פסק-דין
רקע כללי
1 .התובעת, העוסקת בהובלה ימית, הובילה באנייה מכולה חתומה מחיפה לטריאסט.
במכולה היו טובין מסוגים שונים. תיאורם, בשטר המטען, של הטובין לא התאים למטען שנשלח בפועל. לפי טענת התובעת, בעוד שבשטר המטען צויין כי המטען מכיל ששה משטחים של גלידה קפואה (frozen ice cream) במשקל של 430,6ק"ג, בפועל הומכלו לתוך המכולה 5משטחים של גלידה. כמו כן היו במכולה ששה עד שבעה טון עופות או בשר קפוא (להלן:ב המטען החורג).
התובעת הגישה תובענה לתשלום כ- 000,140ש"ח נגד הנתבעות. מהותה של התובענה היא שיפוי התובעת בשל נזקים שנגרמו לה כתוצאה מכך שפרטי שטר המטען שנמסרו לה היו כוזבים. עקב אי ההתאמה בין המופיע בשטר המטען ובמצהר האניה, מחד, לבין המטען שהובל בפועל, הוחרם חלק מתכולת המכולה ע"י רשויות המכס באיטליה. בית המשפט בטריאסט הורה בתחילה על השמדת המטען אך לאחר מכן הורה על השבת המטען החורג לישראל, ואסר להשמידו באיטליה. המטען החורג הנ"ל אכן הוחזר לישראל. מאז שהגיע המטען לישראל (22.08.95) לא זכתה התובעת לשיתוף פעולה מצד הנתבעים בקשר עם שחרור המטען. רק בחודש ינואר 1996ניתנה לתובעת הוראה (ע"י הנתבעים 1, 2, 4) להשמיד את המטען החורג, וזה הושמד בסופו של דבר בשלהי חודש אפריל .1996
2 .נזקיה הנטענים של התובעת הם כדלקמן:
(א) דמי הובלת המטען החורג מאיטליה לישראל 538,8ש"ח
(ב) הוצאות אחסנה בנמל חיפה 131,30ש"ח
(ג) שכ"ט שמאי 030,1ש"ח
(ד) הוצאות השמדה 730ש"ח
(ה) הוצאות אחסנה בנמל טריאסט ושכ"ט עו"ד והוצאות טיפול בשחרור המכולה
מרשויות המכס באיטליה 282,8ש"ח
(ו) רבית והצמדה 443,4ש"ח
(ז) דמי השהייה(demurrage)608, 68ש"ח
(ח) דמי טיפול במטען (עמלת סוכן) 725,1ש"ח
(ט) רבית והצמדה בגין שני הרכיבים האחרונים 214,7ש"ח
3. האחריות לנזקים אלה, יוחסה ע"י התובעת לגורמים כדלקמן:
(א) הנתבעים 1, 2שהם תאגידים העוסקים במסחר, יבוא ויצוא והנתבע 4צ מנהל הנתבעת 1- ששיגרו את המטען ומסרו פרטים כוזבים לגביו;
(ב) הנתבעת 3- תאגיד העוסק בהובלות, שילוח ועמילות מכס, שפעלה בשמם ועבורם של הנתבעים 1, 2ו- .4
4. במהלך הדיון בתובענה, הושג הסדר פשרה בין התובעת לבין הנתבעת 3לפיו שילמה הנתבעת 3לתובעת 4000דולר. כמו-כן, נמחקה הודעת צד ג' שהגישה הנתבעת 3כלפי הנתבעים 1ו-.4הנתבעת 2הגישה כתב הגנה כלפי התובענה אך מעולם לא התייצבה לדיון. המחלוקת היא, איפוא, בין התובעת לבין הנתבעים 1ו-.4
5.מהי, אם כן, עמדת הנתבעים 1ו-4כלפי טענות התובעת? בכתב הגנתם, טענים אלה כדלקמן:
(א) העדר יריבות:ו הנשגר בשטר המטען המשקף את הובלת המטען החורג מאיטליה לישראל והשוגר בשטר המטען המשקף את ההובלה מישראל לאיטליה, הוא הנתבעת .2הנתבעים 1ו-4כלל אינם צדדים לשטר המטען לגבי ההובלה מאיטליה לישראל; בנוסף, אין כל עילה או יריבות כלפי הנתבע 4, שפעל כמנהל הנתבעת 1, ואין בסיס להשתת חיוב אישי עליו.
(ב) הנתבעת 1פעלה כנותנת שירותים לנתבעת 2שייצאה את המטען בשלמותו. מגעי הנתבעת 1עם התובעת היו בשם הנתבעת 2בלבד; האחריות לגבי המטען חלה, איפוא, על הנתבעת 2בלבד והיא אף המכילה את המטען למכולה.
(ג) המטען לא הכיל עופות או בשר קפוא. בנוסף לגלידות נשלחו דוגמאות של מוצרי מזון קפואים שבחלקם הקטן היו בשריים. דוגמאות אלה נשלחו לבקשת הקונה בשטר המטען הראשון (מלכוב), שנטל אחריות עליהן.
(ד) המטען החורג הוחזר ארצה על דעת התובעת ובניגוד להוראות הנתבעים. בהקשר זה מדגישים הנתבעים כי החלטתו המקורית של ביתהמשפט האיטלקי היתה להשמיד את המטען החורג באיטליה. הנתבעים לא ביקשו לשנות החלטה זו. התובעת או הנשגר (ווצלר) הם שפעלו לשינוי ההחלטה. דווקא הנתבעים הם אשר דרשו מהתובעת (ביום 08.08.95) להשמיד (או לנטוש) את המטען החורג לפי החלטת בית המשפט באיטליה והוא זה שהיה חייב להחזירו לישראל. מכאן שעל התובעת לפנות אליו מדרישתה להוצאות כלשהן.
(ה) אשר לנזקים, טענו הנתבעים ראשית, כי הם נגרמו לא מחמת אי ההתאמה בין שטר המטען לבין המטען שהובל בפועל אלא מפאת הובלת המטען החורג בחזרה לישראל על דעת עצמה ובניגוד להוראות בית המשפט באיטליה; שנית, הנתבעים פנו בהצעה לתובעת להחזיר את המטען החורג לרשת השיווק ממנו נרכש ולהעביר את כספי הזיכוי (כ- 000,41ש"ח) לתובעת.
נוהל מו"מ בעניין זה בין הצדדים והתובעת לא התנגדה להצעה האמורה אך שעה שהנתבעים הכינו את הקרקע לשם הוצאתו לפועל של הרעיון הנ"ל, ניתקה איתם התובעת כל מגע בטענה שהעניין הועבר לטיפול משפטי; שלישית, קיים חשש סביר שהמטען שהוחזר ארצה כלל אינו המטען החורג, שכן לפי שטר המטען לגבי הובלת הטובין מישראל לאיטליה צויין כי משקל הטובין הוא 6430ק"ג, אך משקל המטען שהוחזר היה 940,6ק"ג וזאת לאחר שממטען זה שוחררו 5משטחים של גלידה; רביעית, המטען הוחזר ארצה ביום .22.08.95ברם, רק ביום 28.04.96, כשמונה חודשים לאחר הגעת המטען החורג לישראל, השמידה אותן התובעת. זאת, למרות שבמשך כל העת מיאנו הנתבעים באופן נחרץ לשאת בתשלומים שדרשה התובעת. לשון אחר:נ היה על התובעת להימנע מאחסנתם הממושכת של המטען בישראל ובאופן זה היו נזקיה מוקטנים.
