גיל נדל משרד עורכי דין

 

תא 008006/91 (שלום חיפה) אליהו חברה לביטוח נגד צים חברת השיט הישראלית ואח' נגד צים חברת השיט הישראלי

עוד בנושא
ת"א 28682-09-12 שריקי נ' מדינת ישראל
ת"ק 24992-01-15 פלצ'י נ' פלטינום קרגו (אליעזר כהן) בע"מ
ת"א 56080-11-13 פינטו נ' רשות המיסים
ת"א 34966-12-10 סוהם ואח' נ' קצב ואח'
עוד בנושא
תא"מ 25818-02-14 טוטל קרגו בע"מ נ' פלג לייטנינג גרופ בע"מ ואח'
רע"א 34796-06-15 רשות המיסים נ' ג'מיל עטאללה בע"מ ואח'
תא"מ 39943-06-13 אי ריידר מוטורס בע"מ נ' מנטפילד (1983) בע"מ
ת"א 34968-11-13 העוגן - הקשבה עצמית גוף נפש בע"מ ואח' נ' ישראל קרגו לוגיסטיקס (אי סי אל) בע"מ ואח'
א 001418/05 (השלום כפר-סבא) מנטפילד נ' בלמוג 2000 ציוד הנדסי ואח'
א 001417/05 (השלום כפר-סבא) מנטפילד (1983) נ' הר זהב מילניום ואח'
א 001011/04 (השלום חיפה) מליליין נ' לוטוס כרמל
בשא003205/05 (השלום רמלה) חברת MEOMAX MANAGEMENT LLC נ' מדינת ישראל-בית המכס אשדוד ואח'
א 016889/05 (השלום תל אביב-יפו) זקן נחום נ' לנדאוס אקספרס
ת"א 058932/05 (השלום ת"א יפו) טירן שיפינג (1997) ואח' נ' גל-אר שילוח בינלאומי
א 018670/00 השלום תל אביב-יפו חממה מאיר סחר נ' DTL TVP SEITIDOMMOC RAGAS
א 028101/05 (השלום תל אביב-יפו) ניולוג נגד מיל מוצרים טכניים 1971
ת"א 057146/05 (השלום ת"א יפו) CP Ships (U.K) Ltd נגד הראל - חברה לבטוח
א 045711/05 (השלום בתל-אביב-יפו) סאונד אף איקס נגד אביר חברה לשילוח בינלאומי מהיר
א 031800/03 (השלום תל אביב-יפו) דיוורסיפייד מטל אינטרנשיונל נגד קרגו אמרפורד אינטרנשיונל ואח'
א 000110/03 (השלום אשדוד) קריזמה איתן את מאיר ייבוא ושיווק נגד אדנים (מחסני ערובה)
א 011893/99 (השלום ירושלים) סנסור נגד חברת נמל אשדוד נגד שירותי השמירה (1989) אבטחה, שמירה וניקיון
א 742115/03 (השלום תל אביב-יפו) אף. סי. (פליינג קרגו) אקספרס נגד ניצן אלישיב
ת"א 052755/04 (משפט השלום) אלון מיכאל נגד פריץ קומפניס ישראל טי ואח'
בשא 002957/06 (השלום חיפה) צים חברת השיט הישראלית ואח' נגד אלקטרה (ישראל) ואח'
א 022814/99 (השלום חיפה) חיים ומשה מנגד נגד י. ססובר ואח' נגד דבוש עמי נגד ממ"ן
א 028099/05 (השלום תל אביב-יפו) ניולוג נגד רנדי
א 017588/05 (השלום חיפה) אושפיר סוכנות מכס ותעבורה יבוא וייצוא נגד טרנסכלל סחר
א 007362/98 (השלום הרצליה) O.T.G SHIPPING SERVICES S.R.L נגד אייבי טרנס ספנות
א 031871/03 (השלום תל אביב-יפו) אוריין שירותי מכס נגד תבל גומא אטמים ואח'
עא 001763/05 (המחוזי חיפה) חברת נמל חיפה נגד אורלן (1983) ואח'
א 032327/03 (השלום תל אביב-יפו) מ.ד.מידווסט נגד איי.אפ.אל. שילוח המאה ה-21 ואח'
א 010731/96 (השלום חיפה) לויד ים התיכון ואח' נגד קונטיננטל חברה לביטוח ואח' נגד פריץ קומפניס ישראל
בשא004062/06 א' גלנטי בניין והשקעות בע"מ נגד Cosco Container Lines ואח'
א 007744/05 (שלום חיפה) שפי-תעשיות אופטיקה בע''מ נגד לישראל בע''מ .D.H.L
ע"א 6011/99 (עליון) טרנסכלל נגד מ.א.ר. מסחר וספנות ואח'
ע"א 01 / 3552 (עליון) Banco Exterior (Suiza) SA נגד Zegluga Polska Spolka Akcyjna ואח'
ע"א 92 / 2277 (עליון) צים חברת השיט הישראלית נגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח
ע"א 6387/97 (עליון) יעקב כספי נגד Banque Nationale de Paris, New york ואח'
עא מס' 603/83 (עליון) צים חברת השיט הישראלית נגד אדרס חמרי בנין
ת"א 45452/97 (השלום ת"א יפו) צים חברת השיט הישראלית נגד לעמי ואח'
בשא002228/06 (השלום רחובות) אפנת רן-לי סחר נגד UNI LOGISTICS INC ואח'
בש"א 001912/06 (השלום רחובות) אפנת רן-לי סחר נגד UNI LOGISTICS INC ואח'
תא 220580/02 (שלום ת"א). כהן יצחק ואח' נגד איג'פט אייר ואח'
תא 019496/01 (שלום חיפה) חב' א. אורלן נגד רשות הנמלים והרכבות נגד חב' א. אורלן והמגן חברה לביטוח
תא 733331/04 (שלום ת"א) או.פי.אס שינוע בינלאומי נגד אורדע תעשיות
תא 001107/00 (מחוזי חיפה) עמית תעשיה מקומית ואח' נגד סוכנות ימית ישראלית סקנדינבית ואח'
הפ 200423/04 (שלום ת"א) אבסלוט - חנויות הנעלה נגד י.ח.עזדן 2001 ואח'
הפ 200423/04 (שלום ת"א) אבסלוט - חנויות הנעלה 2003 נגד י.ח.עזדן 2001 ואח'
תא 007362/98 (שלום הרצליה)O.T.G SHIPPING SERVICES S.R.L נגד אייבי טרנס ספנות ואח'
תא 000046/03 (בית דין לענייני ימאות) כונסי הנכסים של האנייה ALBATROS 1 נגד י. כספי קווי מטען ואח'
תא 023897/03 (שלום ת"א) אלדן מטעני 2000 נגד יוניטרייד ליין שילוח בינלאומי
תא 112695/01 (שלום ת"א) אפלטק נגד קרגו אמרפורד אינטרנשיונל 1980 נגד DHL (ישראל)
תא 017567/02 (שלום חיפה) אריה חברה ישראלית לביטוח נגד הכשרת הישוב חברה לביטוח
עא 3552/01 (עליון) Banco Exterior (Suiza) SA נגד Zegluga Polska Spolka Akcyjna ואח'
תא 045862/03 (שלום ת"א) אליהו בע"מ - חברה לבטוח נגד קונטרם
תא 024497/98 (שלום חיפה) R.E.D.S.E נגד מיעד שילוח בינלאומי
תא 023167/03 (שלום ת"א) מדפרי לינס נגד א.הלפרן
ברע 003257/04 (מחוזי ת"א) המגן חברה לביטוח נגד LINDE AG ואח'
תא 37726/03 (שלום ת"א) הפניקס הישראלי חברה לביטוח נגד ליברטי שיפינג גרופ לימיטד פר ואח'
תא 035845/04 (שלום ת"א) T.D.Y שירותי שילוח בינ"ל בע"מ נגד טרבייה לינדה
בשא 005472/04 (שלום חיפה) צים חברת השיט הישראלית בע"מ נגד חברת שיבולת בע"מ ואח'
תא 005816/03 (שלום חיפה) זיק די-נור נגד צים חברת השיט הישראלית
תא 001863/02 (שלום נתניה) פיברן קדימה (1987) נגד לויד ים תיכון ב.ב. ואח'
תא 024399/03 (שלום ת"א) חיים נתנאל נגד אל מור חשמל התקנות ושירותים (1986) ואח'
תא 018670/00 (שלום ת"א) חממה מאיר סחר נגד DTL TVP SEITIDOMMOC RAGAS
תא 052696/96 (שלום ת"א) טלדטה תקשורת נגד אל על נתיבי אויר לישראל ואח' נגד פריץ קומפניס טי. ישראל ו
תא 100567/99 (שלום ת"א) טרנס אטלס נגד קי.אי.אר. אחזקות ואח'
עש 007029/99 (בית הדין לחוזים אחידים) טרנסכלל סחר נגד היועץ המשפטי לממשלה ואח'
תא 101199/00 (שלום ת"א) כלל בע"מ - חברה לבטוח ואח' נגד טרנסכלל סחר ואח' נגד נתנאל חברה להובלות
עא 003090/03 (מחוזי ת"א) יונתן אריזה ושווק נגד יבולי גליל
תא 001329/00 (מחוזי ת"א) YUSEN AIR AND SEA SERVICE (BENELUX) B.V נגד יובל מחשוב ישיר
תא 010007/03 (שלום ת"א) בן משה אורי ואח' נגד אל על נתיבי אויר לישראל
בשא 001020/03 כרמל שירותי ספנות בינלאומית (1992) נגד קבוצת ביקל יצוא וסחר
תא 010731/96 (שלום חיפה) לויד ים התיכון ואח' נגד קונטיננטל חברה לביטוח ימי ואח'
תא 007869/00 (שלום חיפה) מאירון שיפינג נגד רשות הנמלים והרכבות
תא 008900/03 (שלום חיפה) Ege Kestancilik Tarim Urunleri Gida Ihracat נגד מאנקו יבוא מזון ואח'
תא 182939/02 (שלום ת"א) ממן מסופי מטען וביטול נגד אורמן ליאוניד
תא 001542/04 (שלום עפולה) מנטפילד (1983) נגד מ.א. עפיפי תעשיות עץ
תיק ימאות 000080/00 (בית דין לענייני ימאות) האניה "SERVET DEVAL" ואח' נגד ALHAJ MAHMUOD ELMASRI & SO
תא 023529/98 (שלום חיפה) חברת גב ים למחסני ערובה נגד מרצפון תעשיות
תא 01785/98 (שלום חיפה) מרקיט מוצרי ייעול נגד T. NIYAZ BARTIK ואח'
תא 025842/03 (שלום ת"א) Circle International, Inc נגד סהר ציון חברה לביטוח
תא 198201/02 (שלום ת"א) PREMIER POLYWEAVES PRIVATE LIMITED נגד יהודה זילברברג
תא 111674/04 (מחוזי חיפה) EASTERN CANADA TOWING LTD נגד צים חברת השיט הישראלית
תא 009724/03 (שלום חיפה) צים חב' השיט הישראלית נגד רשות הנמלים והרכבות
תא 004762/00 (שלום חיפה) צים חברת השיט הישראלית נגד שפיר הנדסה ימית ואזרחית
תא 003964/03 (שלום חיפה) קוברה בורדו נגד תובלה משולבת שירותים בינלאומיים ואח'
תא 035845/04 (שלום ת"א) T.D.Y שירותי שילוח בינ"ל נגד טרבייה לינדה
ברע 002224/02 (מחוזי ת"א) קיבריש טורקיש אייר ליינס נגד קוגן אביאל ואח'
תק 002229/01 (בימ"ש לתביעות קטנות רחובות) קוגן אביאל נגד השטיח המעופף ואח'
ברע 001932/03 (מחוזי ת"א) Hapag Lloyd Containe Linie Gmbh ואח' נגד ר.ד. משקאות גורמה
תא 010961/00 (שלום חיפה) א.מ.ש. סטאר נגד רות קרגו הובלה בינלאומית נגד VERSIGO ואח'
תא 016531/00 (שלום חיפה) COFFEE COMMODITY COMPANY LTD נגד ב.מ. חברה לשיווק
תא 005863/99 (שלום חיפה) ד. שטסל ושות' נגד רשות הנמלים והרכבות ואח'
תא 195857/02 (שלום ת"א) שטרן י.א. מוצרי מזון נגד בן דוד מוריס
תא 000732/96 (בית דין לענייני ימאות) BEHRENS INTERNATIONAL LTDואח' נגד T. Van Dooselaere, עו"ד ואח'
תא 014294/03 (שלום חיפה) שפיט 1991 נגד צים חברת השיט הישראלית
תא 035000/03 (שלום ת"א) תובלה משולבת שירותים בינלאומיים נגד בינוי ופיתוח
תא 000055/01 (מחוזי חיפה) א.ע אספקת סיד נגד Enisey River Shipping Company הבעלים של האוניה ELEKTROST
תא 194052/02 (שלום ת"א) הכשרת הישוב חברה לביטוח נגד רשות הנמלים והרכבות
תא 116593/01 (שלום ת"א) מולס קונסטנשיונס אינטרנשיונל טרנספורט נגד מנורה חברה לביטוח
תא 007362/98 (השלום הרצליה) .T.G SHIPPING SERVICES S.R.L נגד אייבי טרנס ספנות
תא 031871/03 (השלום ת"א) אוריין שירותי מכס (1985) נגד תבל גומא אטמים ואח'
תא 032327/03 (השלום ת"א) מ.ד.מידווסט נגד איי.אפ.אל. שילוח המאה ה-21 ואח'
בשא 004062/06 (מחוזי חיפה) א' גלנטי בניין והשקעות נגד Cosco Container Lines ואח'
תא 022814/99 (השלום חיפה) חיים ומשה מנגד נגד י. ססובר ואח'
תא 1595/01 (מחוזי ת"א) שרותי בריאות כללית נגד המגן חברה לביטוח
תא 028101/05 (השלום ת"א) ניולוג נגד מיל מוצרים טכניים 1971
תא 063565/04 (השלום ת"א) כסלו תובלה וסחר נגד הוצאות ספרים פרוינד
בשא003205/05 (השלום רמלה) חברת MEOMAX MANAGEMENT LLC נגד מדינת ישראל-בית המכס אשדוד ואח'
תא 001418/05 (השלום כפר סבא) מנטפילד נגד בלמוג 2000 ציוד הנדסי ואח'
תא 150155/02 (השלום ת"א) סיימן סחר נגד NOINU'L ED EUQIFIROGIRF ואח'
בשא111674/04 (מחוזי חיפה) EASTERN CANADA TOWING LTD נגד צים חברת השיט הישראלית ואח'
ת"א 010815/05 (השלום ת"א) ק.א.ל. קווי אויר למטען נגד אגרקסקו חברה לייצוא חקלאי
עוד בנושא

