובדות יסודיות אלה אינן במחלוקת, כשם שאין מחלוקת כי הלכה למעשה לא נערך ביטוח למטען.
לרקע עובדות אלה, הגישה התובעת תובענה לתשלום פיצויים כלפי הנתבעת. הפיצויים הנדרשים הם כשוויו של המטען: כ-120,000 ₪ בצירוף הוצאות (כ-30,000 ₪). הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כלפי המוביל האווירי. לשיטתה נושא האחרון באחריות לאובדן, לפי שמחד גיסא – קיבל הוא את המטען ללא רבב ומאידך גיסא – לא מסרו ליעדו. 
המוביל טוען כי התובענה כלפיו התיישנה, שכן הוגשה כ- 26 חודשים לאחר האובדן. לחלופין טוען הוא כי אחריותו אינה חורגת מ-241 דולר בהתאם למגבלת האחריות נשוא אמנת ורשה, הקובעת את סכום האחריות כמכפלה של משקל המטען. 
זה דבר המחלוקת בקליפת אגוז.
 
התובענה
1. התובעת והנתבעת התקשרו בהסכם עבודה שוטף. מסגרת ההסכם משתקפת בשתי הצעות מחיר של הנתבעת. בגדרי הצעות אלה, התחייבה הנתבעת לטפל בכל הכרוך בשירותי יבוא וייצוא, לרבות הובלת מטענים (ביבשה, בים או באוויר) וביטוחם. לנתבעת נמסרה חבילה שהכילה ציוד אלקטרוני, לשם ייצוא לארה"ב. זאת היה בתחילת חודש אוקטובר 2000. שווי הציוד היה 27,500 דולר לערך ועלות הטיפול הסתכמה בכ-1,000 ₪. הנתבעת נתבקשה לדאוג להובלה מהירה ובטוחה של הציוד ליעדו. למרות זאת – לא נמסר המטען לנשגר והמטען לא אותר.
 
2. התובעת טוענת כי אחריות הנתבעת לאובדן המטען נובעת מכך שהמטען אבד בחזקתה או בחזקת מי מטעמה, לאחר שדבר קבלתו של המטען בשלמותו נתאשר בידי הנתבעת; מכך שהנתבעת התרשלה בהובלתו או בנקיטת הצעדים הדרושים לשמירתו; מכך שהנתבעת לא קיבלה אישור התובעת לגבי אופן הובלת המטען או העברתו לצד שלישי שיובילו. אחריות זו - נזיקית היא, ואדניה – בעוולת הרשלנות. מקור נוסף לאחריות הוא דין החוזים: הנתבעת הפרה חוזה מפורש או משתמע להוביל המטען ולמסרו בשלמות וללא חוסר לנשגר. יתר על כן: הנתבעת אף התחייבה לדאוג לביטוח המטען במלוא ערכו. דא עקא, בדיעבד נסתבר כי לא נערך כל ביטוח למטען.
הנתבעת אחראית, אפוא, לשיטת התובעת לפצותה בגין האובדן (119,750 ₪), דמי הטיפול (1,006 ₪) ושכ"ט עו"ד (28,614 ₪).
 
ההגנה

3. הנתבעת סבורה כי אין  להשית עליה אחריות כלשהי. עיקר טעמיה לכך הינם:
(א) הנתבעת אכן קיבלה את המטען בתחילת חודש אוקטובר 2000 לשם ייצואו לארה"ב. אולם, היא לא נטלה על עצמה לבטח את המטען. ההסכם שבינה לבין התובעת אינו כולל ביטוח אוטומטי של מטעני ייצוא. לו חפצה התובעת בביטוח המטען – היה עליה לבקש זאת מפורשות, אלא שהתובעת לא ביקשה זאת.
(ב) התובעת נטלה על עצמה סיכון מחושב בכך שנמנעה מביטוח המטען ובכך התרשלה.
(ג) המטען אבד עת לא היה בשליטת הנתבעת. האובדן נובע מרשלנות המוביל האווירי, אלא שאין לנתבעת כל פיקוח או שליטה על המוביל מרגע שהמטען נמסר לידיו.
(ד) אין רגלים לטענה המייחסת התרשלות לנתבעת. המטען הועבר למוביל אווירי בעל מוניטין ולא היה כל צורך בקבלת הסכמת התובעת לכך, ממש כשם שבעבר לא נועצה הנתבעת בתובעת לגבי אופן משלוח המטענים.
 