6.המחלוקות הטעונות הכרעה הן בעיקר בשני מישורים:ב מישור האחריות ומישור הנזק.
במישור הנזק יהא מקום לבחון אם עלה בידי התובעת להוכיח כל אחד מפריטי הנזק הנתבעים ואם אכן חטאה התובעת באי-הקטנת נזקיה. מישור האחריות מחייב בחינת השאלה אם אכן נפל פגם במעשי הנתבעים 1ו-4(קרי:ו בהצהרתם לפיה נעשה שטר המטען) ואם כן - האם יש להטיל אחריות גם על הנתבע 4באופן אישי.
יוזכר כי הנתבע 4הוא מנהלה של הנתבעת 1(ועל כך אין חולק) ומי שנטל חלק מרכזי בפעילותה מול התובעת באשר לפרשה שבבסיס התובענה.
מישור האחריות: כללי
7. העובדות הרלבנטיות להכרעה במישור האחריות, כמעט ואינן נתונות במחלוקת
הנתבעת 1(שמנהלה, כאמור, הוא הנתבע 4) עוסקת במתן שירותים שונים ליצואנים.
במסגרת זו התקשרה היא עם התובעת בחוזה הובלה ימית. ההובלה בה מדובר היא הובלת
מכולת קירור באורך 20רגל מנמל חיפה לנמל טריאסט, איטליה.
עדות לחוזה ההובלה מצינו בשטר המטען (שתצלום מקורו הוגש כמוצג נ/3ותצלום העתק בלתי סחיר הימנו הוגש כמוצג ת/01) מיום .08.06.95אין חולק כי הפרטים המתייחסים לטובין שאמורים היו להימצא במכולה, פרטים המופיעים בשטר המטען, נמסרו לתובעת ע"י קרגו אמרפורד (הנתבעת 3), על גבי טופס הצהרת טעינה (ת/9). קרגו אמרפורד שימשה סוכנת המכס של הנתבעת .1הנתבעת 1(באמצעות הנתבע 4) היא שמסרה לנתבעת 3את הפרטים נשוא הצהרת הטעינה (ראו מכתב הנתבעת 1אל הנתבעת 3מיום 01.06.95, המהווה חלק מנ/4).
הנתבעת 1הורתה לנתבעת 3כדלקמן:ב ראשית, להכין טופסי מקור (1eur)"רק על 6משטחים של שטראוס ולא יש פל". זאת למרות שאין חולק כי למכולה הומכלו 5משטחי גלידות וכן מטען נוסף של מוצרים שונים, המפורטים בחשבונית "שפעמהדרין" מיום 31.05.95(עמ' 2של נ/4) לרבות מוצרי בשר שונים; שנית, הנתבעת 1באמצעות הנתבע 4הוסיפו והורו לנתבעת 3"לציין על שטר המטען רק:ו 6משטחים,Frozen creamהכל בקונטיינר הקפאה אחד, 20רגל". אגב, גם רשימון היצוא (נ/5) אינו מציין ולו ברמז קל שבקלים כי המטען המצוי במכולה מכיל, בנוסף לגלידות,מוצרים אחרים כלשהם.
8 .בפרוטוקול הדיון קיימא לו הודיית בעל-דין (הנתבעים 1ו-4) לפיה ידעו כי במכולה מצויים 431,1ק"ג של גלידות וכן 000,5ק"ג של מוצרים קפואים אחרים (שאינם נמנים על משפחת הגלידות) וחרף זאת לא מסרו מידע זה למוביל הימי התובעת.
יתר על כן:נ לאחר שהנתבע 4קיבל לידיו את שטר המטען וראה את תוכנו (frozem ice cream(hh) pallets6cnt said to contain1), לא ביקש הוא לתקן רישום זה חרף ידיעתו של הנתבע 4כי רישום זה אינו נכון ואינו תואם את מכתבו לקרגו אמרפורדמיום 01.06.95(עמ' 26שורות 22-21; 29-28).
ברי כי עדותו של הנתבע 4בה אמר "אני הודעתי למוביל הימי כי יש 6משטחי גלידות, כי אלו העובדות שידעתי" (בעמ' 27שורה .6ההדגשות אינן במקור), עדות זו אינה תואמת את המציאות כהוויתה. הנתבע 4ידע ידוע היטב מה תכולת המכולה וחרף ידיעתו זו מסר לתובעת (ולמצער:ב גרם לכך שיימסר לתובעת) מידע כוזב אודות תכולת המכולה.
במהלך החקירה שכנגד נתגלה אף המניע של הנתבעים 1ו-4לפעולתם האמורה:
"אנו מוציאים הרבה ייצוא של יש פל. הייתה לו בעיה של דוגמאות שלא ידע כיצד להתמודד איתה, ואני עזרתי לו. התקוה היתה שמר מלכוב (הוא רוכש המטען שבמכולה - מ' י') יזמין קונטיינרים. באתי לעזור ליש פל ומלכוב" (דברי הנתבע 4בעמ' 27שורה 16).
מישור האחריות: מקור האחריות
9 .בסיכומיה, טוענת התובעת כי לרקע העובדות דלעיל, רובצת על הנתבעים 1ו 4האחריות לנזקים שנגרמו לה (ככל שנגרמו). התובעת מצביעה על שני מקורות
אפשריים לאחריות זו:ב דין הנזיקין ודין הובלת טובין בים. מקור אפשרי נוסף יכול היה להימצא בדין החוזים, לו הציגה התובעת את תנאי ההובלה המופיעים בגב שטר המטען. כך למשל אילו בגב שטר המטען היתה מופיעה תניה הדומה לזושבסעיף 17לנ/.43משלא הוצג גם שטר המטען, שוב לא ניתן להשית על הנתבעים 1ו-4אחריות מכוח דין החוזים.
הנתבעים 1ו-4כפרו בסיכומיהם באחריות שיוחסה להם מכוח דין הובלת טובין בים. לעומת זאת, לא מצינו בסיכומיהם התייחסות לאחריותם מכוח דין הנזיקין.
לכאורה, די היה בכך על מנת להשית עליהם אחריות נזיקית. עם זאת, על מנת שפסק דין זה לא יימצא חסר, העדפתי לבחון את אחריות הנתבעים 1ו-4גם במשקפי דין הנזיקין.
(א) אחריות מכוח דין הובלת טובין בים
10.פקודת הובלת טובין בים מסדירה היבטים מסויימים של משטר התובלה הימית ביחסיםשבין המוביל הימי, השוגר, הנשגר ונסב שטר המטען. הפקודה אימצה, כחלק אינטגרלי ממנה את כללי האג. תיקון תשנ"ב החיל את התיקון לכללי האג הידוע בשם כללי האג-ויסבי (להלן:ו כללי האג-ויסבי או הכללים). הכללים נועדו לקבוע את חובותיהם וזכויותיהם של הצדדים (הנ"ל) לשטר המטען.
