פסק דין
1. התובעת – הנתבעת שכנגד (להלן: "פרמייר") היא חברה המאוגדת בהודו ועוסקת בייצור ויצוא מוצרי טכסטיל מהודו לארה"ב ואירופה.
הנתבעת – התובעת שכנגד (להלן: "חב' זילברברג") עוסקת ביבוא, פיתוח ושיווק מוצרי טכסטיל.
2. בהתאם להסכם מיום 22/1/2001, הזמינה חברת זילברברג מפרמייר אריגים כדלקמן:
ביום 22/1/2001 הזמינה זילברברג מפרמייר כ- 30,000 מ' אריג, הקרוי במסמכים 280 T (להלן: "אריג 280").
ביום 8/2/2002 הזמינה זילברברג מפרמייר כ- 10,000 מ' אריג, הקרוי במסמכים 350 T (להלן: "אריג 350").
ביום 28/2/2002, הזמינה זילברברג מפרמייר כ- 3,000 מ' אריג סאטן.
3. לצורך מימוש ההזמנות, נדרשה זילברברג להפיק לטובת חברת פרמייר מכתב אשראי דוקומנטרי (להלן: "מכתב האשראי"), שישתלם לבנק בהודו תוך 90 יום, כפוף להתמלאות התנאים המכוננים אותו.
4. במכתב האשראי נכתב , כי חברת זילברברג תשלם את התמורה כפוף לתנאים מסוימים, וביניהם התנאי לפיו, התמורה תשולם רק כנגד הצגת דו"ח שיערך ע"י מכון התקנים הישראלי באשר לבדיקה שתיערך לגבי כל אריג בנפרד לפי הקריטריונים הבאים:
(א) סוג אריג (ב) שיטת הטוויה (ג) צפיפות האריגה (ד) עמידות בפני קריעה (ה) אי קיום סיבים / רכיבים זרים באריג.
בכתב האשראי צוינו במפורש הסטנדרטים המינימלים לכל קריטריון.
5. הסחורה סופקה ע"י פרמייר לזילברברג, ולמעט תשלום עבור בד הסטאן (שלא היתה כל טענה באשר לאיכותו), לא שילמה חברת זילברברג לפריימר כל תשלום נוסף בגין הסחורה.נ
6. פרמייר הגישה תביעה על סך 457,440 ₪ (אשר היו שווים ל- 88,199 $ + 9,700 $ ריבית), וזאת בגין התמורה שלא שולמה בגין הסחורה.
7. חברת זילברברג הגישה תביעה שכנגד על סך 2,500,000 ₪ וזאת בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מכך, שפרמייר הפרה את ההסכם, שלחה סחורה פגומה בניגוד למוסכם ובכך גרמה לנזקים עצומים לחברת זילברברג.
8. תמצית טענות פרמייר:
א) עפ"י סעיף 6 להסכם בין הצדדים, היה על חברת זילברברג להמציא מכתב אשראי בלתי מוגבל ובלתי חוזר, ובניגוד למוסכם, הוכנס תנאי, שלא סוכם עליו, ולפיו על הסחורה להבדק במכון התקנים הישראלי (להלן: "הסעיף המגביל").
ב) חברת זילברברג בחוסר תום לב, לא העבירה הסחורה מיידית לבדיקה במצבה הגולמי, אלא, העבירה את הסחורה הליך של צביעה ואשפרה, ורק 60 יום לאחר קבלת הסחורה, הודיעה לפרמייר, כי הסחורה אינה עולה על צפיותיה ועל כן, הבנק לא העביר תשלום.ב
מכון התקנים היה צריך לבצע בדיקה במצב גולמי וכלל לא היה רשאי לערוך בדיקה, לבד שכבר עבר הליך של עיבוד, וכן לא ערך בדיקה תוך שיוך הסחורה לשטר המטען – בהתאם לתנאי כתב האשראי.
ג) חברת זילברברג במעשיה ומחדליה גרמה לכך, שפרמייר לא יכלה לקבל את הסחורה חזרה, שכן היא יכולה לקבל חזרה רק אריג במצבו הגולמי.
ד) פרמייר יידעה את חברת זילברברג על הקשיים שהיא עומדת בפניהם כלפי רשויות המכס והרשות למטבע זר בהודו, אם היא מוציאה בדים מהודו במצב גולמי ומקבלת חזרה בד מעובד.ב
חברת זילברברג הערימה קשיים רבים ובסופו של דבר, הוחזר אריג 350 להודו (ללא 5,000 מ' שלא הוחזרו).
ה) פרמייר טענה, כי בדיקה שהיא ערכה לפני משלוח הסחורה לישראל העלתה, כי מדובר בסחורה תקינה ובאיכות גבוהה (נספח כ"ו לכתב התביעה) ועל חברת זילברברג לשלם בגין הסחורה.נ
9. תמצית טענות חברת זילברברג:
א) פרמייר היא שהפרה את ההסכמות בין הצדדים ולא חברת זילברברג. פרמייר התחייבה לספק סחורה סוג א' (כך נכתב במפורש בחשבוניות) והסחורה שיובאה בפועל, לא היתה סוג א'.