פסק דין

בפנינו תובענה כספית לשיפוי התובעת - אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") בגין נזקים שנגרמו לטענתה למטען שהגיע למבוטחת שלה שהיא חברת "טוונקו בע"מ", בעקבות נזקי רטיבות שנתגלו במכולה מספר 0482005 CTIU (להלן: "המכולה") אשר הכילה מקלטי טלוויזיה, מכשירי שלט רחוק וחלקי חילוף למכשירים אלה (להלן: "המטען").
המכולה הובלה דרך הים באוניה "צים סינגפור" השייכת לחברת "צים חברת השיט הישראלית" בע"מ (להלן: "צים").
האוניה עגנה בנמל אילת (להלן: "הנמל").
 
עילת התביעה הינה רשלנות הנתבעות בקיום חובותיהן. הנתבעת 1 כמוביל ימי, והנתבעת 2 בקבלה על עצמה את עבודת פריקת המטען.
 
המטען בוטח אצל התובעת ולכן משניזוק שילמה היא למקבלי המטען את סכום התביעה כפיצוי בגין הנזקים שנגרמו למטען.

התובעת מגישה תביעה זו מכוח זכות הסובריגציה (נספח 1 לכתב התביעה) שקמה לה עם פירעון תביעת מקבלי המטען (חכם אהרון כדורי, עו"ד, ביטוח ימי ותביעות, עמ' 252 סע' 330).
 
התובעת העמידה את סכום התביעה על סך 39,793 ש"ח ליום הגשת התביעה.
 
העובדות:

התובעת ביטחה את המטען נשוא תביעה זו לפי פוליסה ימית שמספרה 754881 (ת/4) ועל פיה שילמה לחברת "טוונקו" - בעלת המטען, את סכום התביעה כפיצוי על הנזק שנגרם למטען שלה.
 
המטען נשוא התביעה הובל באוניה "צים סינגפור" שבבעלותה ו/או בניהולה של צים.
 