"הם גם נועדו, אל נכון, למנוע מצב לפיו המוביל יוכל להתנער מאחריות לפרטי המטען, שמנסר לו להובלה ולמסירה, כמות שהוא, אל הקונה. לכן, בין היתר, נקבעו והוסכמו ההוראות שבסעיף iiiשבכללים למרכיביו השונים. סעיף זה אמור ליצור איזון בהתייחסות המוביל מול ההתייחסות של מחזיק שטר המטען, לפרטי המטען כפי שנרשמו בגוף השטר, לפי הפירוט שמסר הספק" (ע"א 603/83 צים חברת השיט הישראלית נ' אדרס חמרי בנין בע"מ, פ"ד מ(3) 365, 376מול האות ב').
11.כלל iiiלכללי האג-ויסבי, עוסק באחריות וחובות (בעיקר של המוביל הימי). כלל iii(3)מחייב את המוביל הימי להנפיק שטר מטען ביחס לטובין שנמסרו לו להובלה ולכלול בו פרטים מסוימים (המופיעים בכללiii(3)(א)-(ג)). הפרטים לגבי המטען אינם ידועים על פי רוב למוביל הימי. ביתר שאת נכונים הדברים מאז מהפיכת המכולות. מנגד, פרטים אלו ידועים היטב לשוגר המטען, שהרי הוא בעל הטובין שנמסרו להובלה. המוביל הימי שם את מבטחו בפרטים שהמציא לו השוגר ואין הוא חייב לבדוק את הטובין אלא במקרים חריגים (ראו כללiii(3)(ג) סיפא לכללי האג- ויסבי). שטר המטען שמנפיק המוביל הימי מגלם בין השאר תכונה קניינית (שכן הוא מקנה לאוחז בו את הזכות לדרוש מאת המוביל הימי את הטובין המפורטים בו) והוא מסמך סחיר. הואיל וכאמור אין המוביל הימי בודק הלכה למעשה את הפרטים ביחס לטובין שנמסרו לו והואיל ופעמים אין המוביל הימי רשאי להתכחש לפרטים המופיעים בשטר המטען (כך ששטר המטען שוב אינו משמש רק ראיה לכאורה אלא ראיה חותכת לתוכנו - ראו כלל iii(4) סיפא לכללי האג-ויסבי), מצינו בכללים דלעיל איזון מסוים אשר ממתן במידה מסוימת את הסיכון הרובץ לפתחו של מוביל ימי שהנפיק שטר מטען בהסתמך על מצגי ונתוני השוגר. כלל iii(5) לכללי האג-ויסבי קובע בהקשר זה חזקה חלוטה כדלקמן:
"רואים את השוגר כאילו ערב בפני המוביל בשעת המשלוח לדיוקם של הסימנים, המספר, הכמות והמשקל, כפי שנמסרו על ידו, ועל השוגר לפצות את המוביל על כל הפסד, נזק וההוצאות שנגרמו מפאת אי דיוקים בפרטים אלה. זכותו של המוביל לקבל פיצוי כזה לא תגביל בשום פנים את אחריותו על פי חוזה ההובלה כלפי כל אדם אחר חוץ משוגר הטובין".
12. האם די בה, בחזקה האמורה, על מנת לקבוע את דבר אחריות הנתבעים 1ו-4לנזקים שנגרמו לתובעת (ככל שנגרמו לה)? גדר הספק מצוי, למעשה, בשאלה אם יש לפרש את כללiii(5)הנ"ל באופן דווקני ומילולי או שמא יש לפרשו לרקע תכליתו הבאה לידי ביטוי למקרא כלל .iii
(1998,.rd ed3) j.f. wilson carriage of goods by seaסבור (למעשה) שיש לנקוט פרשנות תכליתית. לגישתו:
...The shipper in deemd to have guaranteed to the" carrier the accuracy of any information supplied
"...by him in writing for incorporation in the bill
(שם, בעמ' .121ההדגשות הוספו).
(1995, .nd ed2) r. Goode commercial lawמחזיק, כמדומה, בעמדה האחרת קרי: הפרשנות הדווקנית (שם, בעמ' 1071). "חזקת הערבות" חלה לשיטתו רק לגבי הסימנים, המספר, הכמות והמשקל. המחלוקת האמורה משתמעת גם מסיכומי הצדדים.
13.לשיטתי, החזקה האמורה משתרעת לא רק על "הסימנים המספר הכמות והמשקל" בהם מדבר כלל iii(5)הנ"ל, כי אם על כל נתון שמסר השוגר למוביל הימי, ככל שנתון זה נכלל בשטר המטען. אכן, כללiii(3)מחייב את המוביל הימי למסור לשוגר שטר מטען המכיל בין השאר פרטים ונתונים לגבי הסימנים, המספר, הכמות והמשקל של הטובין. אין כל איסור לציין בשטר המטען את מהות הטובין אשר נתקבלו להובלה ע"י המוביל. היפוכו של דבר. כנוהג שבשגרה מציין המוביל הימי, בשטר המטען המונפק על ידיו, את מהות הטובין המובלים (גם אם תוך הסתייגות מנכונות הרישום, כגון ע"י ציון said to contain). נתונים אלה בדבר מהות המטען המובל, מתקבלים אצל המוביל הימי מאת שוגרם (או: שלוחו), ממש כמו יתר הנתונים. לטעמי, ערבותו של השוגר חלה לגבי כל הפרטים העובדתיים הנוגעים למטען, אשר נמסרו על ידיו למוביל הימי.
האמור בכללiii(5)אינו מהווה אלא דוגמא בלתי ממצה (המנוסחת באופן קזואיסטי) של העקרון בדבר אחריותו של שוגר הטובין לנכונות ההצהרות והמצגים הנעשים בפני המוביל הימי. יתר על כן: לא מצאתי כל טעם שיהא בו כדי להצדיק אבחנה בין אחריותו של שוגר לנתונים בדבר הסימנים, המספר, הכמות והמשקל (כמופיע בכלל iii(5) רישא לכללי האג), מחד, לבין העדר אחריות מצידו של השוגר לנתונים אחרים הנמסרים למוביל, מאידך. המוביל הימי סומך על נתוני השוגר כמכלול ואין זה ראוי להבחין בין נתונים גוררי אחריות (היינו: הסימנים, המספר, הכמות והמשקל) לבין נתונים שאינם גוררי אחריות. מדיניות משפטית ראויה תשאף להטיל אחריות על שוגר הטובין ביחס לכל הנתונים שהלה מוסר למוביל, שאחרת עלולה להיווצר סיטואציה (שבכל הכבוד, אין הדעת סובלתה), הפוטרת שוגר מאחריותו למידע בלתי נכון שמסר למוביל (מידע שאינו בגדר הסימנים, המספר, הכמות והמשקל), במיוחד שעה שמידע בדבר מהות הטובין נכלל כנוהג שבשגרה בשטר המטען הימי ובמיוחד שעה ששטר מטען ימי מהווה מסמך קנייני סחיר המאפשר רכישת בעלות בטובין גם מבלי שהרוכש רואה אותם בעין עובר לרכישתם. גישה אחרת, הפוטרת שוגר מאחריות לנכונות המידע בדבר מהות הטובין, עלולה להפחית את מעמדו של שטר המטען הימי ועלולה לגרום למצב בו יימצא המוביל במצב בו אין לו כל סעד ותרופה, חרף הטעייתו בידי השוגר. טול, לדוגמא, מקרה בו מסר השוגר מידע (בלתי נכון) אודות הטובין למוביל הימי, ומידע זה נכלל בשטר המטען. שטר המטען נמסר לשוגר המעביר אותו לנשגר והלה מוכר את הטובין (המיוצגים בשטר המטען), בעודם בלב ים, לצד ג' הרוכש אותם בתום לב. במצב דברים זה, לאחר שצד ג' מקבל מן המוביל את המטען, מסתבר לו - להוותו - שהאמור בשטר המטען אינו נכון. נוכח כלל iii(4) סיפא אין המוביל הימי רשאי לטעון כלפי צד ג' שהטובין שהנתונים לגביהם הובאו בשטר המטען, אינם הטובין שנתקבלו על ידיו מאת השוגר. המוביל יחוב, איפוא, כלפי צד ג'. הייתכן כי כאשר יבוא המוביל לתבוע את השוגר לשיפויו בשל הפיצוי ששילם לצד ג', יוכל השוגר לטעון שאין מוטלת עליו כל אחריות לתיאור הטובין שמסר למוביל, תיאור שנכלל בשטר המטען? כללו של דבר, מי שמסר מידע בלתי נכון למוביל הימי, ומידע זה נכלל בשטר המטען, חלה עליו אחריות מוחלטת לשיפוי המוביל בשל הנזקים שנגרמו למוביל מחמת מידע זה.
