עו"ד קרן לוי-חפץ, עו"ד גיל נדל
סיפור המקרה:
סוכן המכס תבע את היבואנית בטענה שלא שילמה לה על שרותי עמילות מכס שסיפק לה. מנגד, טענה היבואנית להגנתה שסוכן המכס גרם לאובדן של מספר סחורות שהיה אחראי להובילן עבור היבואנית, תוך שסוכם בעקבות כך, עם נציג סוכן המכס, כי סוכן המכס יוציא ליבואנית זיכוי בגין הנזק שנגרם לה ובכך יבוא העניין לסיומו.
פסק הדין:בית המשפט דחה את התביעה של סוכן המכס, בעיקר בשל הנימוק שהוא לא הוכיח כראוי את גרסתו. בית המשפט קבע שהמסמך שסוכן המכס הציג כתמיכה לגרסתו – כרטסת החיובים של היבואנית שהוא ניהל – אינו מספיק, וכי היה על סוכן המכס להציג לבית המשפט את הסכם ההתקשרות עם היבואנית, וכן מסמכי יבוא שונים שמהם ניתן ללמוד על התחייבויות הצדדים. ך מהותי שמלמד על התנהלות הצדדים.
בעייתיות נוספת שבית המשפט הצביע עליה בהוכחת גרסת סוכן המכס היא שסוכן המכס נמנע מלהעיד את העובד, שלפי גרסת היבואנית, היה אחראי לסיכום לפיו שהנזק מאיבוד הסחורה יתקזז עם החוב של היבואנית, וכל זאת תוך שאותו עובד עדין עבד אצל סוכן המכס וניתן היה לזמן אותו לעדות. בית המשפט קבע כי הימנעות זאת מהבאת העד יוצרת חזקה שהבאת העד הייתה פוגעת בגרסתו של סוכן המכס.
בית המשפט מציין ששיקול נוסף בדחיית התביעה היה העיכוב הרב מאז יצירת החוב ועד הגשת התביעה, שכן החוב נוצר בשנת לכל המאוחר בשנת 2002 בעוד שהתביעה הוגשה בשנת 2005.
פרשנות:
לא ברור מפסק הדין האם הצורך בהצגת כלל המסמכים נובעים מכך שהיבואנית העלתה טענת הגנה שסוכן המכס גרם לה נזק. יתכן שלולא טענת הגנה זאת, שבית המשפט היה מסתפק בכרטסת החיובים ולכל היותר גם בהסכם ההתקשרות בין הצדדים, על מנת להוכיח את החוב של הנתבעת.
ת.א. 28093/05 (בית משפט השלום בתל אביב), פסק דין מיום 22.8.06
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
