פסק דין
המבוא:
בפנינו תובענה כספית לשיפוי התובעת על ידי הנתבעת בגין חוסר של מטען עצים אשר אוחסן בנמל לאחסנה ממושכת.
עילת התביעה מבוססת על היותה של הנתבעת שומרת בשכר, ובחבות שהיא חבה כלפי התובעת, אשר הפקידה את המטען במחסניה.
העובדות:
התובעת חברת ד. שטסל ושות' בע"מ העוסקת ביבוא ושיווק עצים, ייבאה מטען עצים מהספק "VAPO TIMBER OY" מפינלנד.
מטען העצים היה בנפח כולל של 1,170.86 קוב, המורכבים מ-274 חבילות עצים.
הנתבעת הינה רשות הנמלים והרכבות והיא הבעלים ו/או המחזיקה ו/או המנהלת של נמל חיפה ומחסני הערובה.
המטען יובא לארץ באמצעות הובלה ימית ע"י חברת "SCAN - ORIENT" ולווה ב-3 שטרי מטען שמספרם: M008, M009, M010 והגיע ארצה על האוניה FLORA V בתאריך 15.2.98.
תכולתו של המטען שלווה בשטר מטען 008M שוחרר מיד במסירה ישירה, ושאר המטען אוחסן במחסני הנתבעת לאחסנה ממושכת יחד עם מטענים נוספים של התובעת.
עפ"י אישור האחסנה המקורי, איחסנה התובעת מטען עצים הכולל 986 חבילות שמשקלן 3,936,230 ק"ג עד ליום 16.4.98 (המטען המאוחסן כלל גם את החבילות שבשטרי מטען M009 ו-M010).
בשלב מאוחר יותר שוחרר חלק מהמטען המאוחסן, והוארכה אחסנתם של 181 חבילות עצים במשקל 398,019 ק"ג עד ליום 17.6.98.
בהמשך בתאריך 27.5.98 התברר שיש חוסר של 18 חבילות עצים.נ
חודשיים אח"כ הגישה התובעת תלונה במשטרה על גניבה.
התובעת פנתה לחברת מ. קצן בע"מ, אשר חיבר דו"ח שמאות בגין החוסר במטען בתאריך 17.8.98.
טענות הצדדים:
טענות התובעת:
התובעת טענה לחוסר של 18 חבילות במטען שאוחסן לאחסנה ממושכת מתוך שטרי מטען M009 ו-M010 וכן מחבילות נוספות.
לגירסתה, 18 יחידות האריזה אבדו או נגנבו מהנמל או שנמכרו על ידי הנמל בטעות, ולכן על הנתבעת מוטלת האחריות לחוסר במטען הנובעת מהוראת חוק השומרים, תשכ"ז-1967.
סעיף 2 - אחריות שומרים:
"(ב) שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו".
סעיף 5 פיצוי ושיפוי:
"(א) היה השומר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זכאי בעל הנכס לפיצויים הניתנים בשל הפרת חוזה".
התובעת טענה כי הנתבעת התרשלה בשמירת הטובין, ומאחר והיא שומרת בשכר לפי חוק השומרים, הרי שהינה אחראית לאובדן המטען החסר.
לגירסת התובעת, גם עפ"י חוק החוזים, תשל"ג-1973, חבה הנתבעת לתובעת בגין החוסר במטען וזאת מאחר והפרה את הוראת חוק זה בכך שלא עמדה בהתחייבותה על פי ההסכם בין הצדדים לשמור על המטען המאוחסן במחסניה.
התובעת טענה כי הוכיחה את החוסר במטען, וזאת מתוך מסמכי הנתבעת על אחסנת הטובין ושחרור הטובין ואשר אין בהם כדי לכסות את כלל המטען שאוחסן אצלה.
עוד טענה התובעת כי הוכיחה את ערך הנזק באמצעות חישוב ממוצע, מאחר ולא ניתן היה לאמוד את הנזק במדוייק, וזאת בשל העובדה שלא ניתן לזהות בוודאות את האריזות החסרות.
התובעת טוענת גם כי נגרם לה נזק עקיף בגין הובלת המטען החסר, תשלום מיסי נמל עבורו, אובדן רווח, עוגמת נפש, פגיעה במוניטין ופיצויי לקוחותיה.
סך כל הפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה נקבעו על ידי התובעת לסך כולל של 130,360 ש"ח.
מזה הופחת סכום הפיצוי שנתקבל מחברת הביטוח מעוז בסך 30,000 ש"ח.
סך כל הסכום הנתבע על ידי התובעת מאת הנתבעת כפיצוי בגין נזקיה עומד על סך של 97,323 ש"ח ליום 16.2.99.
טענות הנתבעת:
הנתבעת טענה לפטור מאחריות עפ"י תקנה 241(ד) לתקנות הנמלים, תשל"א-1971, המחייבת את המאחסן לאחסנה ממושכת לבטח את מטענו.
