פסק דין
בפני תביעה כספית בסך של 38,172, נכון ליום הגשתה – 27.5.01.
1. לטענת התובעת, המנהלת בין היתר עסקי שילוח בינלאומי, הנתבעת הנה לקוחתה וקיבלה ממנה שירותי שילוח בינלאומי.
2. ביום 23.5.01, הגיע לנמל אשדוד מטען עם מזין למתקן גריסה עבור הנתבעת, במכולה השייכת לחברת מ. דיזינגוף, ואשר הוחכרה על ידי הנתבעת , באמצעות התובעת, לצורך השילוח. ביום 10.6.01, נמשכה המכולה עם המזין על ידי הנתבעת. הנתבעת לא החזירה את המכולה לחברת דיזנגוף, התובעת יצרה עם הנתבעת קשר כבר בחודש יולי 2001, בדרישה שתשיב את המכולה. דרישה שחזרה על עצמה מספר פעמים.
המכולה הוחזרה על ידי הנתבעת לחברת מ. דיזינגוף, רק ביום 5.11.2001.
3. חשבון הנתבעת חויב מדי פעם בסכומים שונים בגין השהיית המכולה.
4. לטענת התובעת, במקרה בו המטען של הלקוח, במקרה זה הנתבעת, ממלא מכולה שלמה, על פי הנוהג בין התובעת ללקוחותיה, השירות שהתובעת נותנת כולל רק את השילוח של המכולה והמטען שבתוכה, מנמל המוצא לנמל בארץ.
לאחר שהמכולה מגיעה לארץ עם הסחורה שבתוכה, שחרורה מהנמל, הובלתה אל הלקוח, פריקתה והחזרתה לנמל ממנו נלקחה, הם באחריותו הבלעדית של הלקוח.
התובעת אינה עמיל מכס, ואינה חברה להובלה יבשתית, אלא מבצעת שילוחים ימיים.
לטענתה, גם בשילוח קודם שעשתה התובעת עבור הנתבעת, חויבה הנתבעת בדמי השהיה בגין השהית המכולה ושילמה אותם.
5. לטענת הנתבעת, ההתקשרות היחידה שהייתה לה עם התובעת, הייתה לפני כעשר שנים, ואינה קשורה במטען מושא תביעה זו.
לטענת הנתבעת, הנתבעת אינה עוסקת ביבוא, ולכן לא נדרשה לשירותי התובעת . לטענתה, המתקן הוזמן אצל חברת ויזנפלד בע"מ, והתובעת משמשת לצורכי שחרור המכולה מהמכס והובלתה לחצרי הנתבעת.
במסגרת ההתקשרות, לא חלה על הנתבעת כל חובה להחזיר את המכולה, והתובעת לא הודיע לה שעליה לעשות כן. כך גם לא הוזכר הדבר במסמכים שנחתמו.
לטענת הנתבעת אין לה כל קשר לחברת דיזינגוף, ועל כן אם התובעת נדרשה לשלם לאותה חברה בגי המכולה אין לנתבעת כל קשר לכך.
6. לטענת הנתבעת, התובעת לא עשתה דבר כדי להקטין את הנזק, ולא הודיע לנתבעת על דרישות התשלום שקיבלה בגין אי החזרת המכולה מחברת מ דיזינגוף, אלא כעבור 145 יום מהיום בו הגיע המכולה לחצרי הנתבע, ולמרות שחברת מ. דיזינגוף, שלחה לתובעת דרישות תשלום החל מעבור 39 יום מיום הגיע המכולה לחצרי הנתבעת.
דיון
7. המחלוקת בין הצדדים הנה, האם על הנתבעת חובת תשלום דמי השהית החזרת המכולה לחברת מ. דיזינגוף והאם הנתבעת התקשרה עם התובעת, לעניין המכולה.
8. לטענת התובעת, על הנתבעת, כמי שנטלה מכולה שאנה שלה, היה להחזירה, ומשלא עשתה כן, היא חייבת בדמי השהייה בגין התקופה, בה החזיקה במכולה.
לטענת התובעת, הנתבעת התקשרה עמה לעניין המכולה, באמצעות ספק המתקן של הנתבעת וסוכן התובעת, שניהם באיטליה.