תנאי כתב האשראי אושרו ע"י פרמייר והוסכמו עליהם. מכון התקנים בדק את הסחורה כמוסכם. קבע כי אין מדובר בסחורה העומדת בתקן שהוסכם עליו – ועל כן, חברת זילברברג לא צריכה לשלם עבור הסחורה הפגומה, ואף התביעה שהוגשה בתחילה גם נגד הבנק – נדחתה בהסכמה.ו
ב) האריגים שהוזמנו היו אמורים לשמש את חברת זילברברג לצורך קו יצור חדש שנועד לחברות בארה"ב וביניהן L.L.Bean ו- Charles P.Rogers.נ
מאחר וחברת זילברברג לא יכלה לספק להם את הסחורה, עקב מחדליה של פרמייר, נגרמו לחברת זילברברג נזקים רבים, כולל; הפסד רווחים עתידי, ולקוחות אלו, לא מסכימים לעבוד איתה יותר.
ג) חברת זילברברג טענה, כי על פי כתב האשראי, אין כלל חובה לבדוק הסחורה במצבה הגולמי, ובאופן שגרתי ובמהלך עסקים רגיל, האריגים משונעים ישירות מהנמל למפעל האשפרה.
הלקוח לא צריך לצאת מנקודת הנחה, שמדובר בסחורה פגומה (שכן, בחשבונית כתוב במפורש שזו סחורה – סוג א'), ולא היתה כל סיבה, לבצע בדיקה עוד לפני האשפרה והצביעה.
ד) רכיבי התביעה:
(ד.1) 400,000 $ הפסד רווח עקב ביטול עסקאות מול L.L. Bean
(ד.2) 80,000 $ הפסד רווח עקב ביטול עסקאות Charles p. Rogers
(ד.3) אשפרת אריג 280 104,563 $
(ד.4) הוצאות שנגרמו עקב הצורך בהספקת סחורה במשלוח
דואר אוויר 83,760 $
(ד.5) נסיעות לארה"ב ללקוחות על מנת לצמצם נזקים
ונסיעה להודו לצורך איתור ספק בדים חלופי 10,000 $
(ד.5) השקעה במכונות תפירה לצורך הכנת קו ייצור
ייעודי לאריגי פרמייר 8,000 $
(במהלך ישיבת ההוכחות, תוקן סכום זה ל- 10,000 ש"ח).
(ד.6) עלות בדיקות מעבדה 6,816 ₪
התביעה הועמדה על סך של 2,500,000 ₪.
10. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה ולפיה, דין תביעת פרמייר להדחות, ודין תביעת זילברברג להתקבל באופן חלקי, מהנימוקים כדלקמן:
א) האם על פי תנאי כתב האשראי והמוסכם, היתה צריכה חברת זילברברג לשלם בגין הסחורה?
(1) תוקפו של כתב האשראי:
מקובלת עלי טענתה של חברת זילברברג ולפיה, הסעיף המגביל בכתב האשראי אושר על ידי פרמייר (שכן, קיים אישור בכתב ואין על כך חולק).
לא בכדי, הוסף סעיף זה, שכן, מבחינת חברת זילברברג היתה חשיבות רבה לאיכותו של הבד, שיועד לייצור לחברות אמריקאיות והיא הסכימה לרכוש רק בד סוג א'.
מר ארון, מטעם פרמייר, בעדותו אישר, כי חברת זילברברג הזמינה בדים סוג א' וכי פרמייר הסכימה לכך, שהבדים יהיו סוג א' (עמ' 3 שורות 23 – 28 לפרוטוקול).
קדם לפתיחתו של כתב האשראי ולביצוע ההזמנות, משא ומתן בין הצדדים, במסגרתו שלחה פרמייר לחברת זילברברג דגימות מאריג 280 לצורך בדיקה במכון התקנים הישראלי, ובדיקה זו, הצביעה לכאורה, על פגמים באריג (נספח 1 לתצהירו של ארון).
מר ארון השיב למכתבו של מר זילברברג ביום 22/1/2001, התייחס לפגמים הנטענים והוסיף:
"Threfore, Please note that we give the best attention to the above" (נספח 2 לתצהירו של ארון).
דהיינו – למר זילברברג היה על מה להסתמך, כאשר חשש להתחייב לתשלום, ללא קשר לבדיקה שתערך לאריג, שכן, האריג שקיבל כדוגמא לא סיפק את רצונו, ומכל מקום, אין חולק על כך, שעובדתית הוכנס סעיף ההגבלה לכתב האשראי, וכי כתב האשראי, הוא חלק מההסכמות שבין הצדדים. (ראה עדותו של מר ארון – עמ' 4 שורה 10 לפרוטוקול).
זאת נוסף לכך, שפרמייר התחייבה למכור בד סוג א' (עמ' 3 שורה 28 והחשבונית).
ב) בדיקת מכון התקנים:
(1) הגב' מרים הר לב, מהנדסת טקסטיל ממכון התקנים הישראלי, היא זו אשר בדקה את האריגים והגישה חוו"ד מומחה לביהמ"ש מטעמה של חברת זילברברג.
הגב' הר לב ערכה שלוש בדיקות שלוש דוחו"ת באשר לאריגים.
חלק מהבדיקות נערכו על ידה, כאשר נבדק בד שלא במצבו הגולמי, אלא בד מעובד, אך היא השיבה בבהירות והחלטיות, כי הפגמים שמצאה בבד יכלו להיווצר בהליך האריגה והליך הטוויה ולא יתכן שהם נוצרו כתוצאה מהליך האשפרה (עמ' 15 שורה 21 עד עמ' 16 שורה 5 לפרוטוקול).
