רקע עובדתי
התובעת, חברה העוסקת בייבוא ושיווק אופניים וכלי רכב חשמליים, שכרה את שירותיה של הנתבעת, חברה המספקת שירותי שילוח ועמילות מכס. התובעת שכרה את שירותי השילוח הימי של הנתבעת על מנת לשנע שתי מכולות מסין לנמל חיפה. המכולות הגיעו לנמל אשדוד ביום 14.9.2012, דבר הגעתן נודע לתובעת בשיחה טלפונית שיזמה ביום 27.9.2012, ושוחררו מהמכס ע"י הנתבעת, כל אחת בנפרד ביום 11.10.2012 וביום 17.10.2012, לאחר הנפקת האישורים הנדרשים לייבוא חלקי חילוף, וזאת עקב חופשת חגי תשרי שהחלה ביום 16.9.2012. כתוצאה מכך, נוצרו לתובעת הוצאות בגין אחסון ושיהוי המכולות.
המדובר בתביעה לתשלום פיצויים בעבור נזקים שנגרמו לתובעת עקב רשלנות נטענת של הנתבעת באי מסירת הודעה בדבר הגעת המכולות נשוא הדיון לנמל.
טענות הצדדים
התובעת טוענת כי הנתבעת התרשלה בכך שהפרה את חובתה להודיע לתובעת על מהלך שילוח הסחורה והגעתה לנמל, ובכך הפרה את סטנדרט ההתנהגות של המשלח הסביר. כתוצאה מכך לא שוחרר המטען עד לאחר חגי תשרי ונגרמו לתובעת נזקים כספיים.
עוד טוענת התובעת כי המכולות הועברו לאחסנה במחסן עורפי ("אוברסיז") ללא אישור, מה שגרר עלויות נוספות. בנוסף נטען כי הנחה אשר הוענקה לתובעת הוסתרה בידי הנתבעת, וזאת עד שדרשה התובעת במפורש את הענקת ההנחה.
התובעת מוסיפה וטוענת כי לאור מערכת היחסים העסקית והפרטית עם הנתבעת, הרי ניתן היה להבין מכללא כי הנתבעת תהיה אחראית לעמילות המכס במשלוח הנדון (ראה ס'4 לסיכומי התביעה). התובעת טוענת כי נאלצה לקחת הלוואה על מנת לשחרר את הסחורה ומציגה זאת כראש נזק נפרד, ביחד עם פגיעה במוניטין העסקי ועוגמת נפש.
מנגד, טוענת הנתבעת כי האחריות לנזקי התובעת מונחת על כתפיה בלבד. הנתבעת טוענת כי ההסכם המקורי היה לביצוע שירותי שילוח בלבד כמקובל בענף, וכי הסדרת השילוח בוצעה כראוי וכמצופה ועל כן לא היתה סטייה מסטנדרט התנהגות סביר. הנתבעת טוענת כי שירותי עמילות המכס הוזמנו רק לאחר הגעת הסחורה לנמל.
לחילופין, נטען כי גם אילו היתה חריגה באי מסירת ההודעה, הרי שזו כלל לא רלוונטית בנסיבות העניין, מאחר ובעת החתימה על הסכם השילוח נמסרו כלל הפרטים הרלוונטים, והתובע ידע או יכול היה לדעת כי מועד ההגעה הצפוי הוא במהלך חגי תשרי. בכל מקרה, הגיעה הסחורה לנמל ביום ו' ה-14.9.2012, שחל יומיים בלבד לפני ערב ראש השנה, וגם לו נמסרה הודעה לא יכלה התובעת לשחרר את הסחורה בזמן.
