עו"ד גיל נדל
כידוע, בסוף שנת 2007 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב את פסק דינו של בית משפט השלום בת"א בענין אופטקס, וקבע כי גלאים למערכות אזעקה יסווגו כחלקים של מערכות אזעקה (הפטורים ממכס) ולא כממסרים (בינתיים תוקן צו תעריף המכס באופן המחייב במכס גלאים למערכות אזעקה, והענין אמור לידון בפני ועדת הכספים של הכנסת).
על בסיס פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב פנה היבואן, חברת ויסוניק, לבית משפט השלום בראשון לציון ותבע את השבת המסים ששולמו על ידו בגין יבוא הגלאים, בתקופה שעד למועד פסק הדין בענין אופטקס. באותו ענין דובר במצב שבו ליבואן הוצאו גרעונות עוד בשנת 2003, שנגבו על ידי רשות המכס, ועמדת הסיווג שלו נדחתה, ולאחר מכן יישר היבואן קו עם עמדת רשות המכס ושילם מכס על הטובין. משניתן פסק הדין בענין אופטקס, תבע היבואן, בין היתר, את הפרשי המסים ששולמו על ידו בתקופת הביניים.
רשות המכס ביקשה למחוק על הסף את טענת היבואן בנוגע לתשלומי המכס בתקופת הביניים, שכן, לדעת רשות המכס, התביעה הוגשה שלא בתוך תקופת שלושת החודשים הנקובה בסעיף 154 לפקודת המכס, ועל כן דין התביעה להתיישן. מנגד, טען היבואן, כי בתקופת הביניים לא התגלע סכסוך בינו לבין רשות המכס, שכן היבואן קיבל את עמדת הרשות, ורק בעקבות מתן פסק הדין בענין אופטקס חזר הענין וניעור. לחילופין טען היבואן כי בנסיבות הענין יש להאריך את תקופת שלושת החדשים הקבועה בסעיף 154.
בית המשפט קיבל את עמדת רשות המכס ודחה את עמדת היבואן, תוך שחייב את היבואן בתשלום הוצאות של 5000 ₪ + מע"מ. בית המשפט קבע כי לאור העובדה שהיבואן לא נתן הודעה פוזיטיבית כי הוא מקבל את עמדת המכס בנוגע לסיווג הטובין, אלא רק חדל מלרשום את המלים אגב מחאה על גבי הרשימונים, לא ניתן לקבוע שהמחלוקת בין היבואן לרשות המכס הסתיימה, ועל כן היה על היבואן להגיש תביעתו תוך שלושת החודשים הקבועים בסעיף 154.
בית המשפט גם קבע כי סעיף 154 קובע תקופת התיישנות, ועל כן לא ניתן להאריך את המועד להגשת התביעה, מה עוד שחלפו מספר שנים מאז נוצרה העילה להגשת התביעה על ידי היבואן ועד להגשתה בפועל, וגם לאחר שניתן פסק הדין בעניין אופטקס, חלפה למעלה משנה, עד שהוגשה התביעה.
לדעתנו מדובר בעמדה שגויה הראויה לביקורת. ראשית, בכל הנוגע לשאלה האם המחלוקת בין היבואן לרשות המכס המשיכה להתקיים בתקופת הביניים, קשה להבין מדוע לא ניתן לראות, בביצוע התשלום בפועל כהסכמה בשתיקה לעמדת המכס. גם רשות המכס, פעמים רבות, נוהגת להביע את עמדתה באמצעות התנהגות (התרת רשימון, למשל), ולא באמצעות מכתב פוזיטיבי. למעשה, פסק הדין אינו מנמק בצורה ברורה מה ההבדל לשיטתו בין הסכמה בהתנהגות, לבין הסכמה פוזיטיבית, ואדרבה, חוק החוזים מאפשר לבצע פעולות משפטיות גם בהתנהגות.
בכל הנוגע לקביעתו של בית המשפט כי סעיף 154 קובע התיישנות, הרי שפסיקה זאת עומדת בניגוד לרוח הדברים של בית המשפט המחוזי בירושלים ובית המשפט העליון בענין אופטקס (שם יוצג היבואן על ידי משרדו של הח"מ, עו"ד נדל). אמנם בית המשפט באותו ענין לא סיפק קביעות סופיות, אך היה ברור, מאופן הבאת הדברים, כי בית המשפט נטה לראות בסעיף 154 כסעיף פרוצדורלי, שאת המועדים שבו ניתן להאריך. בית המשפט בראשון לציון נקט בקו פורמליסטי נוקשה אף שהיו בידיו הכלים ללכת בדרך אחרת, ויתכן שהגשת התביעה במחוז אחר היתה מביאה לתוצאה אחרת. בכל מקרה, מדובר בהחלטה של ערכאה נמוכה, ואולי תוגש עליה בקשת רשות ערעור.
ראוי לציין כי בית המשפט העליון, בענין שהוזכר לעיל, היה ער לבעייתיות של תקופת שלושת החודשים של סעיף 154, וקרא למחוקק לתקן את הסעיף, מטעמי חוסר הוגנות כלפי היבואן: "אורכה, או ליתר דיוק קוצרה, של התקופה המוגבלת המנויה בסעיף, אמנם, מעורר קשיים בדבר שאלת התאמתו לזמננו, ושמא יתן על כך המחוקק דעתו, במגמת הוגנות כלפי כולי עלמא" ... "אם ניתן לסבור כי היה מקום ללוח זמנים מרווח יותר, ואיני רחוק ממחשבה זו, זו מלאכת המחוקק".
בש"א 3729/07, 5136/07 מדינת ישראל נ' ויסוניק, למדינה –עו"ד סמרה, ליבואן –עו"ד נקר
עדכוני מכס ורגולציה
