עו"ד גיל נדל האם מדובר בצירוף מקרים, או שיד נעלמה כיוונה את פרסומם הסמוך של שני מסמכים רשמיים, האחד מבית המשפט והשני מרשות המכס, הנוגעים לענייני סיווג טובין, ושנראים שהולכים בכיוונים שונים?
ממש לאחרונה (27.2.08), קבע בית המשפט השלום בחיפה קבע כי סוכן המכס לא התרשל בסיווג טובין של יבואן, כאשר הסתמך על הצהרת היבואן בדבר מהות הטובין (ת.א. 22272/06, לסוכן המכס – עו"ד יפת, ליבואן – עו"ד שחף).
באותו מקרה דובר בקנס שהטילה רשות המכס על סוכן מכס עקב סיווג שגוי מצד סוכן המכס. לטענת רשות המכס היה צריך לסווג את הטובין כצעצועים ולא כרהיטים, ואף כי שיעור המכס זהה בשני המקרים, הרי שיבוא צעצועים מחויב באישור תקן, אשר לא הוצג. עקב כך חויב היבואן בקנס (ככל הנראה – כופר כסף בגין הפרת חוקיות היבוא), והואיל והיבואן סרב לשפות את סוכן המכס בגין הקנס, הגיש סוכן המכס תביעה כספית כנגד היבואן לתשלום הקנס.
היבואן, מצידו, טען כי מדובר בהתרשלות של סוכן המכס, ועל כן אין סוכן המכס זכאי לשיפוי. סוכן המכס טען, מנגד, כי אמנם בתחילה סבר לסווג את הטובין כצעצועים, אך לאחר קבלת הצהרה מהיבואן על סוג הסחורה המיובאת על ידו, אשר תאמה את האמור בשטר המטען ובחשבונית הספק, סיווג את הטובין כרהיטים.
בית המשפט קיבל את עמדת סוכן המכס, וקבע כי סיווג הטובין על ידי סוכן המכס כרהיטים לא חרג ממתחם הסבירות שלפיו היה נוהג כל עמיל מכס סביר. בית המשפט עמד על כך שמסמכי היבוא שעמדו בפני סוכן המכס בעת הסיווג, הצביעו, בין היתר, על יבוא רהיטים לגני ילדים, מה עוד שהיבואן אכן עסק במכירת רהיטים, והחברה ממנה נרכשה הסחורה אף היא עסקה בייצור רהיטים. בית המשפט הסביר, כי הספק "הלכאורי" שהתעורר בתחילה אצל סוכן המכס, נשלל באמצעות הצהרת היבואן.
חודש בדיוק לפני מתן פסק הדין, ביום 27.1.08, הוציא מר ראובן מלצר, סגן ראש מינהל המכס, מכתב אשר דן בשאלת "דרכי הסיווג של סוכני מכס". מכתבו של מר מלצר ניתן כהוראת רענון וכהבהרה "לאור טענות חוזרות ונישנות המועלות ע"י סוכני מכס על כי קבעו את הסיווג עפ"י הבהרה בעל פה של היבואן".
במכתבו, קובע מר מלצר כי "עקרונית, מלאכת הסיווג מתבססת על הנתונים של הטובין כפי שפורטו בחשבון הספק. בהעדר מידע כזה (כי החשבון מתייחס למס' הקטלוגי של המוצר, מבלי להבהיר את מהותו, או כי נתוני החשבון חסרים פרטים חיוניים לצורך הסיווג), על סוכן המכס לדרוש מהיבואן קטלוג, פרוספקט או דוגמא של הטובין, או לעיין באתר האינטרנט של הספק. רק אחרי שמוצו הדרכים שבסעיפים א' וב' דלעיל, ואם עדיין נשארה לא פתורה נקודה החיונית לצורך הסיווג, רשאי סוכן המכס לקבל הבהרה בכתב מאת היבואן, באשר לאותה נקודה. היה וסוכן המכס לא מיצה את האפשרויות המפורטות בסעיף ב' דלעיל ופנה ישירות לקבלת הבהרה מהיבואן, או אם הסתפק בהבהרה בעל פה מהיבואן, הדבר ייחשב לסיווג רשלני מצד סוכן המכס".
במקרה שלפנינו, כך עולה מהעובדות המתוארות בפסק הדין, היה לסוכן המכס ספק בדבר סיווג הטובין, אשר נפתר באמצעות עיון במסמכי המשלוח וקבלת הבהרה בע"פ מהיבואן. האם מהלך דברים זה היה מספק את רשות המכס? ספק בדבר. מצד אחד, מסמכי היבוא אמרו את דברם באופן ברור, שמדובר ברהיטים. מצד שני, היה לסוכן המכס ספק, אשר נפתר לא באמצעות עיון בקטלוג או קבלת דוגמא, אלא באמצעות הבהרה בע"פ מהיבואן.
האם מי מהצדדים (בית משפט השלום בחיפה או מינהל המכס) היה משנה את עמדתו אילו היה רואה את המסמך של הצד השני? מי צודק – השופטת ג'דעון מבית משפט השלום בחיפה או מר ראובן מלצר, סגן ראש מינהל המכס? ואולי בכלל מדובר בשני מישורים שונים – פסק הדין של בית משפט השלום בחיפה דן המישור היחסים שבין סוכן המכס ליבואן, ואילו מכתבו של מר ראובן מלצר דן במישור היחסים שבין סוכן המכס לרשות? ואם זה כך – האם לא צריכה להיות השפעה בין שני המישורים?
הרבה שאלות. נשמח אם רשות המכס תתייחס לענין זה. אנו נביע את דעתנו בהמשך.
עדכוני מכס ורגולציה
