על סיווגו של מקלחון לאמבטיה

          עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ

לאחרונה ניתן על ידי בית משפט השלום בתל אביב פסק דין העוסק בסיווגו של מקלחון לאמבטיה העשוי מאלומיניום וזכוכית.

מדובר ביבואן מוצרי אמבטיה אשר ייבא מקלחונים מחו"ל, ואשר נקלע למחלוקת סיווגית עם רשות המכס, אשר בעקבותיה שילם היבואן את המסים אגב מחאה.

בצו תעריף המכס לא קיים סיווג ספציפי למקלחונים, ומשכך נקט כל צד בסיווג שנראה נכון בעיניו. היבואן טען כי יש לסווג את הטובין בפרט 76.10 כ - "מבנים מחמרן שהותקנה בהם זכוכית" (המצביע על שיעור מכס של 10%), ואילו רשות המכס סברה שיש לסווג את הטובין בפרט 70.20 כ - "מבנים מזכוכית" (המצביע על שיעור מכס של 12%).

בית המשפט קיבל את עמדת היבואן.

ראשית, בית המשפט קבע כי  לא החומר ממנו עשוי הטובין הוא הגורם המכריע אלא הפונקציה אותה ממלאים הטובין. בית המשפט קבע כי סיווג היבואן אשר כולל את כל מרכיבי המקלחון נשוא התביעה,הינו מפורט ועדיף, על פני סיווג רשות המכס אשר כולל רק את מרכיב הזכוכית בלבד ואינו כולל את מרכיב האלומיניום. משכך, קבע בית המשפט כי יש להעדיף את פרשנותו של היבואן על פני פרשנותה של רשות המכס לעניין הסיווג המתאים לטובין נשוא התביעה.

בית המשפט קבע כי לצורך סיווג מוצר יש להיעזר בכלי עזר פרשני הקרוי: "מבחן השכל הישר או ההיגיון הבריא והפשוט של חיי המציאות". בשל העובדה שלא קיים סיווג מיוחד למקלחונים העשויים מאלומיניום וזכוכית, ומשלא פורט סיווג מיוחד לטובין שכזה, יש להכריע מי מהצדדים עשה את הפרשנות המתאימה ביותר למבחן השכל הישר. בית המשפט קבע כי פרשנותו של היבואן היא הפרשנות הנכונה ביותר כדי לסווג את הטובין נשוא התביעה, זאת בשל העובדה כי מרכיב האלומיניום הינו המרכיב הדומיננטי בטובין ולא הזכוכית. אשר על כן, הדרך הנכונה, לשיטת בית המשפט, לסיווג מוצר העשוי אלומיניום ויש בו גם זכוכית, היא לאתר את פרט המכס העוסק בקונסטרוקציות מאלומיניום, ולאחר מכן להידרש גם לפרט משנה העוסק בזכוכית.

במישור הראייתי, בית המשפט קבע כי רשות המכס נמנעה מלהביא להעיד את מי שבדק את הטובין הן מבחינת הקטלוג והן מבחינה מדגמית, ואף לא הביאה עד מומחה מטעמה אשר יסביר מדוע בחרה רשות המכס לסווג את המקלחונים דווקא בסיווג בו בחרה. הבאת מהנדס לטקסטיל אינה מספקת, הסביר בית המשפט. כמו כן, בית המשפט מצא כי הבדיקה שנעשתה על ידי מי שבדק בפועל את המקלחונים כדי לסווגם לא הייתה בחינה מדוקדקת אלא מדגמית ועל פי קטלוג בלבד, וזאת לעומת עמיל המכס של היבואן שהעיד כי דרך עבודתו בהכנת הרשומונים היא לראות את הטובין עצמם.

לכן, קיבל בית המשפט את תביעתו היבואן, תוך חיוב רשות המכס בהוצאות של 18,000 ש"ח.

נעיר, בשולי הדברים, כי לפני שנה סקרנו את החלטת בית המשפט השלום בתל אביב בתיק זה, שדחתה את טענת רשות המכס למחיקה על הסף של תביעת יבואן להשבת מס ששולם ביתר בשל התיישנות. בית המשפט כתב אז כך: "לדידי, תקופת ההתיישנות של 3 חודשים שבסעיף 154 לפקודת המכס המנדטורית, היא הוראה דרקונית. איננו חיים "במדינת דרקוניה" אלא במדינת ישראל הריבונית, היהודית והדמוקרטית".

ראו במאמרנו כאן:

http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=1246&CategoryID=228&Page=2

ת.א. סניטק מוצרי אמבטיה בע"מ נ' מדינת ישראל. פסק דין מיום 31.1.10, לא צוינו שמות ב"כ הצדדים.