רקע:
1. המבקשת ב- בש"א 1893/06, אפנת רָן-לִי סחר (2003) בע"מ (להלן: "המבקשת" או "רָן-לִי") הינה חברה ישראלית העוסקת, בין היתר, ביבוא ושיווק בגדי אופנה. (ס' 4 לבקשה).
משיבה 1, UNI LOGISTICSINC.(להלן: "יוני לוגיסטיק") הינה חברה סינית העוסקת בשילוח בינלאומי ושמשה כמשלח של הטובין מושאי דיון זה. (להלן: "הטובין"), [הטובין=חולצות].
משיבה 2, CHAINA SHIPPING(בשמה המקוצר) הינה חברה סינית אשר הובילה את הטובין מסין לישראל (להלן: "צ'יינה שיפינג" או "משיבה 2").
משיבה 3, צאיינה שיפינג (ישראל) בע"מ, הינה הסוכנת הישראלית של משיבה 2 (להלן: "צ'איינה ישראל" או "משיבה 3").
[מתגובת משיבות 2 ו- 3 אני למד כי שמה הנכון של משיבה 2 הוא:
CHINA SHIPPING CONTAINER LINES CO. LTD.
ושמה הנכון של משיבה 3 הוא:
"חב' סוכנות צ'יינה שיפינג (ישראל) בע"מ].
2. המבקשת רכשה את הטובין מחברה סינית בשם "צ'היסַנג דנדן" (להלן: "הספק") ושילמה את תמורתהּ. (ר' נספח א' לבקשה זו– חשבונית הרכישה ו- נספח ג' לבקשה– העברה בנקאית של התשלום).
מכאן, שזכות הבעלות בטובין היא של רן-לי.
3. משיבה 1, יוני-לוגיסטיק, הוציאה שטר מטען פנימי HOUSE BILL OF LADING, לפיו ברור כי משגר הטובין הוא הספק והנשגר היא המבקשת. (ר' נספח ד' לבקשה).
4. הטובין הגיעו לישראל (נמל אשדוד) ביום 5.5.06, כמופיע בנספח ז' לבקשה.
5. שטרי המטען המקוריים, היינו ה- MASTER BILLS OF LADINGנמצאים בידי משיבה 1 (יוני-לוגיסטיק) אשר אינה מעבירה אותם לידי הסוכנת שלה בישראל, חברה בשם קרגו-ליין בע"מ. הסיבה לאי-שחרור שטרי המטען המקוריים נובעת, ככל הנראה, מסכסוך בין יוני-לוגיסטיק לבין הסוכנת שלה קרגו-ליין.
למבקשת, רן-לי, אין כל נגיעה לסכסוך.
6. כיוון שכל פניות קרגו-ליין למשיבה 1 לשחרר את שטרי המטען לא צָלחו, פנתה המבקשת ישירות אל משיבות 2 ו- 3 בבקשה כי ישחררו את המכולה בה נמצאים הטובין, הואיל והן בעלות השליטה הפיזית במכולה. ההצעה כללה גם מתן ערבויות מתאימות מטעם המבקשת כלפי המשיבות.
המשיבות 2 ו- 3 סרבו לפנייה זו, בין השאר, עקב העדר שטר מטען מקורי בידי המבקשת, והפנו את המבקשת, לטענתה, לבית המשפט.
7. ביום 8.5.06 הוצאתי צו זמני במעמד צד אחד המורה למשיבות לפעול לשחרור הסחורה, כל אחת בתחומהּ.
ביום 10.5.06 הגישה המבקשת "בקשה דחופה לפי פקודת בזיון בית המשפט" לכוף את המשיבות לציית לצו הזמני שניתן EX PARTEביום 8.5.06.
הדיון בבקשת הבזיון נקבע ליום 11.5.06.
ביום 10.5.06 הגישו המשיבות (צ'יינה שיפינג ישראל ו- צ'יינה שיפינג הסינית) "בקשה דחופה לעיון מחדש, לביטול ולחילופין לשינוי ובכל מקרה לעכוב צו עשה שניתן במעמד צד אחד ביום 8.5.06".
