פסק דין
1. התובעת היא חברת ביטוח, והנתבעת (להלן:" קונטרם") היתה הבעלים והמנהלת והמפעילה של מסוף מטענים הסמוך לנמל אשדוד.
2. התביעה היא על סך 2,698 דולר אשר היו שווים ביום הגשת התביעה לסך של 11,760 ₪ וזאת בגין חוסר, שהתובעת טוענת לו, במטען שהגיע לישראל כאשר הוא מוטען על אוניה, ביום 4/6/2002 ונפרק אצל קונטרם.
החוסר הנטען הוא של 5 אורגנים מדגםSK-KN1400 (להלן: "החוסר").
המטען היה אמור להיות מועבר לרשות הזכאים לקבלו "בית הפסנתר", ובית הפסנתר היו המובטחים של התובעת.
התובעת אשר ביטחה את המטען, שילמה לבית הפסנתר פיצוי עבור החוסר והיא הגישה את התביעה מכוח זכות הסוברגרציה.
3. תמצית טענות התובעת:
א) הנתבעת אחראית לחסר, שכן הוא ארע למטען כשהוא היה ברשות ו/או בחזקת הנתבעת.
ב) החוסר ארע כתוצאה מרשלנות הנתבעת/באמצעות מורשיה ו/או עובדיה ו/או סוכניה אשר לא השתמשו במומחיות ו/או שמירה על אותה זהירות שאדם סביר העוסק באותה מלאכה היה משתמש בה או שומר עליה באותן נסיבות.
4. תמצית טענות הנתבעת:
א) המטען הגיע לחצרי הנתבעת ונפרק ממכולה ביום 18/6/2002 והוא הגיע לחצרי הנתבעת עטוף ביריעת ניילון קרועה כמתואר בדף ה- TALLY.
ב) המטען הונח במחסן הנתבעת במצבו כפי שהתקבל, ואין לנתבעת כל אחריות באשר לאותו חוסר.
ג) הנתבעת הכחישה כל טענת התרשלות או הפרת כל חובה אחרת שחלה עליה על פי חוק כל שהוא וכי הנזק שנגרם, לא נגרם בשעה שהיה המטען בחזקתו ו/או בשליטה של הנתבעת ולפיכך, היא לא אחראית לגרימת נזק.
ד) הנתבעת טענה, כי הנזק הנטען, מתיישב יותר עם אחריותו של גורם אחר אשר המטען היה נתון לחזקתו לפני שהגיע לחזקת הנתבעת.
ועל כן, אין להטיל את האחריות על הנזק על הנתבעת.
5. הנזק למעשה אינו שנוי במחלוקת באופן מהותי, והמחלוקת היא באשר לשאלת האחריות.
6. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להתקבל מהנימוקים כדלקמן:
א) המטען, שכלל כלי נגינה, הוזמן ונרכש על יד בית הפסנתר ובוטח על ידי התובעת במסגרת פוליסה פתוחה של ביטוח ימי (הפוליסה צורפה כנספח א' לתצהירו של אלברטו לאוצ'י).
המבוטח הודיע לתובעת על חוסר בחודש יולי 2002 ולאור החוסר במטען, הוזמנה בדיקה שבוצעה על ידי בודק המכס ונמצא כי קיים חוסר של 5 פריטים מתוך המטען.
ב) הבודק מטעם המכס מר אדרי ראובן העיד מטעם התובעת, ואישר כי הוא מילא את הטופס (נספח ג' לתצהירו של אלברטו לאוצי), ולפיו בעקבות תלונה על חוסר, שילמה בית הפסנתר אגרה, ונערכה בדיקה ונמצא כי היו בסה"כ 12 יחידות של אורגן.
מהמסמכים עלה, כי היו אמורים להיות 17 יחידות של אורגן ולא 12 יחידות בלבד. (ראה לענין זה, תצהירו של רוברט גליק ורשימון היבוא ושטר המטען שצורפו לתצהירו).
ג) הבדיקה נערכה אצל מחסני קונטרם.
כלומר, בפועל, כאשר היה המטען במחסני קונטרם, אזי בודק המכס, שהוא למעשה בודק אובייקטיבי, מצא שיש חוסר במטען.