הנתבעת 2 הינה רשות הנמלים והרכבות. המטען הגיע ונפרק בנמל אילת אשר נמצא בניהולה (להלן: "הרשות") .
 
ביום 1.6.90 נמסר המטען לצים כמוביל הימי, במצב שלם ותקין לפי שטר מטען "נקי" (נספח 3 לכתב התביעה).
 
האוניה הגיעה לנמל אילת ביום 17.6.90 או סמוך למועד זה והמטענים נפרקו ממנה.
 
בעת פריקת המכולה הקיצונית (להלן:"המכולה העליונה"), המכולה שמתחתיה (להלן: "המכולה התחתונה"), היא המכולה נשוא תביעה זו,  נשארה מחוברת למכולה העליונה באמצעות
ה-  Twist Lockשלא נפתח, והורמה ביחד עם המכולה העליונה עד לגובה מסויים ואז ניתקה מהמכולה העליונה ונפלה מעבר לסיפון - לים.
כתוצאה מנפילת המכולה אל הים חדרו מים למכולה והמטען שבתוכה ניזוק.
ביום 9.6.91 הוגשה התביעה בתיק זה לשיפוי התובעת בגין נזקיה כאמור.
התובעת סוברת כי אין מחלוקת  שהאחריות לנזק מוטלת על כתפי הנתבעות ביחד ולחוד.
 
ביום 15.9.91 הנתבעת 2 שלחה  הודעה לצדדים שלישיים : צים ומ. דיזינגוף ושות' בע"מ (להלן: "דיזינגוף") לטענתה, הצדדים השלישיים הינם חברות לשיט ולספנות והיו בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו הבעלים ו/או החוכרים ו/או המפעילים ו/או המנהלים של האוניה "צים סינגפור" והמעבידים ו/או המעסיקים ו/או נציגיהםו/או של הקברניט ו/או של צוות האוניה ו/או של צוות ההתרה ו/או של מי מטעמם והם אחראים באחריות שילוחית לכל מעשה של הפועלים מטעמם לנזקים.
 
המחלוקת:

לב ליבה של המחלוקת מצוי בנסיבות נפילת המכולה לים ורשלנותם של האחראים לפתיחת       ה- Twist Lock.
 
טענות הצדדים:

התובעת טוענת, ששמו של המוביל הימי - "צים סינגפור" מתנוסס על גבי שטר המטען (ת/21). לטענתה, שטר המטען הינו שטר מטען "נקי", משמע שזוהי ראיה לכאורה שהמוביל הימי מאשר כי קיבל לרשותו את כל המטען כשהוא במצב שלם, תקין וטוב.
על פי כללי האג, אם המוביל הימי רוצה לטעון אחרת - עליו להוכיח זאת.
התובעת סוברת, שדי לה שתראה כי המטען נמסר למקבליו כשהוא שונה ממצבו בעת הקבלה ע"י המוביל הימי - כדי שהנטל יעבור למוביל, להראות שלמרות השינוי, הנזק לא אירע אצלו אלא אצל אחר כלומר, נטל ההוכחה להראות שהמטען הגיע שלם ליעדו, אך ניזוק בעת הפריקה, כאשר כבר לא היה בפיקוחו של המוביל הימי.
 
התובעת טוענת שבהתאם לעדויות שהובאו, לא רק המכולה לא היתה תקינה, אלא גם ציוד אחר שהיה ברשות צים ו/או מי מטעמה.
המדובר הוא באמצעים ובציוד ששימשו לחיבורן של המכולות אחת לשניה, ה- Twist Lock שהיה במצב לא תקין, שבור או חלוד או ששכחו לפתוח אותו.
האחריות לפתיחתם ולסגירתם של "הטוויסט לוקים" רובצת לפתחה של צים ו/דיזינגוף באמצעותם של  רב החובל או קצין ראשון של האניה  שהיו צריכים לפקח על הפריקה.
 
לעניין אחריותה של הרשות - התובעת טוענת כי לא צלח בידי הרשות להוכיח כי העובדים מטעמה אשר אמורים לפקח על הפריקה פעלו כראוי ואילו עובדי צים הם אלה שהתרשלו ולפיכך מן הדין לחייבה באחריות לנזק זה.
לטענתה, בזמן האירוע, האחראי לפעולת הפריקה קרי, מנהל העבודה לא נכח במקום ולא פיקח על הפריקה (ת/24 א') ויש סבירות גבוהה שגם לא היה "אתת" שתפקידו להיות בקשר עין עם המנופאי ולסמן לו אם יש בעיות (פרוט' 56 ש'22).
 
על תפקיד פתיחת "הטוויסט לוקים", העיד מר עזאם וואפי - חובל ראשון בחברת צים (להלן: "עזאם וואפי"):
 
"במקרה זה זו חברת הקשירה היא אבי ותמי, היא אמורה לקשור את המכולות אבל לא לנעול את הטוויסט לוק, אותם נועלים הסווארים של הנמל. סווארי נמל אילת סוגרים ופותחים את הטוויסט לוק על האוניה" (פרוט' עמ' 59 ש' 17).
 
 
התובעת טוענת כי המנופאי היה צריך לראות ששתי מכולות מונפות באויר יחדיו, וכדבריו של וואפי עזאם:
 
"במקרה הזה המנופאי היה צריך לראות שהרים שתי מכולות יחד".
(פרוט' 62 ש' 12).
 
עזאם וואפי שעבד על האניה "צים סינגפור" מעיד כי אמנם לא ראה את הנפילה של המכולה, אך שמע את המכה, ומסביר מניסיונו הרב (משרת בים 25 שנה)  את תהליך הפריקה:
 
"בהרבה מקרים או ששכחו לפתוח את הסנדל הזה, או שלפעמים הידית שפותחת נשברה. הבחור שאחראי על זה מבין הסווארים, תפקידו לבדוק שכל הטוויסט לוק משוחררים" (פרוט' עמ' 57 ש' 9-11).
 
"במקרה הספציפי הזה באוניה הספציפית הזאת, עובדי הנמל הם שצריכים לפתוח ולסגור את הטוויסט לוק" (פרוט' 59 ש'20-21).
 
 
צים כנתבעת 1 מתגוננת גם בשמה וגם כצד ג' בשמה ובשם דיזנגוף.
 
צים להוכחת טענותיה העידה עד אחד. היא טוענת כי נפילת המכולה אירעה כתוצאה מרשלנותה הבלעדית של הרשות, הנושאת באחריות מלאה לפריקת המכולות מן האוניות ולנזקים הנגרמים בעקבות או במהלך פריקה זו. צים טוענת כי אף אחד מן העדים שהעידו בבית המשפט, לא ראה במישרין את נפילת המכולה והעדים היחידים אשר יש להניח כי נכחו במקום וראו את נפילת המכולה, היו סווארי הרשות.
 
באשר לאחריות לפתיחת סגרי המכולות, הרי שלהשקפת צים, יש ליתן בעניין זה את מלוא המשקל לעדותו של הקצין הראשון - וואפי עאזם אשר העיד נחרצות כי סווארי האניה הם שעסקו בשחרור הסגרים, ועליהם היתה מוטלת החובה לוודא כי כל הסגרים משוחררים היטב בטרם מרימים את המכולה.
 
בניגוד לעדים אחרים שהעידו מטעם הנתבעת, אשר לא נכחו בזמן האירוע  ואמרו שבדרך כלל צים מזמינה את חברת  "אבי ותמי" המבצעת את מלאכת פתיחת הסגרים, וואפי עזאם כן נכח באירוע ושלל את דבריהם ולכן יש ליתן משקל רב יותר לדבריו.
 
עוד טוענת צים כי רשות הנמלים נמנעה מלהביא לעדות את סווארי הנמל או מי מהם, בכדי שיעידו כי הם לא היו אלה שפתחו את הסגרים במקרה דנא, וכן היא נמנעה מלהביא בפני בית המשפט נוהל בכתב המסדיר נושא זה.
ולכן, לטענתה משהוכח כי הנזק נגרם בעת פריקת המכולה מהאוניה אל הרציף, שעה שהיתה בשליטתה המוחלטת של הרשות, עובר נטל הראיה אל הרשות  על מנת שזו תוכיח כי היא עצמה לא גרמה לנזק.
צים טוענת כי לא קיימת חובה כלשהי המחייבת אותה להחזיק מכולות אטומות לחלוטין        למי-ים. על צים לדבריה, לדאוג שהמכולות תהיינה מוגנות מפני טילטולי הים, או מפני תופעות טבע שאותן ניתן לצפות מראש כסבירות כגון מי גשמים, רוחות, גלים.
בנוסף, טוענת צים כי התובעת היתה פטורה מתשלום פיצוי למבוטח אם הוא או נציגיו ידעו בכוח או בפועל כי המכולה אינה כשירה להובלת טובין בים.
 צים וחברת מ. דיזינגוף כצדדים שלישיים, טוענות כי דין ההודעה לצד שלישי (להלן: "ההודעה"), להידחות על הסף בשל חוסר יריבות מאחר ושטר המטען לא הוצא על ידם ו/או מטעמם.
 