לטענתה, הנתבעת קיבלה ממנה שירותי שילוח בינלאומי. מזין למתקן גריסה, עבור הנתבעת, ועל פי הזמנתה, הגיע ארוז במכולה, השייכת לחברת דיזינגוף, ואשר הוחכרה על ידי הנתבעת באמצעות תובלה משותפת לצורך ביצוע השילוח.
לטענת הנתבעת, היא התקשרה עם התובעת לצורכי שחרור המזין והובלתו לחצרי הנתבעת (סעיף 4 לתצהיר מר רידניק).
8. הגב' פארה ניסן, עדת התובעת, העידה בפני כי היא לא עסקה בהתקשרות בין התובעת ללקוח, מושא התביעה שבפני, אלא פקידה מהצוות שלה בשם אדית.
לטענתה, אותה אדית, היא שקיבלה את הניירת לאחר שהתקשרה לפקידת התובעת כדי לקבל את המסמכים.
בהמשך ענתה, כי הזמנת המטען לא הייתה עם התובעת, אלא דרך עמיל המכס מטעם הנתבעת, חברת "עתיד". היא אישרה כי לא היה כל הסכם בין התובעת לנתבעת.
לשאלה, על מה מבוססת התביעה אם לא הייתה התקשרות בין הצדדים, השיבה הגב' פארן, כי המכולה הגיעה מהספק של המתקן באיטליה, עבור הנתבעת, הספק התקשר לסוכן של התובעת באיטליה, המכולה עברה דרך סוכן התובעת באיטליה, הגיעה על שם התובעת לארץ, והתובעת פודה את המכולה. הנתבעת שילמה עבור המכולה לחברת "צים", וכאשר הגיע הניירת לתובעת, עמיל המכס של הנתבעת שילם לתובעת עבור ההובלה ושחרר אותה.
היא הסבירה, כי ההתקשרות הייתה בין הספק של הנתבעת באיטליה ובין סוכן התובעת שם.ו
העדה גם הסבירה, כי חברת מ. דיזינגוף, היא חברת בת של "צים".
9. הגב' פארן הסבירה, שהמכולה אינה בגדר מתנה הניתנת ללקוח, אלא שהיא נשכרת. לטענתה כל היבואנים יודעים שיש להחזירה, ועל כן התובעת לא מודיעה ללקוח שיש להחזירה. לטענתה הנתבעת ידעה שיש להחזיר את המכולה, היות ושנה קודם לכן, הביאה ארצה מכולה באמצעות התובעת, ושילמה דמי השהיה.
10. העדה אישרה כי הצעת מחיר, נשלחה לנתבעת, אך אין כל מסמך בכתב בו הודיעה התובעת לנתבעת שנתקבלו אצלה התראות מחברת דיזינגוף, ואין בדיה כל מכתב בו דרשה התובעת מהנתבעת להחזיר את המכולה.
לטענתה כל הדרישות היו בעל פה בשיחות טלפון.
כאן אציין, כי בתשובה קודמת, השיבה העדה, כי נשלחו לנתבעת הודעות פקס בעניין זה.
לשאלה, מדוע לאחר 145 יום כן נשלח מכתב, ענתה העדה כי פקידת הנתבעת דחתה אותה ב"לך ושוב", יש הרבה לקוחות שמחזיקים מכולות וזה לא דבר חריג.ו
11. עד הנתבעת , מר רפאל רידניק, הצהיר כי הנתבעת התקשרה עם התובעת לצורכי שחרור המזין והובלתו לחצר החברה.
לטענתו, במסגרת ההתקשרות עם התובעת, לא הייתה כל התחייבות מכל מין וסוג שהוא, להחזיר את המכולה, ואין במסמכי ההתקשרות חובה על הנתבעת להחזיר את המכולה, ומעולם לא הובא לידיעת הנתבעת כי חלה עליה חובה להחזיר את המכולה.
לטענתו, המתקן שוחרר על ידי התובעת והועבר לחצרי הנתבעת.
לטענתו, לנתבעת לא הייתה כל התקשרות עם חברת מ. דיזינגוף, אשר לטענת התובעת היא הבעלים של המכולה.