עוד טוענת הנתבעת כי לאחר שהוזמנו שירותי עמילות המכס נתברר כי לא הסדירה התובעת רישיון סחר הדרוש לשחרור אחת מהמכולות, ומאחר שזה בחר לשלחן תחת שטר מטען אחד התעכב השחרור לזמן נוסף. באשר להעברת המכולות ל"אוברסיז" נטען כי אין משמעות למקום האחסון מאחר והעלות היא זהה, וכי ניתנה הנחה נוספת של 14 יום בעלויות השיהוי, מעבר לשבעת הימים הקבועים בהסכם, וזאת לפנים משורת הדין. עוד נטען כי אין כל הוכחה שנלקחה הלוואה ע"י התובעת על מנת לשחרר את הטובין.
החלטה
עומדת בפני השאלה האם באי-מסירת הודעה בדבר הגעת הסחורה לנמל יש משום התרשלות, והאם, במידה ואכן התרשלה הנתבעת כאמור, הובילה התרשלות זו באופן ישיר לנזקים להם טוענת התובעת.
אין חולק על כך כי ביום 5.8.2012 הועברה לתובעת הצעת מחיר לשילוח ימי בלבד, על פיו פעלו הצדדים במהלך התקשרותם. טענת התובע כאילו לא היה צורך בהזמנת שירות עמילות המכס במפורש ובנפרד משירותי השילוח מאחר ומדובר בלקוח מוכר (ראה ס'4 לסיכומי התביעה) איננה מקובלת עלי, זאת בעיקר ובמהלך עסקיו הקודמים עם הנתבעת הזמין התובע מספר פעמים את אחד השירותים הנ"ל בנפרד.
עם כן, הנתבעת שימשה לענייננו כמשלחת בלבד וככזו חלות עליה כלל החובות המשתמעות ממערכת יחסים עסקית-חוזית זו. מקבל אני את הטענה כי אחת החובות הללו הינה יידוע ועדכון של הלקוח בדבר התקדמות הטיפול והשילוח של מטענו, ואף על הגעתו לנמל, כפי שהודה אף נציג הנתבעת (ראה פרוטוקול הדיון). טענת הנתבעת כי התובע "ישב בחיבוק ידיים" ולא טרח לשאול לא יכולה לעמוד – יבואנים שוכרים את שירותיהן של חברות שילוח על מנת לחסוך מעצמם את ההתעסקות בנושא ולהעביר את הטיפול בשלמותו לגוף מומחה. הלקוח לא צריך "לרדוף" אחר החברה על מנת לקבל את השירות תמורתו שילם. כל זאת ייאמר במשנה תוקף לאור העובדה כי פרטי חברת הספנות, שהיו מאפשרים לתובעת התעדכנות עצמאית, לא מולאו והוצגו כראוי והיה עליו להסיקם מן ההקשר.
לאור האמור לעיל, ולאור העובדה כי לא הצליחה הנתבעת, על אף טענותיה, לספק ראייה ודאית לשליחת הודעה בדבר הגעת הסחורה לנמל טרם פנייתו של התובע ביום 27.9.2012\ מוכן אני לקבל את הטענה כי מדובר בסטייה מסטנדרט התנהגות של משלח סביר וכי הנתבעת התרשלה בעניין זה.
עם זאת, בדיני הנזיקין הנהוגים בשיטתנו, אין די בהוכחת התרשלות או סטייה מסטנדרט התנהגות סביר של הנתבע, יש להוכיח קשר סיבתי כפול בין אותה התרשלות לבין נזק מוכח שנגרם לתובע (ראה ס'35 לפקודת הנזיקין וכן ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' אלי גורדון). בנקודה זו כשלה התביעה.
