פסק דין
עובדות
1. התובעת עזרא סוהם (להלן: "סוהם") באמצעות בנה אורי רז (להלן: "רז") בקשה לייבא רכב בייבוא אישי. רז פנה לצד ג 3 יהודה ספיר (להלן: "ספיר"), אשר עסק בייבוא רכבים. ספיר אשר הכיר את הנתבעת 2 FUN RIDES INC (להלן: "החברה"), הפנה את רז לעיין באתר האינטרנט של החברה, ולאחר שרז עשה זאת הודיע לספיר שהוא מעוניין לרכוש רכב מסוג מרצדס ML. ביום 14.7.2010 רז העביר לחשבון החברה ו/או הנתבע 1 יהודה (אודי) קצב (להלן: "קצב") 50,000 דולר (נספחים א, ב לתצהיר רז), קצב מסר לחברה המשלחת - ALISON TRANSPORT INC
(להלן: "אליסון") את פרטי היבואן סוהם והרכב הנרכש שמספרו VIN 4JGBB8GB9AA14061 (להלן: "הרכב") יצא מארה"ב על שמה (נספחים ו-ח לתצהיר רז).
2. הרכב הגיע לישראל ביום 23.8.10. על תעודת השער (המהווה עותק מפקודת המסירה), נרשמה חברת השילוח הישראלית, צד ג 4, מנטפילד (1983) בע"מ (להלן: "מנטפילד") כמקבלת המטען וסוהם כנשגר (נספחים י-יא לתצהיר רז). בהתאם לכך ועל פי שטר המטען הפנימי שלה, מנטפילד שידרה ביום 26.8.10 את סוהם כמקבלת המטען (נספחים 1, 2, 3 לתצהיר גדי וקנין). ביום 11.11.10, בניגוד לשידור הקודם, מנטפילד שידרה פקודת מסירה (המגדירה מי רשאי לפעול מבחינה מחשובית מול המכס בהתאם לאותה עיסקה) שבה ציינה את צד ג 5, טראק ליין בע"מ (להלן: "טראק ליין") כמקבלת המטען (נספח 4 לתצהיר גדי וקנין).
3. טראק ליין, חברת שילוח ישראלית, שידרה מצהר (מערכת נתונים המועברת למכס) לפיו צבי בלטר (להלן: "בלטר") הוא מקבל המטען (נספח 5 לתצהיר גדי וקנין מטעם המכס). בלטר הציג למכס ביום 14.11.10 רשימון, חשבונית ספק, שטר מטען, רשיון רכב ואישור תקינה, והרכב שוחרר לחזקתו (נספחים 1-7 לתצהיר אמנון מזעקי מטעם המכס).
4. סוהם הגישה תביעה כנגד עמיל המכס שלה שחר ריכטר (להלן: "ריכטר") בגין הכספים שריכטר נטל לכיסו עבור שחרור הרכב. בהיעדר הגנה ניתן נגד ריכטר וחב' נייפון לוגיסטיקה מתקדמת בע"מ (חברה שבבעלותו) פסק דין לפיו על ריכטר וחברת נייפון לוגיסטיקה בע"מ לשלם ביחד ולחוד לסוהם סך של 135,864 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ובתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. סוהם באמצעות רז, גם משכה את תצהירו של ריכטר בהליך שלפניי מאחר ולא התייצב למועד ההוכחות.
טענות הצדדים
5. על פי האמור בתביעה, סוהם שילמה לחברה ולקצב סך של 50,000 דולר עבור רכב שלא נמסר לידה ועל כן היא זכאית להחזר התשלום בתוספת נזקים נוספים שנגרמו
לה. המכס נושא אף הוא באחריות למחדל שאירע ועל כן בנוסף ומבלי לגרוע מאחריות החברה וקצב, עליו לפצות את סוהם על נזקיה.