4. הגנתה של הנתבעת הוגשה בתחילת חודש פברואר 2002. אולם, רק בשלהי חודש דצמבר 2002 ביקשה הנתבעת להגיש הודעת צד ג' כלפי המוביל האווירי וביום 31.12.02 הוגשה בפועל ההודעה.
 
ההודעה לצד ג'

5. על פי הנטען בהודעה, נמסר המטען למוביל האווירי ביום 19.10.00, על-מנת להעבירו ליעדו בארה"ב כמפורט בתעודת המשלוח. חרף זאת – אבד המטען מחמת החלפתו של המטען במטען אחר. זאת ועוד: לשיטת הנתבעת, אין תחולה בנסיבות העניין לאמנת ורשה ולכן אין המוביל האווירי רשאי להישמע בטענה בדבר הגבלת אחריותו.
 
6. המוביל האווירי לא כפר באובדן המטען (סעיף 23.3 לכתב ההגנה להודעת צד ג). עמדתו היא כי האובדן אירע עת היה המטען במטוס או בשדה התעופה. לכן, חלות הוראות אמנת ורשה בכלל והוראת סעיף 18 שבה, בפרט. זאת ועוד: האמנה פוטרת את המוביל האווירי מאחריות אם יוכיח שנקט כל האמצעים הדרושים לשם מניעת הנזק. כך אכן נהג המוביל. לחלופין – אחריות המוביל לפי האמנה מוגבלת לסך של 241 דולר (שכן משקל המטען היה 10 ק"ג והאחריות היא בגובה 24.1 דולר לק"ג). 
המוביל האווירי טען אף להתיישנות, שכן האובדן אירע בחודש אוקטובר 2000 וההודעה הוגשה ב-31.12.02. זאת, שעה שתקופת ההתיישנות עפ"י האמנת ורשה היא שנתיים ימים (סעיף 29 (1) לאמנה).
 
הפלוגתאות

7. בהינתן עובדת אובדנו של המטען, כמו גם עובדת העדרו של ביטוח, השאלות הצריכות הכרעה ביחסי התובעת והנתבעת הן:
(א)  האם התחייבה הנתבעת לערוך ביטוח למטען דנן ולמטענים אחרים של התובעת. לחלופין -
(ב) האם נטלה הנתבעת על עצמה להוביל המטען מחצרי התובעת אל חצרי הנשגר, והאם אחראית היא לאובדן מחמת אי-מסירתו לנשגר;
(ג) האם התרשלה הנתבעת כלפי התובעת בקשר להובלת המטען, בכלל ובקשר לאי-קבלת אישור התובעת להעברת המטען למוביל האווירי דנן, בפרט.
(ד)  מה נזק נגרם לתובעת מחמת האובדן. 
 
ביחסי הנתבעת והמוביל האווירי, יש להכריע בשאלה אחת: האם חלה בפרשתנו אמנת ורשה,אם לאו. אם חלה האמנה – כי אז קיימא לן התיישנות (מהותית), לפי שהתובענה הוגשה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות הקבועה באמנה. 
ההכרעה בשאלת תחולת אמנת ורשה, היא הכרעה בעניין שבעובדה; לאמור: האם אירע האובדן במהלך ההובלה האווירית כמשמעותה באמנת ורשה, אם לאו.נ
 
יחסי התובעת והנתבעת

8. אין חולק כי בין התובעת לבין הנתבעת נקשרו יחסים חוזיים. אלה משתקפים במוצג ת/1 על שני נספחיו: הצעת שירותי יבוא אווירי בתנאי FOB (מכתב הנתבעת מיום 25.6.99) ושירותי יצוא אווירי בתנאי CIF (מכתב הנתבעת מיום 14.11.99).
 
