פסק דין
המבוא:
בפנינו תובענה כספית בגין חוסר במשלוחים של שלושה מטעני עצים אשר אוחסנו בנמל לאחסנה ממושכת.
עילת התביעה מבוססת על היותה של הנתבעת שומרת בשכר, ובחבות שהיא חבה כלפי המאחסנת, אשר הפקידה המטען במחסניה, תמורת תשלום.
העובדות:
התובעת חברת א. אורלן עוסקת בייצור משטחי עץ, את חומר הגלם לייצור היא מייבאת מחו"ל באמצעות הובלה ימית, במקרה זה היבוא הינו מפורטוגל.
בשלושת המשלוחים שבפנינו ביקשה התובעת לאחסן המטענים, לאחסנה ממושכת במחסני הנתבעת.
משלוח ראשון:
כאן יובא מטען מהספקCOMBINE TRADING בכמות של 178 חבילות עצים במשקל 117,771 ק"ג ובנפח 168.244 מ"ק (לפי חשבון ספק מספר - 991010). מטען זה הובל על האוניה SHIRVAN לפי שטר מטען מספר 6 מתאריך 21.4.99.ב
עוד בטרם הגיע המטען ארצה, בתאריך 29.4.99 פנתה התובעת לנתבעת באמצעות עמיל המכס שלה, "חברה ימית חיפה בע"מ"(להלן חברה ימית) בבקשה לאחסן את המטען לאחסנה ממושכת, במחסני הנתבעת.
המטען הגיע ארצה בתאריך 6.5.99 (לפי מצהר 6038, מס' סידורי 6) ושוחרר מהמכס בתאריך 15.6.99 (לפי רשימון יבוא 0910568187).ו
התובעת הוציאה 158 חבילות ממטען העצים הזה ממחסני הנתבעת בתאריכים 27-28 ליוני 99 , ו-20 החבילות הנותרות לא נמצאו במחסני הנתבעת.נ
בתאריך 28.6.99 מילאה "חברה ימית" תעודת חוסר בגין המטען החסר.ב
משלוח שני:
כאן יובא מטען מהספקGALWOOD MADEIRAS : 322 חבילות עצים במשקל 208,130 ק"ג ובנפח 297.327 מ"ק (לפי חשבון ספק מספר 991022). המטען הובל על האוניהSAGBAS לפי שטר מטען מספר 10 מתאריך 22.12.99.ו
בתאריך 30.12.99 פנתה התובעת לנתבעת באמצעות "חברה ימית" בבקשה לאחסן את המטען לאחסנה ממושכת במחסני הנתבעת.נ
המטען הגיע ארצה בתאריך 2.1.00 (לפי מצהר 9196, מס' סידורי 10) ושוחרר מהמכס בתאריך 27.2.00 (לפי רשימון יבוא 0010199040).ב
התובעת הוציאה בין התאריכים 27.2.00 ל-7.3.00 - 293 חבילות ממטען העצים הנ"ל ממחסני הנתבעת, ו-29 החבילות הנותרות לא נמצאו במחסני הנתבעת.ו
בתאריך 16.3.00 הגישה התובעת תלונה במשטרה בגין גניבת המטען שהיה בחסר.נ
בתאריך 1.7.01 מילאה "חברה ימית" תעודת חוסר בגין המטען החסר.
משלוח שלישי:
כאן יובא מטען מהספקGALWOOD MADEIRAS : 183 חבילות עצים, במשקל 117,109 ק"ג ובנפח 167.298 מ"ק (לפי חשבון ספק מספר 1014). המטען הובל על האוניה SEATIDE לפי שטר מטען מספר 4 מתאריך 24.6.00 המטען הגיע ארצה ב-7.7.00 (לפי מצהר 6424 מס' סידוריים 33-39).
המטען אוחסן במחסני הנתבעת לתקופה של חודשיים, ואחסנתו הוארכה בחודשיים נוספים.ב
המטען שוחרר מהמכס בתאריך 31.10.00 (לפי רשימון יבוא 0011185253).ו
התובעת הוציאה ממטען זה 172 חבילות עצים בלבד ממחסני הנתבעת בתאריך 2.11.00.נ
11 חבילות לא נמצאו במחסני הנתבעת.ב
בתאריך ה-6.11.00 מילאה "חברה ימית" תעודת חוסר בגין המטען החסר.