6. החברה וקצב טענו שהתביעה משוללת כל יסוד, והוגשה בחוסר תום לב משווע, שכן החברה ו/או קצב מעולם לא התקשרו עם סוהם ו/או רז ועל כן הם אינם חייבים בהשבת הכספים. קצב איננו הבעלים בחברה ועל כן אין לחייבו באופן אישי. לגופו של עניין נטען שספיר נותר חייב לחברה כסף היות והזמין שני רכבים מסוג מרצדס, ושילם רק עבור רכב אחד (שמספרו 4JGBB8GB6AA601526). קצב פנה פעם אחר פעם לספיר שישלם עבור הרכב, אך פניו הושבו ריקם ועל כן החברה באמצעות קצב מכרה את הרכב לבלטר. בכל מקרה, יש לייחס לסוהם ו/או רז רשלנות תורמת רבתי כאשר לא שחררו את הרכב במשך שלושה חודשים מיום הגעתו לארץ. החברה וקצב גם הגישו הודעת צד ג נגד ספיר ובהיעדר כתב הגנה מטעמו, ניתן נגדו פסק דין ביום 2.2.12.
7. בכתב ההגנה שהמכס הגיש נטען שאפילו וייקבע שהמכס התרשל באופן כלשהו, הרי שבהיעדר קשר סיבתי בין האירועים נשוא התביעה והנזק, דין התביעה כלפיו להידחות. המכס פעל כדין כאשר שחרר את הרכב לבלטר לאחר שקיבל לידיו את מלוא המסמכים הנדרשים לצורך שחרורו. המכס אומנם מודה שבאישור התקינה של הרכב הופיע שמה של סוהם וזה נמחק על ידי מאן דהו, אך לשיטתו ממילא מדובר על אישור המעיד על תקינותו של הרכב ואין בו לכשעצמו, בהיעדר מסמכים אחרים, כדי להעיד על בעלותה של סוהם ברכב. על החברה וקצב, אשר הורו למנטפילד למכור את פקודת המסירה לטראק ליין ולאחר מכן לבלטר להשיב לסוהם את כספה. המכס שלח הודעת צד ג לחברה, לקצב ולספיר.
8. בנוסף להודעות צד ג הנ"ל, שלח המכס גם הודעות צד ג לחברות השילוח מנטפילד וטראק ליין. כלפי מנטפילד נטען שהיא שינתה את שם המקבל מסוהם לטראק ליין מבלי שהגישה בקשה לתיקון מצהר על פי סעיף 54 לפקודת המכס [נוסח חדש]
(להלן: "הפקודה"). טראק ליין, אשר קיבלה לידה פקודת מסירה ותעודת שער על שם סוהם שידרה למכס עיסקה שבה מקבל המטען הוא בלטר, מבלי שאף היא הגישה בקשה לתיקון מצהר. באופן התנהלותם הרשלני מנטפילד וטראק ליין תרמו לכך שהרכב שוחרר לבלטר.
9. בכתב ההגנה להודעת צד ג, חזרו החברה וקצב על טענותיהם. מנטפילד טענה שפעלה כדין ובהתאם להוראות שקיבלה מאליסון, ובכל מקרה אין יריבות בינה לבין המכס ואין קשר סיבתי בין מסירת הרכב לבלטר למחדלה, באם היה כזה. בכתב ההגנה להודעת צד ג שהגישה טראק ליין נטען להיעדר עילה, יריבות וקשר סיבתי וכי לא היתה עליה כל חובה להגיש בקשה לתיקון מצהר על פי הפקודה.
אחריות החברה וקצב
10. אקדים ואומר שסוהם לא הגישה תצהיר מטעמה והסתפקה בתצהירו של בנה רז. אומנם בעל דין מוחזק כעד מרכזי ועל כן לא עומדת לו "זכות השתיקה". על בית המשפט לתת משקל ראייתי לחובתו כאשר משקל זה עולה מטבע הדברים על משקל שמייחסים לאי העדתו של עד (י. קדמי על הראיות, הוצאת דיונון, תשס"ד-2003, עמ' 1649; ע"א 455/88 לבנה חדד נגד דהן חברה לבניין בע"מ ואח', מה(5), 655). יחד עם זאת, במקרה דנן רז הוא זה שטיפל עבור סוהם בכל הקשור לייבוא הרכב ועל כן ניתן להסתפק בתצהירו.