9. מכתב הנתבעת מיום 25.6.99 נעשה ע"י מר ו' גואטה (עת/1). המכתב עוסק ביבוא. הוא מפרט עלויות מינימליות להובלה אווירית מיעדים שונים באירופה וארה"ב; הוצאות שונות נוספות הן בארה"ב (כולל קנדה) והן באנגליה; עלויות מינימליות להובלה אווירית מן המזרח הרחוק והוצאות מינימליות בגין הובלה יבשתית בהונג קונג. בנוסף לפירוט העלויות השונות בחו"ל, מצינו במכתב התייחסות אף להוצאות שונות בארץ, וביניהן נאמר כי עבור ביטוח ישולם 0.15% מערך הטובין CIF.ב
מכתב הנתבעת מיום 14.11.99 עוסק בייצוא אווירי בתנאי CIF. הוא מפרט עלויות ההובלה מישראל ליעדים שונים (באירופה, ארה"ב והמזרח הרחוק) וכן ההוצאות הנוספות כגון: דמי טיפול, דמי שטר מטען, עלויות ממ"ן. במכתב זה לא נאמר דבר לגבי עלויות ביטוח הטובין.
 
10. מר גואטה, שערך את שני המכתבים, הובא לעדות מטעם התובעת. בעת עריכת המכתבים ת/1, עבד מר גואטה כאיש מכירות אצל הנתבעת. לדבריו, הבטיח הוא לספק לתובעת "שירותי יבוא, שירותי יצוא, הובלות יבשתיות בארץ ובחו"ל, ביטוח וכל מה שמשתמע מהצורך הזה" (עמ' 13 שורות 5-6). יתר על כן: המכתב מיום 14.11.99 כולל רק פריטים שיש בהם שינוי לעומת המכתב מיום 25.6.99 (עמ' 13 שורות 17-18). לשון אחר: המכתב מיום 25.6.99 הוא הסכם המסגרת. הוא עוסק בשירותי יבוא על בסיס FOB. לעומתו, המכתב מיום 14.11.99 עוסק בשירותי יצוא על בסיס CIF ובו לא פורטו רכיבים הכלולים במכתב הראשון, שאין בהם שינוי, ביניהם עלותו של הביטוח. זו נותרה כשהייתה: 0.15% מערך המטען. הוצאה אחרונה זו היא הוצאה שאינה תלויית- יעד לעומת הוצאות ההובלה האווירית (הנגזרת ממשקל המטען ומן היעד) שהן הוצאות המשתנות על פי היעד.
 
11. הנתבעת מבקשת לקבוע כי משקל עדותו של מר גואטה – אפסי הוא. זאת מן הטעם ששימש איש מכירות בלבד, אשר יצא מן התמונה לאחר הגשת ההצעות (הגלומות      בת/1); מן הטעם שעדותו רצופת סתירות ומן הטעם שאין מדובר בעד נייטרלי וחסר פניות, אלא במי שמעוניין בטובת התובעת (עימה הוא עובד כיום במסגרת חברת שילוח אחרת). איני מקבל עמדת הנתבעת.
 
