עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ'
כידוע, צו תעריף המכס משתמש במונחים שונים לצורך אפיון טובין ומוצרים. כך למשל, אנו מוצאים בתעריף המכס מונחים כמו: "מהסוג המשמש ב....", "המיוחדים....", "המשמשים אך ורק ב....", חלקים ל....", ועוד. הפרקטיקה העשירה שמצברה בידי משרדנו מלמדת כי דיונים רבים מול רשות המכס סובבים סביב פרשנותם הנכונה של מונחים אלו.
ממש לאחרונה ניתנה על ידי בית משפט השלום בתל אביב החלטה שדנה בפרשנותו של המונח: "המיוחדים ל....". באותו מקרה דובר ביבואן אשר ייבא לארץ מכונות גיהוץ. לטענת היבואן סיווגם הנכון של המוצרים הינו בפרט 84.51.3010 הכולל "מכונות גיהוץ וגיהוץ בכבישה (לרבות מכבשי איחוי) המיוחדות לתהליך הייצור בתעשיית הטקסטיל", והפטור מתשלום מכס. רשות המכס לא קיבלה את עמדת היבואן ואף הוציאה לו דרישות רטרואקטיביות לתשלום הפרשי מכס. לטענת רשות המכס, סיווג הטובין ייעשה בפרט 84.51.3090 הכולל:"מכונות גיהוץ וגיהוץ בכבישה (לרבות מכבשי איחוי) אחרות", שכן לטענת רשות המכס - מכונות הגיהוץ המיובאות אינן מיוחדות לתעשיית הטקסטיל.
כאמור, המחלוקת נסבה סביב המונח "מיוחדות" שבפרט מכס 84.51.3010. לטענת רשות המכס, המכונות שיובאו לא היו מיוחדות לתעשיית הטקסטיל שכן לא היה חולק על כך שהן שימשו גם במכבסות ובעסקים לניקוי יבש. מנגד, טען היבואן כי הגדרת המונח "מיוחד" אינה שוללת גם שימושים באפיקים משניים, מה עוד שמחוקק לא נקט בלשון של "המיוחדים אך ורק לתעשיית הטקסטיל".
בית המשפט דחה את עמדת היבואן וקיבל את עמדת רשות המכס.
מהבחינה העובדתית מצא בית המשפט כי מכונות הגיהוץ שלפנינו או מכונות מקבילות הדומות להן לא יועדו בעת היבוא למכירה למפעלי טקסטיל בישראל ולא נעשה בהן שימוש בתהליך הייצור בתעשיית הטקסטיל בישראל.
בית המשפט קבע כי המבחן המתאים לעניינו הוא מבחן השימוש במוצר (ולא מבחן המהות של המוצר) ובהתאם לכך קבע פירש כי המונח "מיוחדות" בא להקנות דרישה מחמירה יותר משימוש רגיל, דהיינו, שהשימוש של מכונות הגיהוץ בתעשיית הטקסטיל, צריך להיות לכל הפחות שימוש דומיננטי ועיקרי, אם לא שימוש בלעדי. לצורך כך נעזר בית המשפט בתכלית החקיקה שלפיה מטרת הפטור ממכס שניתן למכונות גיהוץ מסויימות נועד לסייע לתעשיית הטקסטיל בישראל, ולפיכך רק מכונות שהשימוש הדומיננטי בהן הוא אכן לתעשיית הטקסטיל יהיו זכאים לפטור ממכס.
לאור הממצא העובדתי שנקבע על ידי בית המשפט, לפיו לא נעשה שימוש במכונות המיובאות בתהליך ייצור בתעשיית הטקסטיל, קבע בית המשפט כי המכונות שלפנינו לא יוכלו להיות מסווגות בפטור ממכס.
בית המשפט היה נכון ללכת צעד נוסף לקראת היבואן ולהתנתק ממבחן השימוש בפועל בטובין המיובאים, ובמקום זאת לבחון את מהות הטובין ואת המאפיינים שלהם, על מנת להיווכח מהו טיבן ומאפיינהן של המכונות – האם לתהליך ייצור של תעשיית טסקטיל או למכסבות וניקוי יבש. ואולם, מבדיקת מפרטי המוצר ובחינת ראיות נוספת מצא בית המשפט כי היבואן לא הוכיח שמהותם המובהקת של הטובין היא לתעשיית הטקסטיל. לפיכך דחה בית המשפט את עמדת היבואן גם בענין זה.
בית המשפט גם דחה את טענת היבואן בענין סעיף 3 לחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או חסר), תשכ"ח-1968, וזאת מפני שהיבואן לא פנה לועדת מיסים עקיפים של המכס לפני שפנה לבית המשפט ובכך לא עמד בדרישה שבבסיס חוק זה. בית המשפט נכנס גם לגופו של ענין וקבע כי היבואן לא עמד בתנאי סעיף 3(1) לחוק מסים עקיפים שכן היבואן לא מסר למרשות המכס את כל הידיעות הנחוצות, וכמו כן לא עמד בסעיף 3(3) לחוק מסים עקיפים בענין הוכחת אי גלגול המכס.
ת"א 56946/06 תם.א.ס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל (בית המכס אשדוד), פס"ד מיום 20.8.09, ליבואן: עו"ד ליאון אביגדורי, לרשות המכס: עו"ד עינת אליעז שניצר.
להבנתנו, פסק הדין אינו חסין מביקורת, ואולם מקוצר היריעה נתייחס כאן למספר נקודות בקצרה.
אמנם בית המשפט היה נכון לבחון את מהות המוצר, ואולם לדעתנו העובדה כי המבחן הראשון שנבחן על ידי בית המשפט היה מבחן השימוש בפועל במוצר מיובא משקפת זוית ראיה בלתי נכונה, שכן אין לתת דגש על השימוש של המוצר הספציפי אלא על אופיו הכולל של המוצר המיובא.
נקודה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא הזדקקותו של בית המשפט לתכלית החקיקה. אין זה המקרה הראשון שבו בית המשפט בוחן את תכלית החקיקה. המענין הוא שהשיטה ההרמונית שעל בסיסה בנוי תעריף המכס, אינה מכירה בתכלית חקיקה ככלי פרשני והדבר עלול להביא לעיוותים.
לסיום נציין כי ניתוחו של בית המשפט את סעיף 3(1) לחוק מסים עקיפים מהווה החמרה ניכרת כלפי היבואן, ונשוב לענין זה בהזדמנות אחרת.
עדכוני מכס ורגולציה
