הנחיות רשות המכס לסוכני המכס – סקירה ביקורתית

עו"ד גיל נדל
 
יש לשבח את רשות המכס על עצם הוצאת הנחיות לציבור סוכני המכס, ופרסומן באינטרנט, באופן שקוף וברור, באופן המצופה מרשות מינהלית. ואולם, מספר הנחיות שהוצאו לאחרונה על ידי גורמים שונים ברשות המכס בתקופה האחרונה טעונות ביקורת, כפי שיפורט להלן:
 
א. ההנחייה בענין חתימה על חשבונות מסווגים
בחודש יולי 2008 הוציא מר ראובן מלצר, סגן ראש מינהל המכס, את הנחייתו בענין חתימה על חשבונות מסווגים. באותה הנחייה כותב מר מלצר כי "בהתאם להוראות שבתוקף, סוכן המכס חייב לצרף לרשמון את חשבון הספק כאשר המסווג שלו רשם עליו את פרטי המכס המתייחסים. אצל חלק לא מבוטל מסוכני המכס, המסווג נוהג להטביע על החשבון את החותמת השמית שלו, בתום מלאכת הסיווג. דבר זה מקל על הבירור של יח' התש"ר בבתי המכס עם המסווג של סוכן המכס, במידת הצורך. החל מתאריך הודעה זו, אבקש כי בעת רישום הסיווג על החשבון, המסווג של סוכן המכס יטביע בכל מקרה על החשבון את החותמת השמית שלו".
לדעתנו, אין מקום לדרישתו של מר מלצר לפיה על המסווג של סוכן המכס להטביע על החשבון את החותמת השמית שלו, ודרישה זאת כלפי סוכני המכס מהווה תחילתו של מדרון חלקלק שעלול להביא לדרישות נוספות, מכבידות ומיותרות גם הן.
 
במה דברים אמורים? אצל חלק ניכר מסוכני המכס, ובוודאי אצל התאגידים הגדולים, המסווגים אינם סוכן המכס של התאגיד כמשמעו בסעיף 5 לחוק סוכני המכס ("תאגיד יהא כשיר לרישום כסוכן מכס אם נתקיימו בו כל אלה... יש בו לפחות מנהל פעיל אחד או פקיד אחד שהוא אחראי לפעולות מכס או שותף אחד, לפי המקרה, שהוא סוכן מכס"), ויתכן שהם אינם סוכני מכס / פקידים רשויים כלל ועיקר. פורמאלית, הם גם אינם מבצעים פעולות מכס, שכן הם רק מסווגים את הטובין, ואינם משדרים את הרשימונים.
 
הגורם האחראי כלפי רשות המכס הינו סוכן המכס של התאגיד ולא המסווג: "סוכן מכס יפעל בפעולות מכס במהימנות, בנאמנות וביושר הן כלפי רשות המכס והן כלפי לקוחותיו, וכן ינקוט אמצעים סבירים כדי להבטיח התנהגותם המהימנה, הנאמנה והישרה של פקידיו הרשויים, או של תאגיד-סוכן-מכס שבהנהלתו או שהוא פקיד אחראי לפעולות מכס או שותף בו, כדי לסייע לרשות המכס במילוי תפקידיה על פי כל דין" (סעיף 20 לחוק סוכני המכס).
 
במלים אחרות, למסווג (שאינו סוכן המכס של התאגיד) ושאינו מבצע פעולת מכס, אין חובה משמעתית כלפי רשות המכס, ולכן אין לרשות המכס יסוד והצדקה לפקח עליו כשלעצמו (ועל הצורך לפקח על סוכן המכס נגיע מיד). יתירה מזו, אם יש לחתימת המסווג על החשבון משמעות משפטית כלשהי כלפי רשות המכס (שאם לא כן – מדוע בכלל נדרשת חתימתו?), הרי שיש בדרישה זאת משום גרימה למסווג (אם אינו סוכן מכס) לביצוע פעולת מכס שאינו רשאי לבצעה, שכן רק סוכן מכס רשאי לבצע פעולת מכס מול רשות המכס.
 