11. רז העיד על קניית הרכב עבור אימו סוהם. לעדותו הראשית צורפה העברה בנקאית על סך 50,000 דולר לחשבון החברה ו/או קצב (נספח א לתצהיר רז). קצב לא כפר בקבלת הסכום האמור. על פי עדותו הראשית ספיר נותר חייב כסף לחברה שכן הזמין שני רכבים מסוג מרצדס ושילם רק עבור רכב אחד. פניות חוזרות ונשנות לספיר לא נענו (נספח 6 לתצהיר קצב), ומשכך החברה החליטה למכור את הרכב לגורם אחר (סעיף 26 לתצהיר). על כך חזר בחקירתו הנגדית (פרוט' מיום 24.2.15, עמ' 39, ש 26-32)
12. אני דוחה את טענת החברה ו/או קצב שאיננה חייבת להשיב לסוהם ו/או רז מטעמה את כספה בהיעדר יריבות. טענת החברה מקוממת, שכן אין חולק שחשבונה זוכה בסך של 50,000 דולר ועל פי דרישת ספיר הודע לאליסון שסוהם היא הבעלים, כפי שעולה גם משטר המטען. אפילו ואקבל את עדותו של קצב שבשלב קבלת התמורה עבור הרכב לא נעשתה הצלבה בין הסכום שנכנס לחשבון החברה ושיוכו לסוהם, ברי שלאחר פניות חוזרות ונשנות לספיר קצב ידע, או לכל הפחות יכול היה לדעת, שהרכב נמכר לסוהם ולמרות זאת לא עשה כל מאמץ לאתר אותה או את רז מטעמה. כעדותו של קצב הוא החליט למכור את הרכב לאדם אחר (בלטר) על מנת לצמצם את חובו של ספיר כלפי החברה. מכאן שהחברה קיבלה פעמיים תמורה עבור הרכב "והתעשרה" בסך של 50,000 דולר על חשבון סוהם.
אחריותו האישית של קצב
13. קצב ניסה להפחית ממעמדו בחברה והציג עצמו כמורשה חתימה בלבד, דא עקא, שעיון בנספח א לתצהיר רז מעלה שהוא בעלים במשותף עם החברה בחשבונה ועל כן גם יכול היה, כעדותו במסגרת חקירתו הנגדית, להפקיד או למשוך כספים מחשבונה (פרוט מיום 24.2.15, ש 26-30). קצב גם הסכים שהוא זה שפעל בכל הנוגע למכירת הרכב מול ספיר ומול נציגת טראק ליין בארץ ואף הודה שהחליט למכור את הרכב פעם נוספת מבלי להשיב לסוהם את כספה. קצב היה אפוא "הרוח החיה" מאחורי החברה ועל כן אני מחייבת אותו ביחד ולחוד עם החברה.
14. נוכח האמור לעיל, אני מחייבת את החברה וקצב ביחד ולחוד לשלם לסוהם 80% מגובה הנזק (כמפורט בסעיף 32).
אחריות המכס
15. על פי עדותו של אמנון מזעקי (להלן: "מזעקי"), מעריך מחלקת ייבוא אישי במכס, אישור תקינה מועבר על ידי משרד התחבורה לפקס במכס. האישור הודפס ותוייק בקלסר אישור התקינה כאשר בתחילה צויין בו השם "עזרא סוהם" (נספח א לתצהיר), אך ככל הנראה גורם כלשהו הוציא מתוך הקלסר את האישור ומחק בטיפקס את שמה (נספח ב לתצהיר). על כך חזר מזעקי בחקירתו הנגדית (פרוט' מיום 24.2.15, עמ' 54-56) והוסיף גם שהמכס מסתמך על אישורי התקינה המתויקים בקלסר ללא בדיקה מיחשובית כלשהי (עמ' 56, ש 15-25).
