עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
כידוע, בנסיבות מסוימות וחריגות רשאי בית המשפט לייחס חוב של חברה לבעלי מניותיה. מדובר במקרים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, וכל זאת כאשר בעל המניה בחברה היה מודע לשימוש הנ"ל שנעשה באישיות המשפטית של החברה. (ראו בהרחבה בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999).
מה שפחות ידוע הוא שחקיקת המס (למשל - סעיף 106 לחוק מע"מ, תשל"ו - 1975, החל גם על תשלומי מכס מס קניה) מאפשרת לרשויות המס בעצמן, ללא קבלת אישור של בית המשפט, להרים את מסך ההתאגדות לצורכי גבית מס (ולא רק את מסך התאגדות, אלא גם לגבות חוב מס של אדם אחד מאדם אחר). באופן פשטני, נאמר כי מדובר במקרים שבהם קיים חוב סופי, והחייב מעביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית לגורם אחר, או שמעביר את פעילותו לגורם אחר, וכל זאת מבלי שיש לחייב אמצעים בישראל לסילוק החוב.
הדרך היחידה העומדת לאותה חברה לתקוף את החלטת רשויות המס, והרימו את מסך ההתאגדות שלה וחייבו אותה בחוב מס של גורם אחר, הוא לערער על החלטת רשויות המס בפני בית המשפט.
עליישומו של סעיף 106 לחוק מע"מ
בשנים האחרונות נתנו מספר פסקי דין והחלטות שהבהירו כמה עניינים הקשורים ליישומו של סעיף 106 הנ"ל.
ראשית, בהחלטה של בית המשפט המחוזי בירושלים, נקבע שעצם הגשת הערעור על החלטת רשויות המס לעשות שימוש בסעיף 106, אינה מעכבת אוטומטית את הליכי הגביה כנגד המערער, וזאת בשונה מהגשת ערעור על שומת מס הכנסה, מע"מ או מס קניה, המעכבת את הליכי הגביה כנגד אותו נישום-מערער . בלשון אחרת, חברה, למשל, שרשויות המס החליטו לחייב אותה בתשלום חוב מס של אחר, לא תוכל לעכב את הליכי הגביה שננקטו כלפיה באמצעות הגשת ערעור על אותה החלטה של רשויות המכס. על מנת לעכב את ההליכים תידרש החברה להגיש בקשה לבית המשפט למתן סעדים זמנייים, ולהציע בטוחות מתאימות.
שנית, בתי המשפט דנו בשאלת סדר האירועים הנכון של סעיף 106. סעיף 106 דן בשני אירועים: האחד - קיומו של חוב מס סופי (המוגדר כחוב שניתן לגבותו לפי הוראות פקודת המסים (גביה)); השני - העברת נכסים או פעילות מהחייב לגורם אחר. השאלה היא האם, על מנת שרשויות המס יוכלו לעשות שימוש בסעיף 106 הנ"ל, צריך, קודם כל, להתגבש החוב הסופי ורק לאחר מכן תתבצע העברת הנכסים או הפעילות, או שניתן להפוך את סדר הדברים ? העברת נכסים ולאחריה התגבשות החוב הסופי.
במקרה אחד, שנידון בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, ואשר משרדנו ייצג בו את המערערת, נקבע כי, קודם כל צריך להתגבש החוב הסופי ורק לאחר מכן תתבצע העברת הנכסים או הפעילות. במקרה אחר, שנדון בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב, קבע בית המשפט, גם אם לא באופן חד משמעי כמו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, כי צריך להתקיים חוב סופי לפני העברת הנכסים או הפעילות. יחד עם זאת, בית המשפט ריכך את פרשנות הביטוי "חוב סופי".
הרמת מסך מכוח סעיף 6 לחוק החברות
במספר מקרים ניסתה רשות המכס לעשות שימוש בסעיף 6 לחוק החברות, ולהרים בעצמה, מבלי לפנות לבית המשפט, את מסך ההתאגדות של החברה על מנת לגבות את חוב מסי היבואן מחברה קשורה לחברה החייבת.
בהחלטה בעניין זייתון תעשיות שמנים, שאושרה לאחרונה על ידי ערכאת הערעורים של בית המשפט המחוזי בחיפה, נקבע כי לרשות המכס אין סמכות לבצע בעצמה הרמת מסך לצרכי גביית מס ללא צו שיפוטי. במידה ורשות המכס מעוניינת לעשות שימוש בהוראת סעיף 6 לחוק החברות, הרי שעליה לפנות לבית המשפט בהליך מתאים על מנת לקבל צו שיאפשר לה לבצע את הרמת המסך. באותה החלטה גם נמתחה ביקורת נוקבת על התנהלות רשות המכס בענין.
בית המשפט קבע כי על רשות המכס לפנות תחילה לבית המשפט על מנת שירים את מסך ההתאגדות, וכי סמכות הרמת המסך לפי סעיף 6 לחוק החברות, אינה נתונה לרשות המכס אלא לבית המשפט.
בית המשפט קבע כי במקרה זה הרשות נמנעה מהליך זה, ולמעשה נטלה תפקיד שיפוטי המסור למערכת בתי המשפט.בית המשפט דחה את טענת רשות המכס, כי נתונה לה סמכות כללית הנגזרת מסמכויותיה לפעול לגביית חובות נישומים העושים שימוש לרעה בהליכי ההתאגדות. בית המשפט קבע כי אין בכוחה של הרשות ליצור סמכות יש מאין, וכי הרשות מוסמכת לפעול רק במסגרת הסמכויות שהוענקו לה על פי חוק.
עדכוני מכס ורגולציה
