החלטה
1. המבקשות עותרות לסילוקה על הסף של ההודעה לצד ג' שהגישה המשיבה נגדן. לחילופין, מבוקש לעכב ההליכים בגדרי ההודעה מחמת תניית שיפוט זר.
נגד המבקשת 1 ונגד המשיבה הוגשה תובענה (על ידי מעדני מיקי תעשיות מזון דגים וסלטים בע"מ) לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו עקב ייצוא מטען סלטים ששוגר מישראל לארה"ב. בתובענה נטען כי המשיבה היא משלח בינ"ל שביצעה עבור התובעת שירותי שילוח וכי המבקשת 1 היא חברת ספנות והובלות ימיות שביצעה את השילוח בפועל, לבקשת המשיבה. התובעת הזמינה הובלה ימית ישירה מישראל לארה"ב. ביום 19.12.04 הועמסה מכולה על ידי התובעת והועברה לנמל בו-ביום. המכולה הוטענה על אונייה ביום 30.12.04 בדרכה לארה"ב ונמסר לתובעת על ידי המשיבה כי המכולה אמורה להגיע לניו-יורק עד 19.1.05. דא עקא, כשהגיעה הספינה המובילה לניו-יורק, נסתבר כי המכולה אינה נמצאת עליה. בירור העלה כי המכולה הורדה בנמל סלרנו, איטליה, מבלי ליידע את התובעת או את המשיבה. בשל עיכוב המכולה בנמל סלרנו, חרף הידיעה כי הטובין שבה הם מטען סלטים בעלי חיי מדף קצרים, נגרמו לתובעת נזקים מאחר שהסלטים הגיעו לנמל ניו-יורק לאחר שפג תוקפם והיה צורך לשגר מטען חלופי אל הרוכש.
המשיבה הגישה הודעת צד ג' נגד המבקשות 1-2 (הסוכנוֹת של המוביל הימי) ונגד המבקשת 3 (המוביל הימי). לטענת המשיבה, אחראיות המבקשות לנזקי התובעת. הסוכנוֹת אחראיות בין השאר משום שחרף התחייבותן להוביל המטען ישירות מישראל לארה"ב, העלו הן את המטען על הפלגה שאינה ישירה; הסוכנות לא הודיעו למשיבה שהמכס בארה"ב עלול לעכב קבלת המטען בניו-יורק, אף על פי שידעו זאת עובר להנפקת שטר המטען; הסוכנות לא דאגו שהמטען לא יישאר בנמל סלרנו למשך 3 שבועות. המוביל הימי אחראי מחמת התרשלותו, שהיא רשלנות רבתי, בפריקת המטען בנמל סלרנו, מבלי שנתבקש לעשות כן ומבלי שהודיע על כך למשיבה.
2. המבקשות עותרות, כאמור, לסילוק ההודעה, ולחילופין לעיכוב ההליכים. טעמיהן של המבקשות הינם כדלקמן:
(א) המטען נמכר על ידי התובעת בתנאי FOB. מכאן שעם העמסת המטען על האונייה המובילה, הופטרה התובעת מחובותיה כלפי רוכש המטען ולתובעת לא נותרו זכויות במטען. הואיל והתובעת אינה בעלת זכויות התביעה (וכך טענה גם המשיבה בכתב הגנתה), כי אם הרוכש הוא בעל הזכויות, למשיבה – הבאה בנעלי התובעת – אין כל עילת תביעה כל עיקר.
(ב) בגין ההובלה הימית נערך שטר מטען. מסמך זה לא נערך בידי המבקשת 1. המבקשת 2 היא שערכה אותו כשלוחה של המוביל הימי – המבקשת 3. מכאן שהיריבות היא רק עם המשיבה 3. חבויות המוביל נקבעו בשטר המטען. בין השאר, נכללה בו תניית משפט זר ייחודית. על כן, והואיל וההודעה לצד ג' מיוסדת על שטר המטען, יש לעכב ההליכים בביהמ"ש בישראל ולפנות לערכאה המוסמכת.
(ג) התובענה התיישנה. המטען אמור היה להגיע ליעדו בארה"ב ב- 19.1.05. התובענה מתיישנת כעבור שנה ממועד זה. בפרשתנו, הוגשה ההודעה ב- 26.1.06, קרי: לאחר חלוף מועד ההתיישנות.
