עו"ד גיל נדל לאחרונה ניתנו מספר פסקי דין הדנים במערכת היחסים שבין סוכן המכס והמשלח הבינלאומי לבין לקוחותיו, במישורים שונים. אמנם מדובר בפסקי דין של הערכאות הנמוכות (בית משפט השלום) שאינם מהווים תקדים, ואולם פסקי דין אלו מספקים המחשה טובה ל"איך בית המשפט רואה את הדברים". סיכמנו את עיקרי הדברים לטובת ציבור סוכני המכס והעוסקים בסחר בינלאומי.
א. על היבואן לתת לסוכן המכס הזדמנות "להגן" על סיווגיו בפני המכס רשות המכסהוציאה ליבואן הודעת חיוב, והיבואן, ששילם גרעונות אלו, תבע את סוכן המכס ודרש את השבת הסכומים ששולמו לרשות המכס.
היבואן טען כי סוכן המכס לא פעל כנדרש, ואף דיווח ליבואן שהטובין פטורים ממכס, ובהסתמך על דיווח זה נמכרו המוצרים ללקוחות היבואן.
סוכן המכס טען, להגנתו, כי הוא לא התבקש לתת כל חוות דעת מוקדמת בשאלה האם חל חיוב במכס במקרה הנדון וכי הסיווג נעשה כדין, ועל פי מיטב המומחיות של סוכן המכס, ועל סמך מידע שמסר היבואן. עוד טען סוכן המכס כי בטרם הגשת התביעה, היה על היבואן למצות את ההליכים כנגד המכס, דוגמת הגשת ערעורים ופנייה לבית המשפט, דבר אשר לא נעשה. סוכן המכס טען, בנוסף, כי לא הוכח כלל שהתשלום למכס אכן בוצע וכי לא הוכח שהפרשי המכס ששולמו היו משפיעים על מחיר המוצר ללקוח, שכן מחיר זה נקבע על ידי התובעת עוד בטרם שחרור הסחורה מהמכס, ועל כן גם אם הייתה התרשלות כלשהי, אזי אין נזק ואין קשר סיבתי בין המחדל ל"נזק".
בית המשפט הציע לצדדים שהמחלוקת תוכרע על דרך הפשרה, בגבולות של 10,000 ש"ח עד 20,000 ש"ח, והצדדים קיבלו הצעה זו. בית המשפט קיבל את עמדת סוכן המכס, ופסק את הסכום המינימלי המוסכם, מהנימוקים הבאים:
ראשית, בית המשפט קבע כי לא הוכח בפניו שסוכן המכס התבקש לתת חוות דעת מקדימה, שעל פיה הסתמך היבואן וכלכל את צעדיו בקביעת מחיר המוצר לצרכן הסופי.
עוד קבע בית המשפט כי לא הוכח בפניו שסוכן המכס פעל ברשלנות, הן לעניין נוהלי העבודה והן לעניין מלאכת הסיווג, שכן לא הוצגה בפני בית המשפט חוות דעת. בית המשפט ציין כי לא צורפו הקטלוגים והמסמכים אשר הועברו לסוכן המכס לצורך קביעת הסיווג, ולא הובאו לעדות האנשים שהיבואן טען שהם היו בקשר עם סוכן המכס. בית המשפט גם קבע כי לפחות במקרה אחד סוכן המכס סיווגה את הסחורה באותו סיווג בדיוק, והדבר לא גרר חיוב.
בית המשפט גם קבע כי יש ממש בטענות סוכן המכס כי היה על היבואן למצות את ההליכים כנגד המכס, בטרם הגשת התביעה נגד סוכן המכס. בית המשפט ציין שהיבואן היה צריך לתת לסוכן המכס הזדמנות "להגן" על סיווגיו בפני המכס.