16. המכס מסכים אפוא שאישור התקינה המקורי נלקח מקלסר הנמצא בחדר המנהלת ושמה של סוהם נמחק ממנו והוחזר לקלסר. לשיטתו, מי שהתרשל הוא עמיל המכס, אשר בניגוד לסעיף 20 לחוק סוכני המכס התשכ"ה-1964, לא פעל בנאמנות ובמהימנות כלפיו. המכס לא השכיל להפנות "אצבע מאשימה" כלפי עמיל מכס כלשהו, ובהיעדר פיקוח נאות המחדל התאפשר. אני מסכימה שלא היה באישור התקינה לבדו כדי להעיד על בעלותה של סוהם על הרכב (סעיף 29 לתצהירו), אך לו האישור המקורי, אשר אין חולק גם לגישת המכס שהינו מסמך נדרש ומהותי לצורך השחרור, היה מצורף לאוסף המסמכים של בלטר עם שמה של סוהם מתנוסס עליו, סביר שהיתה נדלקת נורה אדומה אצל פקיד המכס ויתכן שהתוצאה היתה נמנעת. במובן זה המכס התרשל ואין באמתחתו כל טענה בהקשר זה ביחס להודעות צד ג ששלח למנטפילד וטראק ליין.
17. נוכח האמור לעיל, אני מחייבת את המכס לשלם לסוהם 10% מגובה הנזק (כמפורט בסעיף 32).
18. אין חולק שהרכב הגיע לארץ על שמה של סוהם (נספחים י'-י"ב לתצהיר רז), אך שוחרר בסופו של דבר לבלטר. המכס כשל בתהליך השחרור ובעניין זה הפר את חובת הזהירות החלה עליו כלפי סוהם. אני מעריכה את רשלנותו של המכס בעניין זה בשיעור 10% מגובה הנזק (כמפורט בסעיף 32).
19. אקדים ואומר שאני דוחה את טענת מנטפילד שהמכס כשל בתהליך השחרור, היות והמערכת המחשובית שהיתה קיימת באותו זמן היתה אמורה לחסום את שידור פקודת המסירה שנתנה מנטפילד לטראק ליין כאשר שודר נתון השונה מהנתון המקורי (שם הנשגר). מנטפילד נסמכת בעניין זה על חוות דעתו של ברי פינטוב (להלן: "פינטוב"), אשר לא מצאתי ליתן לה משקל. במהלך חקירתו הנגדית פינטוב הודה שהוא איננו איש מחשבים, לא מכיר את הכניסה של שדות המחשב של המכס ולא פירט איך לשיטתו מחשבי המכס היו אמורים לחסום את שידור הפקודה שמנטפילד נתנה לטראק ליין, כאשר שוגר נתון שונה מהנתון המקורי. פינטוב גם הסכים שטראק ליין שידרה עסקה חדשה עם מספר חדש (פרוט' מיום 25.2.15, עמ' 38, ש 4-10). נוכח האמור לעיל, יש לדון בהודעות צד ג שהמכס הגיש כלפי מנטפילד וטראק ליין.
אחריות מנטפילד
20. על פי עדותו של גדי וקנין, מנהל תחום בכיר שירותי סחר חוץ וממונה מצהרים במכס (להלן: "וקנין"), כאשר גורמים משגרים עסקאות ניתן להם מספר. מספר העסקה מכיל בתוכו את קוד הזיהוי של הגורם המדווח על העסקה. על פי נספח יא לתצהיר רז נרשמה סוהם כנשגרת (כבעלים של הטובין המצויין במסמך) ומספר העסקה 025297A29, כאשר 025 הוא הקוד של סוכן האונייה (דיזנגוף, חברת בת של צים) 297 הוא הקוד של המשלח מנטפילד ו- A29 הוא הקוד הסודי של המטען. בכל שלב של שידור העסקה יש לשדר את מספר העסקה. סוכן האונייה שידר למכס עסקה ועל פי נתוני שטר המטען מנטפילד צויינה כמקבלת המטען (נספחים 1,2 לתצהירו). למנטפילד היה שטר מטען פנימי שבו סוהם צויינה כמקבלת ובהתאם לכך שידרה עסקה שלה (נספח 3 לתצהירו). על אף האמור לעיל, ביום 11.11.10 מנטפילד שידרה פקודת מסירה שבה ציינה את טראק ליין כמקבלת (נספח 4 לתצהירו). כלומר, מנטפילד שידרה בתחילה עסקה אחת לפיה מקבלת המטען היא סוהם ואחר כך שידרה את טראק ליין כמקבלת המטען במקום סוהם. מנטפילד ביצעה שינוי במצהר ופעלה בניגוד לסעיף 54 לפקודה הקובע שיש להגיש בקשה לתיקון מצהר. על עדותו חזר גם בחקירתו הנגדית (פרוט' מיום 24.2.15, עמ' 45-54).