הנתבעת טענה כי טענת התובעת שהאחסנה הממושכת מורכבת ממטען שלווה ב-2 שטרי המטען M009 ו-M010 וכן ממטענים אחרים שלה אינה מוכחת בשום מסמך, לכן יש לראות את התובעת כמי שלא הוכיחה את תביעתה: לא כמה חבילות עצים נשלחו, כמה נפרקו, כמה אוחסנו, וגם לא הוכיחה את גובה הנזקים.
לדברי הנתבעת, נטל ההוכחה למסירת המטען לאחסנה ממושכת בנמל וגם לכך שהחוסר נגרם בנמל מוטל על התובעת, והתובעת לא הרימה הנטל שכל המטען המוצהר על ידה נמסר לנמל חיפה לאחסנה.
הנתבעת טענה כי לא ניתן ללמוד מאישור האחסנה, מתעודת השער, משטר המטען וגם מה- CARGO REPORT על כמות העצים שאוחסנו.
עוד טענה הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה את גובה הנזק, מאחר ולא ניתן לזהות בוודאות את החבילות החסרות, וכי אין להסתמך על דו"ח השמאי בשל העובדה שהדו"ח לא הוגש לביהמ"ש על ידי השמאי ולא התאפשר לחוקרו בחקירה נגדית על הדו"ח שערך.
לעניין הנזק - טוענת הנתבעת כי סכומי נזק מסויימים לא הוכחו על ידי התובעת, כמו: שווי עוגמת נפש שנגרמה לה ופיצוי הלקוחות.
הנתבעת בהודעתה לצדדים השלישיים חוזרת על הטענות שבכתב הגנתה.
ביום 15.4.04 הודיעו התובעת וצד שלישי 2 - מעוז חב' לביטוח בע"מ, כי ההודעה לחברת הביטוח תדחה ללא צו להוצאות.
בהתאם להודעה זו ניתן פס"ד ביום 20.4.04.
הדיון המשפטי:
לטענת הנתבעת כי היא זכאית לפטור בשל תקנה 241(ד) לתקנות הנמלים, המחייבת את המאחסן לבטח מטענו - אין בכך כדי לפטור את הנמל מאחריותו בנזיקין.
גם אם מדובר בחוק ספציפי (פקודת הנמלים) מול חוק כללי (חוק הנזיקין האזרחיים).
עיינתי בפסיקה ומצאתי לנכון להעלות לצטט את דברי של כבוד השופט ח' אריאל בפסק דין ע"א 545/96, SHERIDON EXIM LTD נ' רשות הנמלים והרכבות, פ"ד נג(2), 289 ,עמ' 317-318:
"מובן כי כאשר הוראת חוק בעניין מסוים מעגנת באופן ברור ומפורש חסינות לגוף שלטוני, אין לבית המשפט אלא לקבל את דברו של המחוקק. יחד עם זאת, בענייננו אני מסכים עם דעתה של כב' השופטת שטרסברג-כהן בת"א 850/85 הנ"ל כי פקודת הנמלים אמנם מסדירה את תפקודה של רשות הנמלים ומבחינה זו מהווה פקודת הנמלים חוק מיוחד, ברם, מבחינת נושא החבות בנזיקין חוק אחריות המדינה הוא החוק הייחודי. כלומר פקודת הנמלים ייחודית לעניין הגוף השלטוני אליו היא מתייחסת, אולם חוק אחריות המדינה ופקודת הנזיקין הם חוקים המיוחדים לעניין התייחסותם לנושאים נזקיים".
בענייננו כאשר עולה בפני בית המשפט טענה נזקית, יש לראות את הוראות חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) תשי"ב-1952, כחוק מיוחד הגובר על פקודת הנמלים (נוסח חדש) תשל"א-1971.
במקרה שבדיוננו, התביעה הינה כנגד חוסר שהתגלה לאחר איחסון תקופה ממושכת במחסני הנמל והיא מתבססת בעיקרה על חוק השומרים, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק השומרים").
כאשר רשות הנמלים נחשבת כשומרת שכר, וזאת לאור העובדה כי היא גובה שכר על אחסנת טובין במחסניה ולכןחובתה כלפי המאחסנים במחסניה נובעת מחוק השומרים.
(לעניין זה ראה ע"א 449/80 וע"א 472/80, אשרף אבאליה נ' ריבל מחסני ערובה כלליים בע"מ, פ"ד לט(3) 541).
סעיף 2(ב) לחוק השומרים תשכ"ז-1967:
"שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו".
התובעת הוכיחה במסמכיה כי מסרה כמות מסויימת של מטען עצים לאחסנה במחסני הנתבעת, היא גם הוכיחה כי האריכה את אחסנתם של 181 חבילות עצים במשקל 398,019 ק"ג, לתקופה נוספת וזאת בהסכמת הנתבעת.