12(א) העובדה שמר גואטה שימש איש מכירות, דווקא היא הנותנת כי הוא יודע אילו שירותים הוצעו על-ידיו לתובעת. אכן, מנכ"ל הנתבעת, מר פלץ, העיד בחקירתו הנגדית כי דן עם מר אגמון (סמנכ"ל הכספים של התובעת) על הצעות המחיר (עמ' 58 שורות 18-20). מכאן מבקשת הנתבעת ללמוד כי מר פלץ (ולא מר גואטה) היה מי שקשר עם התובעת את ההסכמים. על כן, פשיטא שהוא זה היודע היטב כי הובטח לתובעת לבטח כדבר שבשגרה את מטעני היבוא שלה, אך לא את מטעני הייצוא. איני סבור כך. 
(ב) גרסת מר פלץ שקולה בעיניי לעדות כבושה (שמשקלה עפ"י ההלכה הפסוקה – הוא מועט: ראו למשל ע"פ 4297/98 הרשטיק נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (4) 673, 688; י' קדמי על הראיות (חלק ראשון. מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד) 440 - 446). זאת, על שום שבתצהיר עדותו הראשית, לא ראה מר פלץ לנכון לציין את העובדה הקרדינלית הנטענת על ידיו בחקירה הנגדית, היינו: הוא היה זה שסיכם עם התובעת (באמצעות מר אגמון) את תנאי ההתקשרות נשוא ת/1. בסעיף 11 לתצהיר עדותו הראשית של מר פלץ, מצינו כי "טענת התובעת כאילו היה בינינו הסכם שנדאג לביטוח מטעני יצוא באופן גורף אינה נכונה ואינה הגיונית, שכן אין לנו אפשרות לדעת מתי לקוח מעוניין לבטח מטען יצוא...". לא נאמר כאן – ולו ברמז – כאילו במפגש בין מר פלץ לבין מר אגמון, לא דרש האחרון ביטוח לטובין מיוצאים. תצהיר העדות הראשית נחשב לאכסנייה הנוחה ביותר לפירוט כל המערכת העובדתית הרלבנטית. לא ראוי כי ייפקד הימנו טיעון עובדתי מן החשובים שבמעלה בסוגיית ההתקשרות. ואם לא מצינו בו טיעון חשוב זה – כי אז המסקנה ההגיונית המתבקשת היא שלא היו דברים מעולם. למותר לציין כי לא הוצע כל הסבר אחר בידי הנתבעת לחֶסֶר עובדתי זה.ו
(ג) יתר על כן: במהלך עדותו של מר גואטה, נכח מר פלץ באולם (עמ' 12 שורה 3). לו סבר מר פלץ כי העדות ששמע (לפיה מר גואטה הוא שקשר את ההסכמים עם התובעת) אינה נכונה – ולו סברה כך באת כוח הנתבעת – חזקה עליהם שהיו מבקשים להשלים את עדותו הראשית של מר פלץ (שנשמעה כעבור כחודש וחצי), בין אם באמצעות תצהיר נוסף ובין אם באמצעות השלמה בע"פ של החקירה הראשית. משלא נעשה כן חרף שעת הכושר, מתחזקת המסקנה שאין לקבל את עדות מר פלץ כאילו הוא זה שסיכם סופית את תנאי ההתקשרות.
(ד) כללו של דבר: גרסתו האמורה של מר פלץ עדות כבושה היא ומשלא ניתן כל הסבר לכבישתה – משקלה מועט ועדות מר גואטה עדיפה בעייני עליה.
 
13.הנתבעת סבורה כי עדות גואטה אינה ראויה לאמון אף מן הטעם שהיא רצופת סתירות. הסתירות עליהן מבקשת הנתבעת להסתמך הן בשאלה אם ראה מר גואטה חשבוניות שהונפקו עבור התובעת, אם לאו. עיון מדוקדק בדברי מר גואטה בחקירתו הנגדית, תוך בחינתם על-פי הקשרם, מלמד כי עמדתו היא שלא זכור לו שראה חשבוניות שהונפקו לתובעת ועם זאת יש סבירות שראה חשבוניות הקשורות ליבוא, אך אין זה סביר שראה חשבוניות הקשורות לייצוא, שכן האחרונות הונפקו ע"י מחלקת הייצוא הממוקמת בנתב"ג (ומחלקת היבוא ממוקמת במשרדי החברה בת"א).
14.לא נעלם הימני כי מר גואטה שוב אינו עובד הנתבעת וכי התובעת משתמשת עתה בשירותי השילוח של חברת עמית, אצלה עובד מר גואטה. נתתי דעתי לזהירות המתחייבת מן האפשרות שמר גואטה יחפוץ להעיד לטובת התובעת מחמת הקשר העיסקי שביניהם. חרף בחינה זהירה של עדות מר גואטה בשים לב לאמור לעיל, התרשמתי כי אמת בפיו. התרשמותי זו מבוססת בעיקרה על אופן מסירת עדותו, אשר ניתנה בביטחון וללא היסוס, מחד, אך ללא חשש לציין את אשר אינו זוכר, מאידך. לא מצאתי בגרסתו סתירות אשר יצדיקו מסקנה בדבר העדר אמינותו.נ
 
15. מסקנתי הינה אפוא כי התובעת ביקשה לרכוש, כדבר שבשגרה, אף שירותי ביטוח באמצעות הנתבעת הן בענייני יבוא והן בענייני ייצוא. בפועל, אין חולק כי מטען הייצוא דנן לא בוטח. למסקנה המתבקשת מכך נשוב בהמשך.
 