(ב) אחריות מכוח דין הנזיקין
14 .התובעת מייחסת לנתבעים 1ו-4אחריות לנזקיה בשל תרמית שביצעו (שניהם כאחד) כלפיה. הנתבעים מכחישים את אחריותם מכוח עוולה זו.
טענתם המרכזית בהקשר זה היא כי (כביכול) "אין מחלוקת על כך שברשימוני הייצוא ובמסמכים שצורפו אליו (!) פורטה במפורט כל תכולת המכולה ... אם היתה כוונה לבצע תרמית כלשהי לא היו כוללים ברשימוני הייצוא את תכלת המכולה הבלתי מוצהרת כביכול" (סעיף ז 2א לסיכומי הנתבעים 1ו-4).
15 .ראוי כבר עתה לסלק טענה עובדתית זו. העיון בסעיפים 7ו-8לתצהיר הנתבע 4, בו נכללה הטענה כאילו ברשימוני הייצוא הוצהר אודות כל המטען, ובמוצגים הרלבנטיים הנזכרים בסעיפים 7ו-8לתצהיר (היינו: נ/5-נ/7), מלמד כי רק רשימון אחד ויחיד הוגש לראייה ע"י הנתבעים 1ו-.4רשימון זה הוא נ/5, בו מצויין כי היצואן הוא מחלבות שטראוס. ואין ברשימון זה כל זכר למלוא תכולת המכולה כי אם אך ורק למטען של גלידה במשקל 1431ק"ג. הנתבעים 1ו-4לא הציגו לראייה כל רשימון נוסף (להבדיל מחשבון יש פל בע"מ - נ/7, שאינו רשימון). מכאן מתבקשת המסקנה שבידי הנתבעים 1ו-4לא היה רשימון נוסף, שבו נכלל תיאור יתרת הטובין. חזקה על הנתבעים 1ו-4שאילו נמצא בידיהם רשימון כזה, התומך בטענה כה מהותית, יסודית ובעלת חיוניות מרכזית להגנתם, היו הנתבעים 1ו-4ממהרים להציגו ולא נמנעים מהגשתו לראייה. החזקה האמורה נגזרת מן הפסיקה המורה אותנו כי מי שבידיו ראייה הפועלת לטובתו לא יצפינה, ומי שבכל זאת מצפינה, חושש הוא למעשה מהצגתה בבית המשפט שכן יודע הוא כי אותה ראייה פועלת לא לטובתו כי אם לחובתו. אחת היא אם הראייה בה מדובר היא עדות של מאן דהוא או אם היא גלומה במסמך. דייני אם אפנה בהקשר זה לע"א 465/88הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח’, פ"ד מה(4) 651; ע"א 795/99פרנסואה ואח' נ' פוזיס,
פ"ד נד(3) 107, 118-.117
16 .ברם, אף אם טעיתי במסקנתי האמורה ואף אם קיים גם קיים בידי הנתבעים 1ו-4רשימון ייצוא נוסף, גם אז לא תצמח הימנו ישועה לנתבעים דלעיל. שכן, התרמית לא הייתה מיועדת ולא כוונה כלפי שלטונות המכס. יעד התרמית הייתה התובעת.
בפניה הוצג מצג שאינו נכון. אף אם בפני שלטונות המכס נאמרה האמת לאמיתה, אין זאת ראיה לכך שלתובעת נאמרה כל האמת ואין כל ראייה ממנה יעלה כי רשימון הייצוא הנדון (בהנחה שהוא קיים) נמסר לתובעת או הוצג לעיונה. הנתבע 4מודה בתצהיר עדותו הראשית כי בהצהרת הטעינה (ת/9) שנמסרה לתובעת, לא נזכרו מוצרי המזון הקפואים שהובלו במכולה. אות היא לכך שהנתבעים 1ו-4אכן כיזבו בתובעת.
17 .יסודות עוולת התרמית, הקבועה בסעיף 56לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], המה חמישה:
(א) היצג כוזב של עובדה;
(ב) העדר אמונה באמיתות ההיצג;
(ג) כוונה שהתובע יוטעה על ידי ההיצג ויפעל על פיו;
(ד) התובע הוטעה ופעל על סמך טעותו;
(ה) לתובע נגרם נזק ממון בשל פעולתו על סמך ההיצג.
(ע"א 614/84ספיר ואח' נ' אשד ואח’, פ"ד מא(2) 225).
הפסיקה קבעה כי נטל הוכחתה של עוולת התרמית, לאור אופייה הפוגע בשמו הטוב של האדם כלפיו היא מופנית, הוא כבד. נדרשת מידת הוכחה גדולה יותר מאשר בהליך אזרחי רגיל: ע"א 292/64כהן נ' אשד, פ"ד יט(1) 414, 416; ע"א 260/82סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253; 256; ע"א 359/79אלחנני ואח' נ' רפאל ואח’, פ"ד לה(1) 701, .711
השאלה שיש להידרש אליה היא אם עלה בידי התובעת להוכיח (במידה הנדרשת,בנסיבות) כי נתקיימו יסודות עוולת התרמית. לכך נעבור עתה.
18.(א) המערכת העובדתית שהובאה לעיל, אינה מותירה לטעמי מקום לספק
שהנתבעים 1ו-4הציגו בפני התובעת מצג עובדתי כוזב, בכך שציינו בהצהרת הטעינה כי הטובין מכיליםששה משטחים של גלידה. הנתבעים עצמם אינם כופרים בעובדה זו (אשר ראו לנכון לטעון לגביה כי היא איננה אלא "אי התאמה" - ראו סעיף 9במשולב עם סעיף 7לתצהיר הנתבע 4).