בנוסף או לחילופין, הן טוענות כי דין התביעה להידחות בשל העובדה שהמטען הובל עפ"י כללי האג, ולכן זכאי הצד השלישי להשען על כל התנאים, ההגנות, הפטורים, החסינויות, השחרורים והגבלות האחריות כפי שנקבעו בשטר המטען.
ועוד טוענת צים כי אין קשר סיבתי בין החוסר ו/או הנזק הנטען בהודעה, לבין מעשה ו/או מחדל כלשהו מצדן.
 
רשות הנמלים - נתבעת 2 להוכחת טענותיה העידה מטעמה 5 עדים.
הרשות מייחסת את קרות הנזק לצים ו/או לדיזינגוף- המובילה הימית וספקית המכולה, לעובדיהן ולפועלים מטעמן לרבות לרב החובל, אשר הביא לידי כך שנתן לרשות הוראות לפריקה מן החוף לגבי המכולה העליונה שאוחסנה בצד הים באוניה, כאשר זהו סדר פריקה לא רגיל שאינו מאפשר שדה ראיה.
כמו כן, טוענת הרשות כי צוות האוניה ו/או הקבלן שפעל מטעמם לא פתחו את "הטוויסט לוקים" כראוי, בעת פריקת המכולה העליונה, מה שגרם לכך שהמכולה נשוא התביעה נגררה אחריה ונפלה לים.
למרות העובדה שבעת פריקת האוניה, חובה על רב החובל להיות נוכח, במקרה שלפנינו, הוא לא נכח במקום ולא פיקח על הפריקה.
 
הרשות טוענת כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה, לא הוכיחה שהמכולה ותוכנה הגיעו לנמל במצב תקין והוסיפה כי על פי מצבה של המכולה: ישנה, חלודה, בלתי אטומה, מחוררת, רקובה במצב רע, אשר מובלת על סיפון אוניה אשר חשופה לגלים השוטפים ולהשפעות מזג האויר והים, אין בו כדי להבטיח כי תוכנה של המכולה יגיע לארץ שלם ותקין, ויותר מזאת, מצבם של "הטוויסט לוקים" היה גרוע ביותר.
הרשות טוענת כי המוביל הימי למרות שעליו מוטל נטל ההוכחה, נמנע מלהציג מסמכים חשובים ובהם את דפי המניה ויומן האוניה ונמנע מלהביא לעדות את רב החובל של האוניה ואת הפועלים מטעמו.
 
הדיון המשפטי:

תחילה אציין, כי הנתבעות אינן חולקות על עצם התרחשות האירוע.
ככלל, רובץ נטל הבאת הראיות בתחילתו של המשפט על מי שנושא בנטל השכנוע (פרופ' הרנון, דינים ראיות, חלק ראשון, עמ' 187)
תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה - היינו אותן עובדות בהן מתנה הדין המהותי את מתן מבוקשו - "המוציא מחברו, עליו הראיה" (ראה הרנון בעמ' 200).
מהלכה זו עולה כי על "אליהו" התובעת להוכיח את תביעתה, ע"י עדויות וראיות שהמטען נמסר לצים כשהוא שלם ובלתי פגום והנזק שנגרם, נגרם בעת פריקת המטען מהאוניה "צים סינגפור" בנמל אילת.
אם תוכיח זאת התובעת, יעבור נטל ההוכחה לנתבעות להוכיח כל אחת את טענותיה בדבר אחריותן לגבי עצם נפילת המכולה לים והנזק שנגרם לתוכנה מכך.
 
אחריות הנתבעות כלפי התובעת למסירת המטען תקין וללא כל פגם:

על פי תנאי שטר המטען המופיעים בצידו האחורי ועל פי כללי האג, החלים על ההובלה מכוח שטר המטען ומכוח פקודת הובלת טובין בים (דינים, כרך 8, עמ' 4431), הרי שעם הוצאת שטר מטען נקי, התחייב המוביל הימי להמציא את המטען למקבליו כשהוא במצב שלם, תקין ועליו אף הנטל להוכיח זאת.
 
סעיף 3 לכללי האג קובע לגבי אחריות המוביל הימי:

"The carrier is prima facile liable for loss or damage to cargo received in good order "and out-turned short or in bad order

על פי סעיף 3(8) לאמנת האג, מחוייב המוביל הימי לשאת באחריות להפסד או לנזק שיגרמו לטובין.
 
 סעיף 3(2) לכללי האג קובע כי:
 
"יהיה על המוביל לטעון יפה ובזהירות הטובין המובלים, ...לשמור ולהשגיח עליהם ולפרקם".
 
מסעיף זה עולה כי הפריקה היא חלק אינטגרלי מאחריותו וחובותיו של המוביל הימי, ואם לא פרק את הסחורה בנמל היעד, בצורה  תקינה ושלמה, הרי שלא ביצע את חובותיו כמתפרש מסעיף 3 לכללי האג, ולכן לא יצא ידי חובתו.
 
הנתבעות לא כפרו בעובדת היות המטען במצב תקין בעת העמסתו, ולכן לא נדרש ביהמ"ש לשאלה האם משמש שטר המטען ראייה כנגד הנתבעות.
 
יש לציין כי שטר מטען מחייב חוזית רק את הצדדים המופיעים בו ובמקרה זה המבוטחת וצים (ת/21). הרשות אינה צד לשטר המטען. שטר המטען התקבל בכפוף להסתייגות ב"כ הרשות שהיא אינה צד לו, ובכפוף להסתייגות ב"כ צים שטען כי עפ"י שטר המטען, חב' טווינקו אינה בעלת המטען, אלא בנק לאומי בעליו, לכן אין יריבות בין התובעת לבין צים.
 
כנהוג, בעת פריקה של אוניה, בעלי המטען אינם צריכים להיות נוכחים ועל כן כשנגרם נזק בעת הפריקה הנטל להוכחת תקינותו או אי תקינותו של המטען מוטל על הנתבעות.
חיזוק לכך ניתן למצוא בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) דינים, כרך 21, עמ' 12800:
 
"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה".
 
וכפי שנקבע בע"א 206/89, חמוטל רז נ' בי"ח אלישע בע"מ, תקדין עליון כרך ל', 214 (8):
 
"שלושת יסודותיו של הכלל, הם:
(א) לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה יכולת לדעת, בעת הארוע, מה היו למעשה הסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק.
(ב) הנזק נגרם על ידי נכס אשר לנתבע היתה שליטה מלאה עליו.
(ג) נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט בזהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה".
 
לכן, מאחר ולתובעת לא היתה אפשרות לדעת את הסיבות שגרמו לנזק, או לדעת בידי מי השליטה המלאה במטען, ומאחר והמאורע שגרם לנזק מתיישב יותר עם הנחת קיומה של רשלנות מצד הנתבעות מאשר עם חוסר רשלנות כזו, נקבע כי נטל הראייה מוטל על הנתבעות.
(ראה: ד"נ 4/69, יצחק נוימן ואח' נ' פולה פסיה כהן ואח', פ"ד כד(2), 229).
 
ב"כ הרשות, טוען (סיכומי הנתבעת 2 עמ' 4) כי התובעת ו/או המוביל הימי לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם , ולא הוכיחו שהמכולה על תכולתה  הגיעה לנמל היעד במצב שלם ותקין.
 
לעניין זה, התובעת טוענת כי שטר המטען (ת/21) שהוציאה צים הינו שטר מטען "נקי".
משמעותו של שטר מטען נקי כפי שנפסק בע"א 603/83, צים נגד אדרס חומרי בנין, פ"ד מ(3) 365 בעמ' 371, שנקבע כי על פי כללי האג בנוגע לשטרי מטען, שטר המטען מהווה ראיה לכאורה לקבלת הנכסים ע"י המוביל בכמות או במספר או במשקל המצויינים בו.
 