16.הנתבעת טוענת כי התנהגות התובעת, במהלך התקופה שמאז תחילת הקשר המסחרי בינה לבין הנתבעת ועד לאירוע שבבסיס התובענה, מלמדת כי התובעת חפצה בביטוח מטעני יבוא בלבד, אך לא בביטוח מטעני ייצוא. לטענה זו מוצאת הנתבעת תימוכין הן במוצג נ/5 (הצעת מחיר להובלה אווירית) מיום 31.7.00, אשר בו מפורטת עלות הביטוח בלשון ברורה והן במוצג ת/5 (אשר בין נספחיו מצויות שתי חשבוניות של הנתבעת בהן מופיע במפורש חיוב עבור ביטוח יצוא). מנגד, מצביעות החשבוניות אשר כלולות במוצג נ/12 על כך שבתריסר עסקות ייצוא, לא מופיע כל חיוב שהוא בגין ביטוח. לשון אחר: שעה שחפצה התובעת בביטוח מטעני הייצוא – הודיעה היא על כך מפורשות לנתבעת ואף חויבה בגין הביטוח שנתבקש. 
לא ראיתי מקום לקבל עמדתה האמורה של הנתבעת, מטעמים אחדים, שאלה עיקרם:       ראשית, מר פרוסט (עד הנתבעת) העיד כי לגבי עסקאות היצוא הכלולות בת/5, אכן נערך ביטוח. אלא שלא היה ביכולתו להצביע על בקשה מפורשות מטעם התובעת לעריכת ביטוח. לשיטתו, העובדה שנעשה ביטוח, מלמדת לכשעצמה כי התובעת נשאלה אם רצונה לרכוש ביטוח והשיבה בחיוב (עמ' 48 שורות 12-23, עמ' 47 שורות 18-   19). לא ידעתי מדוע מסקנה זו היא המסקנה היחידה המתבקשת.
אף עד הנתבעת, מר פלץ, לא יכול היה להצביע על מסמך כלשהו של התובעת, בו ביקשה היא לערוך ביטוח למטען ייצוא כלשהו (עמ' 58 שורות 21-23; עמ' 59 שורות 3-4). מכאן מסקנתי כי הנתבעת ערכה הביטוחים לא לאור בקשה מיוחדת של התובעת, כי אם לאור ההתחייבות נשוא הסכם המסגרת.
שנית, מר אגמון מטעם התובעת לא היסס לאשר בחקירתו הנגדית כי לא בדק את כל החשבוניות שהנפיקה הנתבעת. בדיקותיו היו אך מדגמיות (עמ' 25 שורות 5-6) ביחס לחשבוניות היבוא (שם שורות 23-24), אך לא נגעו לחשבוניות הייצוא. טעמה של אי-בדיקת חשבוניות הייצוא נובעת מכך שמרבית פעילותה של התובעת היא ביבוא ולא ביצוא (עמ' 24 שורה 12). אף מר גואטה אישר כי נפח עסקאות היבוא גדול פי שישה מעסקאות היצוא (עמ' 15 שורות 12-13). לא ייפלא אפוא כי מר אגמון לא בדק את כל החשבוניות וערך רק בדיקות מדגמיות.נ
שלישית, מסופקני אם נושאת התובעת בחובה לבדוק את כל חשבוניות הנתבעת על-מנת לוודא כי הנתבעת מקיימת כדבעי אחר המוסכם. סבורני כי התובעת רשאית הייתה לצאת מתוך הנחת עבודה לפיה המומחה ששכרה לשם ביצוע עבודה מסוימת – מבצע את עבדותו כיאות. איני סבור שהתובעת חייבת הייתה לפקח על הנתבעת מעבר לבדיקה מדגמית שהייתה היא מבצעת מידי פעם.
רביעית, חוששני כי מחמת חובת תום הלב, אין להתיר לנתבעת לטעון כלפי התובעת: "אכן היה בינינו חוזה מסוים, אולם משלא וידאת כי אני מקיימת את חלקו בהסכם כהלכה – מושתקת את מהעלאת טענה כלשהי כלפיי". משקבעתי לעיל כי הנתבעת התחייבה כלפי התובעת לערוך ביטוח הן למטעני יבוא והן למטעני ייצוא, לא תוכל הנתבעת להישמע בטענה לפיה התנהגות הנתבעת מעידה על היפוכו של דבר (ואף אילו הייתה נשמעת בטענה זו – הרי שעובדתית לא מצאתי בה ממש). לו הייתה התובעת מודעת לכך שהנתבעת אינה מבטחת את מטעני הייצוא והייתה מקבלת זאת – כי אז אפשר וניתן היה לראות בכך משום שינויו של החוזה הכתוב בדרך של התנהגות. אלא שבפרשתנו חלפה תקופה קצרה יחסית מאז הוחל לייצא מטענים באמצעות הנתבעת ועד לאירוע שביסוד התובענה. תקופה זו (של חודשים אחדים) אין בכוחה לסייע לנתבעת.
 