(ב) בנוסף, ברור כשמש שהנתבעים 1ו-4לא האמינו כי מצגם זה, מצג אמת הוא. הם ידעו ידוע היטב כי הצהרתם איננה עולה בקנה אחד עם המציאו כהוויתה. לעיל נדונה הסתירה שנפלה בגרסתו של הנתבע 4, עת אמר מחד גיסה "הודעתי למוביל הימי כי יש 6משטחי גלידות, כי אלה העובדות שידעתי" (עמ' 27שורה 6), אך מאידך גיסא הודה בפה מלא שידע בידיעה פוזיטיבית מהי תכולתה האמיתית של המכולה (עמ' 26שורות 21-29).
(ג) הנתבעים 1ו-4מסרו לתובעת את הצהרת הטעינה על מנת שהתובעת תנפיק להם שטר מטען ותמסרו לידיהם. כמי שבקיאים בהליכים הקודמים להוצאתו של שטר מטען ימי, ציפו הנתבעים כי שטר מטען כאמור אכן יונפק עבורם בידי התובעת. לא נשמע מעולם כל טיעון מפי הנתבעים 1ו-4, המצביע על כך שציפו כי התובעת תבדוק את תכולת המכולה ואת נכונות הצהרתם. היפוכו של דבר: הנתבעים 1ו-4ידעו כי מדובר במכולה המובלת מדלת לדלת וכי היא נמסרת לתובעת לאחר המכלתה ולאחר סגירתה בסגר ממוספר (ראו הצהרת הטעינה ת/9בה נרשם במפורש, תחת הכותרת "nos& marks", הן מספר המכולה והן מספר הסגר). לא עלה בידי הנתבעים 1ו-4להפריך את טענת התובעת (המהימנה עלי), לפיה שעה שמדובר במכולה המובלת בתנאי של
,House to houseאין היא, כמוביל ימי, בודקת את תכולתה (סעיף 4(ו) לתצהיר מר זגול מטעם התובעת).
לאמור לעיל מתווספת העובדה - המהווה הודיית בעל דין מטעם הנתבעים 1ו-4כי הנתבע 4ראה את שטר המטען הימי לאחר הנפקתו בידי התובעת, ראה את הרשום בו, ידע שהרישום האמור אינו תואם את מכתבו לקרגו אמרפורד מיום 01.06.95(המהווה חלק מנ/4) וחרף אלה - לא ביקש מהתובעת לתקן את תוכן שטר המטען (עמ' 26שורות 28-29). לא בכדי נמנע הנתבע 4מהסבת תשומת לבה של התובעת לטעות שנפלה בשטר המטען. הנתבעים 1ו-4רצו והתכוונו ששטר המטען יונפק כמות שהוא (כשיש בו מידע בלתי נכון), מאחר והתכנון המקורי של הנתבעים 1ו-4היה לשגר מכולה ובה גלידות ומוצרי מזון אחרים (עמ' 27שורה 20).
דייני בכל אלה על מנת לקבוע שאכן היתה כוונה מצד הנתבעים 1ו-4כי התובעת תוטעה על ידי מצגם הכוזב ותפעל על פיו.
(ד) אין צורך להכביר מלים אודות התקיימותו של התנאי הרביעי בעוולת התרמית (התובע הוטעה ופעל על סמך טעותו). אפנה בהקשר זה לשטר המטען ת/01, המדבר בעד עצמו והמוכיח מתוכו את הרכיב הנדון.
(ה) השאלה אם נגרם לתובעת נזק ממון מחמת מצגם הכוזב של הנתבעים 1ו-4, תידון בהמשך. פשיטא שאם לא הוכיחה התובעת כי נגרם לה נזק ממון (כהגדרתו בסעיף
2לפקודת הנזיקין) - ממילא לא הוכיחה כי מעשי הנתבעים 1ו-4עולים כדי תרמית נזיקית.
(ג) האחריות האישית של הנתבע 4
.19אחת מן הפלוגתאות שנפלו בין הצדדים, עניינה בשאלה אם יש מקום להטיל על הנתבע 4חבות אישית, אם לאו, למעשים שעשה בשם הנתבעת .1
בע"א 509/79ראונדנאף (קורן) נ' חכים, פ"ד לו(2)757,794נקבע כי:
"עקרון היסוד של דיני הנזיקין הוא כי כל מי שמקיים את היסודות של העוולה אחראי למעשיו שלו. מעמדו של המעוול בהרארכיה המינהלית או הביצועית אין בו כדי לשחרר את המעוול מאחריותו. על כן, עצם העובדה שאדם מבצע עוולה לא למען עצמו, אלא כעובד או כשלוח של אחר, אין בה כדי לשחרר את המבצע מאחריות בנזיקין. בדומה, עצם העובדה שאדם מבצע עוולה כאורגן של תאגיד, אין בה כדי לשחררו מאחריות... עמדתם של דיני הנזיקין היא העמדה האינדיבידואליסטית, לפיה כל אדם חטאו יישא".
בע"א 148/82גליק נ' ארמן ואח’, פ"ד מה(3) 410, 404-405, נקבע:
"לעיתים מוטלת אחריות אישית על אורגן אך דבר זה מקורו במעשיו או במחדליו של האורגן עצמו. כמו כל אדם אחר, אף אורגן של תאגיד אחראי לפעולותיו, והיותו אורגן של תאגיד אין בו כדי ליתן לו הגנה מאחריות. על כן דירקטור המבצע פעולה משפטית כלפי צד שלישי בלא הרשאה, אחראי כלפי הצד השלישי אישית ... אם פעל ברשלנות, הריהו עשוי להתחייב בעוולת הרשלנות שבנזיקין, ואם פעל מתוך כוונה להונות, הריהו עשוי להתחייב בעוולת התרמית".
ראו לעניין זה גם ע"א 725/78בריטיש קונדיאן בילדרס בע"מ ואח' נ'
אורן ואח’, פ"ד לה(4) 253, 256; ע"א 1569/93מאיה נ' פנפורד (ישראל)
בע"מ ואח’, פ"ד מח(5) 705, 753).
20 .בפרשתנו, פעל הנתבע 4עצמו ביצירת מצג השווא הכוזב (ראו הצהרת הטעינה ת/9, כמו גם מכתב הנתבעת 1- הערוך והחתום בידי הנתבע 4, מכתב המהווה חלק מנ/4), תוך ידיעת המצב העובדתי האמיתי ותוך הימנעות מהסבת תשומת לב התובעת לרישום הבלתי נכון בשטר המטען (ת/01). אין מקום לאפשר לנתבע 4אשר פעל באופן המתואר מעלה, להסתתר תחת כנפיה של הנתבעת 1תוך גלגול עיניו השמיימה ונסיון לרחוץ בנקיון כפיו תוך אמירה כי לא פעל עבור עצמו אלא עבור הנתבעת .
המסקנה מחוייבת המציאות בנסיבות, היא שלא רק הנתבעת 1נושאת באחריות כלפי התובעת, אלא אף הנתבע .4מסקנה זו לא רק מחוייבת המציאות היא.
