עו"ד גיל נדל
לפני זמן לא רב סקרנו את שני את פסקי הדין שדנו בסיווגו של האימובילייזר בתעריף המכס, ולאחרונה חלה בענין התפתחות קטנה שראוי להצביע עליה.
ככלל, האימובילייזר הינו מכשיר לרכב המבצע חיבורים וניתוקים אוטומטייםבזרם המוזרם למערכת ההצתה וההתנעה ולמשאבת הדלק, הקיימות ברכב מנועי. כאשר בעל הרכבנועל את מערכות הרכב על-ידי הוצאת מפתח הרכב, נפתח אוטומטית – לאחר פרק זמן קצר– המעגל החשמלי המוביל זרם למערכות הצתה ולמשאבת הדלק, בכך מושבתת עבודתן, ומערכותאלו לא יעבדו כל עוד לא ייסגר המעגל החדש.
שיעור המכס או מס הקניה נקבע לפיסיווגו של המוצר בצו תעריף המכס, וכאן התגלעה מחלוקת בין היבואנים לבין רשות המכס. היבואנים סברו שיש לראות באימובילייזר כמנעול אלקטרוני לרכב המספק הגנה כנגד שימושבלתי-מורשה ברכב, שמושגת באמצעות בלימת מערכות החשמל ומניעת התנעה, תפעול והמשךתנועת הרכב. בהתאם לכך סיווגו היבואנים את המכשיר בפרט 83.01.2010 הכולל מנעולים(לרבות מנעולים לרכב) ,ולא שילמו מס קניה. לאחר זמן, רשות המכס דרשה מהיבואנים לשלםהפרשי מס קניה, שכן לשיטתה של רשות המכס סברה שיש לסווג את הטובין בפרט 85.36.2049שכלל אז מנתקי מעגלים חשמליים, מהסוג המשמש ברכב מנועי. בהעדר הסכמה, הנושא הגיעלשערי בית המשפט, שנדרש לדון בשאלת סיווג המוצרים.
אכן, מדובר בשאלה משפטיתמרתקת - מהו האימובילייזר? מנעול לרכב או מנתק מעגלים חשמליים לרכב מנועי? בתפקודהמיידי שלו האימובילייזר הוא בוודאי מנתק מעגלים לרכב מנועי, אלא שראייתו ככזהמפסידה במשהו את מהותו. מצד שני, ראייתו של האימובילייזר כמנעול אמנם משקפת יותר אתמהותו הסופית, אך היא נראית כמופשטת ומנותקת, שהרי ברור שאין כאן נעילה מהסוג שלמנעול או אף מנעול חשמלי.
בית המשפט קמא כי יש לסווג את האימובילייזרכמנעול. בערעור התהפכו היוצרות – דעת הרוב קבעה כי יש לסווג את האימובלייזר כמנתקמעגלים חשמליים לרכב ואילו דעת המיעוט סברה, כמו בית המשפט קמא, שיש לסווג אתהאימובילייזר כמנעול.
דעת הרוב סברה כי טיבו ומהותו הפיסי של האימובילייזר, על-פי תיאור מאפייניו, הינו מכשיר חשמלי או אלקטרוני אשר משמש לניתוק מערכותחשמליות ברכב. דעת הרוב הדגישה כי גם לאחר ניטרול האימובילייזר יש צורך בהתנעת הרכבבאמצעות מפתח, ללמדנו כי האימובילייזר אינו נועל את הרכב. לשיטת הרוב, אין משמעותלכך שהאימובילייזר מותקן במקרים רבים במפתח ההתנעה, שכן הדבר החשוב הוא המטרה שלשמההאימובילייזר הותקן, והיא - ניתוק המעגלים החשמליים ברכב לצורך מניעת אפשרות ביצועפעולת ההתנעה. אמנם סיווג האימובילייזר במנתק מעגלים חשמליים אינו אופטימאלי, אךהוא עדיף על סיווגו כמנעול, ציינה דעת הרוב.