לשיטתי, כאשר מוצא שטר מטען "נקי", התובעת אינה צריכה להצדיק את עובדת היותו "נקי", אלא הרשות שרוצה לסתור עובדה זו, עליה להביא ראיות לשלול את היותו "נקי", דבר שלא עשתה ואין רלוונטיות לעובדה שהרשות לא צד לשטר המטען.
 
תקינותה של המכולה להוביל את המטען:

 

בסיכומיה, טוענת התובעת כי ממכלול העדויות שהובאו במהלך המשפט, הוכח כי צים סיפקה לה מכולה שלא היתה ראויה לשימוש לצורך הובלה בים.
 
סגן מנהל תפעול בנמל אילת באותם הזמנים מר דב רמתי (להלן: " מר רמתי"), העיד בבית המשפט ואמר כי ביום הארוע הוא נכח במקום וראה את מצבה של המכולה, וכדבריו:
 
"המכולה היתה מכולה ישנה, זה מה שאני זוכר, והמכולות האלה בדרך כלל אמורות להיות די אטומות. ואם מצבה היה טוב, יותר מכפי שאנחנו מצאנו אותה, סביר להניח שגם פחות מים היו חודרים... המכולה היתה רקובה" (פרוט' מיום 8.12.98 עמ' 20).
 
 
השמאי מטעם התובעת - מר פצ'ניק העיד בבית המשפט ואמר כי המכולה היתה די ישנה, משומשת במצב רע (פרוט' 9 ש' 15).
 
התובעת טוענת כי המכולה הינה חלק מכלי השיט עצמו וכל ההלכות החלות על נושא כושר שייט של כלי שייט, והנטל להוכחתו, חלות גם לגבי כושר שייט ותקינותה של המכולה שאותה סיפקה צים.
 
לעומת זאת, ב"כ צים טוען שחובתה מסתכמת בכך שהיא מספקת מכולה שראוייה לנסיעה בים בלבד, ולא מעבר לכך ואין חובה לספק מכולות הכשירות ל"צלילה" ואטומות לחלוטין לחדירת מי-ים וכדבריו:
 
"די אם תספק המכולה את ההגנה הנדרשת לטובין מפני טלטולי הים, או מפני תופעות טבע שאותם ניתן לצפות מראש בסבירות... המכולה דנא, מכל מקום לא נועדה לשמש כמקום אחסון לטובין בתנאי בידוד מוחלטים מפני אויר, טמפרטורה או מים" (סיכומי הנתבעת 1 עמ' 10).
 
 
ב"כ הרשות טוען כי התובעת אינה מכחישה את העובדה שצים סיפקה לה מכולה לא ראויה לשימוש כלל ובפרט לא לשימוש שלו נועדה במקרה הספציפי והוא: לאיחסון מוצרי חשמל רגישים במיוחד למים.
 
לאחר שהוצגו בפניו תצלומי המכולה (ר/1), סיפר בבית המשפט מר רמתי על מצבה של המכולה:
 
"אני הייתי שם, אני תיעדתי את זה באופן אישי. זה האוניה "סינגפור", זה המכולה הספציפית הזאת, המכולה היתה רקובה".
(עמ' 20 לתמליל הפרוט' מיום 8.12.98).
 
"זאת המכולה גברתי, זו האוניה "סינגפור", זאת המכולה לאחר שמשו אותה, גברתי תסתכל איזה חורים יש פה, זה חלק מהמטען...".
(עמ' 21 לתמליל הפרוט' מיום 8.12.98).
 
לאחר שקראתי את העדויות, והבטתי בתמונות, אני קובעת כי לא עלה בידי הרשות להוכיח ולסתור את שטר המטען כ"נקי", וכן לא צלח בידה להוכיח כי בשל אי תקינותה של המכולה, הנזק של המטען גדול יותר .
לטעמי, גוף ברזל גדול - כמכולה שנופל מהאויר למי- הים בוודאי נחבט וניזוק.
מכולה "סבירה" אינה אטומה לחלוטין למים כאשר היא שוהה בתוכם ובוודאי כמעט ואין מטען הרגיש למים שלא היה ניזוק בנסיבות הללו. לכן, לא די בטענה שהמכולה לא היתה תקינה בכדי להסיר את אחריותה של הרשות בתביעה זו.
 
ה Twist Lock - (להלן: "טוויסט לוקים")  תקינותם ופתיחתם:

ראשית יש לציין כי התובעת הוכיחה שהטוויסט-לוקים הינם  רכוש צים כבעלת האוניה למרות שלא התעוררה מחלוקת באשר לבעלות עליהם.
מר רמתי העיד בבית המשפט ואמר: "זה ציוד ששייך לאוניה ולאוניה בלעדית" (עמ' 4 לתמליל הפרוט' מיום 8.12.98).
מר משה מזרחי - בקר הנזקים בנמל (להלן: מר מזרחי) העיד כי הטוויסט לוקים הם אביזרים של האוניה (עמ' 44 לתמליל הפרוט' מיום 8.12.98).
 
גם במכתבו של מר מזרחי לסגן מנהל הנמל לתפעול (ר/1), תאר את הארוע :
 
"ביום 17.6.90 במשמרת א' במהלך פריקת מכולות מהאוניה נוטל מפעיל המנוף מכולה במצב שסטיקר אחד עדיין תפוס ולא שוחרר ע"י עובדי הלשינג...".
 
 
כאמור, התובעת טוענת גם כי הטוויסט לוקים לא היו תקינים ולכן נגרם האירוע.
 
לשיטתי, לא עלה בידי התובעת להוכיח כי במקרה הספציפי שלפנינו "הטוויסט לוקים" לא היו תקינים וכתוצאה מכך קרה המקרה.
אמנם, התובעת העידה מטעמה עדים רבים שסיפרו על כך שיכולים להיות מקרים ואף היו מקרים שטוויסט לוקים היו שבורים וחלודים כתוצאה ממי הים וכדבריו של הקצין הראשון של  האוניה:
 
 "הטוויסט לוק במקרים רבים הוא חלוד בגלל מי-ים... יש סגרים במצב טוב וישנם סגרים במצב פחות טוב. יש סגרים שהידית בהן נשברת ונשארת על המקום" (פרוט' עמ' 60 ש' 16-20).
 
 
אולם, העדים העידו עדות מכללא, מתוך ידע כללי ומנסיונם, אך לא העידו שבמקרה הנדון הספציפי הם ראו בעצמם כי "הטוויסט לוקים" לא היו תקינים.
 
ונותרה המחלוקת העיקרית בנושא זה היא כמובן מיהו האחראי על פתיחתם וסגירתם של "הטוויסט לוקים".
מחד, טוענת הרשות שצים היא זו שאחראית לכך באמצעות עובדיה ו/או באמצעות קבלן משנה שאת שירותיו היא שוכרת ומאידך, טוענת צים כי זהו באחריותה הבלעדית של הרשות.
 
כאמור בהרחבה לעיל, לתובעת לא היתה אפשרות לדעת את הנסיבות לקרות הנזק. והמאורע שגרם לנזק מתיישב יותר עם הנחת קיומה של רשלנות מצד הנתבעות, ולכן נטל הראייה מוטל על הנתבעות.
 
הרשות העידה מטעמה 5 עובדים:
מר רמתי, העיד כי אין זה מתפקדם של עובדי הנמל לפתוח את הטוויסט לוקים וכדבריו:
 
"אף פעם הנמל איננו פותח ואיננו סוגר... לא עסק ולא עוסק בפתיחה או סגירה של הטוויסט לוקים האלו. זה תפקיד האוניה אי מי שבא בשמה לביצוע העניין הזה" (עמ' 4 לתמליל הפרוט' מיום 8.12.98).
 
מר עובדיה יוסף, האתת שכיוון את המנופאי בעת שהרים את המכולה ציין כי עובדי הנמל לעולם לא משחררים טוויסט-לוקים. התפקיד לפתוח אותם הוא של חברת הספנות או בעל האוניה (עמ' 43, 30 לתמליל הפרוטוקול).
 
מר שלמה אזולאי, המנופאי אמר כי עובדי הנמל אינם פותחים את הסטיקרים (עמ' 58 לתמליל הפרוט').
 
גם מר יצחק סבן - מנהל העבודה על האוניה, חזר ואמר כי חברת האוניות מעסיקה חברה קבלנית שפותחת את הטוויסט לוקים וכדבריו:
 
"זו חברה קבלנית שחברת האוניות מעסיקה ובמקרה הזה זה חברת "עמי ואבי" (פרוט' עמ' 7 ש' 27-28).
 
