עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל
האם סוכן מכס או משלח בינלאומי המעניקים אשראי ללקוחם, היבואן, זכאים לקבל ריבית? ואם היבואן מעניק אשראי להם, האם הוא זכאי לקבל ריבית? בחודש אוקטובר 2010 ניתן פסק-דין חדש, שעסק גם בסוגייה זו. מפסק-דין זה ומהשוואה לפסיקה קודמת בנושא, ניתן ללמוד את העקרונות המנחים לבחינת סוגייה זו.
בתיק אלקטרה, נעזרה אלקטרה (יבואנית) במנטפילד (משלחת) לצורך יבוא חלפים למזגנים מחו"ל.
בין הצדדים נוצר נוהג כי אלקטרה מעבירה למנטפילד כספים, ומנטפילד משלמת מתוכם לצדדים שלישיים, כמו חברות הובלה, ספנות, עמילי מכס. במקרים רבים נותר עודף, והשאלה הייתה האם אלקטרה זכאית לקבל ריבית בעבור הכספים שנותרו אצל מנטפילד. אלקטרה דרשה בכתב את הריבית במסגרת שלוש חשבוניות, ומנטפילד שילמה חשבונית אחת בלבד, ונמנעה מלשלם את השתיים האחרות.
כמו כן, בין הצדדים לא היה הסכם בכתב, אך אלקטרה טענה כי הוסכם בעל פה כי תהא זכאית לקבל ריבית.
מנטפילד התנגדה לכך וטענה כי מעולם לא סוכם שאלקטרה תהא זכאית לקבל ריבית, וכי היא (מנטפילד) בחרה לשלם חשבונית אחת מתוך שיקולים אסטרטגיים שלה, היות ואלקטרה איימה שתמצא משלח אחר, אם הריבית לא תשולם.
בית המשפט קיבל את טענת המשלח וקבע כי בהיעדר הסכם בכתב, ולנוכח זאת שהמשלח לא חזר על התנהגותו ולא שילם פעם נוספת את תשלום הריבית, ניתן ללמוד כי לא היה הסכם כלל בין הצדדים ודחה את תביעת היבואן לקבל ריבית.
בתיק ניולוג, המקרה היה הפוך. היבואן שילם לעמיל המכס (ניולוג) בתנאים של שוטף + 30 / + 60, בעוד עמיל המכס שילם עבור משלוחים של אותו יבואן לצדדים שלישיים (חברות ספנות, הובלה) במזומן, ולמעשה נתן אשראי לאותו יבואן.
הצדדים עבדו יחד במשך שלוש שנים, כשעמיל המכס ממשיך לשלוח חשבוניות הכוללות ריביות והיבואן מעולם לא שילם אותן. בנוסף, לא היה הסכם בכתב בין הצדדים בעניין הריבית. היבואן חלק מכל וכל על זכותו של עמיל המכס לקבל ריבית.
עמיל המכס ניסה להשוות את מעמדו לזה של בנק מסחרי, וטען כי כשם שבנק מעניק אשראי וזכאי לריבית, כך גם הוא. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי עמיל מכס הוא ספק שירותים רגיל המעניק ללקוחו אשראי, בין אם הלקוח קונה ב"הקפה" או בתנאי שוטף +.
במקרה זה, לאור היעדרו של הסכם בכתב, לאור התנהגות היבואן שלא שילם מעולם את הריבית, ולאור זאת שהעדים מטעם עמיל המכס (שהעידו כי סוכם שיהא זכאי לקבל ריבית) לא היו מעורבים בסיכומים מול היבואן אלא הסתמכו על כרטסת הנה"ח בלבד.
בתיק גלובל, משלח העניק אשראי ליבואן תמורת ריבית. בעל מניות מטעם היבואן חתם על ערבות להתחייבות היבואן להחזיר את האשראי שניתן. היבואן חדל מלשלם, והמשלח תבע את בעל המניות של היבואן.
במקרה זה, אף כי לא נחתם הסכם ריבית מפורט בין המשלח ליבואן, התקבלה עמדת המשלח בעניין זכאותו לקבל ריבית, מאחר ובעל המניות לא חלק על זכאות זו, והמחלוקת הייתה רק לגבי שיעורה. חרף היעדרו של הסכם בכתב, בית המשפט הסתמך על כרטסת הנהלת חשבונות של המשלח, על כרטיס חיובי ריבית, על הצעת מחיר ועל שטר החוב שקבע את גובה הריבית, על מנת לקבוע את שיעורה. בנוסף, ציין בית המשפט כי היבואן שילם את הריבית לה טוען המשלח, עד להגשת התביעה ומכאן יש ללמוד כי זה היה הסיכום בין הצדדים.
מניתוח פסקי-הדין אפשר לומר כי בעיניו של בית המשפט, לא קיימת זכאות "אוטומטית" לנותן האשראי לקבל ריבית, ושני העקרונות אשר יכריעו שאלת זכאות לריבית הם כדלקמן:
1. הסכם בכתב או ראיות אחרות בכתב בעניין הזכאות לריבית ובעניין שיעורה.
2. התנהגות הצדדים בעניין הריבית בטרם ההגעה לבית המשפט.
ומספר עצות פרקטיות לנותן האשראי:
מומלץ, בטרם מתן האשראי, להקפיד להחתים את הלקוח על הסכמתו לשלם ריבית ולקבוע בהסכם גם את שיעורה ואת מועד תשלומה, על מנת למנוע כל פתחון פה בעניין הסיכום בין הצדדים. נציין, כי הסכם כזה הוא בדרך כלל הסכם קצר ופשוט והוא אף מקובל ונהוג בענף.
בהתחשבנות השוטפת, מומלץ, בעת שליחת דרישות תשלום ללקוחו, לפרט את סעיף הריבית ואת שיעורה, בנפרד מחיובים אחרים. ככל שדרישות הריבית לא נענות, מומלץ לנותן האשראי להפסיק את מתן האשראי, ולכל הפחות לציין בכתב בפני לקוחו כי לא ישלים עם מצב כזה וכי הוא דורש את תשלום הריביות כפי שסוכם, ובמקרה הצורך, בכוונתו לפנות לבית המשפט בנושא, וכל זאת על מנת שלא להצטייר כמי ש"ויתר" על הריבית.
ת.א. 25800/05 אלקטרה מוצרי צריכה בע"מ נ' מנטפילד (1983) בע"מ, מיום 13.10.10.
ת.א. 16115/05 ניולוג בע"מ נ' ש.ח.ף. שידרוג חומרים בע"מ, מיום 12.8.07.
ת.א. 70493/04
גלובל תובלה בינלאומית בע"מ נ' כרמון יוסף, מיום 25.11.08.
עדכוני מכס ורגולציה