המבחן המקובל ביותר לבחינת קשר סיבתי עובדתי הינו מבחן "הסיבה שבלעדיה אין" – האם היה נמנע הנזק הנטען אלמלא ההתרשלות. התובע טוען כי הנזק נגרם כתוצאה מהתרשלותה של הנתבעת במשלוח ההודעה. אלמלא התרשלה הנתבעת והיתה מנפיקה הודעה כראוי ביום הגעת הסחורה לנמל, וההודעה היתה מגיעה לתובע עוד באותו היום, עדיין לא היה נמנע הנזק, אסביר:
התובע עצמו מאשר כי הליך שחרור הסחורה מהמכס אורך בין 10-7 ימים (ראה פרוטוקול הדיון), והיותו יבואן חשוד על ידי רשויות המכס מעלה את הסבירות להתארכות זמן זה אף יותר עקב בדיקות קפדניות יותר. מוסכם כי בעת כתיבת הסכם השילוח נאמר לתובע כי תאריך ההפלגה הינו 27.8.2012, שהיא צפויה לערוך כ-3 שבועות ולהסתיים ביום 17.9.2012. על כן, מקובלת עלי טענת ההגנה כי לו רצה התובע להימנע מ"סחבת" בעקבות חגי תשרי, היה עליו לתכנן את תהליך השילוח בצורה מתאימה.
לא זו אף זו, לא טרח התובע לקדם את ענייניו ולהנפיק את אישור הסחר הדרוש לשחרור חלקי החילוף מן המכס טרם הגעת הסחורה, וצירוף שתי המכולות תחת שטר מטען אחד הבטיח את עיכובן של השתיים גם יחד עד להנפקת האישור. יוער כי מרגע הבקשה לשמש כסוכני מכס פעלה הנתבעת בצורה מהירה ויעילה לשחרור סחורת התובע.
על כן, אין ספק כי גם לו הודיעה הנתבעת לתובע על הגעת הסחורה לנמל ביום ו' ה-14.9.2012 עדיין לא היה מספיק לשחרר את סחורתו טרם תקופת החגים שחלה ביום א' ה-16.9.2012, הן בעקבות זמני עבודת המכס והן עקב אי הנפקת אישור הסחר במועד. משכך, מקבל אני את טענת ההגנה כי לא קיים קשר סיבתי עובדתי במקרה זה, וגם אם היה הרי שהיה מתנתק עקב רשלנותו ומחדליו של התובע. את כלל עלויות האחסנה והשיהוי שספג יכול התובע לייחס אך ורק לכשלונו בתכנון זמני הגעת המשלוחים ואין לו להלין אלא על עצמו.
באשר להעברת המכולות ל"אוברסיז" ללא אישור, מעבר לעובדה שהעברה זו התקיימה שלא עקב רשלנותה של הנתבעת, לא הצליח התובע להראות כי העברה זו גרמה לו לנזק כלשהו (עקב תעריפי האחסנה הזהים בנמל) ועל כן לא ברור מדוע נטענה טענה זו.
לא מצאתי בראיות שהציגו הצדדים ראייה לכך שהנתבעת הסתירה את דמי הזיכוי שנתקבלו מ"אוברסיז", והתובע זוכה בגין מלוא סכום ההנחה. לא זאת בלבד, אלא שהנתבעת העניקה לתובע הנחה בשווי 14 יום של דמי שיהוי מכולה, מעבר לשבעת הימים שנקבעו בהסכם, וזאת לפנים משורת הדין ומבלי שהיתה מחויבת לכך.
בהערת אגב אעיר כי הדרישה לקבלת פיצוי בעבור הלוואה שנלקחה לכאורה, וזאת מבלי לספק ולו בדל ראייה לגבות טענה זו איננו ראוי, ונראה כניסיון לקבלת כספים שלא כדין. פיצוי בדיני הנזיקין ניתן בעבור נזק מוכח בלבד, ולא עבור טענות בעלמא.
סעד:
לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות. התביעה כשלה בהוכחת קשר סיבתי בין התרשלותה של הנתבעת בהעברת הודעה על הגעת הסחורה לנמל לבין הנזק שנגרם לתובע. הנזק נבע כתוצאה מכשלונו של התובע לתכנן את זמני המשלוח כראוי, והוא מונח על כתפיו בלבד. אמנם, נכון הוא כי התנהלות החברה לא היתה אידיאלית, עם זאת, הטיפול בכך ראוי שיעשה במסגרת כוחות השוק ולא בין כתלי בתי המשפט.
התובע ישלם לנתבעת הוצאת משפט בסך 3,000₪. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
עדכוני מכס ורגולציה