לעומת זאת, לדעתה של צים, יש ליתן בעניין זה את מלוא המשקל והמהימנות לעדותו של הקצין הראשון  - וואפי עזאם  שהעיד מטעם התובעת.
 
וואפי עזאם, הוא אדם שפיקח מטעם צים על פעולות הפריקה, העיד כי הסווארים של הנמל הם שעסקו בשחרור הטוויסט לוקים, וכדבריו:
 
"סווארי נמל אילת סוגרים ופותחים את הטוויסט לוק על האוניה... עובדי הנמל צריכים לפתוח את הטוויסט לוק ולסגור אותם, תמיד יש שני סווארים שעולים על האוניה ופותחים או סוגרים את הטוויסט לוק... צוות האוניה לא נוגע בשום אופן בטוויסט לוק, ושום חברה פרטית" (עמ' 59 לפרוט' ש' 15-22).
 
עוד הוסיף עזאם:
 
"אנו לא בודקים כל מכולה ששוחררה, זה תפקיד של הסווארים... אני מאמין שמשלמים לסווארים עבור הפתיחה של הטוויסט לוק, אני לא יודע מי משלם להם" (פרוט' עמ' 60 ש' 24-26).
 
 
ב"כ צים מבקש לתת את מלוא המשקל לעדותו של עזאם ולקבלה לצורך הכרעה בשאלה זו.
לעניין זה, השופט י. קדמי בספרו "על הראיות" חלק שלישי עמ' 1252 מהדורת תשס"ד-2003, סובר:
 
 "אין פוסקים את הדין בהליך אזרחי על פי עדות יחידה של "עד מעוניין" - אלא אם ניתן להצביע על קיומו של "טעם אמיתי" המצדיק זאת".
 
 
ולכן, ובמיוחד בגלל העובדה שעזאם הינו הקצין הראשון על האוניה ובוודאי אינו מעוניין להטיל את האחריות לפתיחת הטוויסט לוקים על העובדים שהיו תחת פיקוחו ואחריותו, אינני מקבלת את דבריו כמשקפים נאמנה את המציאות.
 
מר עוסמא עמר (להלן: "עמר") - עובד חברת הקשירה "אבי ותמי"  בהצהרתו מיום 18.6.90, ציין כי ישנם "טוויסט לוקים" אשר נפתחים הפוך מאחרים.
 
עמר לא הצהיר על כך שפתיחת הטוויסט לוקים אינו מתפקידו, אלא העיד שנתקל במקרים רבים  שמכולה אחת נתפסת בשנייה, ואם מנהל העבודה ו/או הסווארים מבחינים בכך בזמן, אז הם מפסיקים את ההרמה ופותחים נכון ומשחררים את המכולה.
 
חמשת העדים שהעידו מטעם הרשות הכחישו בכל תוקף כי מתפקידם של סווארי הנמל לפתוח את הטוויסט-לוקים והוסיפו כי ישנו קבלן משנה בנמל אילת (חברת "אבי ותמי") שהמוביל הימי שוכר את שירותיו בכדי שזה יפתח את כל הקשירות והסגירות באוניה.
צים טענה כי העדים הללו לא נכחו על האוניה או בסביבתה בעת הפריקה ולכן אינם יכולים להעיד על תפקיד פתיחת "הטוויסט לוקים" מאחר ומדובר בעדויות שמיעה.
 
לדעתי, אין מקום לטענה כזו מאחר והעדים שהעידו מטעם הרשות לא דיברו על המקרה הספציפי, אלה הסבירו על הנהלים שבנמל ועל חלוקת התפקידים מידיעתם האישית ולכן אין מדובר בעדויות שמיעה.
כמו כן, צים ו/או דיזינגוף (מטעמה) נמנעו מלהביא את רב החובל של האוניה ואת המונים הפועלים מטעמו אשר מתפקידם לתעד את מהלך הפריקה ולא הציגו גם את דפי המניה.
ולכן לשיטתי, עלה בידי הרשות להוכיח כנדרש במשפט אזרחי כי צים ו/או דיזנגוף אחראיות על פתיחתם של הטוויסט לוקים מכוח תפקידן.
 
כב' הנשיא ברק בע"פ 4675/97, ישראל רוזוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(4), 337, עמ' 412-413, אמר:
 
"די לו במידת הוכחה המקובלת במשפטים אזרחיים, כלומר, עודף הראיה או מאזן ההסתברות. עליו לשכנע את בית המשפט, כי העובדות שהוכחו מצביעות יותר לטובת גרסתו מאשר נגדם". 
 
מכאן, שצים - כמובילה ימית, התרשלה באמצעות עובדיה ו/או באמצעות מי מטעמה (דיזנגוף), שלא פתחו כראוי "הטוויסט לוקים" המחברים בין המכולה השלישית למכולה השניה אשר נגררה ונפלה לים וכתוצאה מכך נגרם נזקה של התובעת.
 
נוכחותם של האחראים לפעולות הפריקה:

האם רב החובל נכח בעת הפריקה:
ב"כ הרשות טוען כי רב החובל לא נכח בזמן הפריקה על האוניה והסתמך על דבריו של העד עזאם שהעיד מטעם צים:
 
"איני זוכר היכן היה רב החובל בזמן האירוע... יכול להיות שהוא לא היה באוניה בזמן האירוע... אני לא ראיתי את רב החובל מפקח בפריקה".
(פרוט' עמ' 58 ש' 16-20).
 
תקנה 82 לתקנות הנמלים התשל"א-1971 קובעת:
 
"בעת פריקה או טעינה על כלי שיט בנמל ימצא עליו קברניטו ויפקח על הפעולות האמורות".
 
לשיטתי, הרשות הוכיחה כי רב החובל לא פיקח על פעולות הפריקה כדין ולחיזוק דברים אלה נוסיף כי צים בחרה שלא להעיד את רב החובל בכדי לסתור את דברי עזאם.
 
לעניין זה, ב"כ צים טוען כי בעלי תפקיד חשובים כגון האתת ומנהל העבודה, מטעם הרשות לא נכחו בעת הפריקה.
 
עזאם בעדותו אמר:
 
"אני זוכר שלא היה מנהל עבודה, כי אנחנו קראנו לו והוא לא רצה להוא ולא רצה לחתום. קראנו לסוכן לאחר שמנהל העבודה לא רצה לבוא, ועליתי למעלה לכתוב את הדו"ח. אני לא ראיתי את מנהל העבודה" (פרוט' עמ' 63 ש' 16-19).
 
 
הרשות מטעמה העידה את מנהל העבודה - מר יצחק סבן (להלן: "סבן").
סבן העיד כי בזמן שהמכולה נפלה, הוא היה על סיפון האוניה (פרוט' עמ' 81 ש' 26) והוסיף בהמשך עדותו:
 
"מה שאני זוכר זה שאני שמעתי חבטה וצעקות של החבר'ה "נפלה מכולה" אז אני רצתי לראות מה קורה, במה מדובר" (פרוט' עמ' 85 ש' 13-14).
 
 
סבן לא הכחיש כי לא ראה מהסיפון את ההרמה של המכולה אך הכחיש את דבריו של עזאם שאמר כי כאשר קרא לו הוא סירב לבוא.
 
כאשר סבן נשאל מהי הגדרת תפקידו של מנהל העבודה ענה:
 
"תפקידי הוא לעבור בין הידיים, לדאוג לבטיחות של העובדים, לדאוג שיהיה לי קשר עם השטח לקבל מכולות או לשלוח מכולות לטעינה או לפריקה ויש לי קשר גם עם קצין האוניה או עם האחראי מטעמו" (פרוט' עמ' 81 ש' 9-11).
 
 
אמינה עלי גירסת סבן - מנהל העבודה אשר טען כי נכח בעת האירוע על סיפון האוניה. מטבע הגדרת תפקידו כמנהל עבודה, עליו להיות אחראי על מגוון נושאים ואין באפשרותו למקד את תשומת ליבו אך ורק לפריקת המכולות מהאוניה.
 
ב"כ צים מסתמך על עדותו של עזאם שהעיד כי  האתת לא נכח בזמן הפריקה וכדבריו: "נדמה לי שלא היה שם אתת" (פרוט' עמ' 56 ש' 22).
ולכן לדעתו העדרות האתת שהינו "העיניים של המנופאי" מהמקום בעת הפריקה, גרמה לכך שהמנופאי לא ראה שהניף שתי מכולות יחדיו.
עוד הוסיף עזאם, כי המנופאי יכל בקלות יתירה להביט במכולה המורמת ולשים לב שהרים שתי מכולות יחד, בשל כך ששום דבר לא הסתיר לו (פרוט' עמ' 57 ש' 18-19, עמ' 56 ש' 19-20).
 