3. המשיבה כופרת בטענות המבקשות. עמדתה היא כי אפילו כפרה היא בזכויות התובעת במטען – אין בכך כדי להשמיט את הבסיס להודעה לצד ג', למצער בטרם נתקבלה הטענה שאין לתובעת זכויות במטען. זאת ועוד: המשיבה אינה צד לשטר המטען. מכאן, שאינה כפופה להוראותיו. לחילופין, עילתה של המשיבה בהודעתה לצד ג', אינה נובעת משטר המטען, כי אם מדיני החוזים והנזיקין. לכן, אין בסיס לטענת היעדר היריבות שבין המשיבה לבין המבקשות 1 ו- 2, מחד, ואין בסיס להחלת תניית השיפוט ביחסי המבקשת 3 (המוביל הימי) והמשיבה, מאידך. יתר על כן, אין מקום לטעון התיישנות, שכן יש להגיש התובענה תוך שנה מיום מסירת המטען. הלכה למעשה, נמסר המטען ב- 5.2.05 ומכאן שהתובענה שהוגשה ב- 26.1.06 לא התיישנה.
4. המבקשות השיבו לתגובה (ולתוספת לתגובה). לגישתן, נובעת עילתה של המשיבה מן התובענה העיקרית שכן אין חבות ישירה בין המשיבה לבין המבקשות. במצב זה, השאלה היא אם קיימת עילה מצד התובעת כלפי המבקשות. לו נתבעו המבקשות ע"י התובעת, כי אז היו ההליכים מעוכבים מכוח תניית השיפוט הזר. יתר על כן, היו עומדות לזכותן של המבקשות כל ההגנות המנויות בשטר המטען ובכללי האג ויסבי ולא היה מקום לחייבן כלפי התובעת. מכאן שגם לתובענת השיפוי של המשיבה אין כל בסיס. לכך מוסיפות המבקשות כי הואיל והמשיבה טוענת כי תנאי מכר המטען היו FOB– הרי שעם הטענת המטען על האוניה המובילה, פקעו זכויות התובעת ומשכך – גם למשיבה אין זכויות.
דיון
5. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתוספת להן וכן בתשובה – ואלה לא נתמכו בתצהירים, ולאחר ששקלתי היטב את טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. להלן אבאר עיקר הטעמים לכך.
6. לגישת המבקשים, די בכך שהמשיבה טוענת לקיומה של עיסקת FOBעל מנת להפקיע את זכות התביעה מן התובעת (וממילא מהמשיבה) שכן הנזק הנטען אירע לאחר ההטענה.
איני סבור כך. בהודעה לצד ג' לא העלתה המשיבה כל טענה שעניינה תנאי חוזה המכר שבין התובעת לבין הרוכש הזר. היא לא טענה כי בעיסקת FOBעסקינן. אף אם טענה התובעת לקיום עיסקת FOB, ממילא מחייב הדבר בירור. לא ניתן לומר כי המשיבה כבולה לכל הנטען בכתב התביעה. אין לראותה כמודה בו לצורך ההליך הנוכחי. אכן, בכתב הגנתה כלפי התובענה, טענה המשיבה להעדר חבות מצידה ביחס לתובעת נוכח כך שעיסקת המכר היא בתנאי FOB. אולם טיעונה זה של המשיבה אין כדי לכבול אותה בהגישה הודעת צד ג'. הטענה האמורה טרם הוכרעה. אפשר שתוכרע לטובת המשיבה ואז תידחה התובענה (כולה או חלקה) ואפשר שתוכרע לחובת המשיבה ואז – זכאית המשיבה לעתור לשיפוי כפי שנתבקש בהודעה לצד ג'.
על כן, אין בשלב הנוכחי מקום לסילוק ההודעה לצד ג' מן הטעם שלתובעת אין זכויות במטען.
7. המבקשות סבורות שיריבותה של המשיבה היא לכל היותר עם המבקשת 3 – המוביל הימי – ולא עם המבקשים 1 ו-2, סוכנותיו. זאת, מן הטעם שהמשיבה אינה מציגה כל מסמך, פרט לשטר המטען, בדבר התחייבות בינה לבין מי מהמבקשים.