21. עדותו של וקנין נתמכת גם בחוות דעתו של אהרון הרצוג (להלן: "הרצוג"), העוסק בעמילות מכס. גם הרצוג קבע שעל מנטפילד היה להגיש בקשה לתיקון מצהר עם שינוי שם המקבל כאשר שינתה את טראק ליין כמקבל במקום סוהם.
22. העדויות מטעם מנטפילד לא רק שלא סתרו את עדויות המכס, אלא חיזקו אותן. מטעם מנטפילד העידו רחל מונצה, מנהלת קו ייבוא ארצות הברית (להלן: "מונצה") ורחל דהאן (להלן: "דהאן"), עובדת מחלקת שילוח בסניף אשדוד. מונצה העידה כי סמוך להגעת הרכב לארץ התקבל אצל מנטפילד שטר מטען בלתי סחיר (מס 0440186) בו צויין שם היבואן סוהם (נספח א לתצהיר). על יסוד פרטים אלה מנטפילד שידרה מצהר למכס בו ציינה בין יתר הפרטים את שם הנשגר סוהם. במועד כלשהו התקבלה במנטפילד פנייה מטעם רבקה שחר (להלן: "שחר"), שמסרה שהגיע לידיה שטר מטען (מס 0440186) בו נרשמה טראק ליין כנשגרת. בעקבות פנייה זו ולאחר בירור ואישורו של קצב ואליסון שוחרר הרכב לטראק ליין (נספח ב לתצהיר), דהאן חיזקה את עדות מונצה כאשר אף היא העידה שביום 11.11.10 הגיע למנטפילד נציג טראק ליין אשר הציג שטר מטען בו טראק ליין מצויינת כנשגרת (נספחים ד, ה לתצהיר). בחקירתה הנגדית מונצה עמדה על כך שטראק ליין היא זו שהיתה צריכה להגיש בקשה לתיקון מצהר. דהאן אישרה במהלך חקירתה הנגדית שכשמשנים את שם המקבל צריך להגיש בקשה לתיקון מצהר ולצרף את כל המסמכים (פרוט' מיום 25.2.15, עמ' 47, ש 9-11), אך בכל הנוגע למנטפילד מספר העסקה לא השתנה (297) ובעצם מדובר בעסקת "אב ובן".
23. מנטפילד צירפה לסיכומיה לראשונה מסמך הנקרא "תהליך קליטת תת מצהר על ידי משלח". מסמך זה הוצג לראשונה בסיכומים, מבלי שהוצג כראייה וניתנה הזדמנות לצדדים לחקור אודותיו. צירוף מסמך לסיכומים בכתב ללא הסכמת הצדדים איננה דרך כשרה להגשת ראיות ולא ניתן לצפות שבית המשפט יתייחס למסמך זה. (ע"א 675/82 מרגלית סלמן-אסדי נגד צמח כהן, לח(4), 449; ע"א 496/89 אל-קאלאב נגד אוניברסיטת בן גוריון בנגב, מה(4), 343). אני גם דוחה את טענת מנטפילד לפיה תוכנו של סעיף 54 לפקודה איננו מלמד על הצורך להגיש בקשה לתיקון מצהר. אמנם לשונו של הסעיף איננה מורה זאת באופן ברור, אך עיון ברישא ובסיפא של הסעיף מוביל למסקנה שיש להגיש בקשה כאמור, שאם לא כן לשם מה יש לקבל אישור של גובה המכס? ברור שרק לאחר אישור יש להגיש מצהר מתוקן. יתרה מכך; מנטפילד הגישה במקרים אחרים בקשה לתיקון מצהר (כעולה מנספח א' לתצהירו המשלים של וקנין עליו לא נחקר בחקירה שכנגד) והעדים מטעמה אישרו שמכירים נוהל זה. מכלול העדויות אומנם מוביל למסקנה שניתן להחליף שם נשגר (עדות קצב, פרוט' מיום 25.2.15 עמ' 34, ש 24, עמ' 35 ש 1-2, עדות פינטוב, עמ' 36, ש 24) אך יש לעשות זאת כדבעי. על כן, אני קובעת שמנטפילד התרשלה כאשר שינתה את שם הנשגר ללא הגשת בקשה מתאימה.