12. בחקירתו הנגדית, חזר על גרסתו, ולפיה התובעת היא זו ששחררה את המכולה מהנמל, לאחר שהעבירה לעמיל המכס של הנתבעת את המסמכים לתשלום, הנתבעת קיבלה הודעת תשלום מעמיל המכס שלה, שילמה לו עבור השחרור והמכולה שוחררה מהנמל.
לטענתו, עמיל המכס קיבל מהנתבעת את הכסף והורה לה לקחת את הסחורה מהנמל.
לטענתו, תמיד התובעת שחררה עבור הנתבעת את המכולה, וכך גם היה בעבר. לטענתו, הוא עקב ביחד עם התובעת, היכן עומד המשלוח, מתי הוא מגיע לארץ, מתי הוא מוכן לשחרור, וכאשר התובעת הודיע לנתבעת מתי משלוח מוכן לשחרור, פנתה הנתבעת אל עמיל המכס שלה, קיבלה הוראת תשלום ושילמה.
לטענתו, התובעת העבירה את המתקן בהובלה יבשתית באיטליה לנמל ובהובלה הימית מאיטליה לישראל. בארץ הוביל את המכולה, מוביל מטעם הנתבעת.
13. לגרסתו, מכולה לא תמיד מוחזרת, קיימים גנרטורים, שמגיעים עם המכולה שהיא המשתיק קול של הגנרטור. לטענתו, לא חשב שקיימת בהילות להחזיר את המכולה, כיוון שהסחורה שרכש, וההובלה באותה מכולה, הייתה יקרה, בסכום של 60,000 דולר, וכן שולם עבור הייבוא, עוד 30,000 ₪, המכולה הייתה שווה רק כ- 4,000₪, כך שסבר שהמכולה הנה חלק מהיבוא ואין צורך להחזירה.
14. על פי טענת הנתבעת, כאמור לעיל, התקשרותה עם התובעת הייתה לצורך שחרור המטען בארץ והובלתו לחצרי הנתבעת.
לטענתה, בכל מקרה, היא לא התקשרה עם התובעת בעניין המכולה, ואין כל אזכור למכולה ו/או להחזרתה בכל מסמך שהוא שבין הצדדים.
15. המסמך היחידי שהוצג בפני, המקשר בין הצדדים, הוא נ/1, שזוהי הצעת מחיר מטעם התובעת אל חברת ויזנפילד, היא החברה שהנתבעת רכשה ממנה, את המתקן שהובל במכולה, מיום 22.3.01, ואשר עדת התובעת אישרה, שייתכן שזוהי הצעת המחיר ששייכת לאותו משלוח.
לא הובא בפני כל מסמך שנעשה בין הצדדים לתביעה שבפני.
גם אם נ/1 הוא הצעת מחיר למשלוח מושא התביעה שבפני, הרי שמעבר לכך שמדובר במסמך שנשלח על ידי התובעת אל החברה שממנה נקנה המיתקן , ואינו מופנה לנתבעת, אין במסמך זה כל אזכור לגבי המכולה.
התובעת לא הציגה בפני כל מסמך הקושר בינה לבין הנתבעת, לא הציגה כל התקשרות בין הצדדים, ואף לא הציגה בפני כל מסמך מספק הסחורה, בו נקבעו תנאי אחזקת המכולה בידי הנתבעת, מה מחיר אחזקתה, לפי מה הוא מחושב, מי חייב בתשלומו, לאן יש להחזירו וכו'. אין כל אסמכתא לטענת התובעת, לפיה, הנתבעת חייבת להחזיר את המכולה, ומועד החזרתה. כך, הנתבעת לא הציגה כל מסמך, כי הסוכן שלה באיטליה חייב את הספק ו/או את הנתבעת בהחזר המכולה.
יתרה מכך, התובעת כלל לא הוכיחה בפני, שהסוכן באיטליה, הוא סוכן של התובעת.
ועל אי הבאת ראיה כבר נאמר:
החזקה הראייתית בדבר הימנעות הנתבע מהבאת ראיה רלוונטית, הקובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הבואה הראיה היא היתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גירסת הצד שכנגד.
"מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". עא 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד(4) 595).
16. איני מקבלת את טענת ב"כ התובעת בסיכומיה, ולפיה הוכח כי מי מטעם התובעת, ובפרט הגב' פארן, הודיעו לנתבעת כי עליה להחזיר את המכולה.