לטעמי, יש בה אף כדי לשקף מדיניות משפטית ראויה, המשדרת מסר לפיו שוגר אשר מטעה מוביל ביחס לפרטים המהותיים המופיעים בשטר המטען, יישא באחריות כלפיו, שכן המוביל סומך על יושרם של השוגרים ולא יהא זה ראוי לשדר למוביל מסר לפיו אסור לו שיסמוך על בעל חוזהו, במיוחד כשהאחרון הוא הגורם שבידיו מרוכז מלוא המידע הנכון. אין צריך לומר כי מדיניות משפטית זו נועדה אף להטמיע ערכים של יושר ומוסר שמוטב להם שינהגו בחברתנו.
21.עילתה הנזיקית הנוספת של התובעת כלפי הנתבעים 1ו-4היא עילת מצג
השווא הרשלני של שניהם כאחד כלפיה. אין צורך בנסיבות העניין להעמיק בעניין זה, שכן אם מצינו שנתקיימו במעשי הנתבעים 1ו-4יסודות עוולת התרמית, פשיטא שמתקיימים בהם אף יסודות מצג השווא הרשלני. שכן, במידרג העוולות הנזיקיות, עוולת התרמית חמורה היא מעוולת הרשלנות. בעוד שהראשונה דורשת כתנאי להתקיימותה הוכחת כוונה להטעות, הנה השנייה מסתפקת בסטייה מן הסטנדרד של אדם (ובנסיבות: בעל מקצוע) סביר.
מישור האחריות: סיכום
22 .נמצא לנו איפוא כי הנתבעים 1ו-4נושאים באחריות כלפי התובעת, הן
מכוח דין הובלת טובין בים (סעיףiii(5)לכללי האג-ויסבי) והן מכוח דין הנזיקין (עוולת התרמית אשר בסעיף 56לפקודת הנזיקין). לא נעלם הימני כי אחד מיסודות עוולת התרמית הוא שהתובע סבל נזק ממון עקב התרמית. התובעת אכן טוענת כי נגרמו לה נזקי ממון (כהגדרתם בסעיף 2לפקודת הנזיקין). השאלה היא אם עלה בידיה להוכיח זאת. לבחינתה של שאלה זו נעבור כעת.
מישור הנזק: כללי
23.כל הנזקים הנתבעים ע"י התובעת, נזקי ממון הם. התובעת טענה כי הוציאה הוצאות שונות לטיפול במטען החורג הן בהיותו באיטליה והן לאחר חזרתו לישראל.
הנתבעים 1ו-4טענו כי התובעת לא היתה מחוייבת להחזיר את המטען החורג לישראל. כל פעולותיה נעשו בהתנדבות, שכן צו בית המשפט באיטליה אשר הורה על החזרת המטען החורג לישראל, לא הופנה אל התובעת אלא אל סוכנו של הנשגר, תאגיד בשם"ווצלר". יתר על כן: המטען הוחזר לישראל חרף הוראות יש- פל לנטוש את המטען החורג באיטליה ולהשמידו שם. טענות הנתבעים 1ו-4אינן מחייבות לבדוק מקרוב את ההתרחשויות מעת הגעתו של המטען החורג לאיטליה ואילך עד למועד שיגורו בחזרה לישראל. בעניין זה, נשמעה בפני עדותו של מר דוז אנג'לו, העובד בחברת ווצלר בטריאסט שטיפל במטען באיטליה. בנוסף. קיימא לן התכתבויות שונות שהוגשו לראיה. התכתבויות אלה הוחלפו בין בעלי הדין ויש בהן כדי לזרות אור על שאירע. התקופה הרלבנטית לענייננו היא, כאמור, ממועד הגעת המטען לאיטליה (14.06.95) ועד יציאתו משם בחזרה לישראל באניית התובעת (17.8.95).
24 .במכתב ת/8שנכתב ע"י הנתבע 4ביום 08.08.95למר לופט (מעובדי התובעת) נאמר כי 5פקסים מתארים "את עמדתנו - 'יש פל' ו-'לעמי' - בעניין החזרת הדוגמאות שנשלחו בטעות". אותם הפקסים בהם דיבר הנתבע 4, נעשו ע"י יש פל(הנתבעת 2) ואילו הנתבעים 1ו-4אימצו מסמכים אלה והצטרפו אליהם. במהלך חקירת הנתבע 4הצביע הוא על ארבעה מתוך חמשת הפקסים ונתעוררה מחלוקת בשאלה אם הפקס החמישי הוא הודעת יש פל מיום 24.07.95(מוצג ת/51).
הנתבע 4לא זכר בעדותו אם התכוון גם להודעה זו מיום 24.07.95שעה שכתב את ת/8, אך לא שלל את האפשרות שהתכוון אף להודעה זו (עמ' 28שורות 14-12); ודעתי היא, על פי התרשמותי כי אף הודעת יש פל לווצלר מיום 24.07.95אומצה ע"י הנתבעים 1ו-4במכתבם ת/.8ברם, אף טעיתי במסקנה זו, קיימא לן ת/8המדבר בעד עצמו ובו נאמר שהוא משקף (גם) את עמדת הנתבעים 1ו-4לגבי החזרת המטען החורג, להבדיל מנטישתו בנמל היעד (טריאסט) והשמדתו שם.
25 .למען התיאור הכרונולוגי ייאמר כי לאחר הגעת המטען לנמל טריאסט, ביקש הקונה (מלכוב) מחב' ווצלר, שפעלה עבורו, לפתוח את המכולה ולהעביר עת תכולתה במשאיתקירור לוינה (עמ' 3שורות 4-3ועמ' 10שורות 7-6). משנפתחה המכולה, נסתבר לווצלר כי במכולה ישנם 5משטחים של גלידה ומשטח נוסף של מוצרים שונים (שדבר אין בינם לבין גלידה), לגביו לא ניתנה לווצלר כל הוראה (עמ' 3שורות 10-5). מטען הגלידות אכן הועבר מן המכולה למשאית הקירור. ווצלר הודיעה לשלטונות המכס כי במכולה נמצא מטען נוסף, והחזירה המכולה והמטען (החורג) לתובעת (עמ' 4שורות 25-23). במקביל נמסרה ע"י ווצלר הודעה אודות המטען החורג גם לסוכן התובעת (ת/4ב מיום 26.06.95) לקונה (מלכוב, במכתב ת/3מיום 29.06.95) וליש פל (ת/5, מיום 30.06.95).
ביום 12.07.95הוצא ע"י שלטונות המכס האיטלקי צו בדבר החרמת הטובין (ת/21) ובית המשפט בטריאסט אישר את דבר ההחרמה והורה על השמדת הטובין ביום 15.07.95(ת/21). סמוך לאחר מכן הודיעה התובעת לנתבעים 1ו- 4אודות ההתרחשות ואודות החרמת המטען כאמור(ת/31). בעקבות זאת, שלחה יש פל הודעה, ביום 24.07.95לווצלר בו הורתה להחזיר את המטען החורג לישראל.
למחרת היום בהסתמך על מכתב זה שהוצג לבית המשפט בטריאסט ע"י באי כוחה של ווצלר, הורה בית המשפט להחזיר את המטען לשוגר אגב ביטול הצו בדבר השמדת המטען האמור (ת/41). החזרת המטען היתה אף על דעתם של הנתבעים 1ו-4, כמבואר.