טענות הצדדים:
התובעת - טענה כי על הנתבעת מוטלת חובה כלפיה, הן מכוח חוק השומרים, הן מכוח חוק החוזים והן מכוח פקודת הנזיקין, וכי בשל הפרת חובותיה אלה נגרם לה נזק, ועל הנתבעת לפצות אותה בשל כך.ו
עוד טענה התובעת כי הנתבעת היא גוף מונופוליסטי ולתובעת לא היתה כל ברירה אלא להשתמש בשירותיה של הנתבעת.נ
הנתבעת - טענה כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה: לא כמה חבילות עצים נשלחו ולא כמה נפרקו, לא כמה חבילות אוחסנו, ולא הוכיחה את גובה הנזקים.ב
הנתבעת טענה כי נטל ההוכחה למסירת המטען לנמל, ולכך שהחוסר נגרם בנמל מוטל על התובעת וכי התובעת לא הרימה את הנטל שכל המטען אשר הובל בהובלה הימית, נמסר לנמל לאחסנה ממושכת וכי שילמה "דמי שמירה".ו
לדברי הנתבעת לא ניתן ללמוד מאישור האחסנה, מתעודות השער ומשטר המטען, על כמות העצים שאוחסנו, וכן שלא הוגש דו"ח שמאי בגין החוסר.נ
עוד טענה הנתבעת כי בגין המטען הראשון קיבלה התובעת פיצויים בגין נזקה ע"י חברת הביטוח אליהו (כשמה: אליהו חברה לביטוח בע"מ) ולכן אינה זכאית לתבוע פעמיים בשל אותו נזק.ב
לדברי הנתבעת על פי תקנה 241 (ד) לתקנות הנמלים התשל"א - 1971, היה על התובעת לבטח את המטען המאוחסן מפני כל נזק שעלול להיגרם.ו
הנתבעת שלחה הודעות לצדדים שלישיים:
1. לתובעת, "א. אורלן (1983) בע"מ", אשר הגישה בקשות לאחסנה ממושכת של המטענים הנדונים, ואשר לטענת הנתבעת, בכך קיבלה על עצמה את האחריות לכל נזק או חוסר למטענים הללו, ובגין התחייבות זו קיבלה טובות הנאה בתשלום אגרות אחסנה נמוכות.
2. ל"המגן חברה לביטוח בע"מ", בגין היותה חברת הביטוח אשר הנפיקה פוליסות ביטוח עבור התובעת בתקופות הרלוונטיות, ושלטענת הנתבעת היו אמורות להוות כיסוי לכל נזק.
הדיון המשפטי:
כאמור, החוקים הרלוונטיים לענייננו הינו חוק השומרים (וזאת בנוסף לפק' הנזיקין, חוק החוזים, פק' הנמלים ועוד).
רשות הנמלים - הנתבעת, הינה שומרת שכר, וזאת לאור העובדה כי היא גובה שכר על אחסנת טובין במחסניה.
ראה לעניין זה ע"א 449/80 וע"א 472/80, אשרף אבאליה נ' ריבל מחסני ערובה כללית בע"מ פ"ד לט(3) 541.
סעיף 2 (ב) לחוק השומרים תשכ"ז-1967:
"שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו".
מכאן, שקמה חבות לנתבעת לשמור על הטובין אשר היא מופקדת עליהם בעת שהם מאוחסנים במחסניה, כאשר בגין אחסנה זו היא גובה שכר.
חבות הנמל כלפי התובעת קמה גם מחוק החוזים, מאחר והתקיימה התקשרות בין הצדדים וזאת בעקבות אחסנת מטען התובעת אצל הנתבעת ומכוח פק' הנזיקין לחובת הזהירות שחבה הנתבעת למטען התובעת.