מתוך מטען זה נבע החוסר של 18 חבילות במשקל משוער של 39,582 ק"ג.
ערך הנזק:
מאחר והחוסר נמצא רק כתוצאה מספירת החבילות שנמסרו לאחסנה ואלו שנתקבלו לאחר מכן, לא ניתן לקבוע בוודאות את ערך הנזק האמיתי המוחלט, וזאת בשל העובדה שלא ניתן לזהות בוודאות את מה שהכילו האריזות החסרות, אלא שהמדובר במוצר בסיסי ביותר: עץ פיני אשר נמכר לפי מטר קוב, וכל המטען כולו הוא מאותו חומר בדיוק, ניתן לשערך את שווי העץ החסר עפ"י המשקל היחסי וכמות האריזות היחסית.
השמאי מר קצן מטעם התובעת, ביסס את קביעתו לשווי הנזק לחוסר לפי מה שהתקבל במחסני היבואן לעומת מה שנשלח עפ"י המסמכים שבידו.
ושומה זו באה למעשה להשלים את דברי מנהל התובעת מר עמית שטסל (בעדותו) שאמר כי אינו יכול לקבוע אלו חבילות נעלמו.
עמ' 19 ש' 16-19 לפרוט':
"ש: 18 החבילות שאתה טוען שחסרים, אתה יודע להגיד מה הנפח והמשקל של
כל חבילה?
ת: לא.
ש: כמה עצים היו בכל חבילה?
ת: לא יודע".
עמ' 22 ש' 28 לפרוט':
"ת: לא יודע, הנה"ח של שטסל לקחה ממוצע משוקלל של ערך המטען ואותו
הכפילה ב-18 חבילות".
אין בעובדה שלא ניתן לכמת במדוייק את הנזק שנגרם לתובעת כדי לשלול את קיומו, וניתן לומר כי בעצם העלמות המטען או החוסר שבו, גרמה הנתבעת לתובעת גם נזק ראייתי, בכך שלא ניתן לדעת באלו חבילות בדיוק מדובר, יחד עם זאת כפי שציינתי לעיל מדובר במטען בסיסי אשר ניתן עפ"י השוואת המשקלים בין מה שנשגר לבין מה שנמסר לתובעת להעריך את שוויו היחסי של המטען החסר:
המטען שהיה באחסנה הכיל 986 אריזות במשקל כולל של 2,181,512 ק"ג (חשבון הספק כלל בנוסף גם את שטר מטען M008 אשר לא אוחסן, ושוחרר במסירה ישירה).
המטען החסר מהווה כ- 6.15% מערך המטען הכולל כפי שמופיע בחשבון הספק.
לכן ובנסיבות העניין, אני קובעת כי ממוצע של 18 האריזות החסרות שמשקלן 39,582 ק"ג מהוות 6.15% מערך המטען הכולל אשר הסתכם בחשבון הספק בסך של 120,196 SEK (כתר שוודי), שהם במטבע ישראלי נכון ליום הגשת התביעה 53,304 ש"ח.
המטען שוגר בתנאי FAS - Free along side (בנמל הייצוא).
ולכן יש להוסיף לשווי המטען את הערך היחסי (6.15%) מעלות ההובלה שהם 8,543 ש"ח וכן את הערך היחסי של מס הנמל ששולם שמסתכם בסך 1,237 ש"ח.
מכאן, סך כל הנזק שהוכח על ידי התובעת בהסתמך על כל המסמכים שהוצגו בפני, מסתכם בסכום של 63,084 ש"ח.
לסיכום:
לנתבעת קמה חבות כלפי התובעת "מאירוע חוסר" זה.
הנזקים אשר הוכחו על ידי התובעת מסתכמים בסך של 63,084 ש"ח.
מסכום זה יש להפחית פיצוי שניתן לתובעת על ידי מבטחת המטען - "מעוז חברה לביטוח בע"מ" בסך של 30,000 ש"ח.
לאור זאת, הנתבעת תפצה את התובעת על יתרת נזקיה בסכום של 33,084 ש"ח.
סכום זה יהיה צמוד וישא ריבית בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, מיום הגשת התביעה, דהיינו 9.3.99 ועד התשלום המלא בפועל.
מאחר וצד שלישי הינו התובעת בעצמה, הרי כעולה מפסק דין זה התביעה נגדה נדחית.
כן, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ש"ח.
סכום זה ישא ריבית והצמדה מיום 1.7.05 ועד התשלום המלא בפועל, לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה.
למזכירות: יש לשלוח העתק פסק דין זה לב"כ הצדדים.
ניתן היום י' באייר, תשס"ה (19 במאי 2005).
ניצה שרון, שופטת
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