ד) מנהל המבוטחת, מר רוברט גליק העיד, כי ביום 25/6/2002 או סמוך לכך התקשר אליו עמיל המכס, מר שמעון קניאס, והודיע לו כי הנהג שביקש להעמיס את המטען אצל קונטרם הבחין בקרטונים קרועים ולכן הוא הורה לנהג שלא לבצע את ההובלה והמליץ על בדיקה באמצעות בודק מכס וכך נעשה.
מר קניאס העיד אף הוא ואישר את דבריו של רוברט גליק.
ה) הנהג דרור טהרן העיד אף הוא וחזר על גרסתו ולפיה כאשר ביקש להעמיס את המטען הוא הבחין בקרטונים קרועים באחד מהמשטחים,וציין, כי מדובר בנזק נראה לעין, הוא התקשר למר קניאס וזה הורה לו שלא להעמיס את המטען.
בחקירתו הנגדית ציין, כי כאשר הוא הרים את המטען, הוא הרגיש את החוסר בברור כיון כשהוא הרים את הקרטון הראשון, הוא יכל להיווכח שמדובר במטען קל.ו
כלומר - קופסה ריקה במקום קופסה שיהיה בה אורגן והוסיף וציין כי עצם העובדה שהיה מדובר בקרטון קרוע, העלה בו חשש לחוסר (עמוד 13 שורה 21 לפרוטוקול).
ו) האירוע היה לפני כשלוש שנים, ומטבע הדברים, הנהג וכן העדים מטעם הנתבעת לא זכרו מזכרונם האישי את כל פרטי האירוע, ולמעשה, הסתמכו רבות על מסמכים שהיו מצויים בידם.
כך לא יכל מר טהרן לזכור, כיצד היו מונחים הקרטונים או באיזה צבע של ניילונים עטפו את הקרטונים, אלא ציין, שהיה מדובר בניילון שניתן היה לראות דרכו וכאשר מרימים את הקרטון, ניתן היה לראות שהוא קרוע, וכי קרטון מלא הוא כבד, וקרטון ריק הוא קל (עמוד 13 שורות 3 – 5 לפרוטוקול).
ז) העדים מטעם הנתבעת טענו, כי כאשר רוקנה המכולה בחצרי הנתבעת, כבר ניתן היה להבחין שהמטען הגיע בקרטונים לבנים וחומים ומאורכים, ארוזים על גבי שני משטחים ועטופים ביריעת ניילון הנצמדת חלקית ולא כיסתה את המטען מלמעלה וכך גם נרשם בדף ה- TALLY (נספח 1 לתצהירה של הגברת רויטל מורדו).
באותו דף TALLY, כאשר רוקנו טובין אחרים ממכולות ונמצאו בהם נזקים, צוין במפורש על ידי הגב' מורדו כי קיימים נזקים.
כך למשל ציינה לגבי שטיחים: "2 קרועים ניזוקים". וכך גם ציינה, לגבי טובין של אומגה את מספר הפריטים הניזוקים.
לגבי האורגנים, לא צוין כל נזק שהוא.
כלומר, כאשר רוקנה המכולה בחצרי הנתבעת, לטענתה ביום 18/6/2002 (סעיף 8 לתצהירה), אזי לא נרשם כל נזק באשר לאותו מטען.
ח) מר דניאל יעקב, מנהל מחסן אצל הנתבעת, העיד כי הוא לא נכח במעמד שבו נפרק המטען בפעם הראשונה, כלומר, כאשר הגיע לנתבעת, אלא הוא נכח רק כאשר הגיע מר דרור טהרן לקחת את המטען מחצרי הנתבעת, ואז אמר לו מר טהרן כי הוא סבור שמשטח אחד קל יותר מהשני, והוא מבקש לפתוח את אריזות הקרטון, ולפיכך, הוא הודיע לנהג, שיש להזמין עמיל מכס.
בסעיף 5 לתצהירו ציין מר דניאל יעקב, כי הוא זוכר שלא היו קרטונים קרועים על המשטחים, ולא נטען בפניו על ידי הנהג או אדם אחר כי הקרטונים היו קרועים.