17.הנה כי כן נמצא לנו שהנתבעת התחייבה לתובעת ליתן לה שירותי יצוא אווירי בתנאי CIF. בחלק מעסקאות הייצוא, אכן קיימה הנתבעת אחר המוטל עליה ורכשה עבור התובעת ביטוח למטען. אלא, שחובת הנתבעת הייתה לרכוש ביטוח עבור כל אחד ואחד ממטעני הייצוא. חובה זו – שהיא חובה חוזית (ראו ת/1), לא קוימה לגבי המטען נשוא התובענה. הפרתה היא שהביאה לידי כך שהמטען דנן לא בוטח. עקב כך, נבצר מן התובעת לקבל תגמולי ביטוח בשל אובדן המטען. במצב דברים זה, שוב אין חשיבות לשאלה אם התחייבה הנתבעת להוביל את המטען ולמסרו לידי צד ג'; לשאלה אם הפרה חובתה זו ולשאלת תוצאות ההפרה (ראו לעיל סעיפים 7 (ב) ו-(ג)). הסוגיה הטעונה עתה הכרעה היא שאלת נזקה של התובעת מחמת הפרת התחייבות הנתבעת לבטח את המטען.
 
18.מה היה שוויו של המטען? בהתאם לנספחים הכלולים בת/2 – היה שווי המטען 27,656 דולר. על כך העיד מר אגמון, סמנכ"ל הכספים אצל התובעת בסעיף 16 לתצהיר עדותו הראשית. העד מר חלפון ששימש כמחסנאי התובעת בעת הרלבנטית, העיד כי הוא עצמו ארז את הרכיבים נשוא ת/2 בתוך קרטון ומסר את הקרטון לנהג הנתבעת. דבריו לא נסתרו בחקירה שכנגד. 
לא נעלם הימני כי צד ג' טען כי היה על התובעת "להציג לבית המשפט הנכבד חוות דעת מומחה או שמאי לגבי שווי הרכיבים שהוחזרו לארה"ב. אלא שבחקירתו הנגדית הודה העד ... יובל אגמון ... כי אין בידי אפלטק חוות דעת כזו, ואף עדיה האחרים של אפלטק לא הציגו חוות דעת כזו" (סעיף 49 לסיכומי צד ג'). טענה זו דינה להידחות, בנסיבות העניין. אין חולק כי המטען אבד שעה שהיה בחזקת צד ג', לו מסרה הנתבעת את המטען. כיצד אפוא יעלה בידי התובעת להגיש חוו"ד מומחה ביחס לשווי הרכיבים האלקטרוניים נשוא ת/2? הלא רכיבים אלה אבדו ועקבותיהם לא נודעו. עדות סמנכ"ל הכספים של התובעת, מר אגמון, בצירוף החשבוניות ת/2 (כמו גם חשבוניות הרכישה ת/6) – די בהם לשם הוכחת שווי המטען. לפנים מן הנדרש, ייאמר כי הטענה שהועלתה כאילו מדובר ברכיבים משומשים ובלתי תקינים (סעיף 49 לסיכומי צד ג') – לא הונח לה כל בסיס ראייתי. מנגד, נחה דעתי כי רכיבים אלה הוחזרו מן הטעם שלקוח של התובעת שהזמינם מלכתחילה, ביטל את הזמנתו זו (עמ' 27 שורות 2-4 וכן סעיף 15 לתצהיר מר אגמון; עדות מר חלפון בעמ' 36 שורות 12-13). 
אני קובע אפוא כי על פי הראיות שבאו בפניי מטעם התובעת, שהן ראיות המהימנות עליי, עמד שוויו של המטען שאבד על 27,656 דולר, היינו: 119,750 ₪ ליום הגשת התובענה.
 