בדיקה אחת - נערכה לגבי 90 חתיכות של בד. הבד כבר היה חתוך, על כן, לא יכלה לוודא מאיזה משלוח בדיוק התקבל הבד, אך היא ייחסה את הבד לחשבונית מספר 900210 (על פי נתונים שנמסרו לה מזילברברג).
מסקנת הבדיקה היתה, שהבד אינו סוג א'.
בדיקה שניה – נערכה לגבי 12 גלילים, באריזתם המקורית והגב' הר לב וידאה את שייכותם לחשבונית הרלוונטית.
גם בדיקה זו העלתה שהבד אינו סוג א'.
(2) הגב' הר לב נחקרה רבות בחקירתה הנגדית על דרכי עבודתה וכיצד הגיעה למסקנה, כי מדובר בבדים שאינם סוג א', וכן כיצד היא סופרת את הפגמים בבד, ולא מצאתי כל מקום, שלא לקבל את חוות דעתה.
הגב' הר לב היא אשת המקצוע, והוסכם על הצדדים בכתב האשראי, כי מכון התקנים הישראלי הוא שיערוך את הבדיקות.
צריכה להיות סיבה טובה במיוחד, על מנת לא לקבל את חוות דעתה של הגב' הר לב.
למשל; פגמים משמעותיים בדרכי עבודתה ובדרך הסקת מסקנות שלה, אך פגמים כאלו אינם בנמצא.
בדיקה נוספת שערכה ביום 21/3/2001 היתה בדיקת משקל צפיפות חוטים, כח בפני קריעה, וקיומם של סיבים זרים באריג - בדיקה פיזיקאלית של הבד, והיא לא נעשתה על מנת לסווג את הבד כסוג א' או ב', אלא בדיקה של קריטריונים כפי שנדרשו בכתב האשראי, ובדיקה זו, מצאה פגמים מעל למוסכם בכתב האשראי.
(3) בבדיקה שערכה הגב' הר לב לגלילים במצבם הגולמי ובאריזה מקורית, נמצא, כי הבדים אינם עומדים בדרישות המוסכמות מבחינת צפיפות האריגה בערב (weft), מבחינת חוטי השתי (warp) ונמצאו בבד חוטים זרים.
(4) שוכנעתי, כי האריגים שנבדקו היו כולם אריגים שנשלחו מפרמייר, גם אם בעקבות האשפרה והעיבוד לא ניתן היה להצליב בין הגלילים ושטר המטען.
חברת זילברברג באמצעות עדיה הדגישה, כי לא היה במפעל שלה כל אריג זהה שנרכש מחברה אחרת.
כמו כן, מר למברג – שהוא סוכנה של פרמייר בישראל, העיד מטעמה של פרמייר, נשאל אם יש לו ספק שמדובר בבדים שסופקו ע"י פרמייר, והשיב:
"אני לא יודע לענות על זה, אני לא אומר שלא סופקו. ... אני לא אומר שזה לא של פרמייר ואני לא יודע, וזה לא הטענה המרכזית שלי, ואין לי ספק" (עמ' 13 שורות 3 – 6 לפרוטוקול).
כמו כן, אישר, כי בסופו של דבר, באמצעותו, יצרה לאחר מכן, חברת זילברברג קשר עם יצרן אחר – חברת לויאל ודרכה הוזמן בד 280.
כלומר – חברת זילברברג עצמה לא ידעה כלל ממי ניתן לרכוש בד כזה מלבד מפרמייר אלא הוא סייע לה בכך, (לאחר שהיה ברור שבד 280 תקין לא יסופק ע"י פרמייר) ומר למברג ידע, שזילברברג זקוקה לבד כזה וטוענת לנזקים שנגרמים עקב חסרונו של בד תקין.
אם כך – כיצד ניתן לטעון בכנות, בסיטואציה כזו, כי לחברת זילברברג היה בד אחר מאותו סוג שיובא ע"י ספק אחר, ולגביו נערכה הבדיקה?
בנסיבות אלו, הרי שאין מקום לטעון, כי בדיקותיה של הגב' הר לב נעשו לגבי אריגים שסופקו ע"י ספק אחר, ויש מקום לקבל את מסקנתה ולפיה אין מדובר בבד סוג א' וכי הבד לא עמד בסטנדרט המינימלי על פי הקריטריונים שנקבעו בכתב האשראי.
(5) לסיכומו של ענין זה:
הגב' הרלב העידה באופן חד משמעי, כי הליקויים בבדים שנתגלו בבדיקותיה, הם ליקויים הנוצרים בתהליך האריגה והטוויה של הבדים, כי אין מדובר בבד סוג א', והבדיקה הפיזקאלית מעלה, כי מדובר באריגים שאינם כמוסכם וחוות דעתה, מקובלת עלי במלואה.
ג) האם היתה חובה לבדוק האריג במצבו הגולמי ולא מעובד?
(1) מעבר לעובדה, שחלק מהבד נבדק במצבו הגולמי ונמצא, כי אינו סוג א', אין חולק על כך, שחלק אחר של הבדיקות נעשה לגבי בד מעובד לאחר אשפרה וצביעה.
(2) בכתב האשראי לא נכתב, כי בדיקה צריכה להערך לאריג במצבו הגולמי, אך ב"כ פרמייר מסיק, כי הבדיקה צריכה להעשות במצב הגולמי, כיוון שיש צורך לשייך הסחורה לשטר המטען / למסמכים.