בחקירתו הנגדית, לא יכל לזכור אם הקרטונים הועמסו במאונך או במאוזן ורק טען, כי הוא בכל זאת זוכר, שהקרטונים לא היו קרועים.
הן הגב' מורדוב והן מר יעקב אישרו, כי תחת ידם עוברים מידי יום מאות ואלפי מטענים, וברור שהם לא יכולים לזכור מה היה בכל מטען ומטען שעבר תחת ידיו בשלוש שנים האחרונות, אך מר יעקב התעקש שהוא זוכר, כי במקרה הזה, לא היו קרטונים קרועים, ואני מתקשה להאמין, כי הוא זוכר שאכן כך היה.
ט) סיכום העדויות מוביל למסקנה הבאה:
כאשר רוקנה הגב' מורדו את המכולה שהכילה את המטען, היא לא רשמה שיש חוסר של אורגנים, או שיש מטען הנמצא בקרטונים קרועים.
כך אף העידה בתשובות לשאלות, אם רשמה נזק והאם כשיש נזק הדבר נרשם, (שורות 3 – 7 לפרוטקול עמוד 11), כי אכן, לא נרשם שיש נזק, וכאשר יש נזק, הדבר נרשם.
כלומר, המטען הגיע לחצרי הנתבעת כאשר לא היה בו חוסר על פניו.
בין המועד שבו נפרק המטען בחצרי הנתבעת ועד המועד שבו הגיע הנהג שנשלח על מנת להוביל את המטען לבית הפסנתר, ארע חוסר למטען, ובדיקת עמיל המכס מוכיחה זאת באופן חד משמעית.
הנהג עצמו תמך בגרסת התובעת ועדותו לא נסתרה.
י) בנסיבות אלו, התקיימו תנאי סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע, כי חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו, הינו על הנתבעת, כאשר לתובע לא היה ולא היתה יכולה להיות לו יכולת לדעת על נסיבות קרות הנזק, בעוד שהנזק נגרם בנכס אשר לנתבע היתה שליטה מלאה עליו.
במקרה שלנו, דבר קרות הנזק נודע לתובעים , לאחר שישה ימים בהם המטען היה בנכס הנתבעת.
לאור העדויות, לא נרשם קיומו של נזק, בניירת המיועדת לכך, ועובדה זו, מתיישבת יותר עם הנחה של רשלנות מצידה של הנתבעת מאשר חוסר רשלנות ועל כן, נטל ההוכחה הינו על הנתבעת.
י"א) הנתבעת לא הוכיחה כי לא היתה התרשלות מצידה, ועל כן, האחריות עליה, מכוח סעיף 41 לפקודת הנזיקין.
בע"א 2501/97 מפעלי נייר אמריקאיים ישראלים בע"מ נ' סגיב חקלאות ומיכון בע"מ תק – על 99 (1) 143, נקבע בסעיף 6 לפסה"ד, כי: "די בהסתברות של רשלנות בנסיבות אלה על פי ניסיון החיים, כדי להטיל על המערערת את חובת הראיה להוכיח שלא היתה התרשלות מצידה או להוכיח את הגורם לנזק שאיננו בשליטתה".
וכן; ע"א 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי רחל ואח' פ"ד מ"ט (1) 45, בסעיף 19 לפסה"ד.
שוכנעתי, כי אירוע המקרה שגרם לנזק, מתיישב יותר עם המסקנה ולפיה הנתבע לא נקט זהירות סבירה, יותר מאשר המסקנה ולפיה הוא כן נקט בזהירות סבירה, ולפיכך, על הנתבעת היתה חובת הראיה ולפיה היא איננה אחראית לנזק שארע, והנתבעת לא עמדה בנטל זה, ולפיכך, דין התביעה להתקבל.
7. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל.
ב) הנתבעת תשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 11,760 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה (27/7/2003) ועד התשלום בפועל.
ג) כמו כן, תשא בהוצאות התובעת (הוצאות עבור אגרות ושכר עדים) ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ.
ד) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.
ניתנה היום ו' באייר, תשס"ה (15 במאי 2005) בהעדר הצדדים
אביגיל כהן, שופטת
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