.26דא עקא יש פל שינתה, ביום 03.08.95, את טעמה והחלה משמיעה "זמירות"
שונות.
במכתבה מיום 03.08.95(נ/01) הציעה יש פל לווצלר, נוכח הוצאות משלוח המטען החורג בחזרה לישראל, כי הגורם המוסמך באיטליה יפעל למכירת הטובין במחיר הגבוה ביותר וכי ווצלר תיטול את התמורה שתתקבל לכיסוי הוצאותיה. ביום 04.08.95הודיעה ווצלר ליש פל כי הצעתה אינה בת ביצוע שכן הוראת בית המשפט להחזיר המטען לישראל היא מנדטורית.
יתר על כן: השירות הוטרינרי אינו מתיר את כניסת המטען החורג הנדוןלתחומי הקהיליה האירופית (נ/11). תשובת יש פל לא איחרה לבוא. ביום 08.08.95הודיעה היא לווצלר אודות סירובה לקבל את המטען החורג ולשלם עבור שיגורו לישראל, ואודות עמדתה שיש לנטוש המטען באיטליה. במקביל, הודיעו הנתבעים 1ו-4, יחדיו עם יש פל, לתובעת לנטוש המטען החורג במקום הימצאו (ת/8).
ביום 17.08.95נשלח המטען החורג (במשקל של 6940ק"ג - ראו ת/7וכן ת/81)
מאיטליה לישראל והגיע ארצה ביום 22.08.95(נ/21א).
27 .מני אותו מועד ואילך, עדים אנו למסכת עניפה של התכתבויות (ופגישות)
בין התובעת לנתבעים 1ו-4(בין בעצמםובין באמצעות באי כוחם: ת/91-ת/42; נ/31-נ/03). מטרת הפגישות וההתכתבויות לא היתה אלא זו שהתובעת ניסתה לקבל מהנתבעים 1ו-4את סכומי הנזק שהצטברו עד למועדי מכתביה ואילו הנתבעים 1ו-4ניסו להשיג על סכומי החיוב (אגב כפירה בחבותם) ולהציע הסדרים הנראים טובים בעיניהם ליישוב הסכסוך. פגישות והתכתבויות אלה ראשיתן ביום 31.08.95(סעיף 10(א)-(ג) לתצהיר מר זגול וסעיפים 24-22לתצהיר הנתבע 4) וסיומן בתחילת ינואר 1996(ראו נ/03). משלא עלה בידי הצדדים להגיע להבנות לשם פתרון המחלוקות הושמד המטען החורג ביום 28.04.96(ת/62), לפי בקשת הנתבעים 1ו-4מיום 08.01.96(נ/03). אין צריך לומר כי משך כל התקופה האמורה (אוגוסט 1995אפריל 1996) הוסיפו הוצאות התובעת להיצבר ולתפוח.
השאלה היא אם יש בסיס לחיובם של הנתבעים 1ו-4לשפות התובעת בשל הוצאותיה (כולן או חלקן).
28 .להלן נידרש לסוגיה האמורה, אך לפני כן יהא זה ראוי לסלק מדרכנו טענת
סף שהעלו הנתבעים 1ו-4, הכופרת בקשת הסיבתי שבין האחריות (לפרטים הלא נכונים
בהצהרת הטעינה ועקב כך בשטר המטען) לבין הנזק.
עמדת הנתבעים 1ו-4בעניין זה היא כדלקמן:
(א) ווצלר היה צריך לטפל במטען החורג מעת פריקת המכולה בנמל טריאסט ומעת פתיחתה, אך הוא לא עשה כן.
פרט להעלאת טענה זו כמות שהיא, לא טרחו הנתבעים 1ו-4לבאר כיצד לשיטתם צריך היה לטפל במטען החורג. כזכור, מטען חורג זה הגיע לאיטליה ללא כל מסמכים.
הוא לא נזכר בשטר המטען ולא נתלוו אליו כל מסמכים של בדיקה וטרינרית (שכן מדובר גם במוצרי בשר ועוף שהיוו חלק מהמטען החורג). אין לבוא בעניין זה בכל טרוניה לחברת ווצלר. לא היה באפשרותה לעשות דבר וחצי דבר לשם שחרור המטען. אישורים בדבר בדיקה וטרינרית שוב לא יכולים היו להימסר על ידי הנתבעים 1ו-4או על ידי יש פל, שכן על מנת להנפיק אישורים כאמור, יש צורך בבדיקתו של המטען החורג בנמל המוצא. בדיקה זו לא נעשתה בזמן אמת (שעה שהמטען היה בישראל) וקשה להניח שהיה עולה בידי הנתבעים 1ו-4לגרום להנפקתם במהלך המחצית השניה של חודש יולי 1995: מי ייתן אישורים כאמור בלא בדיקת המטען החורג בעין? על כל פנים, הנתבעים 1-4לא המציאו שום ראיה לכך שניתן היה להשיג אישורים כאמור והרי חובתם היא להוכיח כי ניתן היה לקבל אישורים אלה, ובחובה זו לא עמדו.
(ב) חברת ווצלר היתה אמורה לבקש מלכתחילה השמדת המטען החורג באיטליה.
טענה זו חסרת ממשות היא על פניה במיוחד נוכח מכתבה של יש פל (ת/51) הכולל הודייה בשגיאה שבהטענת בשר עוף קפוא למכולה ובקשה להחזיר לישראל את הבשר קפוא, ונוכח התרשמותי כי מכתב זה שהוגש לבית המשפט בטריאסט, הניעו (ככל הנראה) לבטל את צו ההשמדה מיום 15.07.95ולהורות ביום 25.07.95על השבתו של המטען החורג לשולח (ת/41). המכתב ת/51משקף את עמדת הנתבעים 1ו-4בעת ההיא.
אמנם כן, בסיכומיהם באו הנתבעים 1ו-4חשבון עם חברת ווצלר בכך שלא שבה
ופנתה לבית המשפט בטריאסט לאחר קבלת מכתב יש פל מיום 04.08.95(נ/11). דא עקא, עמדת חברת ווצלר - כי אין היא נוהגת לפנות לבית המשפט חדשות לבקרים כל אימת שמאן דהוא משנה את דעתו - עמדה זו נראית בעיני סבירה לחלוטין. חברת ווצלר אינה כלי משחק בידי יש פל או הנתבעים 1ו-.4אם חשב מי מהאחרונים כי אין חפצו בהשבת המטען החורג לישראל - מדוע נמנע הוא עצמו מלפנות לבית המשפט בטריאסט לשם ביטול ההוראה להשיב המטען החורג ארצה ולשם השגת ההחלטה המקורית (צו ההשמדה מיום 15.07.95) על כנה?
(ג) התובעת לא היתה חייבת להחזיר המטען לישראל. הצו שניתן על ידי בית המשפט בטריאסט ביום 25.07.95(ת/41) לא הופנה אליה ולא הטיל עליה עשיית מעשה כלשהו.