(3) חברת זילברברג טענה, כי אין כל חובה לבצע בדיקה לאריג במצב גולמי; א) כיוון שלא כתבו כך בכתב האשראי, ב) גם לגופו של ענין, חברת זילברברג כלקוח, צריכה לצאת מנקודת מוצא ולפיה נשלחה לה סחורה סוג א' כמובטח וכמוסכם, ובטרם התשלום ומשלוח הסחורה לחו"ל ללקוח שלה, היא צריכה לבצע בדיקות תקינות על מנת לוודא, כי אכן מדובר בסחורה סוג א'.
(4) הן הגב' טמיר והן מר זילברברג העידו, כי במהלך העסקים הרגיל של החברה, העוסקת בענף הטקסטיל, מזה עשרות שנים, מובלת הסחורה הגולמית שמגיעה לחו"ל ישירות למפעל האשפרה, כך שלא היתה סיבה לנהוג אחרת דוקא במקרה הזה.
(5) אני מאמינה לעדים מטעמה של חברת זילברברג, אשר העידו, כי במהלך העסקים הרגיל, משונעת הסחורה הגולמית מחו"ל הישר למפעל האשפרה ולפיכך, אין לטעון כי חברת זילברברג פעלה במקרה דנן, בחוסר תום לב ושלא בדרך המקובלת.
חברת זילברבג היא זו שהיתה זקוקה לאריגים והיתה מעוניינת בהם, ולא היה לה מניע נסתר למנוע בדיקה לאריג הגולמי, והיא אכן סברה בכנות, כי אין חובה לערוך בדיקה לבד במצבו הגולמי ולפיכך, פעלה בדרך זו ובדרך התנהגותה אינה שוללת ממנה את הזכות לפיצוי על נזקיה.
(6) מעדותה של המומחית, הגב' הרלב, עלה באופן חד משמעי, כי אותן מסקנות באשר לסוג האריג, היו מוסקות הן בבדיקה של מצב גולמי והן בבדיקה של מצב מעובד.
ולפיכך, משלא עמד האריג בקריטריונים שנדרשו, ולא היה לו כל ערך מבחינת חברת זילברברג, הרי שחברת פרמייר, אשר התחייבה לספק בד סוג א' ובקריטוריונים פיזקאלים מסוימים – ולא עמדה בהם, איננה זכאית לתשלום.
11. האם ניתן להחיל במקרה דנן, אשם תורם על חברת זילברברג:
א) על פי הפסיקה, מחילים בתי המשפט את כללי האשם התורם גם בדיני החוזים.
וראה לענין זה: ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה פ"ד מ"ח (5) 799 (סע' 7 לפסה"ד), ע"א 2688/95, 2907/95 יצחק פנחס נ' כרם מהנדסים ואח', פ"ד נ' (5) 742 (להלן: "פס"ד פנחס") ופסה"ד EXIMIN תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פ"ד מ"ז (4) 64 (להלן: "פס"ד אקסימין").
בפס"ד אקסימין קבע כב' הנשיא שמגר (כתוארו אז), כי בהתאם לסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א – 1970; יש צורך בעקרון הסיבתיות, שכן:
"...הרעיון העומד בבסיס עיקרון הסיבתיות הוא כי המפר אחראי לנזק שנגרם כתוצאה מפעולתו, ולפיכך, אם שניים גרמו סיבתית לנזק, אין להעדיף אחד על רעהו, אלא יש לחלק את האחריות ביניהם באופן שכל צד ישא בחלקו בנזק.
(ד) הקביעה, כי כל צד יישא בנזק שהוא אחראי לו מתיישבת גם עם הדרישה להקטנת הנזק...". (ראה: סע' 4 (ג) ו- 7 ד' לפסה"ד).
בסעיף 4 (י"ד) לפסה"ד אקסימון נאמר:
"יתרון נוסף קיים לקביעה זו בכך, שיש בה כדי לאחד את עקרונות הפיצוי בין דיני הנזיקין לדיני החוזים. הערעור שבפנינו הוא דוגמה למקרה הנע על קו תפר דק בין שני התחומים. קו תפר שלא מן הנמנע הוא לטשטשו במקרה המתאים.
הרי יכול היה כל אחד מהצדדים לטעון כלפי האחר לקיומה של רשלנות או ליתר דיוק למצג שווא רשלני מצידו. הפיצוי הנתבע הוא בגין נזק שנגרם שלא כדין. אין כל טעם, למעשה, בהחלת עקרונות פיצויים שונים בשני המקרים.
אין גם ספק כי מקרה כזה מתאים במיוחד לחלוקת אחריות. מה טעם בקביעת אחריות שונה בהתאם לנסוח כתב התביעה. להיפך, יש בכך כדי להסיט את הדיון משאלות מהותיות לשאלות טכניות גרידא של סוג העילה לפי כתב התביעה, תוך שימת דגש על טפל במקום על עיקר (ראה: פורת, עמ' 115)".
ב) לפיכך, כאשר דנים בסוגיית הנזק שנגרם לחברת זילברברג עקב הפרת ההסכם ע"י פרמייר, ניתן יהיה לקחת בחשבון את אשמה התורם של חברת זילברברג לנזק שנגרם לה.
לפיכך, יש לבדוק, האם במקרה דנן, חברת זילברברג אחראית אף היא לנזקיה, כולם או חלקם.
ג) יש להדגיש, כי חובת הקטנת הנזק עפ"י סעיף 14 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א – 1970, היא מהזמן שנודע לנפגע על הפרת החוזה או ממועד קרוב לו (ראה לענין זה; ג. שילו, דיני חוזים, מהדורה שניה, עמוד 581.