נראה שהצורך בחתימתו של המסווג על גבי החשבון נועדה לצורך פיקוח רשות המכס על פעולתו של סוכן המכס של התאגיד, על מנת להבטיח שסוכן המכס ימלא את חובותיו על פי סעיף 20 לחוק (ראה לעיל). ככלל, יש הצדקה בפיקוח על פעולתו של סוכן המכס, אך הרחבת מעגל הבדיקות על עובדי התאגיד שאינם מבצעים פעולות מכס הינה מהלך גורף ובלתי מידתי. מי יתקע לידי סוכני המכס שרשות המכס, בעתיד, לא תדרוש הצגת תעודות יושר של המסווגים, או שלא תבקש פירוט אודות ההכשרה של המסווגים, או שלא תדרוש לקבל מידע גם על אנשי המכירות והלוגיסטיקה של תאגיד סוכני המכס, והכל בשם הפיקוח על התאגיד? אין לדבר סוף. החוק נותן מרווח רחב לסוכן המכס לפקח על פעולות המכס שבתאגיד ("ינקוט אמצעים סבירים"), ונסיון לייצר קונקרטיזציה של הפיקוח בכיוון המסתמן כעת, עלול לקחת את הענין לכיוונים שהמחוקק לא התכוון אליהם.
 
אכן, יש הצדקה בפיקוח על סוכן המכס של התאגיד, אך הרחבת הבדיקות כלפי גורמים אחרים בתאגיד – גורפת ובעייתית כלפי סוכני המכס.
 
 
ב. מכתבה של גב' אדית הרושבענין יבוא עגורן
 
בחודש יולי 2008 שלחה הגב' אדית הרוש, המעריכה הראשית בבית המכס חיפה, מכתב למר יורם ארבל, יו"ר לשכת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים חיפה והצפון, ובה היא מעלה שני מקרים שבהם "סוכני המכס ו/או נציגיהם בחיפה פעלו בניגוד להוראות החוק ולנהלים הקיימים. באחד המקרים דובר ביבוא של עגורן לישראל, וסוכן המכס שטיפל בתיק סיווג את הטובין בהתאם למשקל אשר היה רשום על גבי חשבון הספק. "בחינת הפרוספקט המקורי ע"י המעריך גילתה כי משקל הטובין בחשבון הספק היה מוטעה. גם במקרה זה, אילו סוכן המכס היה מבקש פרוספקט מאת היבואן היה יכול לסווג את הטובין בהתאם למשקלם האמיתי", כותבת גב' הרוש.
 
קשה להסכים עם דברים אלו, שהרי לסוכן המכס לא היה כל יסוד להניח שהאמור בחשבון הספק אינו נכון. אם נלך עם הקו המוצג על ידי גב' הרוש, יצטרכו סוכני המכס לבדוק כל חשבון הניתן להם על ידי היבואן ולהשוותו לפרוספקטים, ואולי אף לבצע בדיקה פיזית. כידוע, רשות המכס מנתבת אחוז זעום של הרשומונים לתהליך ג' ו - א' (ועל כך גאוותה – ובצדק). האם הציפייה היא שסוכן המכס ינתב את כל התיקים לתהליך ג' וא' פנימי שלו, ויעשה את מה שהמכס בעצמו אינו עושה? אם רשות המכס סוברת שכך צריך להיות, מוצע שתקבע חובה זאת בחוק. במקרה שכזה, מי שישא בעלות הזאת יהיו היבואנים והצרכנים.
גב' הרוש מתייחסת גם לסעיף 22 לחוק סוכני המכס ומציינת "על פי חוק סוכני המכס חובתו של סוכן המכס לבצע לגבי הטובין את כל הפעולות החלות על פי כל דין וזה כולל בדיקת מסמכי יבוא וכן בחינת קטלוגים מקוריים". נראה לנו כי גב' הרוש נתפסה לכלל טעות בענין זה. שכן המונח "דין" מוגדר בחוק הפרשנות כ"חוק או תקנה", ולא נראה שבחינת קטלוגים ע"י היבואן הינה חובה החלה, בוודאי לא בכל מקרה, מכח חוק או תקנה.
נזכיר בענין זה את פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה מיום 27.2.08 שקבע כי סוכן המכס לא התרשל בסיווג טובין של יבואן, כאשר הסתמך על הצהרת היבואן בדבר מהות הטובין (ת.א. 22272/06).
באותו מקרה דובר בקנס שהטילה רשות המכס על סוכן מכס עקב סיווג שגוי מצד סוכן המכס. לטענת רשות המכס היה צריך לסווג את הטובין כצעצועים ולא כרהיטים, ואף כי שיעור המכס זהה בשני המקרים, הרי שיבוא צעצועים מחויב באישור תקן, אשר לא הוצג. עקב כך חויב היבואן בקנס (ככל הנראה – כופר כסף בגין הפרת חוקיות היבוא), והואיל והיבואן סרב לשפות את סוכן המכס בגין הקנס, הגיש סוכן המכס תביעה כספית כנגד היבואן לתשלום הקנס.