24. עם זאת, אני מקבלת את עמדת מנטפילד, ששידור הפקודה על שם טראק ליין לא היווה שינוי מהותי. מדובר בהעברה פנימית של שני גורמים רשומים ומפוקחים על ידי המכס ועל כן יש להניח שלו היתה מוגשת בקשה לתיקון מצהר, המכס היה מאשר אותה ללא כל פעולה או חקירה. רשלנותה של מנטפילד פחותה מרשלנות טראק ליין ואני מעמידה אותה על 40% (מתוך 10% שעל המכס לשלם לסוהם).
אחריות טראק ליין
25. וקנין העיד שעל פי החותמת של טראק ליין הנמצאת על שטר המטען על שם סוהם ברי שטראק ליין קיבלה שטר מטען על שם סוהם, אבל גם אם קיבלה רק תעודת שער על שמה, הרי שקיומה מצביע על כך שהיה שטר מטען על שמה (נספח א לתצהירו). למרות שלטראק ליין היה שטר מטען על שם סוהם ותעודת שער על שמה, טראק ליין שידרה במצהר את שמו של בלטר כמקבל המטען (נספח 5 לתצהירו), מבלי שהגישה בקשה לתיקון מצהר על פי הפקודה. מספר העסקה של טראק ליין שמציין את בלטר כמקבל (נספח 5) הוא 025979A03 לעומת זאת מספר העסקה שבו מקבל המטען הוא סוהם שונה לחלוטין 025297A29. בחקירתו הנגדית וקנין חזר והדגיש שאם לא משדרים את התיקון לא ניתן ליידע את המכס ובעניינינו מדובר בשתי עסקאות ששודרו במקביל. על כך גם חזר בחקירתו הנגדית (פרוט' מיום 24.2.15 עמ' 44).
26. עדותו של וקנין נתמכת גם בעדות מונצה אשר עמדה על כך שעל טראק ליין היה להגיש בקשה לתיקון מצהר כאשר אחזו בשטר מטען על שם סוהם וידעו ששטר המטען החדש הוא על שם בלטר.
27. מטעם טראק ליין העידה שחר. עדותה לא רק שלא סתרה את העדויות מטעם המכס ומנטפילד אלא שהשתלבה בהם. בחקירתה הנגדית שחר הודתה שקיבלה תעודת שער על שם סוהם ומכאן שידעה שהיא מקבלת המטען, בעוד ששידרה עסקה שהמקבל הוא בלטר. לשיטתה, היא הבחינה בקושי ועל כן פנתה לקבל את אישורו של קצב. קצב אישר לה שהרכב נמכר לבלטר ובכך הסתפקה. יחד עם זאת, שחר משום מה עמדה על כך שמדובר "בעסקת אב ובן" וכל שינוי עסקה מהווה עסקה חדשה ועל כן על המכס היה לראות את שתי העסקאות.
