עו"ד גיל נדל
כידוע, חלק מהמחלוקות שבין יבואנים לבין רשות המכס עוסק בשאלה מהו ערך הטובין לצרכי מכס. ממש לאחרונה (23.8.09) ניתן על ידי בית משפט השלום בתל אביב פסק דין שדן בסוגיה זאת.
באותו מקרה דובר בדרישה רטרואקטיבית לתשלום מסי יבוא שהוצאה לחברה פלסטינית משכם שעסקה ביבוא אריחי קרמיקה לשוק הפלסטיני ("היבואן). לטענת רשות המכס, ערך הטובין שהוצהר בעת היבוא אינו תואם את הגדרת "ערך עיסקה" בפקודת המכס, והיבואן נדרש לשלם הפרשי מסי יבוא בגובה של למעלה ממליון וחמש מאות אלף ₪. רשות המכס טענה כי הצהרת המחיר שניתנה ביבוא היתה על מחירים מונמכים של הטובין מתוך מטרה לחמוק מתשלום מלוא מיסי היבוא החלים על הטובין. היבואן, מצידו, טען כי הצהרת המחיר היתה נכונה וכי יש לבטל את הודעת החיוב
למעשה, מבחינה ראייתית, רשות המכס הציגה בפני בית המשפט סוג אחד של ראיות: מסמכים שהתקבלו בשיתוף פעולה מהמכס הספרדי שמהם עלה כי ספקי האריחים הספרדיים הצהירו ביצוא על מחיר גובה ברבה מזה שהוצהר על ידי היבואן.
לטענת היבואן, התבססותה של רשות המכס על ראיה אחת בלבד, מסמכי המכס הספרדי, בהוצאת הודעת הגירעון, אינה סבירה ואינה עומדת במבחני הפסיקה לגבי סבירות ההחלטה המינהלית. היבואן טען כי לא היו בפני פקידי המכס עדויות של מי מהספקים הספרדים ולא ראיות הנוגעות להנהלת החשבונות של אותם ספקים, לא נערכה השוואה למחירי קניה של יבואנים אריחי קרמיקה מספרד אחרים הנמצאים בידי רשות המכס.
מנגד, טענה רשות המכס כי אין כל פסול בהתבססותה על מסמכי המכס הספרדי בלבד. לטענת רשות המכס, היא קבעה את "ערך עיסקה" בהתאם להוראות סעיף 132 לפקודת המכס הקובע, כעיקרון כי "ערך העיסקה הוא המחיר ששולם או שיש לשלמו בעד הטובין, בעת ממכירתם לשם יצוא לישראל" – קרי על פי המחירים שתועדו בתעודות הייצוא למכס הספרדי, המעידים על ערך מכירת הטובין לייצוא, הגבוה מהערך שהוצהר על ידי היבואן ברשומוני היבוא.
בית המשפט קיבל את עמדת רשות המכס. בית המשפט קבע כי היקף הביקורת השיפוטית המופעלת על ידו בבחינת הודעות הגרעון אינו לבחון את הדברים מחדש, אלא רק לבחון האם הרשות המינהלית פעלה
בסטנדרט המצופה מרשות מינהלית. בית המשפט קבע כי רשות המכס פעלה כנדרש בענין איסוף נתונים, הרלוונטיות לענין, אמינות הנתונים וראיות מהותיות, תוך שהדגיש כי "אין לשכוח את ההלכה כי בית המשפט יתערב בהחלטת הרשות המינהלית רק במקרים נדירים, מקום בו יתגלה חוסר סבירות מהותי או קיצוני ואין בית המשפט בא להחליף את שיקול דעת הרשות".
בית המשפט הדגיש כי רשות המכס "לא פנתה אל המכס הספרדי באופן לקוני שימציא את תעודות היצוא ותו לא אלא פורט החשד להנמכת מחירים וכן נתבקשו פרטים על אופן ביצוע התשלום בעבור הסחורות וכן צורפו המסמכים שבידיה בנוגע לעיסקאות השונות. רשות המכס הספרדי בחרה להמציא את תעודות היצוא תוך הדגשת ממצאיה בדבר הפרשים גדולים בין מחיר היבוא למחיר היצוא אולם לא מצאה לנכון לציין כי עלה חשד כלשהוא כלפי מי מהספקים המעורבים. קשה לי להלום מצב בו מדינה מתוקנת כמו ספרד שגם בידיה נתונים על עיסקאות יצוא אחרות של אזרחיה תתעלם מאפשרות של העלאת מחירי היצוא באופן גורף ע"י מספר ספקים לא קטן אלא אם תאמר שלא מצאה בנתונים אלה כל פסול".
בנוסף, בית המשפט עמד על כך שספרי היבואן וראיות נוספות לא צורפו על ידי היבואן, וזקף זאת לחובת היבואן. אמנם, היבואן צירף חשבוניות המעידות לטענתו על מכירת הטובין לצרכנים השונים ברשות הפלסטינית והמעידים על כך שהמחיר בו נמכרו מתיישב עם המחיר שהוצהר עליו ברשימונים, ואולם, לפי קביעת בית המשפט, היבואן לא הצליח לקשר באופן מספק בין רשומוני היבוא לבין חשבוניות המכירה.
מנימוקים אלו, בין היתר, דחה בית המשפט את עמדת היבואן.
ת"א 31946-05 אלפלאח ללבלאט ולאדואת אלצחייה נ' מדינת ישראל, ליבואן – עו"ד דורות.
שתי הערות פרשנות:
פסק הדין משקף מגמה קשה ביותר כלפי ציבור היבואנים, אשר הוחל בה לפני כמה שנים על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, לפיה היקף הביקורת השיפוטית של בית המשפט על הודעות חיוב שמוצאות על ידי רשות המכס הינו מצומצם ביותר. מגמה זו עומדת בניגוד לפרקטיקה רבת שנים של בתי המשפט בערכאות שונות, ולטעמנו היא אינה ראויה. יתכן שנסיבותיו הלא קלות של תיק זה תרמו לקביעה זאת, בבחינת Bad Case Makes Bad Law.
בית המשפט התייחס לסוגיה חשובה נוספת והיא – המצאת תעודות תנועה באיחור. מפאת קוצר היריעה נדון בה במאמר נפרד שיתפרסם בקרוב.
עדכוני מכס ורגולציה