הגב' פארן השיבה, כי נשלחו לנתבעת הודעות פקס, כדי שתחזיר את המכולה. (עמוד 4 שורה 9 לפרוטוקול).
לשאלה אחרת, השיבה, כי רק שוחחו עם מי מטעם הנתבעת טלפונית בעניין זה. (עמוד 4 שורה 13 לפרוטוקול).
עדת התובעת סתרה עצמה לעניין זה, ואיני מקבלת את טענתה כי מי מטעם התובעת הודיעה בכל צורה שהיא לנתבעת, שעליה להחזיר את המכולה.
אציין כי גם אילו עדת התובעת לא השיבה תשובות סותרות לעניין זה, הרי , שדרישה כזו, להחזרת מכולה, והודעה, כי אי החזרתה, גוררת תשלום דמי השהייה, יש להודיע בכתב ולא בעל פה.
17. צאיני מקבלת את טענת הגב' פארן, כי במשלוחים קודמים, שילמה הנתבעת דמי השהיה, עד הנתבעת הכחיש זאת, וטען שהתשלום היה לא בגין דמי השהיה, והתובעת לא הציגה בפני כל מסמך המאשר תשלום דמי השהיה על ידי הנתבעת באחת הפעמים, בהם לטענת התובעת החזיקה אצלה את המכולה, ולטענת עד הנתבעת מדובר בתשלום עכור החזקת הסחורה בנמל. עדת התובעת צירפה את נספח ב' לתצהירה הוא חשבונית זיכוי לא ברורה ולא קריאה אשר בה מופיע מספר עוסק מורשה של חברה ששמה לא זהה לנתבעת אשר לה מספר ח.פ. בהתאם לכתב התביעה.
איני מקבלת את טענת ב"כ התובעת בסיכומיה, ולפיה, על הנתבעת חובת החזרת המכולה, מכוח הסכמה משתמעת בין הצדדים, ו/או על פי הנוהג החל בין הצדדים בפרט ובענף בכלל.
הסכמים בכלל, ומסחריים בפרט, הנוהג הוא שהם נחתמים בכתב.
כל עוד התובעת, לא הוכיחה, כי היה הסכם בעל פה בין הצדדים, להחזרת המכולה, בתנאים ובסנקציות שבצידם, הנדרשים על ידי התובעת, אין לקבוע כי קיים הסכם כזה.
כך גם לעניין טענת התובעת לנוהג בענף.
על התובעת להוכיח כי זהו הנוהג הקיים בענף, על מי חל הנוהג, האם הנתבעת היא מהעוסקים בענף כך שיחול עליה נוהג זה וכו'.
18. אכן, עם קבלת הדרישה מאת התובעת, החזירה הנתבעת את המכולה, אך אין הדבר מצביע, כטענת התובעת, על כך שהנתבעת אמורה הייתה לדעת מתי עליה להחזיר את המכולה וכן שקיימת סנקציית תשלום דמי השהייה בגין אחזקת המכולה אצלה.
19. התובעת בכתב תביעתה, מפרטת כי, המכולה שייכת לחברת מ. דיזינגוף והוחכרה על ידי הנתבעת באמצעות התובעת. (סעיף 3 לכתב התביעה).
התובעת לא הוכיחה בפני אף לא אחד מהפרטים המאוזכרים בסעיף זה.
לא הוכח בפני שהמכולה הנה של חברת דיזינגוף.
לא הוכח בפני כי הנתבעת, השכירה את המכולה, מחברת דיזינגוף, באמצעות התובעת.
לא הוכח בפני שלתובעת יש כל קשר להשכרת המכולה.
לא הוכח בפני שהתובעת שילמה לחברת דיזינגוף דמי השהית המכולה.
יש לזכור כי על פי עדותו של עד הנתבעת, שלא נסתרה, כי קיימים משלוחים, בהם המכולה היא חלק בלתי נפרד מהמשלוח, והמכולה לא תמיד מוחזרת.
20. מהמקובץ עולה כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה.
אני דוחה את התביעה.
התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט כולל בסך של 4,500 ₪ בצירוף מע"מ .
ניתן היום י"ב בניסן, תשס"ה (21 באפריל 2005) בהעדר הצדדים.
פרוסט-פרנקל אושרי, שופטת
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