28. באופן ברור, כעולה מעדות וקנין והמסמכים שצירף, שחר שידרה עסקה חדשה ועל כן ברי שהמכס לא יכול היה לחסום אותה. שחר כעדותה הבחינה בקושי, אך הסתפקה באישורו של קצב מבלי שעשתה דבר על מנת להגן על המכס וסוהם. לא מדובר "בעסקת אב ובן" אלא בעסקה חדשה לגמרי. העובדה שמנטפילד לא הגישה בקשה לתיקון מצהר, איננה משליכה ובוודאי אין בה כדי לפטור את טראק ליין מהגשת בקשה כזו. ודוק: מנטפילד לא שינתה את מספר העסקה, בעוד שטראק ליין שידרה עסקה עם נתונים שונים לגמרי. רשלנותה של טראק ליין גבוהה מרשלנות מנטפילד. רשלנותה של טראק ליין תרמה לכך שהרכב נמכר בסופו של דבר לבלטר ואני מעמידה אותה על שיעור 60% (מתוך 10% שעל המכס לשלם לסוהם).
רשלנות תורמת של רז
29. התנהלותו של רז בשם אימו סוהם מעוררת תמיהה. אין מחלוקת שבמשך חודשיים וחצי מאז הגעתו של הרכב לארץ (הרכב הגיע לארץ ביום 23.8.10 ונמכר לבלטר ביום 14.11.10) רז לא פעל באופן כלשהו לשחרורו. רז גם לא פנה לחברה ו/או לקצב ו/או למכס כדי לברר מה עלה בגורלו של הרכב. רז, אשר העביר סכום לא מבוטל לחשבון החברה, לא טרח לקבל חשבונית ממנה. השתהותו של רז תרמה למכירת הרכב לבלטר וסביר שלו היה פונה לחברה ו/או למכס במהלך תקופה זו, מכירת הרכב לבלטר היתה נמנעת. ויודגש: לרז לא היו המסמכים הדרושים לשחרור הרכב (חשבון ספק, רשימון) מסמכים אלה היו רק לבלטר.
30. לפיכך אני מעמידה את רשלנותו התורמת של רז בשיעור 10% מגובה הנזק (כמופרט בסעיף 32).
סוף דבר
31 אני דוחה את תביעת סוהם בכל הנוגע לאובדן ימי עבודה והשכרת רכב. לא הוגשו תלושי שכר, לא הוכח אובדן ימי עבודה ולא הוגשו קבלות על השכרת רכב. בכל מקרה, כאמור, סוהם קיבלה פסק דין נגד ריכטר על סך 135,000 ₪ הכולל פיצוי בגין הוצאות וימי עבודה ועל כן אין מקום לפסוק לה הוצאות אלה.
32. סוהם באמצעות רז שילמו עבור הרכב 50,000 דולר, אשר ערכם בשקלים ליום הגשת התביעה (22.12.10) עמד על 180,000 ₪ (לפי שער יציג 3.6) כאמור בסעיף 30 מגובה הנזק יש לנכות 10% רשלנות תורמת של רז. על כן, יש להעמיד את גובה הנזק על סך 162,000₪ (להלן: "גובה הנזק").
33. אני מחייבת את החברה וקצב ביחד ולחוד לשלם לסוהם 80% מגובה הנזק –
129,600 ₪ . אני מחייבת את המכס לשלם לסוהם 20% מגובה הנזק – 32,400₪: 10% מגובה הנזק -16,200 ₪ בגין הרשלנות המפורטת בסעיף 16 לפסק הדין. ו – 10% מגובה הנזק – 16,200 ₪ בגין התוצאה של מכירת הרכב לבלטר.
34. אני מקבלת את הודעת צד ג' שהגיש המכס כלפי מנטפילד ומחייבת את מנטפילד לשלם למכס 6,480 ₪ (המהווה 40% מסך 16,200 ₪). אני מקבלת את הודעת צד ג' שהגיש המכס כלפי טראק ליין ומחייבת אותו לשלם למכס 9,720 ₪ (המהווים 60% מסך 16,200 ₪).
35. על כל אחד מהסכומים הנ"ל יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, חלק יחסי של הוצאות משפט (בתביעה ובהודעת צד ג') ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% על כל אחד מהסכומים הרשומים לעיל.
5129371ניתן היום, י"ט טבת תשע"ו, 31 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.
54678313
עדכוני מכס ורגולציה