וחלוקת אחריות בין צדדים מכח עקרונות האשם התורם – מתייחסים גם לפעולות שהנפגע היה צריך לנקוט בהן, עוד לפני שידע על ההפרה.
ב"כ פרמייר טען בסיכומיו (סעי' 45 – 46), כי לו היתה חב' זילברברג בודקת את הסחורה במצבה הגולמי וממתינה לתוצאות מכון התקנים, היא יכלה להחזיר את הגלילים לפרמייר ולקבל אריגים חלופיין תחתיהם או קונה אריגים חלופיים מספק אחר, ואם הסחורה היתה נמצאת תקינה, אזי רק אז היו צריכים להעביר אותה הליך עיבוד, אשפרה וצביעה.
מה עוד, שתוצאות מכון התקנים התקבלו 24 שעות מרגע משלוח הדגימות למכון התקנים.
עוד טען ב"כ פרמייר, כי בדיקות מכון התקנים התבקשו זמן רב לאחר שהסחורה הגיעה לחב' זילברברג (כך למשל; משלוח אריג 280 שהתקבל מיום 24/3/2001 לתהליך אשפרה וצביעה נשלח לבדיקה רק ביום 5/6/2001 חרף תוצאות מכון התקנים לגבי המשלוח הראשון שהתקבלו ביום 22/3/2001 וחרף בדיקת מכון התקנים מחודש ינואר 2003 (סעיף 38 לסיכומים).
ד) טענתו של ב"כ פרמייר מקובלת עלי רק בחלקה.
אני סבורה, כי לא היתה חובה לבצע בדיקת מכון התקנים מיד כשהגיעה הסחורה ארצה, אך היה צריך לבצע אותה במועד מוקדם ככל האפשר, ובדיקה שמבוצעת כחודשיים וחצי לאחר שהסחורה הגיעה ארצה (סחורה שהתקבלה במרץ ונבדקה רק ביוני), זאת שעה שכבר לגבי סחורה אחרת קבע מכון התקנים, כי היא איננה עומדת בקריטריונים המוסכמים, איננה מבוצעת באופן סביר, אשר מטיל את מלוא האשמה על פרמייר.
בהחלט יש לקבל את הטענה, כי יש אשם תורם של חב' זילברברג בכך, שהיא התעלמה מנורות האזהרה שהבהבו סביב הסחורה, שעוד בזמן המשא ומתן, כאשר נמסרו דגימות ממנה לבדיקה, העלו תוצאות שאינן משביעות רצון.
זאת נוסף לכך, שחלק מהסחורה התקבלה לאחר שכבר מכון התקנים קבע, כי סחורה קודמת איננה בטיב המוסכם, ופעולה שגרתית כמו; משלוח כל הסחורה אוטומטית לאשפרה, צביעה ועיבוד, איננה הפעולה הסבירה המתבקשת בנסיבות הענין, ומהווה "עצימת עיניים" והתעלמות מתמרורי האזהרה.
ה) לפיכך, מקובל עלי, כי למרות שחברת זילברברג היתה רשאית להניח, כי ספק שמבטיח לה סחורה סוג א' ובקריטריונים פיזקאלים מסוימים – אכן עומד בדיבורו, היא היתה צריכה בנסיבות המקרה דנן, להזהר ולבצע בדיקת מכון התקנים מהר ככל האפשר, ולא ליתן את הסחורה כולה לאשפרה ועיבוד כשכבר היו מונחים בפניה דוחות מכון התקנים לגבי סחורה קודמת.
מה עוד, שמכון התקנים ביצע את בדיקותיו בזריזות רבה ותשובותיו הגיעו סמוך לאחר ביצוע הבדיקות.
ו) במקרה דנן, אין לומר כי חברת זילברברג היתה צריכה ויכולה להקטין את נזקיה ב- 100%, שכן לפחות לגבי המשלוח הראשון, עדין לא הבהבו בפניה די נורות אדומות, לגבי איכותה של הסחורה, ומאחר והיא היתה צריכה לייצא את הסחורה לארה"ב תוך זמן די דחוף, סביר בהחלט בעיני, שהיא היתה רשאית לשלוח את הסחורה באופן מיידי למפעל האשפרה והעיבוד.
ולפיכך, אין לאמר כי בשל אי הקטנת הנזקים אין לפצות את חברת זילברברג על נזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפרת ההסכם בהתאם לאמור בסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה).
זאת ועוד, בפועל, חברת זילברברג ניסתה באופן חלקי להקטין את נזקיה על ידי כך ששלחה את הסחורה בדואר אווירי, ונסעה ללקוח על מנת לשכנע אותו בכל זאת שלא לנתק את הקשר ולהסביר לו את הסיבה לאיחור באספקה.
ז) ביהמ"ש בפסקי הדין בענין אקסימין ובענין פנחס איפשרו חלוקת אחריות לנזקים בין צדדים, וזאת בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מהפרת חוזה.
ח) אני סבורה, כי לאור הראיות המצויות בפני, חלקה של חברת זילברברג כאחראית לקרות הנזקים היא בשעור של 40%, ולפיכך, על פרמייר יהיה לשאת רק ב- 60% מהנזק המוכח.