באשר לטענת הנתבעת לפטור מאחריות, מאחר והיה על התובעת לבטח מטענה בכל תקופת האחסנה וזאת עפ"י תקנה 241(ד) לתקנות הנמלים התשל"א-1971. אין בכך כדי לפטור את הנמל מאחריותו, גם אם מדובר בהוראת חוק ספציפי (פקודת הנמלים) מול חוק כללי (חוק השומרים, פקודת הנזיקין וחוק החוזים).
תק' 241(ד):
"בנוסף לתשלום האגרה ימציא בעל המטען למנהל הנמל בראשית כל תקופת החסנה, אישור ביטוח על מלוא ערך המטען המאוחסן בהחסנה ממושכת, על שמו ועל שם רשות הנמלים והרכבות, על כל נזק בגין המטען, הן לצד ג' והן למטען עצמו".
עיינתי בפסיקה ומצאתי לנכון להעלות ולצטט את דבריו של כב' השופט ח' אריאל בפסק דין ע"א 545/96, SHERIDON EXIM LTD נ' רשות הנמלים והרכבות, פ"ד נג(2) 289, עמ' 318-317:
"מובן כי כאשר הוראת חוק בעניין מסוים מעגנת באופן ברור ומפורש חסינות לגוף שלטוני, אין לבית המשפט אלא לקבל את דברו של המחוקק. יחד עם זאת בענייננו אני מסכים עם דעתה של כב' השופטת שטרסברג-כהן בת"א 850/85 הנ"ל כי פקודת הנמלים אמנם מסדירה את תפקודה של רשות הנמלים ומבחינה זו מהווה פקודת הנמלים חוק מיוחד, ברם, מבחינת נושא החבות בנזיקין חוק אחריות המדינה הוא החוק הייחודי. כלומר פקודת הנמלים ייחודית לעניין הגוף השלטוני אליו היא מתייחסת, אולם חוק אחריות המדינה ופקודת הנזיקין הם חוקים המיוחדים לעניין התייחסותם לנושאים נזקיים".
רשות הנמלים עפ"י פקודת הנמלים כמוה כמדינה ולכן חל עליה חוק הנזיקין (אחריות המדינה) תשי"ב-1952 ודינה עפ"י סע' 2 לחוק זה: "אחריות המדינה - דין המדינה, לעניין אחריות בנזיקים, כדין כל גוף מאוגד".
באשר לטענת התובעת, כי הנתבעת היא גוף מונופוליסטי, אשר רק הוא נותן שירותי אחסנה למטענים ולכן לא יכלה לקבל שירות אחסנה זה מגורם אחר אלא רק מהנתבעת.
בכל הקשור להכנסת המטען לארץ בדרך הים לנתבעת אכן יש מונופול. אולם, בנושא האחסנה הטענה הינה חסרת בסיס מאחר והתובעת יכולה היתה לאחסן את המטען, לאחר הגעתו ארצה בכל מחסן שתחפוץ בו, ואין שום מגבלה או הגבלה לכך, אפילו מדובר במטען אשר טרם שולמו בגינו המיסים. מחסני ערובה (בונדדים) אינם מצויים בלעדית אצל הנתבעת, וניתן לאחסן המטענים בחלופות שקיימות לכך בשוק, וקיימות חלופות רבות.
לגבי משלוח א':
עפ"י המסתמן מהמסמכים שהוצגו בפני בית המשפט, כל המטען הגיע בשלמותו לארץ, אולם 14 משטחים מהמטען הכולל של התובעת (לאו דווקא המטען הספציפי הרלוונטי) התפרקו, כל זאת עפ"י הדו"ח (CARGO REPORT) אשר חובר על ידי המונים - מחברת דניאל מונים ורושמים בע"מ. המסמכים מצביעים על כך שהמטען אשר "נמשך" על ידי התובעת היה חסר 20 אריזות, אלא שחברת הביטוח "אליהו" פיצתה את התובעת בגין חוסר זה, וזאת תוך ציון שהפיצוי משולם לפנים משורת הדין, מאחר ולדעתם הפוליסה איננה מכסה מקרה של אחסנה ממושכת.