היבואן, מצידו, טען כי  מדובר בהתרשלות של סוכן המכס, ועל כן אין סוכן המכס זכאי לשיפוי. סוכן המכס טען, מנגד, כי אמנם בתחילה סבר לסווג את הטובין כצעצועים, אך לאחר קבלת הצהרה מהיבואן על סוג הסחורה המיובאת על ידו, אשר תאמה את האמור בשטר המטען ובחשבונית הספק, סיווג את הטובין כרהיטים.
בית המשפט קיבל את עמדת סוכן המכס, וקבע כי סיווג הטובין על ידי סוכן המכס כרהיטים לא חרג ממתחם הסבירות שלפיו היה נוהג כל עמיל מכס סביר. בית המשפט עמד על כך שמסמכי היבוא שעמדו בפני סוכן המכס בעת הסיווג, הצביעו, בין היתר, על יבוא רהיטים לגני ילדים, מה עוד שהיבואן אכן עסק במכירת רהיטים, והחברה ממנה נרכשה הסחורה אף היא עסקה בייצור רהיטים. בית המשפט הסביר, כי הספק "הלכאורי" שהתעורר בתחילה אצל סוכן המכס, נשלל באמצעות הצהרת היבואן.

ג. ההנחייה בענין התניית שחרור ממחסן רשוי בקליטת הגוש במחסן (זמינות במחסן)
 
בחודש אפריל 2008 הוציא מר ראובן מלצר, סגן ראש מינהל המכס, את הנחייתו בענין התניית שחרור ממחסן רשוי בקליטת הגוש במחסן (זמינות במחסן).
 
בהנחייה זו כותב מר מלצר כי "מתברר כי באחוז לא מבוטל של המקרים, אחרי רשמון הכנ"מ מוגש מייד רשמון שח"מ מבלי להמתין לקליטת הטובין במחסן הרשוי. אמנם יכולות להיות סיבות סבירות לדחיפות, אך הדבר פותח פתח לניצול לרעה", ובהתאם לכך הוא מודיע כי "החל מיום 29.4.08, המערכת תבדוק בעת הגשת רשמון שח"מ כי המחסן הרשוי שידר כבר את התחלת קליטת הגוש... וכי שודרה קליטת כמות מספקת של אריזות המכסה את הכמות המשוחררת ברשמון השח"מ... [ו]בהעדר מסר קליטה של הגוש במחסן, בכמות המספקת לביצוע השחרור, הרשמון לא יקבל התרה, ויופנה לאילוץ התרה לבדיקת נסיבות המקרה... [ו]האילוץ יאושר רק במקרים חריגים (תקלת תקשורת וכיו"ב)".
 
לא ברור לנו מהו אותו ניצול לרעה שמר מלצר כותב עליו, שכן הדבר אינו מפורט במכתבו, אך נראה לנו שההנחייה עומדת בניגוד להוראות סעיף 94 לפקודת המכס הקובע כי "טובין שנרשמו להחסנה, בין לאחר ייבואם ובין לאחר סילוקם, ולפני שהוחסנו למעשה באו לרשמם לצריכה בארץ, לייצוא או לסילוק, יש לראותם כמוחסנים להלכה, ומותר למסרם לצריכה בארץ, לייצוא או לסילוק כאילו היו מוחסנים למעשה". נשמח אם מר מלצר יבהיר ענין זה. (תודתנו למר גבי פודור ולמר יוסי אשתמקרעל תובנותיהם בענין זה).
 
נסיים בכך שאל לה לביקורת זאת כדי להסיט את תשומת הלב מהמגמה החיובית של הוצאת הנחיות ופרסומן ע"י רשות המכס, בענייני סיווג, הערכה, תש"ר, כללי מקור ועוד. יש בהם כדי לסייע בידי ציבור היבואנים וסוכני המכס בתהליכי היבוא, לספק שקיפות ולחסוך בעלויות. הלוואי ונזכה לכך שרשות המכס תקים מאגר מפורט של החלטות סיווג, הערכה וכללי מקור, כדוגמת המאגרים האמריקאיים והאירופיים, לטובת העוסקים בסחר חוץ.