אמנם, אין מדובר בחישוב אריתמטי מדויק המוביל דווקא לחלוקה מספרית זו, אולם יש סמכות לביהמ"ש לערוך חלוקת אחריות, גם כשאין אפשרות לבסס זאת דווקא על חישוב אריתמטי מדויק, וזאת לאור הפסיקה שאוזכרה לעיל, ואני סבורה, כי אחריותה של פרמייר לנזקים גדולה יותר מאחריותה של חברת זילברברג.
חלוקת האחריות תלקח בחשבון לגבי התביעה שכנגד.
12.התביעה שכנגד:
מאחר והגעתי למסקנה ולפיה פרמייר היא זו שהפרה את ההסכמים בכך, שסיפקה סחורה שאינה סוג א' ולא באיכות הפיזיקאלית שנדרשה, ולפיכך, לא היתה זכאית לתשלום בגינה, הרי יש לבדוק:
מה הוא הנזק שנגרם לחברת זילברברג כתוצאה מהפרת ההסכם ע"י פרמייר.
13. הסחורה הפגומה שפרמייר דרשה תשלום עבורה היתה בסכום של 88,190.12 $ (ארה"ב) וזילברברג טענה, כי נגרמו לה נזקים בגין אותה סחורה בסכום של 500,000 $.
ב"כ חב' זילברברג בסיכומיו ציין, כי הנזקים עולים על 5.5 מיליון ₪, אך לצורכי אגרה, הועמדה התביעה על סך של 2.5 מליון בלבד (סעיף 9 – 10 לסיכומים).
14. הפסד רווח עקב ביטול עסקאות מול L.L.Bean:
א) חברת זילברברג הוכיחה במידה הנדרשת (ובמשפט אזרחי מהסוג דנן – די במאזן הסתברותשל 51%) את עצם העובדה ש-L.L.Bean ביטלה את המשך העבודה עקב כך, שסחורה שהזמינה L.L.Bean לא סופקה לה, כיוון שהבד של פרמייר היה פגום.
ב) הגב' אריאלה טמיר, העידה, באיזה אופן מנהלים מו"מ עם חברות אמריקאיות וכי משא ומתן כזה, מתנהל, זמן רב לפני שנחתמות עסקאות.
על פי העדות, אשר לא נסתרה, והותירה רושם אמין בעיני, נעשות עבודות פיתוח של מוצרים בתאום עם אנשי העיצוב של החברות האמריקאיות, ורק כאשר המוצר כבר מפותח (בחלוף כשנה – שנה וחצי) מזמינות החברות האמריקאיות את המוצרים, כאשר ההתקשרות היא בדרך של הזמנות ספציפיות, אך יש הצהרת כוונות בעל פה על היקף ההזמנות העתידי המשוער.
ג) חברת זילברברג אף צרפה קטלוג (נ/1), ממנו עולה, כי L.L.Bean עובדת היום עם המוצר שהיה אמור להיות מסופק על ע"י חברת זילברברג, אך היא מקבלת את הבד מחברה אחרת – חברה טורקית.
כלומר – ל- L.L.Bean עדיין יש צורך באותו מוצר.
ד) הגב' טמיר העידה, כיצד בתערוכת טקסטיל שנערכה בחו"ל, נכנסו המעצבות של L.L.Bean לדוכן חברת זילברברג, והתרשמו מאוד מהתצוגה, אך אמרו, כי הן לא רשאיות להזמין מוצרים מחברת זילברברג.
ה) לתצהירו של מר זילברברג צורפה תכתובת עם חברת L.L.Bean ממנה משתמע במפורש, כי L.L.Bean הפסיקה לעבוד עם חברת זילברברג עקב כעסה הרב על אותה פרשיה של בד 280.
כך למשל, מכתב מיום 17/7/2001 ובו כתבו L.L.Bean כי עקב אי האספקה, הם מאבדים מכירות ולקוחות (נספח ל'), וביום 6/11/2001 כתבו בין היתר:
We spend thousands of dollars for each item to be featured in our catalogs and we "have been unable to recover our expenses for the many catalogs the 280s have been in LL Bean has lost many sales due to the lack of inventory for this program and we “have disappointed our customers since we have been unable to fill their orders
וכן בנספח ל"ב מיום 4/6/2002:
As for the 280 s, it is now final, as we originally discussed the program will not be "relisted for Fal"
וכן נספח ל"ד מיום 22/7/2002:
this will be the last shipment for the 280 s. I am considering all PO s closed after the" 7/24 shipment. The continuous delays have caused many problems with backorders and our instock postion for book drop
הוכח כדבעי, כי L.L.Bean הפסיקה ההתקשרות עם חברת זילברברג בשל "מחדל אריג 280".
ו) מר זילברברג ניסה להקטין הנזק וטס לארה"ב על מנת לנסות ולהציל את מערכת היחסים, אך בסופו של דבר, הענין לא צלח.
מר זילברברג טען, כי שתי נסיעות לארה"ב הקדיש לצורך הענין בעלות של 6,128 $ (נספח כ"ז) וכן טס להודו על מנת לנסות ולהשיג אריג זה מספק אריגים אחר, (ובסופו של דבר, רכש אריג זה מחברת LOYAL) אך היה זה מאוחר מידי והנזק כבר נגרם ו- L.L.Bean הפסיקה לעבוד איתם.
ז) מר זילברברג צירף מסמכים הרלוונטים לנסיעה להודו (נספח כ"ח) וכן דרישת L.L.Bean לקבל סחורה בדואר אוויר, דבר שייקר את העלות של ההובלה, (חשבוניות צורפו – נספח ל"ב).