עוד ציינה חברת הביטוח כי באם תצלח תביעתה של התובעת כנגד הנתבעת הרי שלחברת הביטוח יוחזר סכום הפיצוי ששילמה לתובעת.
מאחר והתובעת קיבלה את הפיצוי בגין נזק זה ואינה יכולה לדרוש פיצוי כפול בגינו ולחברת הביטוח אין זכות עמידה כנגד הנתבעת בתביעה זו מאחר ואינה בעלת מעמד של תובעת בתיק זה, לכן לא נותר לי אלא לקבוע שהתובעת פוצתה בגין נזקיה במשלוח זה ואינה זכאית לפיצוי נוסף.
לגבי משלוחים ב' ו-ג':
עפ"י דו"ח פריקת המטענים בנמל של המטענים הללו, ואשר צורפו לתצהיר של שמשון דגן שהומצא לתיק ביהמ"ש ביום 25.2.03. המטענים הללו נפרקו בנמל, כאשר הם נמצאו בחוסר, ולמעשה מקרים אלה הינם בניגוד למקרה הראשון בו החוסר נולד לאחר הגעת המטען ארצה, ובזמן היותו של המטען תחת פיקוחה ואחריותה של הנתבעת.
במטענים ב' ו-ג' החוסר ביחס למוצהר בשטר המטען נמצא בטרם פריקת המטען בנמל. לכן, לשיטתי כאן היה צריך לבוא לידי ביטוי הכיסוי הביטוחי, מאחר וחוסר זה נמצא במסגרת הביטוח הימי, שבו ביטחה התובעת את מטענה וכאן אם רצתה חברת הביטוח יכלה לחזור בתביעת שיבוב אל חברת הספנות; אם היה מתברר כי החוסר נוצר בעת שהמטען היה באחריותה, כמובן שכל זאת לאחר שחברת הביטוח שילמה ופיצתה את המבוטח.
זאת ועוד, הנמל התנהג כאילו "קלט" את המטען שהגיע בשלמותו, חייב את התובעת בחיובי אחסנה מלאים, ולא חלקיים כנדרש ובכך גרם לתובעת להבין כי המטען אכן הגיע לנמל בשלמותו ולא בחוסר. יתרה מכך, באי הצגת הדברים לתובעת כי המטען נמצא בחוסר בעת פריקתו גרמה הנתבעת נזק ראייתי - דיוני לתובעת, שכן יתכן ש"החוסר" למטען נגרם בעת שהוא היה באחריות חברת הספנות או באחריות כל גורם אחר.
לתובעת נודע רק בשעת 2003 מתצהירו של שמשון דגן בדבר קיום אותו חוסר במטען כבר בעת הגעתו לארץ.
דו"ח פריקה הינו מסמך פנימי של הנמל, ואם הנמל מציין בו כי המטען נמצא בכמויות המקוריות שלו למרות שהוא פורק "בחוסר" וכי הגיע לאחסנה בכמויות המקוריות, הרי שהוא מטעה את הלקוח וגם מונע ממנו לעמוד על זכויותיו ולהגיש תביעה כנגד חברת הספנות, לפני שתמה תקופת ההתיישנות (אשר במקרים אלה עומדת על תקופה של שנה).
כעולה מכך, למעשה הנמל אינו הגורם לחוסר במטענים ב' ו-ג', אך הנמל ידע על חוסר זה כבר בסיום פריקת האוניה בנמל בתאריכים: 4.1.00 ו- 11.7.00, למרות ידיעה זו של הנמל הוא לא יידע את הנתבעת בעובדת קיום החוסר, הוא קלט את המטענים כאילו הם נמצאים במלואם וגם חייב את הלקוח בגין אותו מטען חסר שלא אוחסן אצלו.
ויתרה מכך, כפי שציינתי הוא יצר בכך נזק ראייתי - דיוני בלתי הפיך לנתבעת שלא יכולה כיום לתבוע את זכויותיה מחברת הביטוח או מחברת הספנות, או מכל גורם אחר שכן הם נהנים מחסינות בשל ההתיישנות.