בניגוד מוחלט לדעת הרוב, סברהדעת המיעוט כי יש לראות באימובלייזר כמנעול. לדעת המיעוט "שימוש במבחן המהות יעוותאת המצוי ולא יביאנו לידי הרצוי. נכון הוא הדבר שבאימובילייזר יש חיבורים וניתוקיםאוטומטיים בזרם חשמלי, אך העיקר הוא בכך שהניתוק הוא בזרם החשמלי המוזרם למערכותההצתה וההתנעה ולמשאבת הדלק שברכב.... לא בכדי הניתוק הוא למקומות אלה ולא למערכתהצופרים של הרכב או למערכת המוזיקה שברכב, אלא הניתוק בא לנעול ולסגור בפני מישמבקש לגנוב את הרכב לקחתו מבעליו. הא ותו לא! זה ייעודו ומשכך זו גם מהותו. כלניסיון לסווגו אחרת חוטא לאמת ולעיקר".
התהום התפיסתית הפעורה בין דעת הרוב לדעת המיעוט (ולבית המשפט קמא) – ברורה: האם יש להביט אל האימובילייזר מקרוב ולראות את שימושוהפרקטי והמיידי (מכשיר לניתוק הזרם החשמלי), או שיש להתרחק ולהגיע אל המהות אוהשימוש המופשט יותר (מנעול לרכב(.
בשל פער הדעות בערכאות השונות ביקש היבואן להביא את הענין בגלגול שלישי אל בית המשפט העליון, ואולם לאחרונה (רע"א 5225/09, 20.1.2010), נדחתה בקשתו, תוך שבית המשפט קבע (אף מבלי לבקש את תשובת רשות המכס !) כי "מחלוקת זו שהינה ביישום ההלכות הקיימות על המקרה הספציפי אינה מצדיקה דיון במסגרת ערעור שני, וזאת אף אם נחלקו הערכאות ואף אם קיימת דעת מיעוט". יצוין כי בית המשפט העליון לא נכנס לדיון לגופו של ענין אף כי היה ער לכך שקיימת מחלוקת משמעותית בין השופטים השונים.
את רשימתנו הקודמת הכתרנו בכותרת "סיווג טובין ופמיניזם", ועמדנו, בעקבותיה דבריה של הילה קרן בספרה "דיני חוזים מפרספקטיבה פמיניסטית", על קול נשי אפשרי הנוגע לסיווג טובין. בספרה, מציעה הילה קרן ארגז כליםלאבחונו של הקול הנשי. בין שלל הכלים הנמצאים באותו ארגז נמצא גם האבסטרקטיזם. לדעתה של קרן, מודלים אבסטרקטיים אופייניים לתיאוריה גברית, בעוד שהקולות הנשייםשואפים להיות קונקרטיים ותלויי הקשר. קרן מציינת כי מחקרים פסיכולוגייםופסיכואנליטיים ביחס להבדלים בין המינים מלמדים על העדפתם של ילדים-בנים למודליםאבסטרקטיים המעדיפים כללים על נסיבות. בהתאם לכך מנתחת קרן את דיני ההצעה והקיבול, למשל, ומסיקה כי מדובר בתפיסה גברית טיפוסית, המבכרת לראות את כריתתו של חוזהכתהליך סכמטי של הצעה וקיבול, ולא כאינטרקציה של שני צדדים היושבים ומנסים לגבשיחדיו פתרון.
כפי שהוסבר לעיל, תפיסת דעת המיעוט, כמו גם עמדת ביתהמשפט קמא, משקפת עמדה אבסטרקטית-גברית, בעוד שתפיסת דעת הרוב משקפת עמדה נשית, פרקטית וקונקרטית יותר. אכן, הפרסונות שפעלו בענין זה הולמות היטב את המודל הנ"ל- את דעת הרוב קבעו שתי נשים, השופטת דיסקין, שאליה הסכימה השופטת שטופמן, בעוד שאתדעת המיעוט ואת דעת בית המשפטקמא הביעו שני גברים – השופט בן יוסף והשופט בן חיים.
לא נותר לקוראים אלאלנחש מי דחה את בקשת רשות הערעור בבית המשפט העליון: שופט או שופטת? נכון – כבוד השופטת עדנה ארבל.
עדכוני מכס ורגולציה