ח) מר זילברברג אמד את הירידה בהכנסות שנגרמה לו מביטול הפרויקט של אריג 280 לשנים 2001 – 2002 בלבד בסכום של כ- 900,000 $, כיוון שגם פרויקטים אחרים שהיו במהלך השנים עם L.L.Bean לא חודשו, והוא טען, כי נגרע מהחברה רווח כספי, בשעור של כ- 20% מהמחזור, כלומר; 400,000 $.
ט) הערכה זו, איננה מדויקת אלא היא בדרך של אומדן בלבד, שכן, רו"ח חיים חלפון, שהגיש חוו"ד מומחה מטעם חברת זילברברג בדבר הדוחו"ת הכספים של החברה בשנים 2000 – 2003, הגיש חוות דעת מבלי שצורפו אליה מסמכים, היכולים לתמוך בנתונים שציין, ואין אפשרות לאמת במסמכים את נתוניו.
זאת נוסף לאי דיוקים נוספים שמצאתי בחוות דעתו.
י) רו"ח חלפון טען, כי הדרך החשבונאית למציאת רווח היא בדרך של הכפלת מחזור המכירות שאבד באחוז הרווח הגולמי של החברה ולפי תחשיבו הרווח שנמנע בשנים 2001 – 2003 היה בסך 569,000 $ (סעיף 7 לסיכומי חברת זילברברג) בגין אובדן הזמנות של L.L.Bean ו- 77,140 $ בגין אובדן רווח של Charles p. rogers סיכומים אלו עולים על הפסדי הרווח שנטענו בכתב התביעה שכנגד שהתבססו על הפסד רווח כספי, הנאמד בכ- 20% מהמחזור ואשר לגבי L.L.Bean נאמד ב- 400,000 $ ולגבי Charles p. rogers נאמד ב- 80,000 $.
יא) בא כוחה של פרמייר הסתייג מדרך החישוב של רו"ח חלפון, וציין, כי ניתן לראות תנודתיות במכירות של חברת זילברברג בשנים 2000 – 2003 כאשר אין קשר לכך ולחברת פרמייר (מכירות 2001 ירדו ב- 5 מליון ₪ (22%) לעומת מכירות 2000, ומכירות 2002 עלו ביחס למכירות 2001 ב- 57% ומכירות 2003 ירדו ביחס למכירות 2002 ב- 23%) ולמעשה, רו"ח חלפון אישר, קיום תנודתיות (עמ' 26 שורות 1 – 4 לפרוטוקול).
באשר לדרך החישוב של רו"ח חלפון אכן צודק ב"כ פרמייר, כי החישוב אינו כולל את ההוצאות השוטפות (הוצאות הנהלה, מימון, מיסים וכו') בגין העסקה ומר חלפון אישר בחקירתו הנגדית, כי כשרוצים להגיע לחישוב מדויק יותר, יש להתייחס להשפעת מס (עמ' 28 שורות 4 – 5 לפרוטוקול), ואישר, כי חוות דעתו לא התייחסה להכנסות או הוצאות נוספות וציין, "אני יכול לבדוק את זה בעתיד" (עמ' 28 שורה 12 לפרוטוקול).
יב) כמו כן, אישר, כי קיימת אפשרות לבדוק הפסד רווח גם על פי חישוב רווח גולמי וגם על פי רווח תפעולי (עמ' 28 שורה 25, ועמ' 29 שורות 3 – 6 וכן שורות 16 – 19 לפרוטוקול).
בנסיבות אלו, כאשר חוות הדעת איננה נתמכת במספרים מדויקים ואינה כוללת רכיבים שלא נלקחו בתחשיב, גם אחוזי הרווח שנטענו ע"י פרמייר (סעיף 25.2 ו- 35.5 לסיכומים) אינם מדויקים, שכן, הם מתבססים על משתנים שאינם ידועים, ובמצב כזה, נותר לבצע חישוב ההפסד בדרך של אומדן, שכן אין ספק שנזק נגרם ובקנה מידה רציני ביותר.
יג) בית המשפט העליון קבע לא אחת כי במקרים שלאור טבעו ואופיו של הנזק קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושעור הפיצויים בגינו, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנתבע, ודי לו שיביא אותם נתונים אשר ניתן באופן סביר להביאם תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר.
ראה לענין זה: ע"א 646/85 יצירות ברנע בע"מ ואח' נ' דניה חברה לביטוח בע"מ פד"י מ"ב (2) 793וכן ע"א 711/72 מאיר נ. הנהלת הסוכנות היהודית לארץ ישראל, פד"י כ"ח (1) 393, 400, וע"א 379/74, 525, אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ ' פזגז בע"מ פד"י ל' (3) 281, 288 וכן, ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד ל"ה (2) 800.
במקרה דנן, שני הצדדים המציאו נתונים מספריים. חברת זילברברג – בחוות דעתו של רו"ח חלפון וחברת פרמייר בסעיף 35.2 ו- 35.5 לסיכומיה.
אני סבורה, כי בנסיבות אלו, מן הראוי לקבוע את אחוז הרווח כסכום ממוצע בין גרסאות שני הצדדים ולפיכך, יש להקטין אחוז הרווח מ- 20% בממוצע, לטענת חברת זילברברג ל- 10% בלבד.
יד) על פי חישוב זה, הנזק בגין רכיב נזק זה, הוא בסך 220,000 $.