אף טענה זו נדמית בעיני חסרת טעם, אף מבלי להיזקק לדוקטרינת הנסיכים שהועלתה בסעיף 18לסיכומי התובעת. נוכח החלטת בית המפשט בטריאסט שוב לא היה מנוס אלא מהחזרת המטען החורג לשולחו ואת היא אם היתה התובעת מבצעת את הובלתו או שמא היה עושה כן מוביל ימי אחר. התובעת דורשת מן הנתבעים 1ו-4את דמי ההובלה מטריאסט לחיפה ואילו היה מוביל ימי אחר עוסק בהובלה זו, היה הוא דורש מן התובעת או מן הנתבעים 1ו-4את דמי ההובלה, והיה זכאי לקבלם. יתר על כן: התובעת היא שהובילה את המטען החורג מישראל לאיטליה במכולה שלה.
אך סביר הוא שהמוביל הימי הלאומי של ישראל לא ינסה להתחמק מהחזרת המכולה (והמטען החורג שבה) למקום מוצאה. לו נהגה כך התובעת, יש רגליים לסברה שהיתה מבאישה את ריחה-היא ואת ריח המדינה.
מישור הנזק: הוצאות התובעת
29 .ההוצאות שנגרמו לתובעת, לטענתה, הובאו בתמצית לעיל בסעיף .2נבחן עתה אם זכאית היא להשבתן.
30 .(א) הוצאות סוכן התובעת בטריאסט (אדריאטיק שיפינג) כגון בגין אחסנה,
חשמל, פיקוח וטיפול: סך 900,5דולר.
חוששני שהתובעת לא הוכיחה נזק זה במלואו (חרף הצגתו של ת/92המפרט הוצאות אלה באופן כללי), שכן אין חולק שהמכולה דנן הגיעה לאיטליה במחצית יוני 1995ורק כשבועיים לאחר מכן נתגלה בה דבר המטען החורג. כל עת הימצא המכולה בטריאסט עד 29.06.95, היתה היא מחוברת לחשמל (לשם קירורה) ונגרמו בגינה הוצאות אחסנה. הוצאות אלה היו נגרמות בכל מקרה, שכן רק ביום 29.06.95שוחרר מטען הגלידות לנשגר. אין עילה לתבוע מן הנתבעים 1ו-4הוצאות אלה (היינו: עד 29.06.95) ואילו ההוצאות ממועד זה 29.06.95ועד 17.08.95, שהיה מקום לחייב בהן את הנתבעים 1ו-4, לא הוכחו. היה על התובעת להוכיחן בנפרד.
מנגד, נחה דעתי כי התובעת אכן נשאה בהוצאות חברת ווצלר בגין טיפולה במטען החורג (לרבות ההליכים המשפטיים שננקטו) בסך 700דולר כנחזה מת/92(עמ' 3-4), ליום .29.05.97
(ב) הוצאות הובלת המטען החורג מאיטליה לישראל - 422,2דולר (ליום 17.08.95), כעולה מת/.72טענת הנתבעים 1ו-4לפיה כביכול הובלו במכולה טובין נוספים על המטען החורג (סעיף ד 10לסיכומים) - לא הוכחה ולא הובאה כל ראשית ראיה להוכיחם.
(ג) דמי שימוש במכולה מאז 22.08.95(הגעת המטען החורג לישראל) ועד יום 16.04.96(סמוך להשמדת המטען). ראשית, ייאמר כי בעוד שבכתב התביעה נדרש סך של 608,68ש"ח, דרשה התובעת בסיכומיה 843,59ש"ח.
שנית, לא ידעתי מדוע חוייבו הנתבעים 1ו-4במלוא הסכום (המחושב לפי 70דולר ליום - ראו ת/23, עמ' 4סיפא), שכן התובעת עצמה התרתה בנתבעים 1ו-4כבר ביום 10.09.95(ראו ת/9), וביום 13.09.95(ראו ת/02), כי במידה והמכולה לא תוחזר והחוב לא ייפרע - תפעל התובעת לריקון המכולה והשמדת תכולתה לאלתר. התובעת דרשה כי הנתבעים 1ו-4יפעלו לפי דרישה עד .16.09.95ביום 17.09.95הודיעה התובעת לנתבעים 1ו-4כי לאור הימנעותם משחרור המכולה, הורתה התובעת לפעול לריקונה (ת/12). מאז ועד 16.04.96נמשכו משאים ומתנים ודרישות ודרישות - שכנגד שכאמור העלו חרס.
לטעמי, במיוחד נוכח הסיפא לת/8(המצביעה על העדר עניין במטען החורג מצד הנתבעים 1ו-4), היה על התובעת להימנע מהמתנה עד .16.04.96 היה עליה לרוקן המכולה הרבה קודם לכן, שעה שנוכחה לדעת כי אל-נכון לא מסתמן כל פתרון באופק. להערכתי, כפי שמסתבר מן ההתכתבויות בין הצדדים ובאי כוחם, עולה כי לכל המאוחר ביום 01.11.95עמדה התובעת על כך שהנתבעים 1ו-4ממאנים להכיר בחבותם לשאת בתשלום כלשהו בגין המכולה מעת הגעתה לישראל ואילך (ראו המכתב נ/82). מאותו מועד (01.11.95) ואילך היה על התובעת לפעול להחזרת המכולה לידיה והשמדת המטען החורג שבה, תהליך שהיה נמשך ימים אחדים ולא יותר משבועיים. לפיכך יהא מקום לזכות התובעת בדמי שימוש במכולה לתקופה 15.11.95-25.08.95, היינו: 83יום x 222.25ש"ח ליום ובסה"כ 447,18ש"ח (ליום 15.11.95).
(ד) אגרת אחסנה בנמל חיפה מאז 22.08.95ועד יום 26.04.95נתבעה אף היא בשלמותה (773,10ש"ח - סעיף 37.2לסיכומי התובעת), אולם אף כאן הזכאות היא לתקופה מקוצרת, על פי האמור בסעיף 28(ג) לעיל. התובעת זכאית להשבת אגרת האחסנה עבור 3חודשים (מתוך שמונת חודשי האחסנה), בסך 240,4ש"ח.
לכך יש להוסיף הוצאות חשמל יחסיות בסך 000,3ש"ח וכן הוצאות עבור השמדת המטען החורג , 670ש"ח, ליום 26.09.96- ראו ת/13ושכ"ט שמאי (948ש"ח ליום 09.04.96- ראו ת/03).
דמי טיפול במטען בסך 725,1ש"ח (קרן) - לא הוכחו כדבעי, ולפיכך אין התובעת רשאית לפיצוי בגינם.
31 .אני מחייב הנתבעים 1ו-4לשלם לתובעת:
(א) 700דולר כערכם בש"ח לפי השער היציג ליום 29.05.97, בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום זה ואילך;
(ב) 422,2דולר כערכם בש"ח לפי השער היציג ליום 17.08.95, בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום זה ואילך;
(ג) 447,18ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 15.11.95ואילך;
(ד) 040,4ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 15.11.95ואילך;
(ה)670ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 26.09.96ואילך; (ו) 948ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כחוק מיום 09.04.96ואילך.
בנוסף, יישאו הנתבעים 1ו-4יחד ולחוד בהוצאות המשפט של התובעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ואילך וכן בשכ"ט עו"ד בסך 000,12ש"ח + מע"מ, להיום.
ניתן היום, כ"ח בסיון תשס"א (19.06.2001)
מאיר יפרח, שופט
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