19. אין חולק כי התובעת שילמה לנתבעת סך של 1,006 ₪ בגין טיפולה של הנתבעת ובגין דמי ההובלה (היבשתית והאווירית), כעולה מת/2. משלא נמסר המטען ליעדו, שוב אין התובעת צריכה לשאת בהוצאות אלה.
 
20. נזקה הכולל של התובעת הוא אפוא 120756 ₪.
 
יחסי הנתבעת והמוביל האווירי

21. השאלה הטעונה הכרעה במישור זה, היא אם חלה אמת אמנת ורשה, אם לאו. ככל שחלה האמנה – כי אז קיימא לן בראש ובראשונה התיישנות, שכן התובענה הוגשה כחודשיים לאחר תום תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 29 (1) לאמנה.
 
22. הנתבעת טוענת כי המטען דנן לא אבד במהלך תקופת ההובלה בדרך האוויר. האובדן אירע מחמת החלפה בין מטענים: המטען דנן היה מצוי בקרטון שעליו הוצמד שטר המטען; אולם מחמת רשלנות המוביל, הוצמד בשלב כלשהו, בטעות, שטר המטען דנן למשלוח של חברה אחרת (שהכיל שמן מנועים). לפיכך, נמסר לנשגר מטען של שמן מנועים ולא של רכיבים אלקטרוניים. ההחלפה בין שטרי המטען לא אירעה במהלך הטיסה ולשיטת הנתבעת – אין ראיה בפנינו כי ההחלפה בין המטענים התרחשה במהלך התובלה האווירית. על המוביל – צד ג' – להראות כי האובדן אירע במהלך התובלה האווירית ולא בתובלה היבשתית שנעשתה על-ידו (סעיף 89 לסיכומי הנתבעת).
 
23. מיהו הצד השלישי? מוסכם על כל כי הצד השלישי אינו אך מוביל אווירי. אין זו פעילותו היחידה. יהא זה נכון לתאר אותו כעוסק בבלדרות בינלאומי, היינו: העברתם של משלוחים שונים – לרבות מטענים ודברי דואר – מיעדים שונים בעולם ליעדים אחרים. 
בגדרי עיסוקו, מעביר הצד השלישי את המשלוחים אף במטוסיו. על כן, יכול ויחולו עליו דיני התובלה האווירית, בכלל והוראות אמנת ורשה, בפרט. בנסיבות ההליכים דנן, נמסר מטענה של התובעת לידי הצד השלישי (באמצעות הנתבעת) לשם הובלתו מישראל לארה"ב (קליפורניה). הצד השלישי הנפיק שטר מטען (צג/1). סעיף 19 לשטר מטען זה מציין כי אם יעדו הסופי של המטען מצוי במדינה שאינה ארץ המוצא,The Warsaw convention may apply .ו
 
24. איש מבעלי הדין לא הציג ראייה כלשהי ביחס למקום בו אבד המטען. אכן, מר פרוסט טען בסעיף 14 לתצהיר עדותו הראשית מיום 21.5.03 כי "המטען דנן לא אבד במהלך הטיסה אלא נמסר לנמען אחר, בלתי ידוע, עקב החלפה בין מטענים". אלא שבחקירתו הנגדית לא ידע הוא לומר כיצד הסיק את מה שנאמר בתצהירו (עמ' 54 שורה 23 ועמ' 55 שורות 1-4):
"ש.  על סמך מה אתה אומר בסעיף 14 לתצהירך השני, שהמטען לא אבד במהלך הטיסה.נ
ת.   עפ"י דיווח של DAL שיוצא מנתב"ג, המטען אמור להגיע לניו-יורק. במהלך הטיסה הוא לא אבד. 
ש.   היכן הוא כן אבד?
ת.   במהלך הטיסה על פי דיווח של DHL המטען יצא
"
 
גם מר שובה, עד הצד השלישי, אינו יכול להעיד אודות מה שאירע בנסיבות דנן למטען (עמ' 65 שורות 5-8). מנגד, אין חולק כי המטען נמסר לצד ג' בנתב"ג (עמ' 52 שורות 4-6) לשם העברתו לקליפורניה (שם,שורות 7-8).
 