לאור בקשה אחרונה זו הוצאתי צו ארעי המשהה את תוקפו של הצו המקורי מיום 8.5.06, וקבעתי גם דיון במעמד הצדדים ליום 11.5.06.
ואכן, במועד זה התקיים הדיון, בו טענו הצדדים זה בְּכֹה וזה בְּכֹה, ולהלן החלטתי.
8. לאחר שוך הסערה הדיונית-משפטית, נחשף בסופו של דבר, ויכוח סוחרים פשוט.
המבקשת רכשה סחורה בסין ושילמה בעבורה.
גבה טורא בין המשיבה 1 לבין הסוכנת שלה בישראל, חברת קרגו-ליין, היא המקבלת של הטובין בישראל.
משיבה 1 "מענישה" את סוכנתהּ באי-שחרור שטרי המטען המקוריים.
מנגד, משיבות 2 ו- 3 "מענישות" את המבקשת בנוקטן בכלל המפורט ב- בבא מציעא (קא, ב') כהאי לישנא:
"לִנְקטיה בכובסיה דְלִשְבֵקֵיה לגלימא", היינו– "יאחוז באשכיו עד שיניח טליתו", כלומר, יכאיב לחברו (למבקשת) עד שיסכים לכל מה שידרוש ממנו.
ומהי דרישת משיבה 2?
להמציא שטר מטען מקורי.
והיכן שטר המטען המקורי?
אצל משיבה 1 בסין.
ומהי עמדת משיבה 1 לגבי השחרור של שטרי המטען?
סרוב מוחלט.
ומה יכולה המבקשת לעשות?
לפנות לבית המשפט ולבקש ממנו סעד.
ואכן, כך עשתה המבקשת, והיא אכן תקבלו.
9. מהי עמדת המשיבות – המסרבות?
לכאורה, עמדה ברורה: בהעדר שטר מטען מקורי אסור למובילה, וכמובן לסוכנת שלה, לשחרר את הטובין.
זאת ועוד; אם הטובין ישוחררו כמבוקש, תהיינה המשיבות חשופות לתביעות כספיות מ- מאן דהוא העלול להתייצב עם שטר המטען המקורי ולדרוש את הטובין.
עמדה זו אינה מקובלת עלי מכיוון שהיא משקפת עצימת-עין קלסית בבחינת
""FIAT IUSTITIA ET PEREAT MUNDUS.
"יֵיעשה צֶדֶק/משפט וייחרב העולם".
אני ובלתי אַין!
האמנם?
כדי להבהיר את שליליות עמדתן של המשיבות, אביא את גישתן AD ABSURDUM ומשם אשוב אל עולמו (ואולמו) "הרגיל" של המשפט.
הבה נניח כי הטובין בהם מדובר הן תרופות חיוניות לכל תושבֵי המדינה עקב התפרצות מגיפה חו"ח; או שמא נניח כי מדובר בנשק הדרוש למדינה בשעת חירום, ובגלל אמבֵּרגו פוליטי (והיו דברים מעולם) או בגלל שיקולים כספיים יימנע שחרורם.
כלום גם אז ישב בית המשפט בחיבוק ידיים וידחה את טובת הציבור מפני מקוריותו של שטר המטען?
התשובה השלילית ברורה: בית המשפט יורה על שחרור הטובין הללו מכוח העקרון הידוע כי "טוֹבַת הַציבור היא החוק העליון"(SALUS POPULI SUPREME LEX), ואף מכוח עקרונות נוספים שיפורטו להלן.
ונניח לצורך הדיון כי אין עסקינן בעתות חירום אלא רק בסחורה מִתְכָּלה, כלום גם אז יש לאפשר לה לְהִתכַּלות בהעדר שטר מטען מקורי, כאשר ישנו פתרון אלטרנטיבי?