בהקשר זה, קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לסדר הפריקה - האם הפריקה החלה מצד הים או מצד החוף, כנגזרת מכך - יכולתו של המנופאי לראות את המכולה השלישית ואת המכולה השניה שהונפה יחד עימה .
ולעניין זה העיד מטעם הרשות האתת - מר עובדיה יוסף אשר אמר כי אינו יכול לשחזר את האירוע הספציפי הזה, בשל העובדה כי עברו שנים רבות מקרות המקרה, אך הוא זוכר שנתקל רק בארוע אחד כזה בחודש יוני (תמליל פרוט' עמ' 29).
 
ב"כ הרשות טוען כי רב החובל של האוניה הוא זה שנתן לרשות הוראות לפריקה מהחוף שלא על פי הסדר הרגיל. ולכן, הורמה המכולה השלישית שהייתה אחרונה מצד הים, דבר שלא איפשר למנופאי שפעל מן החוף לשים לב לעובדת היותו של אחד "הטוויסט לוקים" סגור וכפועל יוצא מכך המכולה העליונה "משכה" את המכולה נשוא תביעה זו עמה.
 
בכדי לתמוך בטענת הרשות סדר הפריקה היה לא שגרתי, העיד מר רמתי וכדבריו:
 

"האוניה איחרה והיה שם איזה שהוא לחץ והם פתחו לא כרגיל, מבחינת הסדר של הפתיחה, את הטוויסט לוקים" (עמ' 5 לתמליל הפרוט').
 
האתת - מר עובדיה יוסף העיד בבית המשפט והסביר שישנם מקרים שצריך לפרק דווקא מכולה מסויימת ואז משנים את סדר הפריקה (עמ' 36 לתמליל הפרוט').
בקר הנזקים - מר מזרחי, כאשר נשאל באשר לצד שנפלה המכולה, מצד הים או מצד הרציף, ענה: "מצד הים, היא היתה האחרונה בשורה לכיוון הים, שם היא נפלה" (עמ' 48 לתמליל הפרוט').
 
עובדת הימצאותו של אתת במהלך הפריקה הנוכחית אינה רלוונטית לעצם קרות הנזק מאחר  וגם בעת הימצאות אתת, יכול לקרות מקרה כמו שלפנינו, מהטעם שישנם מקרים שאין ביכולתו של האתת לראות פרטים קטנים כמו את "הטוויסט לוקים" וכן בשל העובדה ששדה הראיה מצומצם ולא יכול היה לשים לב לכך שהמכולה השניה נתפסה בעת הרמתה של המכולה השלישית.
 
באשר לסדר הפריקה - עובדי הרשות בעצמם העידו כי סדר הפריקה במקרה דנן היה שונה מסדר פריקה רגיל וזאת בעקבות דרישתו של רב החובל.
בד"כ במקרים בהם הרשות סוטה מהנהלים המקובלים היא לא עושה זאת בנקל ולכן תמוהה העובדה מדוע לא תועדה סטייה זו בכתב.
לכן, אינני מקבלת את טענת הרשות לשדה ראיה מוגבל של האתת שנגרם בשל בקשתו של רב החובל מטעם המוביל. 
 
ב"כ הרשות בסיכומיו (עמ' 34) טען, כי אין לתובעת זכות כלשהי כנגד הרשות גם משום שהמכולה ו/או אריזות המטען לא היו טובים ו/או מקובלים ו/או מספיקים ועל כן אין לתובעת זכות סוברוגציה כשהיא משלמת שלא עפ"י  חובה המוטלת עליה.
כאמור לעיל, התובעת לא היתה מודעת לעובדה שהמכולה שבה אוחסן מטענה לא היתה מספיק טובה. לא מדובר במכולה אטומה למים וישנה סבירות גבוהה מאוד שכל מכולה אשר תיפול למים, בין אם היא ישנה או חדשה, המטען שבתוכה, אם הינו רגיש למים - ינזק.
 בנוסף לכך, מהתמונות נראה בבירור כי כל טלוויזיה וטלוויזיה היתה ארוזה בניילון וקרטון , אריזה מספקת לכל בר דעת.
ולכן, עומדת  לתובעת זכות סובריגציה.
 
פירוט הנזק וגובהו:

בין הצדדים חלוקות הדיעות באשר לשוויון של 197 טלוויזיות שחברת טווינקו בעלת המטען סירבה לקבל, באשר להיקף הנזק שנגרם לאותן טלוויזיות ובאשר למילוי חובת הקטנת הנזק המוטל על התובעת.
התובעת מכמתת את נזקה על פי חוות דעתו של השמאי צ. פצ'ניק (ת/1) (להלן: "השמאי"), אשר בדק את הנזק שנגרם למטען עוד ביום הארוע וקבע כי ניזוקו 197  מתוך 203 טלוויזיות.
 
גובה הנזק הינו כנקוב בכתבי הקבלה והסובריגציה שעליהם חתמה "טווינקו" (ת/11, ת/12) והמצויין בהמחאות ששילמה התובעת למבוטחת (ת/13, ת/14, ת/18), היינו סכום כולל של  51,068$ הכולל את הנזק למטען, הוצאות שמאות, הוצאות מיסים והוצאות אחסנה בנמל (ת/16). מן הסכום האמור לעיל יש להפחית את הסכום שקיבלה התובעת בגין מכירת הניצולת - 27,825$, קרי 140$ עבור כל מקלט (ת/9, ת/10).
 
התובעת טוענת כי בתביעות שמגישים מבוטחים נגד חברת הביטוח, לסכום הנזק מצטרפות גם הוצאות שונות כגון, שמאות, מכס וכיו"ב. היא טוענת כי סכומים אלה שולמו על ידה ומכאן קמה זכותה לתביעתה להשבת הכספים ששולמו ואין בכך משום הרחבת תביעתה המקורית.
בנוסף לכך, נספח לכתב התביעה הינו דו"ח השמאי פצ'ניק. דו"ח זה כולל את ההוצאות הללו ולכן אין מדובר בהרחבת התביעה.
 
הנתבעות צים והרשות טוענות כי באם עליהן לשאת בנזק, הרי שעליהן לשלם רק בעבור ההפרש בין הסכום שנתקבל ממכירת הניצולת, לסכום עפ"י חשבון הספק ואין עליהן לשלם את הוצאות השמאות והטכנאי, דמי המכס  וערך הטובין בהגיעם לארץ.
באשר להפרשי מכס, טוענות הנתבעות כי הפרשי מכס אינם רכיב המזכה פיצוי לפי שטר המטען ואם התובעת "התנדבה" לשלם לחברת "טווינקו" (מבלי שהיתה חייבת לפי פוליסת הביטוח של "טווינקו") סכומים אלה, הנתבעות גם אם תמצאנה אחראיות בגין הנזק, אינן חייבות לשלם בגין רכיב זה.
 
צים טוענת כי אחריותה לנזק באם קיים, צריכה להיגזר מהסכם ההובלה שקיבלו על עצמם הצדדים ומתנאיו כפי שנכתב בגב שטר המטען (ת/21) סעיפים 19 ו- 24(a)  ולפיהם הצדדים הסכימו בשטר המטען, כי דמי ההובלה  לא יוחזרו בכל מקרה של אבדן או נזק לטובין, וכי ערך הטובין שאבדו יקבע לפי האמור בחשבון הרכישה מאת הספק - ולא לפי ערכו הביטוחי של המטען הניזוק, אשר במקרים רבים כמו במקרה דנא, מבוטח בביטוח יתר מכוח הסכם חיצוני בין התובעת למבוטחת.
 
לעומת האמור בתניות שבשטר המטען, התובעת טוענת כי מחיר הטובין בארץ כולל את עלות הטובין, הוצאות ההובלה והביטוח ופרמטרים נוספים כמו: הוצאות בגין מכס, הוצאות אדמיניסטרטיביות ואף רווחים.
 
התובעת שוללת את טענת הנתבעות שאין לחשב את גובה הנזק על פי הערך ביטוחי (בניגוד למצויין ע"ג שטר המטען) ותומכת את טענותיה  בפקודת הובלת טובין בים (להלן: "כללי האג") הקובעת  כדלקמן:
 
"סעיף IV 5 (ב) לכללי האג:
הסכום הכולל המגיע יחושב בהתייחס לערך הטובין במקום ובזמן שנפרקו, או שהיו אמורים להיפרק מכלי השיט, בהתאם לחוזה ההובלה, ערך הטובין ייקבע בהתאם למחירם בבורסת הטובין, ובהיעדר מחיר כאמור - לפי מחיר השוק, ובאין מחיר שוק - לפי ערכם הרגיל של טובין מסוג ומאיכות דומים
".
 