25. סעיף 18 לאמנת ורשה, קובע כדלקמן:
(1) המוביל אחראי לנזק שנגרם במקרה של השמדה, אבדן או היזק של כבודה רשומה או טובין, אם המקרה שגרם לנזק אירע תוך כדי ההובלה האווירית.
(2) ההובלה האווירית, כמשמעותה בפסקה הקודמת, כוללת את תקופת הזמן שבה מצויים הכבודה או הטובין בהשגחתו של המוביל אם בשדה התעופה, אם בתוך כלי הטיס ואם – במקרה של נחיתה מחוץ לשדה התעופה – בכל מקום שהוא.
(3) תקופת ההובלה בדרך האוויר אינה מקיפה כל הובלה ביבשה, בים או בנהר שבוצעה מחוץ לשדה התעופה. ואולם, אם נתקיימה אותה תובלה תוך כדי מילוי חוזה הובלה אווירית, לצורך טעינה, מסירה או העברה מכלי טיס לכלי טיס [היינו: שיטעון או transshipment. מ' י'] מניחים שכל נזק הוא תוצאה ממקרה שאירע תוך כדי ההובלה האווירית, כל עוד לא הוכח ההפך
".
 
26. מסעיף 18 האמור ניתן ללמוד כי המוביל אחראי לנזק לכל המוקדם מן המועד בו מצוי המטען בהשגחתו (וראו פסק הדין בפרשת Royal Insurance Company of America v. Air Express International, 906 F. Supp. 218 (1995), בו נמסרו טובין ע"י שוגר למוביל יבשתי מטעם המוביל האווירי, הטובין הועברו למחסן המוביל האווירי בסמוך לשדה התעופה ושם אבדו). בפרשתנו, אין חולק כי המטען נמסר להשגחת הצד השלישי בנתב"ג. אין לדעת היכן אבד המטען, אך מנגד ברי שהדבר אירע לאחר שהמטען היה בהשגחתו. מכאן מסקנתי כי נוכח סעיף 18 (2) לאמנה אירע האובדן תוך כדי ההובלה האווירית. יתר על כן: ככל שמוטל על הצד השלישי להראות שהמטען אבד במהלך התובלה האווירית ולא בתובלה היבשתית (כסברת הנתבעת בסעיף 89 לסיכומיה), דומני כי נטל זה הורם ולו מן הטעם שאיש מן הצדדים לא ידע לומר שהאובדן אירע לאחר תום ההובלה האווירית במטוס גופו. לשון אחר: אין ראייה לכך שהמטען הגיע לניו-יורק, לאחר שהצד השלישי קיבל אותו בנתב"ג.
 
27. הנתבעת והצד השלישי נחלקו באשר לפרשנות החזקה הקבועה בסעיף 18 (3) לאמנה. אין צורך להכריע במחלוקת זו, מאחר ואין אני נזקק לחזקה האמורה (שעניינה בשאלת הובלה שבוצעה מחוץ לשדה התעופה). על כן, אין גם מקום וצורך לדיון במחיקת סיכומי צד ג', כפי שנתבקש ע"י הנתבעת.
 
28. משנקבע כי אמנת ורשה חלה בנסיבות העניין – נחרץ גורל ההודעה לצד שלישי לדחייה. טעמו של דבר הוא שההודעה לצד ג' הוגשה כחלוף 26 חודשים לערך לאחר האובדן, במקום שתוגש לכל המאוחר שנתיים לאחר האובדן כמצוות סעיף 29 (1) לאמנה. ההתיישנות נשוא אמנת ורשה (וכמוה – ההתיישנות על פי פקודת הובלת טובין בים), היא התיישנות מהותית, קרי: היא מפקיעה את זכות התביעה: ע"א 3512/01  Banco Exterior (Suiza) SAנ' Akcyjna Zegluga Polska Spolka ואח' (טרם פורסם. ניתן ביום 28.2.05).ב
 
29. התוצאה היא אפוא כדלקמן:
(א) התובענה כלפי הנתבעת מתקבלת ואני מחייב הנתבעת לשלם לתובעת 120,756 ₪ בצירוף  הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.10.01 וכן הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ואילך וכן שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, להיום.
(ב) ההודעה לצד ג' נדחית. הנתבעת תישא בהוצאות צד ג' בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ואילך ובשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, להיום.
 
ניתן היום, 13 באפריל 2005 (ד' בניסן התשס"ה), בהעדר הצדדים.ו
 
מאיר יפרח – שופט

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

לראש העמוד