סוכן המכס כשלוחו של היבואן/היצואן – זכויות וחובות (חלק שני)

בחלק הראשון של רשימתנו, שפורסם בגליון הקודם של יבוא ויצוא (http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=316&CategoryID=91&Page=1) עסקנו בחובותיו של סוכן המכס כלפי היבואו/היצואן, הנגזרות מהיותו שלוחו של היבואן. בחלק הנוכחי, נפרט שתי זכויות מרכזיות של סוכן המכס כלפי שולחו.
 
ככלל, בין סוכן לבין היבואן (או היצואן, ולמען הקיצור נתייחס בהמשך ליחסי סוכן מכס – יבואן, תוך שהדברים יחולו גם על יחסי בוכן מכס – יצואן), קיים חוזה, על פיו מתחייב סוכן המכס לתת ליבואן שירותים מקצועיים בשכר. לעיתים, וזהו המצב הרצוי, קיים בענין זה חוזה בכתב בין סוכן המכס ליבואן, הכולל את כל הפרטים הרלבנטיים להתקשרות בין הצדדים. פעמים רבות, מדובר בהצעת מחיר המפורטת באופן חלקי שהעביר סוכן המכס ליבואן, ושהיבואן הסכים לה בהתנהגותו – דהיינו, בהעברת העבודה לסוכן המכס.
 
מובן, שסוכן המכס והיבואן רשאים לסכם ביניהם את תנאי ההתקשרות כרצונם, לפי שיקול דעתם, אלא, כאמור לעיל, לא תמיד הצדדים מסכמים את כל הפרטים ביניהם. במצב כזה, ניתן לפנות להוראות חוק השליחות הקובעות מספר זכויות שיש לו  לשלוח (סוכן המכס) כלפי שולחו (היבואן). חשוב להדגיש, מדובר בהוראות שניתן להתנות עליהן וניתן לקבוע בשונה מהן, לטובת אחד הצדדים, ואולם כאשר לא נקבע דבר בין הצדדים, אותן הוראות יחולו.
 
זכות סוכן המכס לשיפוי
 
סעיף 11 לחוק השליחות קובע כי "השולח חייב לשפות את השלוח על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר עקב השליחות". כך, למשל, תחול חובת השיפוי בכל אחד מהמקרים הבאים: א. תשלומים ששילם סוכן המכס מכספו לצד שלישי (למשל, מחסו ערובה, מכס וכו') על פי בקשת היבואן. ב. תשלומים/פיצויים ששילם סוכן המכס לצד שלישי בשל עוולה / הפרת חוזה שסוכן המכס ביצע כלפי הצד השלישי תוך כדי ביצוע השליחות- למשל, כאשר היבואן הורה לסוכן המכס לשחרר סחורה ממחסן ערובה, וכך נעשה, ולבסוף התברר כי הסחורה לא היתה של היבואן ובשל כך נתבעו הן סוכן המכס והן היבואן על ידי מחסן הערובה והבעלים האמיתיים של הסחורה. במקרה כזה, יהיה סוכן המכס זכאי לשיפוי על סכומי פיצוי אלו, אם ייפסקו כנגד סוכן המכס. ג. מסעיף זה (כמו גם ממקורות חוקיים אחרים) עולה גם זכותו של סוכן המכס לקבל שכר ראוי עבור שירותיו המקצועיים. לעיתים קורה שאפילו נושא טריוויאלי זה אינו מסוכם כראוי בין סוכן המכס לבין היבואן, ועל כן יש להיעזר ב "מטריית" החוק גם בענין זה.
 
יש להדגיש שהזכות לשיפוי מתייחסת להוצאות הסבירות שהוציא סוכן המכס, ועל כן נטל ההוכחה יהיה על סוכן המכס – להוכיח כי ההוצאה הינה סבירה. המבחן לסבירות ההוצאה הינה יעילותה המסחרית – האם היה זה סביר מבחינה מסחרית, בנסיבות הענין, להוציא את אוצה הוצאה. חובתו של היבואן לשפות את סוכן המכס אינה מותנית בהצלחתה, בפועל, של פעולת סוכן המכס שלשמה הוציא המכס את ההוצאה. אפילו לא הצליח סוכן המכס לבצע את הפעולה, בכל זאת יהיה זכאי לשיפוי. לדוגמא, סוכן המכס הוציא כספים לצורך שחרור מהיר של המשלוח מפיקוח רשות המכס (שליחויות בהולות, התייצבות אישית של המנהל במשרדי המכס, ועוד). בסופו של דבר, המכס לא התיר את הרשימון. עדין סוכן המכס יהיה זכאי לשיפוי בשל הוצאותיו.
 
מובן שחייב להיות קשר סיבתי בין ההוצאות לבין ענין השליחות. סוכן המכס יהיה זכאי לשיפוי על הוצאות סבירות שהוציא "עקב השליחות" בלבד.
 
כאמור לעיל, ניתן להתנות על הוראה זאת, ועל כן אין מניעה שסוכן המכס והיבואן יסכימו ביניהם כי לסוכן המכס לא תעמוד זכות השיפוי, או מצד שני, שלסוכן המכס תעמוד זכות השיפוי גם במקרים שבהם החוק לא מקנה זכות זאת (הוצאות גבוהות, למשל).
 
בחלק הבא נדון בזכות העיכבון של סוכן המכס.
 
 

לראש העמוד