ת.א. 44163/05 מפץ נ' קרגו אמרפורד, ליבואן – עו"ד מרון, לקרגו – עו"ד פלץ פןלג, פס"ד מיום 24.11.08
ב. אין זה מתפקידו של המשלח המכס להעביר את היבואן בקורס מזורז בענייני יבוא יבואן פנה למשלח/סוכן מכס לצורך קבלת שירותי עמילות מכס ושילוח בינלאומי בנוגע למשלוח יבוא מהודו לישראל. היבואן הורה לסוכן המכס לשחרר את הסחורות אשר ייבא מן הנמל, וכן הורה לו לבצע ללא דיחוי את התשלומים הנדרשים על ידי נותני שירותים שונים, על מנת שלא לעכב את שחרור המשלוחים, תוך שהיבואן התחייב לשאת בתשלומים אלו.
בסופו של דבר, נותרה ליבואן יתרת חוב שהיבואן לא שילם אותה, בטענה כי זו הפעם הראשונה שהוא ביצע יבוא, והוא לא ידע על שיטות הייבוא והיה על סוכן המכס להדריכו כיצד לנהל את המו"מ עם היצואן מהודו בכדי להקטין את העלויות שלו.
בית המשפט דחה את עמדת היבואן, בקובעו כי היבואן לא בדק ולאחקר את הנושא כראוי באשר לשיטות הייבוא הקיימות, וכי אין זה מתפקידו של סוכן המכס להעביר את היבואן בקורס מזורז בענייני יבוא. לכן, אין על סוכן המכס לספוג את עלויות השחרור.
יצוין כי מדובר בתביעה בסכום קטן ביותר של פחות מאלף ₪, ופסק הדין ניתן במסגרת הדיון המקדמי. עוד נציין, כי יש במיוחד יש להגביל פסק דין זה לנסיבותיו, שכן לא ניתן לומר שבכל מקרה המשלח יוכל "לעצום עיניו" אל מול נסיבותיו ומצבו של היבואן.
ת.א. 30800/08, יתיר נ' יוסי כהן, פס"ד מיום 27.11.08
ג. הסדר ריבית הוכר גם ללא הסכם מפורט משלחת בינלאומית העניקה שירותי שילוח בינלאומיים ועמילות מכס ליבואנית, אשר התחייבה לשלם למשלחת ריבית עבור אשראי שניתן לה. בעל מניות של היבואנית חתם על ערבות לחוב זה, ומשהיבואנית חדלה לשלם בעבור השירותים שניתנו לה, תבעה המשלח את בעל המניות. המחלוקת בין הצדדים התמצתה בשאלות הבאות: א. האם נכרת הסכם ריבית בין המשלחת לבין היבואנית, ואם כן - מהו שיעור הריבית. ב. האם ספרי הנהלת החשבונות משקפים את הריבית שעליה הסכימו הצדדים. ג. אם התשובות לשאלות א ו-ב שליליות, האם זכאית המשלחת לקבל ריבית בשיעור אחר?
אף כי לא היה הסכם ריבית מפורט ומסודר בין המשלחת ליבואנית ולבעל המניות, קיבל בית המשפט את עמדת המשלחת. בית המשפט הסתמך על כרטסת הנהלת חשבונות של המשלחת ועל כרטיס חיובי הריבית. כמו כן, בית המשפט הסתמך על הצעת המחיר שבו נכלל ענין הריבית, וכן על כך ששטר החוב קובע בעצמו את שיעור הריבית ושהיבואנית שילמה את עלות האשראי כסדרה עד למועד בו נקלעה לקשיים כלכליים ונבצרה מתשלום חובותיה.
אין ספק כי אילו היה הסדר ריבית מפורט, ההתדיינות היתה נחסכת, וברור כי עדיף לכל גורם המעניק אשראי להסדיר ענין זה בהסכם מפורט. לטובת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים - ניתן לקבל דוגמת הסכם במשרדנו. ת.א. 70493/04, גלובל תובלה בינלאומית בע"מ נ' כרמון יוסף, פס"ד מיום 25.11.08. לגלובל – עו"ד בכר; לכרמון – עו"ד חברון.
עדכוני מכס ורגולציה