ונמשיך ונניח כי עסקינן בסחורה יקרה מבחינת שוויה שאינה מתכלה אך היא מעוכבת בנסיבות דומות עקב "מעות קטנות" בלבד, כלום גם אז נאמר כי יקוב הדין את ההר? ובלשון מקורותינו: "לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה... ולא עבדו לפנים משורת הדין" (בבא מציעא ל, ב').
פשיטא, שעקרון תום-הלב (בו אעסוק להלן), לא יאפשר זאת.
10. האסמכתא המשפטית המשמשת לטיעוני המשיבות מעוגנת לדעתה, בהלכת בית המשפט העליון ב- ע"א 3656/99 טרנסכלל בע"מ נ. מ. א. ר. מסחר וספנות בע"מ, פ"ד נו (2) 344.
לדעתי, הלכה זו, והעובדות ששמשו רקע לערעורים באותו עניין, הן הנותנות כי ניתן גם ניתן לשחרר סחורה בלא שטר מטען מקורי תוך נטילת סיכון נזיקי – כספי.
אין בפסק-הדין הנ"ל כל איסור על שחרור סחורה בלא שטר מטען מקורי, ובצדק האיסור הזה אינו מופיע שם.
זאת ועוד; גם פקודת הובלת טובין בים וגם התוספת לפקודה זו אינם מכילים איסור על שחרור טובין ללא שטר מטען מקורי. הפקודה והתוספת מסדירים את היקף האחריות ואת שאלת הפיצוי, אך אין ביניהן לבין איסור משפטי על-פי דין, כל קשר שהוא.
ובענייננו, אין למעשה כל סיכון למשיבות:
הסחורה שולמה במלואה;
על-פי שטר המטען הפנימי (נספח ד' לבקשה המקורית) ועל-פי נספח ג' לבקשת המשיבות ברור כי הנשגר (ה- CONSIGNEE) היא המבקשת באמצעות הסוכנת שלה קרגו-ליין – כך שאין סיכוי (אלא ערטילאי) כי מאן-דהוא יתייצב עם שטר המטען המקורי, וידרוש את הטובין.
כאמור, התמורה בגין הסחורה שולמה זה מכבר ועל-כן הַסָבָה של שטר המטען לצד ג' תהווה מעשה מרמה; ומרמה, כבר למדנו, מבטלת הכל.
(FALSUS OMNIA CORRUMPIT).
ואגב, הידיעה על זהות הנשגר ידועה גם ידועה, והיא עומדת בניגוד גמור להצהרת נציג המשיבה 3 לפרטיכל לפיה "אני לא יודע מי הקונסייני" (עמוד 5, שורה 11).
הכיצד?
עיון קל במוצגים הנ"ל "אומר הכל".
זאת ועוד; לשון הפקודה ולשון התוספת מלמדים כי שתיהן מכילות קביעות ברורות לפיהן ניתן להתנות על האמור בהן וכי אין בהן כדי לפגוע בדין אחר.
(ראה סעיף 8 לפקודה וסעיף IXלתוספת).
ואכן, קיים גם קיים דין אחר.
11. ה"דין האחר" הוא חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973, המחיל, כידוע, את עקרון תום הלב על כלל החוזים ועל פעולות משפטיות לבר-חוזיות, בין על-פי סעיף 39 שבו ובין על-פי סעיף 61 שבו.
הפסיקה הַמֵחִילה את עקרון תום-הלב על חוזים והתחייבויות משפטיות אחרות היא רבה וידועה ולא כאן המקום לשוב ולאזכרהּ. אבל, קיומו החוקי של תום-הלב (כולל הפרשנות הפסיקתית) חשובים הם מנקודת המבט הבאה הראויה להידון כתוספת לטענות הצדדים:
אצא מנקודת ההנחה של ב"כ המשיבות לפיה מנהג הסוחרים הוא כי אין לשחרר טובין אלא כנגד שטר מטען מקורי.
