סיווג יין ושאלת ההתיישנות - פסק-דין קשה עבור הנישומים

עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר

סיפור המקרה:

חברת יקבי ציון מייצרת בישראל יינות ומשקאות אלכוהוליים. המוצר נשוא התביעה הוא יין "פלטיניום", המכיל 11% כוהל, ובתווית צוין כי מדובר ביין נתזים.

רשויות מס קניה ערכו חקירה, והוציאו לחברה שומה במסגרתה נטען כי המוצר הוא "יין נתזים" החייב במס קניה בשיעור 45% - גם בהתאם לתווית, וגם בהתאם לספרי החברה.

החברה טענה כי המוצר אינו יכול להיחשב כיין נתזים לפי הגדרות המכס, משום שהלחץ במשקה אינו עונה על הגדרת יין נתזים בצו.

לאור זאת, ולאחר בדיקה נוספת שנערכה, שינו רשויות מס קניה את עמדתן, וטענו כי אין במשקה די ענבים על מנת שייחשב כיין, ולכן סיווגו הוא בפרט 22.08-9010 כמשקה אלכוהולי אחר, החייב ב-45% מס קניה.

החברה טענה כי הבדיקות שערכו רשויות מס קניה אינן משקפות וכי בבדיקה נוספת שנערכה, נמצאו במשקה ענבים בכמות מספקת על מנת שייחשב כיין, וניתן לברך עליו "בורא פרי הגפן". החברה טענה כי על פי היהדות, די בענבים בריכוז 1/6 על מנת שמשקה ייחשב כיין.

החברה טענה עוד כי אין תכלית להטיל מס קניה בשיעור גבוה על מוצר כזה, שכן לא מדובר במוצר אלכוהולי בריכוז גבוה.

החברה טענה שתי טענות נוספות:

1.האחת, כי תקופת ההתיישנות לדרישת מס קניה רטרואקטיבית בייצור מקומי עומדת על 3 שנים בלבד ולכן יש לבטל חלק מן השומה.

2.השנייה, כי גם אם טעתה בסיווג המוצר, היא עומדת בתנאי חוק מסים עקיפים וזכאית לפטור מסכום השומה.

הכרעת בית המשפט:

בית המשפט קיבל את עמדת המומחה מטעם רשויות מס קניה – מנהל מכון היין, אשר העיד כי במשקה לא נמצאו די ענבים על מנת שייחשב כיין. בית המשפט דחה את טענות החברה כי יתכן ונפלה טעות בבדיקת המעבדה, יתכן בשל פגם בייצור, או בשל ענבים זולים במיוחד, וקבע כי מדובר בהשערות שלא בוססו.

בית המשפט דחה עוד את טענת החברה כי ביצעה בדיקה נוספת שבה התגלה אחוז ענבים גבוה יותר, משום שלא הוכח מי מסר את המוצר לבדיקה, ואותו אדם לא בא לתת עדות.

בית המשפט דחה גם את טענת החברה כי בענבים בריכוז 1/6 על מנת שמשקה ייחשב כיין, וקבע כי לצורך כך היה על החברה להביא חוות-דעת מומחה למשפט עברי.

בעניין חוק מסים עקיפים, קבע בית המשפט כי החברה אינה עומדת בתנאיו, שכן היא מסרה ידיעה בלתי נכונה אודות המשקה, בעיקר כאשר על התווית נרשם "יין נתזים", שהוא מוצר החייב במס קניה. לכן, מאחר ויין נתזים הוא מוצר החייב במס קניה, קבע בית המשפט, החברה אינה יכולה לטעון שלא ידעה שהמוצר חייב במס (גם אם בסופו של דבר הסתבר שהמוצר אינו יין נתזים). עוד קבע בית המשפט, כי היצרן המקומי יודע טוב מכולם ממה מורכב המוצר, דבר המחליש את טענת תום הלב בעניין סיווג המוצר.

בעניין ההתיישנות, קיבל בית המשפט את טענת מס קניה וקבע כי ההתיישנות עומדת על 5 שנים לפי חוק מס קניה, ולא על 3 שנים לפי חוק מסים עקיפים.

בסופו של דבר, נדחה ערעור החברה והיא חויבה בתשלום הוצאות רשויות מס קניה בתוספת שכר טרחת עו"ד של 7,500 ש"ח. בשולי הדברים, קיבל בית המשפט טענה אחת של החברה בעניין הקפאת קנס פיגורים למשך תקופת ההתדיינות המשפטית.

[ע"ש (מחוזי ירושלים) 269/09 יקבי ציון (1982)בע"מ נ' פקיד שומה ירושלים 1, פסק-דין מיום 8.8.12, השופטת מרים מזרחי. ב"כ הצדדים – ליקבי ציון- עו"ד אהוד קרונפלד ורועי אסף ממשרד איתן, מהולל שדות ושות'. לפקיד שומה ירושלים- עו"ד ריצ'ארד סלאח מפרקליטות מחוז ירושלים-אזרחי].

הערות:

במקרה זה התעוררה השאלה מהו ריכוז הענבים המינימלי שצריך להיות במוצר על מנת שזה ייחשב כיין.

החברה ניסתה להסתמך על היהדות ולטעון כי מוצר המכיל לפחות 1/6 ריכוז ענבים, יכול להיחשב, לדעת אשכנז, כיין הראוי לקידוש, וכי המוצר שלה עומד בתנאים אלה.

בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי החברה כשלה בכך שלא הביאה חוות-דעת מומחה למשפט עברי אלא הסתמכה על פרסומים באינטרנט, בלבד.

במקרה אחר, בתיק של חברת פרמה גורי, אשר יוצגה על ידי משרדנו, עלתה לדיון שאלת סיווגו של מוצר מסוג רסקיו רמדי, כאשר פרטי המכס הרלוונטיים היו משקה אלכוהולי, לעומת תכשיר מזון. באותו המקרה, הובאה חוות-דעת של רב, אשר קבע כי רכיב הכוהל במוצר אינו משמעותי והוא נועד לשימורו בלבד, וההלכה אינה מתייחסת למוצר כזה כאל משקה או מוצר מזון. בית המשפט הכריע כי מדובר בתכשיר מזון הפטור ממס קניה, גם ללא הסתמכות על חוות-דעת זו, אך ציין כי חוות-דעת זו הייתה ראויה ומעשירה.