טו) בגין האשם התורם, על פרמייר לשלם רק 60% מהסכום ולפיכך, עליה לשלם סך 132,000 $, אשר היה שווה לסכום של 574,200 ₪ (לפי שער דולר של 4.35 ₪ לדולר).
15.הפסד רווח בגין ביטול עסקת CHARLES P. ROGERS:
א) חברת צ'רלס היתה אמורה לקבל את אריג 350, ועל פי החוזה שנחתם בין צ'רלס וזילברברג בפברואר 2001 נספח ל"ה. לטענת זילברברג וטמיר, מדובר בחוזה אחד מתוך מערכת חוזים עתידית על יסוד הצהרת כוונות בעל פה בין צדדים כמוקבל בענף זה – ביחס לחברות אמריקאיות, וזילברברג התחייבה לספק כלי מיטה מאריג 350 בהיקף של 66,881 $.
חברת צ'רלס הביעה מורת רוח מהאיחור באספקה (ראה נספח ל"ו) ואחר כך ביטלה את ההסכם וכן לא הזמינה עסקאות עתידיות שהיו אמורות להיות בהיקף של כ- 400,000 $ בשנים 2001 – 2002.
לפיכך, טענה חברת זילברברג, כי נגרם לה נזק בגין הפסד רווח בשעור כ-20% מהמחזור כלומר; כ- 80,000 $.
הערותי לגבי תחשיב זה, זהות להערות לגבי עסקת L.L.Bean ולפיכך יש להקטין אחוז הרווח ל- 10%.
על כן, הנזק הוא בסך 38,700 $ בלבד.
פרמייר צריכה לשאת רק ב- 60% מסכום הנזק, כלומר – 23,220 $ אשר היו שווים לסך 101,007 ₪ (לפי שער דולר 4.35 ₪ לדולר).
ב) אשפרת אריג 280:
האשפרה אכן עלתה 104,563 ₪.
אולם, בשל אשמה התורם של חברת זילברברג, על פרמייר לשאת רק ב- 60% מהנזק.
כלומר; 62,738 ₪ (במעוגל).
ג) הוצאות עבור נסיעות ללקוחות בארה"ב על מנת לנסות ולרצותם ולהפיס דעתם עקב העיכוב במשלוח וכן נסיעות להודו על מנת לקנות סחורה אצל ספק אחר.
חברת זילברברג הוכיחה הצורך בהוצאות אלו, וכן את סכום ההוצאות (נספחים ח', כ"ז ו-כח' לתצהירו של מר זילברברג) ולפיכך יש לפסוק לה סכום השווה ל- 10,000 $, כאשר 60% מרכיב זה, הוא 6,000 $ שהיו שווים ל- 26,100 ₪.
ד) הוצאות בגין הספקת סחורה ללקוחות במשלוח דואר אוויר במקום משלוח ימי כמקובל 83,760 $ - הוכחו בצורה ברורה, (נספח ל"ב לתצהירו של מר זילברברג) ו- 60% מהסכום הוא: 50,256 $, השווה ל- 218,613 ₪.
ה) השקעה בקו יצור:
במהלך ההוכחות הוברר, כי מדובר בסכומים שבין 8,000 ₪ ל- 10,000 ₪ ולא 8,000 $ כפי שנטען בכתב התביעה.
הוצאה זו הוצאה לפני שבוצעה ההתקשרות בפועל עם צ'רלס ו- L.L.Bean והיא חלק מהליך מו"מ בטרם מבשילה עסקה.
ומשכשלה בסופו של דבר העסקה (לאחר שכבר היו הזמנות) בשל הסחורה הפגומה של פרמייר, ניתן להכיר בהוצאה זו כנזק הנובע מהפרת ההסכם ע"י פרמייר.
סכום הנזק בגין רכיב זה, יחושב על בסיס של 9,000 ₪ בלבד, כאשר 60% הוא 5,400 ₪.
ו) עלות בדיקות מעבדה:
משהתברר כי אכן הסחורה אינה עפ"י המוסכם, והיה צורך בביצוע הבדיקות, יש להכיר בהוצאה זו 5,825 ₪.
הוצאה זו, יש להשיב לחברת זילברברג במלואה, שכן, הפגם באריג וסיווגו הנמוך, לא נובע ממחדל כלשהו של חברת זילברברג.
16. סך הנזק שעל פרמייר לשלם לחברת פרמייר לשלם לחברת זילברברג הוא; הפסד רווח בגין עסקת L.L.Bean:
574,200 ₪ הפסד רווח בגין עסקת L.L.Bean
101,007 ₪ הפסד רווח בגין עסקת Charles p. rogers
עלות אשפרה 62,738 ₪
הוצאות לצורך הקטנת נזק 26,100 ₪
הוצאות בגין משלוח דואר אווירי
במקום ימי, לצורך הקטנת נזק. 218,613 ₪
השקעה בקו ייצור 5,400 ₪
עלות בדיקות מעבדה 5,825 ₪
______________
סה"כ 993,883 ₪
17. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין התביעה הראשית להדחות.
ב) דין התביעה שכנגד להתקבל, כך שפרמייר תשלם לחברת זילברברג סך 993,883 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (28/8/2002) ועד התשלום בפועל.
ג) כמו כן, תשא פרמייר בהוצאות חברת זילברברג ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 60,000 ₪ + מע"מ.
ד) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.
ניתן היום כ"ה בניסן, תשס"ה (4 במאי 2005) בהעדר הצדדים
אביגיל כהן, שופטת
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