דו"ח הפריקה הינו מסמך פנימי של הנמל ואין ללקוח כל אפשרות להיות מודע לחוסר בהגעת המטען, אלא אם יעדכן אותו על כך הנמל, ולכן על הנמל לעשות זאת בזמן סביר.
זאת ועוד, לשיטתי, הנמל כיום אינו יכול ליהנות "מפירות" אותם דו"חות פריקה. בתאריך 29.10.02 ניתן צו לגילוי מסמכים של הנתבעת לצדדים האחרים תוך 30 יום (עפ"י תק' 112 לתקנות סדר הדין האזרחי).
משלא נחשפו מסמכי דו"ח הפריקה על ידי הנתבעת בהתאם לצו, הרי שאין היא יכולה כיום לבסס את הגנתה על מסמכים שלא נתגלו בהתאם לצו גילוי המסמכים וזאת עפ"י תקנה 114א' לתקנות סד"א.
תק' 114א':
"תנאים לקבלת ראיה - בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו לפי תק' 112 או שאינו נענה לדרישה לפי תק' 114 לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן ביהמ"ש לאחר שנוכח שהיה הצדק סביר למחדלו...".
בנוסף, גם לא הוגשה כל בקשה מאת הנתבעת להגיש את הדו"חות למרות שלא גולו בגילוי המסמכים, כך שלא ניתן כל הסבר לאי גילוי המסמך ובוודאי שלא ניתן לטעון שהיה הצדק סביר למחדל של אי גילוי במועד.
לגבי צדדים שלישיים:
צד שלישי 1, התובעת, פטורה מאחריות כלשהי בגין הנזקים שגרמה הנתבעת, רשות הנמלים והרכבות בע"מ, מהטעם שלא נתקבלה טענתה של הנתבעת לפטור גורף מאחריות באחסנות ממושכות, וכן כי הנזק במשלוחים ב' ו-ג' נוצרו בטרם אוחסנו הטובין.
צד שלישי 2, חברת הביטוח מגן, איננה חייבת במיקרים אלה, ופטורה מכל אחריות בתיק זה, בשל העובדה שהנזק ארע עוד בטרם אוחסן המטען במחסני הנתבעת והחוסר נוצר בטרם בוטח המטען של משלוחים ב' ו-ג', ולכן מקרים אלה אינם מכוסים על ידי הפוליסה של חב' הביטוח.
לסיכום:
לעניין משלוח א' - התובעת קיבלה את הפיצוי ההולם בגין נזקיה בגלל החוסר במטען, מאת חברת הביטוח אליהו ותביעתה לגבי משלוח זה - נדחית.
לעניין מקרים ב' ו-ג' - מהמסמכים שהוצגו בפני עולה, כי הנמל נהג ברשלנות כלפי התובעת בכך שלא דיווח לה כי בעת הפריקה שנמצא חוסר במטען ואף גרם לה להבין כי המטען הגיע במלואו בכך שאת דמי האחסנה גבה כאילו אין המטען נמצא בחוסר, אלא עפ"י הכמות שבשטר המטען.
מכאן, שהנמל הפר את חובת הזהירות כלפי הלקוח שלו - התובעת, וגרם לה נזק ולכן עליו לפצות את התובעת במלוא נזקיה בגין החוסר במטענים ב' ו-ג':
שווי החוסר במטען במשלוח ב' - 5.528$.
ושווי החוסר במטען במשלוח ג' - 2.352$.
סה"כ 7.880$ בשוויים ביום הגשת התביעה (19.8.01) - 33,884 ש"ח.
לעניין צדדים שלישיים - עפ"י האמור לעיל, התביעה נגד הצדדים השלישיים נדחית.
סיכומם של דברים:
הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 33,884 ש"ח, כאשר סכום זה צמוד ונושא ריבית (עפ"י חוק פסיקת ריבית) מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.
כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסכום כולל של 3,500 ש"ח, כאשר סכום זה ישא ריבית והצמדה מיום פסה"ד ועד התשלום בפועל.
ניתן היום כ"ג בסיון, תשס"ה (30 ביוני 2005).
ניצה שרון, שופטת
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