[הדגשתי את המונח "מנהג" במובחן מ- "נוהג", שכן הראשון "מיוחס" יותר מהאחרון ולעתים קומת-חוק לו, אם אטול מטבע-לשון של השופט חשין. (ע"א 3798/94 נ(3) 133). הנוהג, כידוע, טרם הבשיל לכדי דרגת מנהג מחייב.
למבקש להרחיב בנדון, ר' י. אנגלרד: "מבוא לתורת המשפט", הוצאת יהלום, עמ' 121 ואילך].
אם אקבל את עמדת עו"ד גרינוולד (ב"כ המשיבות) לפיה דינא דמנהגא דינא, הרי שאם אפסוק אחרת ממנהג הסוחרים, אתפרש כמי ש"חושב שניתן לשנות את כל ההלכות בעניין זה [וְ]יחליט בית המשפט" (עמ' 5).
ובכן, איני סבור שיש בהחלטתי משום חידוש הלכה, אלא לכל היותר יש בה משום יישום הדין וההלכה במלוא תחולתם. שכן, אם קיימת סתירה בין הדין (חוק החוזים) לבין המנהג (מנהג הסוחרים), כי אז יַד הדין על העליונה.
בשיטות המשפט השונות קיימות נורמות משפטיות הידועות כ- CONSUETUDO, היינו מנהג, או מנהג בתוקף חוק, וה- DESUETUDO, מנהג העשוי לבטלו.
ואצלנו?
כך יצאה ההלכה מקולמוסו של הנשיא ברק:
"אכן, בשיטת המשפט שלנו אין בכוחו של המנהג שלא לנהוג לפי החוק, לשנות את החוק או לבטלו, (אין DESUETUDO)".
(בג"צ 849/00 פ"ד נו(5) 571, 574).
ומהתם להכא:
מתן אפשרות למשיבות להחזיק בסחורה כ- בת ערובה ללא הגבלת זמן ותנאי, ולאחר שתמורתה שולמה, משמעה מתן אישור להתנהגות שאינה תָמַת-לב ואינה מקובלת.
מתן אפשרות למבקשת לשחרר את הטובין כנגד ערבויות מתאימות היא הדרך תָמַת-הלב, היא הדרך המקובלת, והיא הדרך הנכונה.
הנה-כי-כן, המנהג חייב לסגת מפני הדין.
12. לאחר השלמת ההדפסה של החלטה זו, הגיע לידי תיק האסמכתאות שצירפה המבקשת לבקשה זו והכולל בתוכו שלושה פסקי-דין:
האחד, פסק דין של בית המשפט העליון בסין;
השני, פסק דין של בית המשפט העליון בהונג-קונג;
השלישי, פסק דין שניתן על ידי בית המשפט לערעורים בסינגפור.
חוט השני של שלושת פסקי הדין הוא כי ניתן לשחרר סחורה אף ללא הצגת שטר מטען מקורי וניתן להסתפק בשטר מטען פנימי, HOUSE BILL OF LADING או STRAIGHT BILL OF LADING.
אני שמח ללמוד כי כיוונתי לדעת גדולים.
11. סוף דבר הכל נשמע:
(א) הצו הזמני שהוצא על-ידי ביום 8.5.06 ב- בש"א 1912/06 שב על מכונו והוא בר-אכיפה באופן מיידי ובתנאי שהערבויות שנקבעו בו מולאו והוגשו לתיק בית המשפט.
(ב) הצו הזמני מיום 10.5.06 ב- בש"א 1916/06 בָּטֵל. (זהו הצו שהורה על עיכוב ביצוע הצו המפורט בפיסקה א' לעיל).
(ג) הדיון בבקשה לבזיון בית המשפט ב- בש"א 1912/06 מתייתר לאור החלטתי הנוכחית, ועל-כן אני מוחק את הבקשה ב- בש"א זו (1912/06).
(ד) המשיבות, ביחד ולחוד, תשלמנה למבקשת שכ"ט עו"ד בסך -.5,400 שקל (צמוד).
ניתנה היום ט"ז באייר, תשס"ו (14 במאי 2006) בהעדר הצדדים.
הרן פינשטין, שופט
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