לא מצאתי בסיס לטיעון זה. המשיבה זכאית לתבוע את המבקשים בגין כל עילה שהיא – חוזית, נזיקית או אחרת – אף אם אין בידיה מסמך בדבר התחייבות של מי מהמבקשות כלפיה. לא המסמך הוא היוצר את עילת התביעה. יכול שתהא התקשרות חוזית בין המשיבה לבין המבקשות (או מי מהן), שלא על דרך הכתב. יתר על כן, יכול שהאחריות של המבקשות תנבע מדין הנזיקין, שאז ממילא אין כל מסמך היוצר התחייבות. אין לסבור שקיים "ייחוד עילה" בפרשתנו, ודומה שהמבקשות אינן כופרות בכך.
8. המבקשות סבורות כי קיימא לן התיישנות התובענה. טענתן זו מתבססת על סעיף III6 לכללי האג ויסבי, הקובע כי המוביל יהא פטור מאחריות כלשהי לגבי הטובין אלא אם כן הוגשה תובענה תוך שנה אחת מיום מסירת הטובין או מן המועד בו היו אמורים להימסר. בפרשתנו, נועדו הטובין להימסר ב- 19.1.05. הואיל והתביעה הוגשה ב- 26.1.06, הרי שהתיישנה.
אף טענה זו אין בה ממש. העיון בסעיף III6 מלמד כי מנויות בו שתי חלופות, לפי סדר מסויים: תחילה – מועד מסירת הטובין; לאחר מכן – המועד בו היו אמורים הטובין להימסר. לדעתי, לא בכדי נקבע סדר זה. דומה שהוא נועד להעדיף את מועד המסירה בפועל אם ידוע מועד זה. אם לא ידוע מועד זה – כי אז יש לפנות לחלופה השנייה, המציבה מועד תיאורטי (אגב, חלופה זו תהא ישימה, למשל, למקרה בו המטען או האוניה אבדו לחלוטין, או למקרה שבו המטען נמסר שלא כדין – קרי למי שלא היה זכאי לקבלו). העדפת המועד המעשי על פני המועד התיאורטי מוצדקת היא אף מטעמי הוכחה: פשיטא שקל יותר להראות אימתי נמסר בפועל המטען מידי המוביל הימי לידי הנשגר (והדבר מוצא ביטוי אף במסמכים שונים) מאשר להראות אימתי היה המטען אמור להימסר (והדבר תלוי בגורמים משתנים רבים, כגון התנאים בהם קויימה ההפלגה; האם בנמל היעד היו עיכובים בפריקה בעטיין של נסיבות כאלה ואחרות וכו') .
בנסיבות הפרשה שבפניי, אפשר והמטען נועד להימסר עד 19.1.05 אילו היה המוביל הימי מקיים את התחייבויותיו. ברם, בפועל נמסר המטען לנשגר ב- 5.2.05. ההודעה לצד ג' הוגשה ב- 26.1.06 ומכאן שלא התיישנה.
אשר לתניית השיפוט הזר שבשטר המטען – טענה זו יכולה הייתה להיטען ביחסי המבקשת 3 (היא המוביל הימי) והמשיבה. הטעם לכך הוא שהמשיבה מופיעה על שטר המטען כשוגר, ומכאן שלכאורה היא צד לשטר. אמרתי "לכאורה" משום שהמשיבה כופרת בהיותה צד לשטר המטען (שלא הונפק על ידיה אלא על ידי המבקשת 2). מחמת כפירה זו לא ניתן להכריע – בשלב זה וללא שמיעת ראיות – אודות מעמדה של המשיבה ביחס לשטר המטען.
10. נוכח האמור לעיל, יש לדחות הבקשה וכך אני מורה. המבקשות תישאנה בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ₪.
ישיבת קדם משפט תקויים ביום 14.12.06 שעה 08:30.
ניתנה היום, 5 באוקטובר 2006 (י"ג בתשרי התשס"ז), בהעדר הצדדים.
מאיר יפרח– שופט
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
עדכוני מכס ורגולציה
