בית המשפט נותן אור ירוק לגביית ריבית על ידי סוכן מכס

עו"ד גיל נדל, ליאור מנשרוף

 

לאחרונה, חייב בית משפט השלום בתל אביב חברה המייבאת מוצרי טקסטיל לשלם לסוכן המכס שלה סכום של כ-500,000 ש"ח, בגין שירותי עמילות מכס, שילוח בינלאומי ומימון שניתנו ליבואן.

 

בית המשפט חייב גם את מנהל החברה המייבאת, מכח חתימה על ערבות לחובות החברה, ודחה את כל טענות ההגנה שהעלו הנתבעים.

 

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

 

סוכן מכס העניק שירותי עמילות מכס, שילוח בינלאומי ומימון לחברה המייבאת מוצרי טקסטיל. בעבור זאת, הפקידה החברה בידי סוכן המכס שיקים דחויים.

בנוסף, מנהל החברה חתם על כתב ערבות אישית בלתי חוזרת ובלתי מוגבלת לחובותיה.

 

בשלב מסוים, נקלעה החברה המייבאת לקשיים והשיקים חוללו.

 

לאור זאת, ביקש סוכן המכס מבית המשפט לחייב את החברה ומנהלה להשיב לו את הכספים המגיעים לו בסך של כ-500,000 ש"ח.

 

טענות ההגנה של החברה ומנהלה היו שתיים:

 

האחת, כי הערבות הוגבלה לסכום של 100,000 ש"ח ולתקופה של 12 חודשים בלבד. למרות שתנאים אלה לא צוינו במפורש על גבי כתב הערבות, טענו החברה ומנהלה כי כך סוכם בעל פה ביניהן לבין סוכן המכס. לכן, טענו כי הערבות אינה בתוקף עוד והסכום שנתבע חורג מהסכום לגביו הוגבלה הערבות.

 

השנייה, כי סוכן המכס עסק במתן הלוואות חוץ-בנקאיות, ולכן הריבית שגבה בשיעור של 1.5% לחודש הינה ריבית נשך אסורה לפי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993. עוד נטען, כי סוכן המכס גבה 10 ש"ח בעבור שיקים דחויים ועמלות נוספות בדבר הקצאת אשראי.

 

במענה לטענת הראשונה, השיב סוכן המכס כי מדובר בטענה בעל פה הסותרת מסמך בכתב ולכן יש לדחותה.

במענה לטענה השנייה, טען סוכן המכס כי עיקר עיסוקו הוא במתן שירותי עמילות מכס ושילוח בינלאומי, וכי החוק בנושא הריבית לא חל עליו. בנוסף, טען סוכן המכס כי מתן הלוואות ליבואן הוא עיסוק מקובל בקרב כל סוכני המכס אך אין זה הופך לעיסוקם העיקרי.

 

בקשר לשיעור הריבית, טען סוכן המכס כי כך סוכם בין הצדדים וכך נהגו לאורך כל השנים, וכך מקובל גם בקרב סוכני מכס אחרים. סוכן הוסיף כי לקוחות רבים עובדים מולו על בסיס מזומן וכלל לא משלמים ריבית, וכך הוצע גם לנתבעים אך הם שהעדיפו לקבל אשראי.

 

 

פסיקת בית המשפט:

 

לעניין תוקף כתב הערבות:

 

בית המשפט ציין כי הוכח שמנהל החברה המייבאת חתם על כתב הערבות, וכתב הערבות על פי לשונו אינו מוגבל בזמן או בסכום. בכתב הערבות צוין כי המנהל ערב כלפי סוכן המכס: 

 

"בערבות מוחלטת, בלתי מסויגת ובלתי מותנית בכל סייג ותנאי, לפירעון המלא והמדויק של כל הסכומים, המגיעים וגם/או שיגיעו לחברה הנ"ל מהלקוח". 

 

בית המשפט ציין כי ברגע שסוכן המכס הציג כתב ערבות בנוסח כזה, לרבות כרטסת הנהלת חשבונות והוכחות נוספות לגובה החוב הנטען, עובר נטל ההוכחה לנתבעים- ועליהם להפריך טענות אלה. בית המשפט ציין כי מלבד טענה בעל פה בדבר תוקף וגובה הערבות, לא הביאו הנתבעים טענות נוספות ולכן הן לא עמדו בנטל ההוכחה.

 

לעניין גובה הריבית ומהות עיסוקו של סוכן המכס:

 

בית המשפט ציין כי על מנת שהחוק בנושא הריביות יחול, אין חובה שסוכן המכס יעסוק אך ורק במתן הלוואות, אלא די בכך שהוא מספק הלוואות וגובה ריבית, כדי שהחוק יחול גם על מקרה זה.

יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי החוק חל ומטרתו להגן רק על לווים פרטיים שאינם תאגידים. במקרה זה, מכיוון שהלווה (החברה המייבאת) הינה תאגיד, אין תחולה לחוק, גם אם הערב לחובותיה הוא אדם פרטי.

 

בית המשפט קבע עוד כי אין פסול בגביית ריבית של 1.5% לחודש בעבור מתן אשראי, כל עוד כך סוכם בין הצדדים.

מכיוון שלא הוצג בבית המשפט הסכם בכתב בנושא גובה הריבית שסוכם, בחן בית המשפט את התנהגות הצדדים במהלך השנים הקודמות. משהוכח שהצדדים נהגו כך במשך שלוש שנים, עד למועד היווצרות הקשיים הכלכליים של החברה המייבאת, ומבלי שהחברה המייבאת השמיעה טענות כלפי שיעור הריבית, נפסק כי הדבר סותר את טענותיה כי מדובר היה בריבית מופרזת מעבר למה שסוכם, מה גם שהיא לא טענה מה היה גובה הריבית שסוכם ולא הציגה מסמכים.

 

לכן, בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את התביעה במלואה וחייב את החברה המייבאת ובעליה (מכח הערבות), ביחד או לחוד, לשלם לסוכן המכס את מלוא סכום החוב בסך של כ-500,000 ש"ח, וכן חייבם בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של כ-42,000 ש"ח.

 

[ת.א. (שלום ת"א) 153701-09 חיים נתנאל בע"מ נ' גיל מוד 1997 בע"מ, פסק-דין מיום 3.6.12, השופט מיכאל תמיר. ב"כ הצדדים- לסוכן המכס- עו"ד אמיר שוהם, ליבואן- עו"ד יורי ירום].

 

הערות:

 

במקרה זה, מחלוקת מרכזית עסקה בשאלה מהו גובה הריבית שזכאי סוכן המכס לקבל, על מתן האשראי לחברה המייבאת.

בהיעדר הסכם בכתב, נדרש בית המשפט לבחון את התנהגות הצדדים כדי להגיע להכרעה.

 

בעבר הלא רחוק, עלו לדיון מספר מקרים דומים, וגם בהם התמקד בית המשפט בהתנהגות הצדדים לפני הגשת התביעה.

 

למשל, בתיק ניולוג, היבואן שילם לסוכן המכס (ניולוג) בתנאים של שוטף + 30 / + 60, בעוד סוכן המכס שילם עבור משלוחים של אותו יבואן לצדדים שלישיים (חברות ספנות, הובלה) במזומן, ולמעשה נתן אשראי לאותו יבואן. הצדדים עבדו יחד במשך שלוש שנים, כשסוכן המכס ממשיך לשלוח חשבוניות הכוללות ריביות והיבואן מעולם לא שילם אותן. בנוסף, לא היה הסכם בכתב בין הצדדים בעניין הריבית. היבואן חלק מכל וכל על זכותו של עמיל המכס לקבל ריבית.

בשל התנהגות היבואן, קבע בית המשפט כי לא הוכח שהצדדים סיכמו על זכאות של סוכן המכס לקבל ריבית, ודחה את התביעה בעניין הריבית.

[ת.א. 16115/05 ניולוג בע"מ נ' ש.ח.ף. שידרוג חומרים בע"מ, מיום 12.8.07].

 

בתיק גלובל, משלח העניק אשראי ליבואן תמורת ריבית. בעל מניות מטעם היבואן חתם על ערבות להתחייבות היבואן להחזיר את האשראי שניתן. היבואן חדל מלשלם, והמשלח תבע את בעל המניות של היבואן.  במקרה זה, אף כי לא נחתם הסכם ריבית מפורט בין המשלח ליבואן, התקבלה עמדת המשלח בעניין זכאותו לקבל ריבית, מאחר ובעל המניות לא חלק על זכאות זו, והמחלוקת הייתה רק לגבי שיעורה. חרף היעדרו של הסכם בכתב, בית המשפט הסתמך על כרטסת הנהלת חשבונות של המשלח, על כרטיס חיובי ריבית, על  הצעת מחיר ועל שטר החוב שקבע את גובה הריבית, על מנת לקבוע את שיעורה. בנוסף, ציין בית המשפט כי היבואן שילם את הריבית לה טוען המשלח, עד להגשת התביעה ומכאן יש ללמוד כי זה היה הסיכום בין הצדדים.

[ת.א. 70493/04 גלובל תובלה בינלאומית בע"מ נ' כרמון יוסף, מיום 25.11.08].