 
ובסעיף III 3 (8) לכללי האג הקובע כדלקמן:
 
"מקום שיש בחוזה הובלה, סעיף, אמנה, או הסכם הבאים לפטור את המוביל הימי או את כלי השיט מאחריות להפסד או לנזק שיגרמו לטובין או בקשר אתה מחמת רשלנות, הזנחה, או השתמטות במילוי החובות וההתחייבויות שנקבעו בסעיף זה, או הבאים להפחית האחריות הזאת שלא כנאמר בתקנות אלו, יהיה הסעיף, האמנה או ההסכם, בטלים ומבוטלים ומחוסרי כל תוקף. סעיף בדבר ביטוח וסעיף היוצא בזה יחשבו כסעיף הפוטר את המוביל מאחריות".
 
 
באשר לשכר טירחתם של השמאים והטכנאים שאת שירותם שכרה התובעת לשם בדיקת היקף הנזק, צים טוענת כי הוא אינו  בגדר הנזקים שנגרמו למבוטח או בגדר הנזקים אותם התחייבה  לשלם לפי תנאי שטר המטען.
 
התובעת טוענת כי השמאי מונה בכדי להעריך את הנזק ולהקטינו וגם מצא רוכש למטען.
ב- Bulk Shipping 503 F.2d 596 p.598  Nissho-Iwai v. Starנקבע ע"י בית המשפט כי על מנת ששכר השמאים ישולם ע"י צד כלשהו , הודעה על השמאות חייבת להימסר לצד זה, כמו גם האפשרות להשתתף בשמאות.
 
ועוד היא טוענת שצים הוזמנה לשמאות משותפת (ת/1 סע' 3), וגם מר אלברטו לאוצ'י העיד כי פנה לצים בכדי שישלחו שמאי מטעמם וביקש ממר פצ'ניק לפנות לרשות הנמלים שימנו גם הם שמאי פרוט' עמ' 21 ש' 15-17) ועל כן היא חייבת בתשלום בגין השמאות שנעשתה.
 
בדו"ח השמאי נכתב כי התבצע מיון המטען, בליווי המהנדס, מר ישראל קצנלנבוגן (להלן: " קצנלנבוגן ") שערך את החלק הטכני ואת ההערכה הכספית של הנזק.
 
הנתבעות טוענות כי הנזק הוכח לכאורה רק לגבי 24 מקלטים שאותם בדק הטכנאי דוד אלויה   (ת/3). לזה משיבה התובעת כי אין בבדיקה מדגמית בכדי לגרוע מהבדיקה אשר בוצעה ע"י השמאי פצ'ניק והמהנדס קצנלנבוגן.
 
כתימוכין בטענתה הפנה ב"כ התובעת לתיק אזרחי של בימ"ש שלום ת"א, מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' נתיבי האוויר התורכיים, שניתן מפי כב' סגנית הנשיא י. שיצר - שם התעורר מקרה דומה שמרבית הקופסאות שהכילו ציוד אלקטרוני, נרטבו וקביעתה היתה אם קיים חשש ולו קל שהקופסאות ניזוקו אין הכרח לבדוק כל אחת מבין מאות הקופסאות בנפרד בכדי לגלות אם תכולתה נרטבה וניתן להסתמך על ממצאי הבדיקה מדגמית של הקופסאות.
לשיטתי, אין בבדיקה המדגמית שנעשתה כדי לפגוע בדו"ח השמאי שמתייחס לכל הטלוויזיות הפגועות. התובעת עשתה כדין כאשר הקטינה את נזקה ומכרה את המטען כניצולת ונמצא כי  ההפרש בין מחיר קניית מקלט הטלוויזיה (ת/22) למחיר מכירתו כניצולת הינו בסך 3$ (ת/9).
 
צים טוענת כי התובעת לא הקטינה את נזקה כאשר השתהתה בשחרור המטען מהמכס בכדי להימנע מתשלום מלא של המכס החל על הטובין, ועל אף שצים עצמה התחייבה לשאת בעלויות הכרוכות בשחרור עשרה מקלטי טלוויזיה מן הנמל לאלתר (נ/3) התובעת השתהתה בשחרור הטובין.
ועוד היא טוענת כי שחרור המקלטים מוקדם יותר, היה מקל על מכירתם או על תיקונם והיה מקטין את הנזק ההולך ומחמיר.
 
לעניין זה, טוענת התובעת בסיכומיה (סיכומי תשובה עמ' 3) שצים בעצמה מביאה ציטוטים מדו"ח השמאות לפיהם, דמי המכס בגין מלוא ערך הטובין שולמו מראש (סיכומי צים עמ' 21) ומכאן שזו לא היתה המניעה משחרור הטובין ולמרות זאת ובכדי להקטין את נזקיה, פעלה התובעת להקטנת דמי המכס, פעולה זו ארכה זמן.
 
הדרישה להקטנת הנזק מופיעה בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות") בסימן ג' לפרק ב', הוא הסימן הדן בפיצויים.
סעיף 14 בסימן זה קובע:
 
"הקטנת הנזק - אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 10,12, ו-13 בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין".
 
היינו, צד לחוזה אשר ניזוק אינו רשאי לשבת בחיבוק ידיים, אלא מוטלת עליו החובה להפחית את הנזק אשר הצד שכנגד גרם לו. לא עשה כן, אין פוסקים לו את מלוא הנזק שנגרם, אלא רק אותו שיעור שלא היה בידו למנעו, אילו עשה את כל הדרוש כדי להקטין את הנזק (דוד קציר "תרופות בשל הפרת חוזה" (חלק ב') עמ' 933, וע"א 121/86, פלוריאן נ' גלנוט כרמל, פ"ד מב(1) 504, 513). מידת ההוכחה הנדרשת מן המפר לא תהא גדולה ממידת ההוכחה הנדרשת כאשר בהוכחת סיכויים המדובר, היינו שניתן יהיה להסתפק בפחות מ-51% (קציר עמ' 944, ע"א 591/80, חיו נ' ונטורה, פ"ד לח(4) 393, 398-399).
 
ומן הכלל אל הפרט, אין ספק כי כאשר מדובר על נזקי רטיבות שנגרמו למכשירים אלקטרוניים הרגישים מאוד למים, ישנה סבירות גבוהה מאוד שגם כאשר ימכרו כניצולת, תהיה הפחתה ניכרת מערכם של אלה שלא נפגעו.
במקרה שלפנינו, "הניצולת" נמכרה בסכום של 27,580$.
לשיטתי, התובעת עשתה כל שביכולתה להקטין את נזקה, והראיה לכך היא הסכום שבו נמכרה "ניצולת" המטען. לכן, טענת הנתבעות לאי הקטנת הנזק נדחית.
 
מצאתי כי האחריות לקרות הנזק מוטלת על 2 הנתבעות, אם כי אחריותה של צים לאור כל המפורט לעיל ועפ"י הראיות והעדויות שהובאו בפני גדולה בהרבה מזו של הרשות.
 
החלוקה בין הנתבעות תהיה כמפורט להלן, כאשר בחישוב חלוקת האחריות, אני מביאה גם בחשבון את ההודעה לצד שלישי אשר מתייחסת לנתבעת 1 ולחב' דיזנגוף שלצורך תביעה זו תחשבנה כאחת.
 
לאור זאת, אני קובעת כי הנתבעות ישלמו לתובעת סכום כולל של 42,000 ש"ח בחלוקה כדלהלן: חב' צים (כנתבעת 1 וכצד שלישי) תשלם לתובעת סך של 30,000 ש"ח.
רשות הנמלים (כנתבעת 2) תשלם לתובעת סך של 12,000 ש"ח.
 
הסכומים הנ"ל ישולמו עד ליום 3.10.04. במידה ולא ישולמו עד מועד זה ישאו ריבית והצמדה כחוק עד ליום התשלום בפועל.
 
בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו.
 
למזכירות: יש לשלוח העתק פסק דין זה לב"כ הצדדים.
 
ניתן היום ט"ז באלול, תשס"ד (2 בספטמבר 2004).
 
ניצה שרון, שופטת

הקלדנית: עירית ת.
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

לראש העמוד